תביעה שטרית שעניינה שיק שסחרותו הוגבלה בכיתוב "למוטב בלבד"

תביעה שטרית שעניינה שיק ע"ס של 18,500 ₪, שסחרותו הוגבלה בכיתוב "למוטב בלבד", המשוך על חשבונו של הנתבע בבנק אגוד לישראל, לפקודת חברת ברזל הצפון בע"מ; התובעת, חברה הנותנת שירותי מטבע בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, אוחזת בשיק לאחר שהוסב אליה ע"י חברת ברזל הצפון בע"מ. ליד שמה של הנפרעת (ברזל הצפון) הוסף הכיתוב "....ו/או דור אביגדור"; השיק לא כובד מהסיבה "חסרה חתימה לצד התיקון". השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ולאחר שנתקבלה התנגדות שהנתבע הגיש, הועברה התביעה לדיון בסדר דין מהיר. טענות הצדדים 1. בהתנגדותו העלה הנתבע שתי טענות עיקריות: האחת, עסקינן בשיק לא סחיר ולא עביר שניתן "למוטב בלבד", עם הוראת תשלום לחברת ברזל הצפון בע"מ, כאשר באותיות דפוס נרשם "שלמו ל ..." ו"אין לבצע בשיק לאחר שנכתב שינוי למעט שינוי תאריך או סכום". התובעת, מאחר ואינה המוטב עפ"י השיק, ניסתה להערים על הבנק והוסיפה את שמה, ללא רשות, בניגוד לרשום על גבי השיק ובחוסר תום לב ובמצב דברים זה, הרי שהשיק פגום מיסודו. מכל מקום, התובעת אינה זכאית לתבוע על פי השיק באשר מדובר בשיק שאינו עביר שנמסר "למוטב בלבד", כאשר התובעת אינה המוטב על פיו. השנייה, השיק ניתן ל"ברזל הצפון" ולה בלבד ותמורתו נפרעה ע"י הנתבע במלואה, כך שלא היה מקום להעברתו לתובעת ע"י ברזל הצפון. 2. מנגד טענה התובעת בתצהירה : במסגרת פעילותה השוטפת היא מבצעת, בין היתר, פעילות בנקאית עניפה הכוללת העמדת הלוואות, העמדת ערבויות ביצוע, ניכיון שיקים מסחריים, קניה ומכירה של המחאות. את השיק נשוא התביעה היא קיבלה מחברת ברזל הצפון כהחזר של הלוואה שהועמדה לרשות החברה ביום 7.3.09. השיק ניתן לה על מנת שתשמש כשלוחתה לגוביינא של חברת ברזל הצפון, תגבה אותו עבורה ותפקידו בחשבון חברת ברזל הצפון אצל התובעת ובכך תפרע את חובה. התובעת טענה, למעשה, כי היא בנקאית מורשית שקיבלה את השיק לידיה למטרת גוביינא לאחר שחברת ברזל הצפון מינתה אותה לשלוחתה עפ"י חוק השליחות. • משלא טען הנתבע כי לא קיבל תמורה מאת חברת ברזל הצפון וככל שייקבע כי הנתבע חייב את הכספים לחברת ברזל הצפון, הרי שיש להעביר את הכספים לתיק ההוצל"פ אשר פתחה התובעת גם כנגד ברזל הצפון. 3. בטרם אדון בטענות הצדדים לגופם, אציין כי ברקע קיימים 3 פסקי דין, רלוונטיים לענייננו, שניתנו בעניינה של התובעת בהקשר של שיקים שסחרותם הוגבלה. הראשון, והעיקרי ניתן בעתירה שהגישה התובעת בבג"צ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר ואח' ובו נדחתה על הסף עתירתה כי בג"צ יורה למשיבים (שר האוצר, בנק ישראל, בנק לאומי ובנק הפועלים) להתיר לה להפקיד בחשבונות הבנק שלה שיקים המשורטטים ל"מוטב בלבד" כאשר היא אינה המוטבת על פיהם. בדחותו את העתירה, ביהמ"ש קבע כי דרישה זו של התובעת, הינה דרישה המנוגדת לדין, וכך נאמר : "5. סעיף 7(א) לפקודה מורה בזו הלשון: 'שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר'. מסעיף זה עולה בבירור כי בעלות הנפרע בשיק כפופה לסייג העבירות וכי הוא לא יכול להעביר את זכותו השטרית לאחר (וראו: ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח ( 4) 498 (1994); שלום לרנר דיני שטרות 179-178 (מהדורה שניה, 2007)). אכן, צדקה העותרת בהצביעה על כך כי העברת שיק המשורטט ל"מוטב בלבד" על-ידי נפרע לבנק לצורך גבייתו נעשית באמצעות היסב השיק לבנק. ההיסב הופך את הבנק ל"אוחז" של השיק כמשמעו בסעיף 1 לפקודה. כאוחז זכאי הבנק לגבות את השיק כשלוח מבלי להוכיח את עובדת שליחותו (סעיף 37(1) לפקודה). אולם, אין הבנק קונה זכות קניין בשיק המשורטט כאמור, אלא הוא מהווה שלוח לגבייה בלבד. כשלוח, הרשאתו של הבנק היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק (עניין ציטיאט, בעמוד 505). העותרת מבקשת אף היא, בדומה לבנקים, להיות שלוחה לגבייה. עם זאת, היא מבקשת, מבלי לנמק מדוע, כי הכספים יופקדו בחשבונה היא ולא בחשבונו של המוטב. 6. ברי, כי אין לאפשר לשלוח לגבייה להפקיד את הכספים בחשבונו. אפשרות כאמור חותרת תחת עובדת שליחותו. עיסוקה העיקרי של העותרת, כפי שהיא עצמה מציינת לפרקים, הוא ניכיון שיקים. עיסוק זה נבדל משליחות לגבייה. נעמוד בקצרה על מאפייניו: ניכיון שיקים הינו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק (לרנר, בעמודים 369- 370). משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך. משבוצע הניכיון, שוב אין בעל השיק יכול לחזור בו ולדרוש את תמורתו מזה ממנו רכש את השיק. מאידך, אם חולל השיק אין לקונה, הוא העוסק בניכיון שיקים, תביעה חוזית אלא עילה שטרית בלבד (ע"א 375/66 מלר נ' שטיינשניידר, פ"ד כ(4) 93 (1966); ע"פ 232/93 מדינת ישראל נ' הרנוי, פ"ד מז(5) 797 (1993)). במידה וגבה הקונה את מלוא הסכום הנקוב ממושך השיק, יעמוד כל הסכום לזכותו. יוצא איפוא, כי כאשר העוסק בניכיון שיקים גובה את הסכום הנקוב בשיק הוא עושה זאת עבור עצמו ורשאי לעשות בכספים המתקבלים כרצונו. 7. מהאמור לעיל עולה, כי הדין לא מאפשר לבצע ניכיון לשיקים המשורטטים למוטב בלבד. בהקשר זה יוער כי גם הבנקים, אשר עוסקים לעיתים בניכיון שיקים, אינם מבצעים עסקאות ניכיון לגבי שיקים המשורטטים כאמור. לפיכך, לא יכולים המשיבים להורות על המבוקש בעתירה, שכן הוראה כאמור תהא בניגוד לדין ומשוללת סמכות". לאחר קביעה זו של ביהמ"ש העליון ובעקבותיה, נדחו 2 תביעות שהגישה התובעת בבימ"ש השלום בחיפה, האחת בתיק ה"פ 17222-09-09 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' בנק הפועלים, השנייה ת.א. 15075-11-08 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. בשני הליכים אלה ניסתה התובעת, במקביל להליך בבג"צ, לחייב את הבנקים לאפשר לה לגבות שיקים משורטטים "למוטב בלבד" כאשר היא אינה המוטבת על פיהם. שתי התביעות נדחו כאמור. דיון ומסקנות 4. אקדים אחרית לראשית ואומר כי על יסוד התשתית הראייתית בתיק ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. הנימוק הראשון לדחיית התביעה הינו פקיעת השטר. אפרט; 5. סע' 64 לפקודת השטרות (להלן "הפקודה") קובע "שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול לאכוף פרעונו לפי כתבו המקורי". בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת לכך שהתובעת הוסיפה את שמה (או שם מנהלה) כנפרעת נוספת, ללא רשותו של הנתבע. התובעת לא הכחישה כי עשתה כן, אם כי טענה שאין מדובר בעריכת שינוי בשיק, אם כי הוספה בלבד, אלא שהוספת שמה, ודאי כשמדובר בשיק למוטב בלבד, הינו שינוי מהותי המוביל לפקיעת השיק. בקובעי כך, מצאתי להדגיש את הנקודות הבאות : ראשית, אין עסקינן בהשלמת שטר, בהתאם לסע' 19 לפקודה שכן סעיף זה חל כאשר המסמך "זועק להשלמה", כי אז ניתן לומר שמוציא השטר הותיר את מלאכת השלמת השטר לידי מקבלו. לפי סע' 64 משהוציא כותב השטר מסמך שלם, אין אדם רשאי להוסיף עליו או לשנות ממנו; אך משהוציא כותב השטר מסמך לא שלם, מעמידים אותו, לפי סע' 19 לפקודה בחזקה שהרשה למחזיק להשלים את המסמך כל עוד לא בא הוא והוכיח היפוכו של דבר. הנתבע דכאן משך את השיק עם הוראת תשלום לחברת ברזל הצפון בע"מ; מדובר בשיק שלם שלא היה טעון השלמה הנוגעת לזהות הנפרע, ומכאן שהוספת שמה של התובעת אינה השלמה המותרת לפי סע' 19. שנית, אין בסעיף 64 הגדרה של התיבה "שינוי מהותי", אם כי ישנה הדגמה של שינויים המהווים שינויים מהותיים (סע' 64 (ב)). אומנם שינוי בשם הנפרע לא נכלל בין דוגמאות אלה, ואולם ברור כי שינוי בשם הנפרע מהווה שינוי מהותי, שכן עסקינן בשינוי באחד המרכיבים החיוניים של השטר (ראו ספרו של המלומד לרנר, עמ' 452). שלישית, הסעיף חל לא רק על שינוי פרט קיים, אלא גם על הכנסת תוספות שונות לשטר או מחיקת פרטים שהיו בו (ספרו של לרנר, עמ' 450). רביעית, הדברים שנאמרו מקבלים משנה תוקף בענייננו, מאחר ועסקינן בשיק למוטב בלבד, שנרשם עליו מפורשות כי אין לבצע בו כל שינוי. מושך שיק "למוטב בלבד" מבקש להגן על האינטרסים שלו בכך שיהא פטור מלפרוע את השיק במקרה שהנפרע לא קיים את התחייבויותיו כלפיו, כאשר במקרה הרגיל בו נמשך שיק ללא הגבלת סחרות הוא עלול למצוא את עצמו נתבע ע"י אוחז כשורה, אז יהא עליו לפרוע את השיק אף אם לא ניתנה תמורה בעדו. הוספת שם נפרע בשיק כזה ברור מהווה שינוי מהותי, בכך שהוא מכניס צד נוסף, צד ג', למערכת היחסים השטרית, מערכת אשר מראש ביקש המושך להגבילה ליחסים בינו לבין הנפרע. והערה חמישית ואחרונה - לכאורה, ניתן היה לטעון כי גם אם התובעת לא היתה רשאית להוסיף את שמה כנפרעת, הרי שעדיין ניתן לבחון את השיק על פי כתבו המקורי, ואולם תוצאה זו סותרת את לשונו המפורשת של סעיף 64 בדבר פקיעת השטר כליל ודומה כי גישה מחמירה זו של פקיעת השטר, מקורה ברצון למנוע הכנסת שינויים מהותיים בשטרות ללא הסכמה (ספרו של לרנר, עמ' 450). לאור המקובץ, אני קובעת כי מדובר בשיק שפקע, כך שהנתבע אינו חייב לפרוע אותו. ניתן, איפוא, לסיים בדברים אלה את פסק הדין ואולם למעלה מן הנדרש, אמשיך ואבחן את יתר טענותיהם של הצדדים. בחינה זו, כפי שנראה בהמשך, אף היא מובילה לדחיית התביעה. 6. כאן ובטרם תידון שאלת מעמדה של התובעת בשיק, נזכיר את ההלכה שנקבעה ביחס לשיק משורטט "למוטב בלבד". בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4)498, קבע בית המשפט העליון, כי שיק המשורטט "למוטב בלבד" אינו עביר, כאשר כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" הינה, כי הנפרע, והוא בלבד, יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק, שגבייתו חייבת להיעשות באמצעות בנק. כך גם קבע בית המשפט כי ציון "למוטב בלבד" הינה הוראה לבנק הגובה לזכות את חשבון המוטב בלבד, הוראה שנועדה להגן על המושך, וכך מסכם כב' הנשיא שמגר (דעת הרוב בפסה"ד) את שנקבע: "6. שיק המשורטט "למוטב בלבד" - לשיטתי - אינו עביר. ממילא, הוא אינו טהיר. גביית השיק חייבת להיעשות באמצעות בנק בשל השרטוט, אולם הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר ולזכאות שטרית עצמאית. הבנק הוא שלוח. הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק. .. בעלותו של הנפרע בשיק כפופה לסייג העבירות... הוא אינו יכול להעביר את זכאותו לצד ג'. 7. כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה. הוא מבקש כי הנפרע - והנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק. השיק נושא הדיון נופל בגדרו של סעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". (עמ' 504 - 505). 7. מכאן למעשה ברור כי התובעת אינה יכולה לקבל זכות קניינית מלאה בשיק והשאלה אם כן, מהו מעמדה. התובעת משיבה וטוענת כי היא שלוחתה של חברת ברזל הצפון לגוביינא, כאשר נוכח הלוואה שקיבלה אחרונה זו ממנה, היא מונתה לגבות את השיק ואת הכספים היא מפקידה בחשבונה שלה ואולם, לא ניתן להימנע מהרושם כי גרסה מאולצת זו נועדה אך כדי לעקוף את קביעתו של ביהמ"ש העליון בעתירה שהגישה התובעת. גרסה "מאולצת" אמרתי, שכן מחד טוענת התובעת כי היא שלוחה לגוביינא של חברת ברזל צפון ומנגד היא תובעת אותה בצוותא עם הנתבע דכאן (בקשת הביצוע הוגשה נגד שניהם). במקביל, ובסתירה מוחלטת לטענתה בדבר היותה שלוחה לגוביינא היא הוסיפה את שמה כנפרעת נוספת עפ"י השיק תוספת אשר אילו היתה מתקבלת היתה מזכה את התובעת במעמד שונה לחלוטין מאשר שלוחה לגוביינא. למעשה, בנסיונה של התובעת לגבות את השיק ובנסיון לעקוף את הלכת ציטיאט מחד ואת האיסור החל על ניכיון שיקים שהם "למוטב בלבד", היא טענה טענות עובדתיות סותרות שאין דרך ליישב ביניהן. וכעת לפירוט : 8. מכשול ראשון בדרכה של התובעת נמצא ברמה העובדתית, שכן דבר מתן ההלוואה לא הוכח. מנהל התובעת נתבקש, בחקירתו הנגדית להציג את הסכם ההלוואה וזה השיב כי נספח ה' לתצהיר התובעת משמש ההסכם. מדובר במסמך הנושא כותרת קבלה זמנית, בו מופיע הסך של 37,600 ₪, אשר ניתן ע"י התובעת לחברת ברזל הצפון, הא ותו לא. אין במסמך התייחסות לפרעון ההלוואה, לתנאי הפרעון ו/או לכל תנאי אחר המקובל לראותו בהסכמי הלוואה. מעבר לכך, עיון בכרטסת שניהלה התובעת מלמד כי כל הרישומים התייחסות ל"נכיון" ו"עמלת נכיון". תשובתו של מנהל התובעת, בחקירתו הנגדית, כי מדובר באילוץ של התוכנה, לאו הסבר הוא ואינו מתקבל על הדעת. ומכאן שדבר מתן ההלוואה הנטענת לא הוכח. 9. שנית, איני מקבלת את טענתה של התובעת כי היא אוחזת בשיק כשלוחה לגוביינא, הן מאחר ולא הוכח דבר ההיסב המגביל והן נוכח העובדה כי השיק הוגש לביצוע גם נגד חברת ברזל הצפון בע"מ. במה הדברים אמורים ? בהתאם לפקודת השטרות, קיימים שני סוגים של היסב מגביל : הסוג הראשון, אוסר על הניסב להעביר את זכותו לאחר, אך מלבד זאת, מעביר המסב לנסב את כל זכויותיו בשטר. הסוג השני, מותיר המסב בידו את הבעלות בשטר ומעבירו לנסב לצורך מטרה מסוימת. בעא 924/97 בנק אוצר החייל בע"מ (סניף תל- השומר) נ' שלמה בוימסטר נקבע כי בעסקת הפקדה של השיקים למשמרת, לצורך גביה, האחיזה בשיק הינה מתוקף "היסב מגביל", כמשמעותו בס' 34 לפקודת השטרות. בהיסב מסוג זה, להבדיל מהיסב רגיל, אין הנסב רוכש בעלות מלאה בשיק והוא אוחז בשיק מכח הרשאה של המסב בלבד, על מנת שיעשה בו כפי שהוסמך. סימן ההיכר של שיקים המופקדים למשמרת על דרך של "היסב מגביל", נקבע בפסה"ד שניתן ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פ"ד לט (3) 113, שם מציין השופט ברק (כתוארו אז) כי: "המבחן להיותו של היסב מגביל הוא, אם מלשון ההיסב עולה, שאין הנסב רוכש בעלות מלאה בשטר אלא רוכש הוא בו כוח לעשות בשטר כמצוות המסב. מבחן זה שצריך למצוא ביטוי בלשון ההיסב. אין היסב מגביל בעל- פה, וכוונת הצדדים להיסב מגביל, שאין לה עיגון שוני, אינה מועילה". (שם בעמ' 119 מול האות א'). עיון בשיק נשוא התביעה דנא מלמד כי הוא הוסב ללא כל הגבלה שכן חתימתה של חברת ברזל הצפון בע"מ היתה "על החלק", ומכאן שלשון ההיסב מלמדת כי אין המדובר בעיסקת הפקדה למשמרת לצורך גביה, על דרך של היסב מגביל. הרובד השני בו נבחנת טענתה של התובעת בדבר היותה שלוחה לגוביינא, נוגע למערך הזכויות שנוצרו לאחר ההסבה ואבהיר כי להיסב רגיל תוצאה כפולה : ההיסב מעביר לנסב את הזכות השטרית נגד המושך והמסב מתחייב לפרוע לנסב את סכום השטר, ככל שזה לא ייפרע מהמושך או הנמשך. בהיסב מגביל, לעומת זאת, המסב לא חב כלפי הנסב, שכן לנסב תפקיד או הרשאה כמצוות המסב. היסב מגביל דומה להיסב ובו "תניה מפורשת" שאין המסב חב על פי השטר (סעיף 15א לפקודת השטרות). מכאן, שטענתה של התובעת בדבר היותה שלוחה לגוביינא של חברת ברזל הצפון אינה מתיישבת עם העובדה כי בקשת הביצוע הוגשה גם נגדה ! 10. מכשול נוסף נוגע לזכותה של התובעת לעסוק בגביית שיקים עבור לקוחותיה (עניין זה לא הוכרע ע"י ביהמ"ש העליון). בהקשר זה אומר בתמצית כי לא הוכח לפני כי שירותי גביית שיקים נכללו ברשימת השירותים שהותר לתובעת לעסוק בהם כנותנת שירותי מטבע, מה שיכול לחזק את הרושם המתקבל מהכרטסת כי מדובר בעסקת נכיון רגילה. 11. אשר על כן ומכל הטעמים שהובאו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה השטרית וכפועל יוצא מכך על סגירת תיק ההוצל"פ נגד הנתבע. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪. בשולי הדברים אביא את התנצלותי לפני הצדדים על האיחור במתן פסה"ד (איחור שנבע מתקלה במעקב אחר התיק). תביעה שטריתשיקיםשיק למוטב בלבד