בהתאם להסכם הזכיינות, שניתנה ל-60 חודשים בתוספת אופציה להארכה, השקיעו הזכיינים כ 280,000 ₪ בהקמת חנות בקניון קריית אונו ובשיפוצה. לאחר מספר שנות עבודה, פחתו הכנסותיה, עד שלא הייתה כדאיות כלכלית לנהלה. לטענתם, נבע הדבר מהפרת ההסכם ע"י החברה. התביעה שהוגשה הינה לסכום של 1,000,000 ש"ח ולפסק דין הצהרתי לביטול ההסכם. לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכמה כי ביום 7/3/11 תימסר החזקה בחנות המוחזקת ע"י הזכיינים, על מלוא המלאי והציוד שבה- לחברה, מבלי לוותר על טענותיהם ההדדיות. 2. טענות הזכיינים לטענת הזכיינים, התקשרו עם החברה בהסכם זכיינות. לאחר שנתיים מוצלחות, בהן גבר קצב המכירות של החנות, חל שינוי בבעלות החברה ובמדיניותה ומאז החלו נוחתות עליהם גזרות מגזרות שונות, ולאחר שלא עמדו בהן, נאלצו למסור את החנות ויצאו ממנה בידיים ריקות. לשיטתם, יש לחייב את החברה בהוצאותיהם בגין ההשקעה, בסכום של 263,000 ₪ ובפיצוי בדרך של אומדנא לגבי הרווחים שנמנעו מהם עקב ההפרה והחזרת החנות. 3. לטענתם, בפגישות המקדימות לחתימת ההסכם, הוצגה לפניהם דרך פעולתה הייחודית של החברה ותכנית השיווק והפלטפורמה העסקית. לגרסתם, הוצגה החברה כמי שמתמחה ביבוא ושיווק של לבני נשים יוקרתיים במידות גדולות, ולה רשת חנויות זכיינים הנושאות את השם "WOMEN ONLY" שהינה בעלת מוניטין ושיטה ייחודית להתאמה אישית בישראל. החברה אף התחיבה להכשיר מי מהזכיינים להפעלת וניהול החנות בדרך ייחודית זו, ואשת התובע אכן הוכשרה בהשתלמות מיוחדת, אותה היה עליה להעביר לעובדות החנות. לטענת הזכיינים, עם השינוי בבעלות, בוטל הקונספט, בוטלה המדידה הייחודית, הופסקה הדרכת העובדים מטעם החברה ואף בוטל מועדון הלקוחות הייחודי שלה. 4. הזכיינים טוענים להפרה נוספת - החברה, בבעלות החדשה, החלה מייבאת לבני נשים בכל המידות, מתוצרת הנתבעת, בעוד שקודם לכן החזיקה החנות בדגמי ספקים שונים, ואף הוציאה ממדפי הרשת את המוצרים הנלווים. לשיטתם, לאחר שינוי הבעלות, מצאו עצמם הזכיינים משתייכים לרשת הלבשה שונה לחלוטין מזו שאליה בחרו להצטרף ושממנה נעלמו כל היתרונות השיווקיים שבגינם התקשרו עם הנתבעת. 5. החמור מכל, לשיטתם, היתה החלפת שם המותג לlelia london -, שגדע באחת והצניח את מכירות החנות. כל אלו גרמו לירידה חדה במכירות בחודש בו שונה שם המותג ואף לאחר מכן. נטען ע"י הזכיינים להפרות נוספות מצידה של החברה, כגון הפסקת הפרסום לו התחיבה, צמצום מגוון המלאי שסופק לחנות התובעים ודלדולו, ביטול מחסן המלאי ועוד. 6. זאת ועוד, לשיטת הזכיינים, החליטה החברה ל"ייבש" זכיינים ופרסמה "רשימה שחורה", של אלו שאינם רווחיים, על מנת שחנויות הרשת תמשוכנה מהם סחורה. לגרסתם, רשימה פיקטיבית זו נועדה ואף גרמה לחיסול המלאי אצל החנויות החלשות, לרבות חנות התובעים- במטרה להעבירן לידי הזכיין. הזכיינים טוענים כי גילו במהלך הדיון כי החברה הציגה דוחו"ת מלאי פיקטיביים שלא ניתן היה ללמוד מהם דבר ואין להסתמך עליהם. לטענת הזכיינים בסיכומיהם, הוכיחו גם באמצעות זכייני רשת נוספים, שנפגעו ע"י החברה, את השיטה הדומה בה נקטה בעניינם, ואשר נאלצו אף הם לוותר על החנויות אותן ניהלו. 7. משהתריעו הזכיינים בפני החברה על מצבם העגום, הוזמנו לוותר על החנות ולצאת ממנה ללא תמורה. בלב כבד, קיבלו הצעה זו, אך גם ביום בו עברה החנות לידיה, פעלה החברה, לגרסת החברה, בחוסר תום לב משווע, עת העמיסה סחורה חדשה והגדילה את מלאי החנות החדשה שבבעלותה. 8. לשיטת הזכיינים, הפרה החברה את ההסכם במספר הפרות יסודיות המזכות אותם בפיצוי בגין נזקיהם. לטענתם, עליה לפצותם בהוצאותיהם ואובדן רווחיהם ולהעמידם במקום בו היו עומדים, אלמלא ההפרה. הוצאות התובעים, הישירות והעקיפות, עמדו על 263,000 ש"ח ואילו אובדן הרווחים נאמד על ידם במיליון ₪, בהתבסס על נתונים אוביקטיביים כגון הוצאות, הכנסות מובטחות, שיעור הרווח למשך 7 שנים. בנוסף, טענו כי זכותם לבטל את החוזה עקב הפרתו ולפיכך הודיעו לנתבעת על ביטול ההסכם ועתרו לפסק דין הצהרתי המאשר את הביטול. 9. טענות החברה לטענת החברה, לא הפרה את ההסכם עם הזכיינים אשר בחרו לצאת את החנות עוד קודם לתום תקופת הזכיינות. לטענתה, עפ"י הסכם הזכיינות, זכאי הזכיין להפסיק את ההתקשרות עוד לפני תום התקופה, בכפוף לתנאי החוזה. "במקרה של הפסקת התקשרות כאמור תועבר החנות על כל ציודה לידי החברה ללא תמורה." לשיטתה, בחרו התובעים לנצל אופציה זו משנוכחו לדעת כי חנותם אינה נושאת רווחים מספיקים, לטעמם. 10. עוד טוענת החברה כי הזכיינים מעולם לא העלו את כל אותן טענות הנטענות על ידם עתה. כך גם במגעים המוקדמים לקראת היציאה, כל שביקשו היה החזר ההשקעות בסכום של 200,000 ש"ח , שאין הם זכאים לו, עפ"י ההסכם. 11. החברה שוללת את טענת הזכיינים כי הפרה את ההסכם. כך למשל, טענה כי שינוי השם נועד לשנות מיתוג, והוא נעשה לאחר שהזכיינים עודכנו מראש ולא הביעו התנגדות לכך. נהפוך הוא, התובע אף תמך במהלך זה. לטענתה, מקנה לה הסכם הזיכיון את הרשות לעשות כן, אף ללא הסכמת הזכיינים. 12. לעניין הרחבת המידות ברשת טענה כי צעד זה נועד לבקשת הזכיינים, על מנת להרחיב את מעגל לקוחותיהם הפוטנציאליים, ולהגדיל, ע"י כך, את רוחי החברה והזכיינים כאחד- כאינטרס משותף. זאת ועוד, לשיטתה, בעקבות שינוי השם עלו מכירות חנות הזכיינים. 13. באשר לשינוי הקונספט טענה החברה כי מועדון הלקוחות לא בוטל ולא הופסק אלא הועבר לרשת הפייסבוק ולמסרונים טלפוניים. כל שהופסק היה רישום המידות, לאחר שנוכחה בחוסר יעילותו. גם כאן, טענה כי לאחר השינוי, עלו מכירות חנות הזכיינים. באשר לפרסום טענה החברה כי לא רק שלא צמצמה אותו, אלא אף השקיעה בו יותר. 14. כתשובה לטענת הזכיינים כי קיפחה אותם במלאי, השיבה החברה כי לאחר כניסתה של גב' קאשי, המנהלת החדשה, לתפקידה, החלה כל חנות לקבל השלמת מלאי שבועית, המוטסת ישירות מחו"ל, מערכת המלאי הועברה לשיטת מחשוב כוללת ממשקים אלקטרונים כך שמלוא המלאי בכל רשת החנויות היה חשוף וידוע לכל אחת מהן וכי לא קופחה איזו מהן. לו אכן נכונה הייתה טענת הזכיינים לקיפוח, טוענת החברה, הייתה להם גישה מלאה לכל הנתונים על מנת להוכיח את טענותיהם. החברה אף הכחישה מכל וכל כי זייפה דוחו"ת ונתונים, כפי שטוענים הזכיינים ואף סיפקה את הסבריה להם. לטענתה, מעבר להשמצת החברה לא היה בדוחות שהוצגו ע"י הזכיינים כדי ללמד על זיוף, הטעיה או קיפוח. 15. עוד טענה כי מכירות חנות הזכיינים היו אמנם נמוכות, וככזו, נמשכה ממנה סחורה בעת שהייתה חסרה בחנות אחרת, בין היתר על מנת למנוע מלאי מת. לטענתה, ממילא הושלמו המלאים במרוצת השבוע. לגרסת החברה, חרף טענות הזכיינים כנגד הגב' קאשי, באו עמה בדברים על מנת לבחון התקשרות בהסכם זכיינות נוסף- עובדה המשמיטה את הבסיס לטענותיהם כלפיה וכנגד החברה בכלל. 16. באשר לעדויות הזכיינים מחנויות אחרות, נטענו על ידי החברה טענות המתייחסות לכל אחד מהם, בין לגבי התקופות הרלבנטיות, ואף לגבי תנאי תום ההתקשרות עימם, אשר לימדו, לשיטתה, על הגינותה של החברה כלפיהם. 17. לטענת החברה, לא התחיבה מעולם כלפי התובעים להכנסה כלשהי ולפיכך אין לחייבה בהפסדיהם. לשיטתה, לא הוכיחו הזכיינים את נזקיהם, ואף טענתם כי החברה יזמה את המהלך על מנת להעביר את החנות לידי הרשת עצמה, אין לה על מה שתסמוך לנוכח העובדה כי בפועל, הוסיפו הכנסות החנות לרדת, אף לאחר העברתה לניהול הנתבעת. באשר להפסד ההשקעה טוענת החברה כי הזכיינים לא הפחיתו את הטבת המס אותה ניכו במשך שלוש שנים בגין פחת, בסכום של 66,000 ₪. לא זו אף זו, נטען עד ידה כי ממילא הייתה החנות זקוקה לשיפוץ, במהלך תקופת הזיכיון, והחברה נשאה בעלותו. השקעה זו, מאיינת, לשיטתה את השקעות הזכיינים בחנות, שממילא אינם זכאים, עפ"י תנאי החוזה, להשבתם. 18. לסיכום טענותיה גורסת החברה כי סיום ההתקשרות היה חד צדדי, ומשבחרו הזכיינים שלא למצות את כל תקופת הזיכיון, אין הם זכאים לתרופות שנתבעו על ידם. בבקשה נפרדת, עתרה הנתבעת להוציא מסיכומי התובעים מסמכים וראיות שלא הוגשו אלא בשלב הסיכומים ולא ניתנה לה הזדמנות לחקור עליהם, ואילו התובעים מצידם טענו כי דוחו"ת אלו נגלו במהלך שמיעת ההוכחות עת נתגלה כי הם מזויפים. 19. דיון עילת התביעה הינה החוזה- והפרתו. לצורך הדיון יש להיזקק להסכם הזיכיון (נספח א' לכתב התביעה) שבין התובעים לחברת רוזנטל אינטימייטס בע"מ (שמה הקודם של הנתבעת). הסכם הזיכיון נקבע ל-60 חודשים מיום חתימתו, דהיינו, עד ליום 14.8.2012, בתוספת שתי שנות אופציה. עת נחתם ההסכם, לא היו הזכיינים מיוצגים, בין היתר משום שלטענתם, הובהר להם ע"י החברה כי תנאיו נקבעו מראש ולא יוכלו לשנותם. בתביעתם, ייחסו הזכיינים לחברה הפרות שונות ואף הפנו לסעיפי ההסכם המופרים. 20. לכאורה, לשון ההסכם סותרת את טענות הזכיינים באשר להפרתו. סעיפיו, שרבים מהם הוגדרו כ"הפרות יסודיות", מטילים חובה על הזכיינים ומותירים שיקול דעת נרחב בידי החברה. כך למשל, ס' 4 להסכם עוסק בהתחייבויות החברה: "במסגרת פרסומיה ומערך שיווקה לקידום מכירת מוצריה, עפ"י שיקול דעתה הבלעדי, תכלול על חשבונה, במהלך תקופת ההסכם את פרסום חנות הזכיין כחנות המשתייכת לרשת החברה"(4.1). לטענת הזכיינים (ס' 29 לסיכומים), לא עמדה החברה בהתחייבותה ולא ביצעה פרסומים ארציים ומקומיים. בסיכומיה, הפנתה החברה לעדותו של התובע מר לוי אשר הודה כי לכאורה גבר הפרסום לאחר השינוי שנעשה בחברה, אולם בעדותו לפני התלונן (עמ' 35 לפרוטוקול): "אמרו לי שיעשו שילוט באוטובוסים, שלטי חוצות בצומת סביון שזה קרוב אלי, וברמת אפעל. גם בישיבת הזכיינים זה מופיע...שם כתוב מה יהיה השיווק: תכניות טלוויזיה, צילומי סטילס, חלונות ראווה ועוד. היה חשש שהפרסום יהיה כ"כ חזק שלא יהיה מספיק מלאי." 21. חרף האמור, הוכיחה החברה כי דאגה לפרסום באמצעות באנרים, קטלוגים, קופונים ועוד. יתרה מכך, לשונו של הסעיף מלמדת על עצמאותה בפרסום, שהרי אין היא מתחייבת בסעיף להיקף פרסום כזה או אחר. 22. עוד טענו הזכיינים להפרת ס' 4.3 להסכם לפיו: "החברה תדריך את הזכיין ואת צוותו בכל הקשור לתהליכי המדידה והמכירה שיונהגו בסניפי הרשת ותדאג להדרכה ופיקוח שוטפים על צוות העובדים." בס' 6.6 להסכם התחייבו הזכיינים לפעול עפ"י הוראות החברה בהקשר זה. לטענת הזכיינים, חדלה החברה מהדרכות הצוות, כמו גם מעריכת ישיבות תדרוך, בהן היו מתקבלות החלטות משותפות של החברה והזכיינים, אשר היו נהוגות עד לשינוי הבעלות בחברה. לטענת התובעת, אשת מכירות מנוסה, המדידה האישית הינה ליבת הקונספט (עמ' 44 ש' 30-31), "מבחינתי, ברגע שאין מדידה אישית, הלקוחה לא תעדיף את הרשת הזאת על רשת אחרת." (עמ' 43 ש' 6). 23. הגב' יפעת דה לרנה, מנכ"ל החברה העידה כי "הקונספט נשאר כשהיה..יש מועדון לקוחות שצורתו השתנתה, המדידה מתבצעת, אך לא בסרט." (עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 1). כך גם בס' 63.3 לתצהירה: "ראשית יובהר כי לא ניתנה כל התחיבות לניהול מועדון לקוחות כזה או אחר בהסכם הזכיון. זה וודאי לא היה יחודה של הרשת. החברה ממשיכה ליישם שיטות מדידה יחודיות. לא הופסק רישום לקוחות למועדון הלקוחות של הרשת. הקשר עם הלקוח הועבר לרשת הפייסבוק ודיוור באמצעות SMS. כל שהופסק הוא רישום המידות של לקוחות שהתברר כי אינו יעיל מן הבחינה הפרקטית שכן בסוגים שונים של חזיות המידות שונות וגזרות שונות מצריכות מידות שונות." 24. לטעמי, הצורך שלא לפגר אחר הקידמה מחייב שינויים, ואם מדידה שארכה 30 דקות קוצרה למספר דקות בודדות, מבלי שהיו הבדלים משמעותיים בתוצאות, אין מקום לתלונות הזכיינים כנגד כך, במיוחד כשלא הועלו בזמן אמת. 25. עיקר טענות ההפרה מתייחסות למלאים וקיפוח חנות הזכיינים. טענת הקיפוח, נתמכה לכאורה בעדותה של הגב' הייזלר (עמ' 20 לפרוטוקול) : "החנות שלי קטנה יותר ולכן היא מכילה פחות סחורה אבל אני מקבלת תחושה שאני מקבלת סחורה מועטת וזאת בשנתיים האחרונות.", הגב' כרמי :"הקיפוח הרציני שהרגשתי היה במהלך 2011" (עמ' 27 לפרוטוקול), והתובעים עצמם. חרף הטענה, כל העדים, ביקשו להמשיך ולהתקשר עם החברה בהסכמי זכיינות במקומות אחרים, ו/או להאריך את תקופת האופציה, והסתכסכו עם החברה משלא עלה הדבר בידם. 26. החברה הפנתה לסעיפי ההסכם: "החברה תדאג לאספקת תמהיל מוצרים מגוון ומקיף עבור החנות. מלאי החנות יהיה שייך לחברה ויסופק על ידה ועל חשבונה. יודגש כי כל הקשור לרמות המלאי בחנות, מגוון המוצרים וסוגם יהיה על פי שיקול דעתה של החברה." (ס' 4.4 להסכם). בנוסף, הוסכם בסעיף 10.1 כי "החברה תספק לזכיין באופן סדיר במהלך תקופת תוקפו של הסכם זה מגוון הולם של מוצרי הלבשה תחתונה. מגוון המוצרים שישלח לזכיין יהיה על פי שיקול דעת החברה." יתרה מכך, בסעיף 4.6 להסכם נכתב כי על אף שעל פי ס' 4.5 זכאי הזכיין ל40% ממחזור המכירות, "נשמרת לחברה הזכות להוסיף לתמהיל מוצרי החברה מוצרים שמכירתם תזכה את הזכיין ב20% מפדיון המכירה של מוצרים אלה בלבד שאחוז הסחורה הנ"ל לא תעלה על 20% ממלאי החנות...סעיף זה יחול על מוצרים הנקנים מספקים מקומיים יצרנים או יבואנים." ולסיום, נקבע בסעיף 11.5 כי "למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין החברה מתחייבת למכור ו/או לספק לזכיין את כל סוגי המוצרים המיוצרים על ידה." באשר לטענה כי החברה קיפחה אותם והתחייבה לשיעור מכירות כזה או אחר, הפנתה האחרונה לס' 17.2 להסכם, הקובע כי הוא ממצה את ההסכמות בין הצדדים, וטענה "למותר לציין, כי גם לא ניתן ליתן התחייבות שכזו וכל גורם עסקי בר דעת, ובמיוחד בתחום האופנה הבלתי יציב, לא היה נותן התחייבות שכזו." (ס' 34 לסיכומיהם). בכל הסעיפים הללו, שימרה לעצמה החברה את שיקול הדעת המוחלט בקשר להזרמת סחורה לחנות, גודל המלאי וטיבו, ועוד. 27. לטעמי, מתוך העדויות עלתה תמונה של הזרמת מלאים והשלמה מחנות לחנות. לעניין זה הנני מקבלת את עמדת החברה כי "בתחום האופנה כאשר נרכשים מלאים, הרכישה מתבצעת תוך נסיונות לצפות את מצב השוק, העדפות הצרכנים, מגוון המידות והכמויות הדרושות. כמובן שרק בהתאם למכירות בשטח והדרישה בשוק בפועל, ניתן לבצע התאמות. למותר לציין כי הרשת מעונינת למכור מלאים בהיקפים גדולים ככל הניתן, ומטרתה הינה כי יהיה מלאי רב בחנויות מחד, ומאידך אינה מעונינת בהצטברות מלאי איטי או מת." (ס' 40 לתצהיר הגב' דה לרנה). 28. בהערת אגב אעיר כי בנושא המלאי התעוררה גם סוגיית הדוחו"ת, שב"כ הזכיינים טען כי אלה שהופקו ע"י החברה הינם מזויפים. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, העיסוק בנושא מיותר, אולם נחה דעתי כי הדוחו"ת שהוצגו שונים זה מזה במהותם (הזמנות מול אספקה) ומכאן נובעים ההבדלים בהם. 29. עיקר טענותיהם של הזכיינים מתייחסות לשינוי הדרמטי שהתרחש בחברה, בעקבות העברת מניות הבעלים, ומינויה של הגב' קאשי. חרף הגנת החברה על מנהלת זו, עלו כחוט השני תלונותיהם של הזכיינים השונים כנגדה. הגב' קאשי לא העידה, ואינני מוצאת לנכון לקבוע דבר באשר לאופן ניהולה, אולם התכתובות השונות העידו כי רוח חדשה נשבה בחברה, בין מצרכי התייעלות והתגברות על הקשיים אליה נקלעה ובין משום אישיותה של המנהלת החדשה, והגם שפעמים רבות הודו לה התובעים, התלונות, כמו גם השינוי, חלו בתקופתה: "החנות החזיקה מותגים שונים, כאשר הגב' קאשי נכנסה לתפקידה היא בחרה לסלק אותם ולהחזיק יצרן אחד בלבד." (התובע, עמ' 36, ש' 19), "מהרגע שהגב' קאשי נכנסה, היא נפגשה עם הזכיינים ונתנה לנו הרגשה כאילו היא רוצה להוציא אותנו כמה שיותר מהר." (גב' הייזלר, עמ' 21 ש' 6), "במהלך התקופה הראשונה התחלפה ההנהלה, הגיעה הגב' קאשי ומכאן הכול התדרדר. כל שיחה הסתיימה בצעקות. יחס משפיל. יחד איתו הנתבעת מגבה אותה. מאותו רגע שרונית נכנסה השתנה הפורמט של הרשת." (הגב' כרמי, עמ' 26 ש' 26). 30. האצבע המאשימה איננה מופנית דווקא אל הגב' קאשי, אלא אל הקונספט החדש שהתבטא בהחלפת שם המוצר, הוספת דגמים למידות רגילות, ובעיקר, אובדן המיתוג היוקרתי של הרשת. "אני קניתי חזיות יוקרה ולא דוכן בשוק הכרמל...אחד מיסודות החוזה הוא מכירה יוקרתית, אישית, נתונים אישיים שהיו במחשב. נשים היו מוכנות לשלם כסף עבור המותג ומה שהוא מסמל." (התובע, עמ' 36 ש' 27). 31. לטענת החברה, הרשת הגיעה למיצוי, ונדרש שינוי וריענון על מנת להמשיך ולקיימה, הן לטובתה והן לטובת זכייניה. "בהתאם", טוענת החברה ומסתמכת על ס' 5.2 להסכם הזכיון, "סניפי הרשת עברו שיפוץ כולל באופן שהחנויות הפכו יוקרתיות יותר, חדשניות ואיכותיות נפתחו סניפים חדשים ויוקרתיים ומגוון המוצרים הפך מגוון יותר" ואף מפנה למכתבי התודה של הזכיינים לגב' קאשי, המציינים, בין היתר, כי הליכתה של החברה לקראתם, איננו טריוויאלי, ועל כך נתונה תודתם. (ס' 25 לסיכומיהם). 32. הסכם הזכיון, שנוסח ע"י החברה, מעניק לה, מטבע הדברים, שליטה ועליונות, ומגביל את יכולת התימרון של הזכיינים. ראינו כי באותם סעיפים בהם התחייבה כלפי הזכיינים, בין לפרסום, בין לתמהיל המוצרים בחנות ואספקתם, הותירה בידה את שיקול הדעת הסופי. כך, שכנגד כל טענה של הזכיינים להפרה, יש בפיה תשובה ניצחת. ההסכם אף שותק בכל הנוגע לאפשרות הזכיינים להעביר לחברה את החנות ולקבל ממנה את השקעותיהם, בתום תקופת ההסכם, ושולל את זכותם לקבלן, אם החזירו את הזיכיון לפני תום התקופה. 33. חרף זאת, סברתי כי קמה זכותם של הזכיינים לבטל את ההסכם ולקבל השבה חלקית של השקעותיהם, ואבאר: נקודת המוצא, בגינה התקשרו הזכיינים עם החברה, הינו הקונספט היחודי שלה, זה שבגינו נשאה החברה חן בעיניהם עד שביקשו להיות הזכיינים שלה. יחודיות המוצר היוקרתי, כמו גם היחס האישי הניתן ללקוחות, הם שהניעו את הזכיינים להתקשר עם החברה. הדבר מוצא ביטויו ברישא להסכם, בו הצהירה הנתבעת כי היא זכיינית של מספר חברות בינלאומיות המתמחות ביצור ושיווק לבני נשים, ולה רשת חנויות זכיינים בשם WOMEN ONLY. כאמור, מתמחה הרשת במוצרי יוקרה שמחירם גבוה במיוחד, וככאלה, יש למתגם וליחדם, על מנת לשכנע את ציבור הלקוחות בכדאיות רכישתם. הגם שהמוצר "יוקרתי" לא נכלל בהצהרות החברה כמגדיר את המוצר הנמכר, אין מחלוקת כי הינו כזה. 34. מתוך העדויות הובהר כי הרשת נקלעה לקשיים כלכלים ונערכו בה שינויים מהותיים. הגם שהרשת לא הבטיחה הכנסה קבועה או מינימום רווחים לזכייניה, המעט שהבטיחה, הינו המצג שהיציגה, ואשר שונה, בצוק העיתים ואולי בלית ברירה, למצג אחר. מצג זה- לו היה מוצג לפני הזכיינים- ספק עם היו מתקשרים עם החברה על בסיסו. 35. הגדלת מבחר המוצרים, לאו דוקא במידות גדולות, ולאו דווקא מוצרי יוקרה, שינה את המצג על פיו התקשרו הזכיינים עם החברה. סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן "החוק") קובע כי "תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים" סעיף 25 קובע את הכללים לפירוש החוזה, בהם אומד דעתם של הצדדים הוא הקובע. "מבחן אומד הדעת הוא מבחן אוביקטיבי, שלפיו נבחנת כוונת הצדדים על פי השתקפותה החיצונית...מעצם טיבו במונח "אומד" יש יסוד אובייקטיבי מובהק. הוא מצביע על הערכה, השערה או אומדנה, אשר נעשות- מטבע הדברים- על פי מבחן אוביקטיבי, מבחן של סבירות. אנו בוחנים איפוא את כוונת הצדדים כאנשים סבירים בנסיבות העניין." (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 299). "הסקת דעתם של הצדדים מתוך החוזה היא שאלה משפטית מובהקת...בית המשפט יפרש את החוזה כמכלול..." שם, עמ' 301). מבלי להרחיב בכל הנוגע להתפתחות הפסיקה, כמו גם השינוי בחוק (תיקון תשע"א) בכל הנוגע לפרשנות חוזה, סברתי כי בנסיבות בהן שונה הבסיס על פיו התקשרו הזכיינים עם החברה, יש לראות זאת כהפרה המקנה להם את זכות הביטול. 36. תימוכין עקיפין לעמדה זו ניתן למצוא גם בס' 16.2, 16.3 להסכם הזיכיון, הקובעים כי אם הוגשה בקשה לפירוק, פשיטת רגל, כינוס נכסים או נאמן לצד מהצדדים, הרי זו עילה להפסקת ההסכם וביטולו. כאן, לא השתנתה אישיותה המשפטית של החברה, ונמנעו ממנה, ע"י כך, ההליכים המנויים לעיל, אולם זהות בעלי מניותיה התחלפה, השתנה שמה, מוצריה השתנו, יחודיותה נעלמה/השתנתה, ובין החברה עימה התקשרו הזכיינים לבין החברה הנתבעת לא נותר אלא מספר החברה- בלבד. 37. הודעת הביטול אמורה להינתן תוך זמן סביר מעת ההפרה. כאן, המשיכו הזכיינים את ההתקשרות, מתוך תקווה כי ישובו הדברים לקדמותם. הודעת הביטול ניתנה על ידם רק ביום 6/12/2010 (נספח ח' לכתב התביעה). בהודעה זו ציינו כי עשו כל שבידם להמשיך ולהפעיל את החנות, אך צברו הפסדים מדי חודש. הנני מקבלת את ההודעה מיום הינתנה. 38. הזכיינים עתרו לפיצויי קיום והסתמכות כאחד. בכל הנוגע לכספים שהשקיעו, הנני סבורה כי יש להשיבם לידיהם, בניכוי יחסי של השנים שבהן קוים החוזה. השקעות הזכיינים , המפורטות בס' 89 לתביעתם, עלו לכדי 263,00 ₪ והן כוללות תכנון ואדריכלות, שיפוץ, ריהוט, מיחשוב שילוט והדרכת עובדים. הנני סבורה כי מהסכום הנ"ל יש להפחית את "השקעת העובדים" בסך 9,000 ₪. הואיל והזכיינים נהנו מ-40 חודשי זכיינות מתוך 60 החודשים, יש להשיב להם 1/3 מהשקעתם, דהיינו- 84,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ והוא צמוד ונושא ריבית מיום 1/12/2010. באשר לפחת, הואיל והתייחס לשנים שלגביהן לא הוריתי על השבה, אין מקום להפחיתו. 39. אינני מקבלת את טענת הזכיינים כי קמה זכותם לקבל מהחברה פיצוי בגין ההכנסות שנמנעו מהם (פיצויי קיום), שכן האחרונה לא התחייבה כלפיהם להכנסה זו או אחרת, לרווח, או הפסד, ולפיכך כל אומדנא שנעשתה על ידם, הרי היא בבחינת משאלת לב, אך איננה התחייבות שהופרה. מכל האמור הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 84,000 ₪ צמודים ונושאי ריבית מיום 1/12/2010. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעים. עוד תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪. חוזהזיכיוןאופציה