על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות חזקה כי מי שחתימתו מצויה על שטר נעשה צד לו בעד ערך ומי שמבקש לטעון טענה לכשלון תמורה כנגד עסקת היסוד, מוטל עליו נטל הראיה. לעניין זה מציין שלום לרנר בספרו דיני שטרות 291 (מהדורה שנייה, 2007), כדלקמן: "לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה". וכן: "התובע בעילה שטרית אינו חייב לפרט את העובדות שבמסגרתן נמשך או נעשה השטר, ואם עשה כך, יהיה על הנתבע להוכיח שתיים: שהשטר נמשך במסגרת עסקה פלונית, ושבאותה עסקה הפר האוחז את ההסכם והתמורה נכשלה." (שם עמ' 292). באשר להוכחת כשלון התמורה וההפצה החלקית של העותקים, הנתבעת בחרה לסמוך את הגנתה רק על עדותו של מר שלמה גרינברג, יו"ר העמותה ומנהל הנתבעת, אלא שמר גרינברג לא יכול היה להעיד בעניין מידיעה אישית, וכל עדותו לעניין זה הייתה בגדר עדות מפי השמועה. כשנשאל העד בחקירתו האם הוא ביקר באופן אישי במקומות לגביהם נטען כי לא בוצעה הפצה, השיב העד כי: "אני באופן אישי לא יצאתי לשטח למקומות בהם הייתה צריכה להיות מבוצעת הפצה ולא בוצעה, קיבלתי את הנתונים ממוטי" (ע' 23 ש' 1-2) לתצהיר עדות ראשית של מר גרינברג צורף מכתב החתום ע"י מוטי (נספח ג'), בו הוא מונה את שמות הרחובות שבהם לא ביצעה התובעת הפצה, והנתבעת מבקשת להתבסס עליו, אלא שמוטי לא הובא לעדות מטעם הנתבעת. כשנשאל מר גרינברג לפשר הדבר השיב העד בחקירתו כדלהלן: " ש. איפה מוטי היום? למה הוא לא מעיד? ת. מוטי בדק בעצמו את כל המקומות. ש. למה מוטי לא הוזמן להיום? ת. היית יכול לזמן אותו להעיד. למה גסטליט לא הוזמנה להעיד היום? משכך, מכתבו הנ"ל של מוטי מהווה עדות שמועה בלתי קבילה, אשר ב"כ התובעת התנגד להגשתה. בהמשך כשהוטח בפני מר גרינברג כי ע"פ האמור במכתבו של מוטי, הוא עצמו לא בדק האם בוצעה הפצה, אלא ציין את האמור במכתב לאור בדיקת עובדים, שינה מר גרינברג את תשובתו הקודמת והעיד כי מוטי והעובדים בדקו האם בוצעה ההפצה. לאור האמור נשאל מר גרינברג מדוע לא הובאו העובדים שבדקו את ההפצה לעדות מטעם הנתבעת, ובתגובה השיב העד כדלקמן: "למה אתה לא הזמנת אותם?" (ע' 23 ש' 20) לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ה' בן-עתו בע"א 548/78 פלונית נ' פלוני , לה (1) 736 בעמ' 760: "...כלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" הנתבעת לא הציגה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא זימנה לעדות את מוטי ואת אותם אנשים אשר בדקו בפועל האם הופצו גיליונות המגזין וכאשר נשאלה במהלך הסיכומים מדוע פעלה כך נתנה ב"כ הנתבעת תשובה לא מספקת: "משום שמר שלמה גרינברג העיד בתצהיר שהוא טיפל בעניין באופן אישי. מוטי בבדיקה היה שלוח של שלמה ביחד עם עובדים אחרים ולא יצופה שיבואו עובדים, כרגע לא ידוע מי העובד הספציפי שהלך לבדוק." (עמ' 28 ש' 30) על כל אלה אוסיף, כי עדותו של העד מטעם הנתבעת לא הותירה בי רושם אמין. הוא לא היה עקבי לגבי מי ביצע את בדיקת ההפצה מטעם הנתבעת, התפלמס עם ב"כ התובעת, השיב תשובות ציניות ומתחכמות, הטיח האשמות של שקרים כלפי עדי התובעת, עדותו היתה עצבנית והוא אף צעק, עד שנאלצתי להעיר לו ולרשום זאת בפרוטוקול. חלקים מעדותו מצאתי כלא סבירים, כך למשל: הסבריו מדוע למרות שלא היה מרוצה מהקשרים בין הצדדים בעבר, שגם אז היו לו טענות לגבי כמויות הפצה של מגזינים על ידי התובעת, הוא המשיך לעבוד איתה ונתן לה את ההזמנה דנן. ואציין עוד לעניין זה, כי גם לו הייתה הנתבעת מוכיחה שברחובות המצוינים במכתבו של מוטי (נספח ג'), לא בוצעה הפצה של עותקים, ספק אם היה בכך כדי להוכיח כמה עותקים הופצו. הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן לגבי מספר הבתים המדויק בעיר קריית אתא, כמה בתי אב קיימים ברחובות בהם לא בוצעה הפצה, ואיזה חלק הם מהווים מכלל הבתים בקריה. בניגוד לנתבעת שנמנעה מלהביא לעדות עדים רלוונטיים לעניין הפצת העותקים, מטעם התובעת הובאה לעדות הגב' נטליה ליברמן שהעידה לעניין הדפסת העותקים והפצתם. בעדותה מסרה העדה כי ספרה באופן אישי את כמות העותקים שהודפסו, כדלקמן: "אני באתי לגסטליט (בית הדפוס - ע.ר.) וראיתי מסמכים כמו שאני עושה תמיד, עמדו משטחים עם מגזינים בחבילות. לקחתי חבילה אחת וספרתי כמה בחבילה אחת, ספרתי כמה חבילות על המשטח וספרתי כמה משטחים ועשיתי את החישוב" (ע' 16 ש' 28-30) לעניין כמות העותקים שהודפסו העיד גם מר שלמה קוחנסקי, אשר הפיץ את המגזינים בקרית אתא בפועל, כדלהלן: "אני לא זוכר מספר מדוייק. זה היה בין 17,000 ל-18,000. אני אומר את זה בהסתמך על ההיכרות שלי עם מספר בתי אב בקריית אתא שאני נוהג לעבוד שם הרבה " (ע' 11 ש'12-13). עד זה העיד מידיעה אישית לעניין ההפצה, שכן מר קוחנסקי הפיץ יחד עם עובדיו את העותקים. כשנשאל העד בחקירתו הנגדית, מי הפיץ את העותקים, השיב: "העובדים שלי. שאני פיזית הייתי נוכח בשטח במקרה הזה... בכל החלוקה אני אישית הייתי בקריית אתא. אני לא יודע אם מישהו מהצד השני היה בקריית אתא אבל אני הייתי" (ע' 11-12 ש' 30-2) ובהמשך כשנשאל לגבי מספר העובדים שביצעו את המשימה ואופן ההפצה השיב: "היו לי 4 עובדים. אנחנו עובדים עם מפות כאשר העיר מחולקת לאזורים... אני אומר לעובד מסוים שהוא עושה אזור מסויים והוא צריך לעשות את כל הרחובות שנמצאים באותו איזור שאני תוחם אותם. כאשר אני אישית בודק את העבודה ומעביר דוחות על האיזורים שהסתיימו באותו יום עבודה... אי אפשר לבדוק את כל בתי האב, בשום חברה בארץ לא עושים זאת. הבדיקה היא מדגמית" (ע' 12 ש' 4-14) עדי התביעה עמדו במבחן החקירה הנגדית, עדויותיהם לא נסתרו, ומצאתי אותם מהימנים. קשיי שפה של הגב' ליברמן, מהם התרשמתי בעדותה, מספקים הסבר מניח את הדעת לאי דיוקים מינוריים שניתן היה למצוא בעדותה. העד מר קוחנובסקי איננו עובד של התובעת ואף לא הפיץ את המגזינים מטעמה של התובעת, אלא מטעם בית הדפוס גסטליט, הוא לא היה צד לתיק ולא היה לו אינטרס בתוצאותיו. עדים אלו הפריכו את טענות ההגנה הן לעניין הדפסת כמות העותקים שהוזמנה והן לעניין הפצתם. לא זו בלבד, במסגרת הסיכומים בעל פה, ולאור טענות הנתבעת לפיהן כלל לא הודפסו 18,000 עותקים להפצה, ביקשה התובעת לצרף ראיות נוספות להוכחת ההדפסה. ב"כ הנתבעת השיבה כי היא מעוניינת בחקר האמת וביקשה שאם תוגש בקשה להגיש מסמך נוסף בשלב זה היא תועבר אליה תחילה לצורך מתן התייחסות. התובעת הגישה בקשה להציג אישורים של בית הדפוס גסטליט לכך שהודפסו כל עותקי המגזין שהוזמנו. הבקשה הגיעה לידי ב"כ הנתבעת אשר אף ביקשה ארכה לצורך הגשת תגובה לבקשה, אולם היא לא הגישה תגובה לבקשה אף בחלוף זמן רב לאחר הארכה שקיבלה. משכך ונוכח נימוקי הבקשה שנתמכו בתצהיר, התרתי לתובעת להגיש את הראיות נוספות שביקשה, והתרתי לנתבעת, אם תבקש, להוסיף טיעונים בעניין ראיות אלו, אך הנתבעת בחרה שלא לעשות כן. במסמכים שהציגה התובעת היו הזמנת עבודה, חשבון עסקה ותעודות משלוח, אשר מהם עולה כי התובעת הזמינה מבית הדפוס גסטליט 18,000 עותקים של המגזין, קיבלה אותם וחויבה בתשלום בגינם. לאור כל האמור אני קובע, כי לא עלה בידי הנתבעת להרים את נטל הראיה להוכיח את טענותיה שהתובעת לא הדפיסה את מספר העותקים עליהם הוסכם ולא הפיצה אותם. דהיינו, לא הוכח כישלון תמורה מלא, לא כישלון חלקי ולא הוכחה כמות מסוימת כלשהי של מגזינים שחולקה שהיתה יכולה לאפשר לקצוב את הכישלון, אם היה. דווקא התובעת הצליחה להוכיח כי חלקה בעסקה בוצע במלואו. עוד טענה הנתבעת, כי העובדה שהפצת המגזינים לא הסתיימה עד ליום 2.4.09 מהווה כשלעצמה כישלון תמורה מלא. במכתב ששלחה התובעת למנהל העמותה ביום 2.4.09 (נספח ב' לתצהירו של מר גרינברג), היא הודיעה, כי תסיים את ההפצה רק למחרת ביום 3.4.09. לגישת הנתבעת עצם האיחור ביום מהווה הפרה של ההסכם. מעבר לכך טענה הנתבעת כי התובעת אף לא הציגה במועד מאוחר יותר מסמך כלשהו שמעיד על כך שההפצה בוצעה והסתיימה, ובכך לגישתה הורם הנטל להוכחת היסוד השלילי של העדר הפצה. אף טענה זו אין בידי לקבל. כאמור לעיל, נטל הראיה להוכיח את פרטי העסקה, לרבות הטענה כי אם לא תושלם ההפצה בו ביום לא יהיה טעם בהפצה כולה, מוטל על הנתבעת. על פניו, מדובר בטענה שאיננה סבירה. מה עוד, שמצאתי את עדותו של עד הנתבעת לא אמינה כאמור. זאת ועוד, במקרה שלפנינו אין הדבר מהווה הפרה כלל, אלא הסכמה חדשה אליה הגיעו הצדדים במסגרת מפגש רצונות מחודש עקב שינויי נסיבות וקשיים שנגרמו כתוצאה מתנאי מזג האוויר. בסעיף 13 לתצהירה מציינת לעניין זה העדה נטליה ליברמן שנמצאה מהימנה בעיני, כי: "בשל מזג האוויר שהיה גשום בין התאריכים 2.4.09 ועד 3.4.09 בהסכמת הנתבעת ההפצה הוספקה עד ליום למחרת מאחר ולא תהיה תועלת למגזינים אשר יירטבו בגשם" על דברים אלו חזרה העדה גם בחקירתה הנגדית (ע' 16 ש' 11-12), והם אף מקבלים חיזוק בעדותו של עד ההגנה מר שלמה גרינברג, שהעיד לעניין המועד הנדחה לקיום התחייבויות התובעת כדלהלן: "...התובעת התנצלה בפנינו שהחלוקה תחל רק ב-31.3 למרות שהמגזין היה צריך להיות מופק עד ה-3.4 ואני התפלאתי איך תוך יומיים היא מפיצה והיא אמרה שיש להם גוף גדול" (ע' 24 ש' 10-12) . הנתבעת לא הודיעה באופן מיידי כי אין טעם בהפצת יתרת המגזינים ביום למחרת, לא שלחה הודעה על ביטול ההסכם, וזכרה להעלות טענה זאת רק במהלך המשפט, ולא קודם לכן. לאור האמור המסקנה המתבקשת היא שבין הצדדים הוסכם כי מועד סיום ההפצה יידחה מיום 2.4.09 ליום 3.4.09, כך שדחיית המועד איננה מהווה הפרה של ההסכם. מעבר לכך, יש לראות באיחור של יממה בהשלמת ביצוע ההפצה, גם לו היה מהווה הפרה של ההסכם, בגדר זוטי דברים שאין בהם כדי להשפיע על התועלת שהנתבעת הפיקה מהפצת המגזין ואין בו כדי להוות כישלון תמורה מלא, ואף לא בכלל. כן אני דוחה את טענת הנתבעת, כי לאור העובדה שהתובעת לא הציגה הודעה על סיום ההפצה, היא לא עמדה בנטל הראיה להוכיח את מועד סיום ההפצה. כאמור, נטל הראיה להוכיח את כישלון התמורה מוטל על הנתבעת ולא על התובעת. אכן, לצורך הוכחת ראיה שלילית נדרשת כמות הוכחה "זעירה למדי", אלא שהנתבעת לא עמדה אף בנטל זה. על התובעת לא מוטלת חובה להודיע לנתבעת על סיום ההפצה, ומכל מקום, במכתב מיום 2.4.09 (נספח ב' לתצהירו של מר גרינברג), יצאה התובעת ידי חובתה עת שציינה במפורש כי מועד סיום ההפצה הינו 3.4.09. סוף דבר לאור האמור, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל. אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת את סכום השיקים בסך 16,870 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד לתשלום הרשום על גבי השיקים ועד לתשלום בפועל, ומתיר לתובעת להמשיך בהליכי הגביה של השיקים במסגרת תיק הוצל"פ 02-41163-09-6, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בתיק ההוצל"פ. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 7,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חזקת התמורהשטרפקודת השטרות