שטר חוב אחד הוגש ע"ס 117,101 ₪ בתיק 02-61404-10-8 בגין סיום מוקדם של עסקת חכירת רכב סובארו ואילו השני הוגש ע"ס 23,395 ₪ בתיק 02-65030-10-7 בגין סיום מוקדם של עסקת שכירות תפעולית של רכב מאזדה. הנתבעת 1 היא חברה בע"מ כנגדה ניתן צו כינוס, הנתבע 2 ערב לטענת התובעת להתחייבויות הנתבעת 1 כלפיה, ההליך דנן נוגע לשאלת חבותו של הנתבע 2 בלבד. הנתבע מכחיש הן את חבותו השטרית והן את החוב. . כתבי הטענות ארוכים ונתמכים במסמכים רבים, במסגרת פסק דין זה ימוקד הדיון בשאלות האמיתיות שבמחלוקת. חבות הנתבע 2: לביסוס חבותו של נתבע 2 הגישה התובעת את תצהירו של מר אייל גולדנברג-מנהל תיק הלקוחות אצלה. לגרסת מר גולדנברג הוא זה שניהל את המו"מ מול הנתבעים כאשר לטענתו המו"מ נעשה מול נתבע 2 שהוא המנהל והבעלים של נתבעת 1 ואשר היה מוכר לו אישית מזה שנים מעסקאות ליסינג קודמות. לטענת מר גולדנברג, הנתבע 2 חתם בעבור הנתבעת 1 על ההסכמים וחתם גם כערב על שטרי החוב נשוא תיק זה. מר גולדנברג צירף לתצהירו צילומים של פרוטוקול מועצת המנהלים של הנתבעת 1 מיום 14.5.07 בו הוחלט על חכירה "מעת לעת" של מכוניות מהתובעת, פרוטוקול מיום 31.12.06 בו הוחלט כי הנתבע 2 יהיה בעל זכות חתימה יחידי בנתבעת 1, אישור כי נתבע 2 מורשה חתימה גם בבנק, דוח רשם החברות והעתק שטרי החוב/כתבי הערבות. מר גולדנברג נחקר ויש לומר כי גרסתו לפיה הנתבע חתם על ההסכמים, שטרי החוב והערבות האישית לא נסתרה. מר גולדברג הדגיש שלא בכל טופס ולךא על כל דף נדרש אישורו לזיהוי וחתימת הלקוח או הערב,יחד עם זאת, היכן שנדרש אישורו, הוא חתם כמאשר, היכן שלא-לא היה צורך שיחתום ברם בכל מקרה הוא זה שזיהה את הנתבע שעמד מולו ואשר כאמור היתה לו עמו היכרות אישית קודמת והנתבע הוא זה שחתם לפניו בכל מקום שמופיעה החתימה הנחזית להיות חתימתו ולרבות על שטרי החוב. מנגד עדותו של הנתבע היתה בעייתית מאד, ניכר היה בו שהוא מבקש להימנע משאלות בעניין חתימתו, בשלב מסוים אף ביקש זאת במפורש, במהלך עדותו ניסה לשנות את הגרסה והחזית ולטעון כי כנראה חתם על כל המסמכים שהוגשו לו באסופה אחת גדולה מבלי שיוסבר לו כי ביניהם יש גם מסמכים המהווים ערבות אישית שלו. בעניין זה לא היה מנוס אלא להתערב בחקירה ולשאול את הנתבע האם הוא טוען לזיוף חתימתו או שמא הוא טוען כי הוטעה וחתם עקב מצג שווא? הנתבע ענה שהוא לא יכול לומר בוודאות מה קרה. אך לא רק זאת, בהמשך עדותו התברר כי כפי הנראה הועברו העתקי החוזים ומסמכים רלבנטיים לעורך דינו דאז ואז קיבל (לטענתו) עצה שלא לחתום ערבות אישית בכל מקום שנדרש לעשות כך. גרסה זו לא מסתדרת עם שאר עדותו שכן אם קיבל עצה שכזו אזי המסקנה היא שכבר בשלב טרום החתימה ידע שיש בהסכמים ערבות אישית ואין שום ראיה או טענה כי בעת שישב וחתם על ההסכמים והשטרות, ביקש למחוק סעיפים אלו בהתאם לעצת בא כוחו דאז. התרשמותי מעדות הנתבע מבססת מסקנה לפיה הוא לא יכול לשלול את חתימותיו מחד גיסא ומאידך גיסא גם לא רוצה להעיד עדות שקר ולכן הילך בין הטיפות מה שגרם להופעת סתירות בגרסתו. כך למשל ציין הנתבע כי אכן חתם על כל חותמות הנתבעת 1, אח"כ כשהוצגו חתימות שנראות שונה אחת מהשנייה אשר נחתמו על גבי חותמות הנתבעת 1, ניסה לומר שאולי מישהו הוסיף והשלים אותן, כמובן שטענה זו איננה הגיונית ואיננה מסתברת גם על פי גרסתו הראשונה לפיה אכן חתם על כל החותמות. לא הגיוני שהטביע חותמת ושכח לחתום וממילא מדובר בטענה שנולדה תוך כדי החקירה. ברישא לעמוד 18 לפרוטוקול עומת הנתבע עם העובדה שטענותיו ביחס לחתימות על גבי חותמת הנתבעת 1 בשטרי החוב שהם לב התביעה לא עלו בשום שלב שהוא עד לאותו הרגע והנתבע מצדו לא באמת הצליח לתת תשובה ולא יכול היה לומר כיצד יש חתימות שנראות כך וחתימות שנראות אחרת. למעשה, לכל אורך החקירה התקשה מאד הנתבע לזהות מהי חתימתו ה"וודאית" ולא היה אף מקרה בו טען באופן פוזיטיבי ונחרץ שלא מדובר בחתימתו. זאת ועוד, למרות שבעדותו עמד הנתבע על כך שהתריע כי לא יחתום בשום אופן על ערבות אישית, הוא התקשה להסביר כיצד חתם על שטר החוב ואפילו בשם הנתבעת 1 בלבד ולא ביקש למחוק את שמו שהודפס מתחת כערב בערבות עוואל. מכלול הנסיבות והעובדות מצביע על כך שיש להסיק שמדובר בחתימת הנתבע 2 אשר ידע עובר לחתימת ההסכמים הספציפיים כי מדובר בערבות להתחייבויות החברה. הכל בבחינת קל וחומר כשמתברר שהנתבע חתם גם על כתב ערבות (נספח ב/3) במסגרתו אישר שקרא את ההסכם על כל נספחיו וכל הוראותיו ידועות לו ומחייבות אותו. חזקה שאדם שחתם על מסמך, קרא הבין והסכים לתוכנו, חזקה זו פועלת כנגד הנתבע וכנגד החזית החדשה שפתח בחקירתו הנגדית במסגרתה התרחק מטענת "אי זיהוי החתימה" והתקרב לטענה של החתמתו תחת מצג שווא או בשל טעות. מעבר לכך שמדובר בשינוי חזית, הטענה איננה מתקבלת שכן שטר החוב ברור, החלק העוסק בערבות אוואל ברור גם הוא, הנתבע חתם על שטרי החוב פעמיים, פעם עם חותמת כמורשה הנתבעת 1 כעושה השטר ופעם ללא חותמת וליד שמו. משכך יש לקבוע כי הנתבע 2 חתם על שטרי החוב ועל ערבות האוואל שבשוליו וערבותו היא להתחייבויות הנתבעת 1 על פי השטר. ניתוח הטענות המשפטיות ביחס לתוקף השטר יוצא מנקודת הנחה שהנתבע חתם כערב על גבי השטרות. החוב השטרי: היות ומדובר בטענות כנגד תוקף השטרות ראוי לפרט תחילה דווקא את טענות הנתבעים כנגד הבקשה לביצועם. ביחס לשטר הראשון הנוגע לרכב המאזדה טוענים הנתבעים שמדובר בשטר לביטחון להבטחת תשלומים חודשיים שהוגש לביצוע טרם זמנו שכן מחד שולמו לתובעת עד להגשתו לביצוע 36,347 ₪ בעוד שהיה עליה לשלם רק 14,346 ₪ (9 תשלומים חודשיים בלבד). טענה זו איננה מתקבלת שכן אין חולק כי החייבת לא יכולה יותר לעמוד בתשלומים מחד גיסא ומאידך גיסא הנחת הבסיס לטענה זו איננה נכונה שכן סך 25000 ₪ שולמו על פי נספח א' להסכם במועד החתימה וסעיף 3 לנספח קובע באופן ברור שמעבר לתשלום הראשון הנכבד, תשלם החברה מדי 20 בחודש והחל מיום 20.3.10 סך 1594 ₪ + מע"מ. הווה אומר שהחברה אכן הייתה צריכה לשלם עד להגשת השאר לביצוע 9 תשלומים חודשיים אך זאת מעבר לתשלום הראשון הקבוע בהסכם ולכן היא לא הייתה ב"יתרת זכות" או במצב של הקדמת תשלומים שלא על פי ההסכם. הטענה נדחית. כמוכן נטען שלא היה מקום לזקוף בשטר סכום פיצוי מוסכם שמוכחש כשלעצמו מה גם שהשטר על פי לשונו נוקב בתשלומים החודשיים בלבד. טענה נוספת היא שהשטר איננו "שטר חליפין" כמשמעו בסעיף 3 לפקודת השטרות היות ובשטר נקבעו תנאים שאינם על פי הסעיף הנ"ל. הגם שהטענות הנוגעות לתקיפת המעמד השטרי של שטר החוב הן בגדר הרחבת חזית לה התנגדה התובעת (ורק מטעם זה היה מקום לדחותן), אדון בטענות לגופן בהמשך. הנתבעים מכחישים חיובים שונים שלטענתם נועדו לנפח את החוב כגון ריביות פיגורים, ביטוחים, חריגות מכסת קילומטרים וחישובים מנופחים אחרים. כאמור, טענות דומות עולות גם ביחס לשטר החוב הנוגע לרכב הסובארו. הנתבעים טוענים (ביחס לשני השטרות) כי התנהלותם היתה בתום לב מוחלט ולמעשה מדובר בתוצאה של התמוטטות עסקית שמקורה בניסיון השתלטות של חברה אחרת מולה עדיין מתנהלים הליכים (שכנראה הסתיימו במועד מתן פסק דין זה), התובעת היתה מודעת לכך ולכן גם סוכם שהרכבים יוחזרו לה כאשר לא היתה שום טענה מצד התובעת להפרה כלשהי-לטענה זו אין שום סימוכין ושום חיזוק ראייתי. הטענה העיקרית היא שהשטר איננו "שטר" או כי הוא בטל היות והוא מולא שלא בהרשאה וסכום החיוב כולל רכיבים שמקורם חיצוני לשטר. טענה זו דינה להידחות. מדובר בשטרי חוב לכל דבר ועניין והשטרות עונים על הגדרת סעיף 84 לפקודת השטרות. שטרי החוב נשוא תביעה זו הם הבטחה חתומה ללא תנאי מצד הנתבעת 1 לזכות התובעת לפרוע לה סכומי כסף עתידיים. טוען הנתבע כי בשטרי החוב נעשו שינויים לאחר חתימתו הפוסלים אותם. בעניין זה יש להבהיר כי שטרי החוב הודפסו לפני החתמתם, במסגרת הדפסתם נרשמה בהם התחייבות הנתבעת 1 לשלם לתובעת: רכב המזדה-"36 תשלומים חודשיים רצופים בסך 1,594 ₪ כל אחד אשר מועד פרעונם יחול ב-20 לכל חודש החל מיום 20.3.2010 וכלה ביום 20.2.2013 כולל". רכב הסובארו-"60 תשלומים חודשיים רצופים בסך 4,317 ₪ כל אחד אשר מועד פרעונם יחול ב-1 לכל חודש החל מיום 1.7.10 וכלה ביום 1.6.15 כולל". בסיומה של כל אחת מהפסקאות שצוטטו לעיל נרשם כי "סכום השטר לפרעון יקבע במועד הגשת השטר לפירעון על פי התשלומים שלא נפרעו ו/או שטרם הגיע מועד פרעונם המהווים סך של ..." את סיכום תוצאת מכפלת התשלומים המודפסים רשמו מי מטעם התובעת בכתב יד: רכב המזדה- 57,384 ₪. רכב הסובארו- 259,020 ₪. הסכומים נכונים ותואמים את סכום ההתחייבות המודפסת. מחקירת עדי התובעת לא ניתן היה להבין מדוע בוצע הפיצול בין הדפסת התשלומים החודשיים ורישום ה-TOTAL בכתב יד ברם העניין כלל לא מהותי בדיוק כפי שלא מהותית השאלה האם בזמן חתימת הנתבעים על שטר החוב/הערבות היה כבר רשום הסכום בכתב יד וזאת ממספר טעמים משפטיים: לא מדובר ב"שינוי" בשטרות. סעיף 64א' קובע כי שינוי בשטר עשוי להביא לביטולו אם מדובר בשינוי מהותי שאיננו בהסכמה. סעיף 64ב' מגדיר שינויים מהותיים מהם. משנחתם שטר החוב ע"י הנתבעת 1 כעושה השטר היא התחייבה לשלם את סכום השטר. בסכום השטר לא נעשה שום שינוי, ההתחייבות הבסיסית לשלם לא שונתה, לא כלפי מעלה, לא כלפי מטה. אם לא נעשה שינוי בסכום ההתחייבות, לא נעשה "שינוי מהותי". כמובן שאם במועד החתימה כבר נרשם הסכום בכתב יד הדברים הינם בחזקת קל וחומר ברם גם אם הסכום מולא לאחר החתימה, עדיין מדובר בהשלמת פרט על פי ההרשאה שבסעיף 19 לפקודת השטרות וגם הפעם מקל וחומר כשלא מדובר בשינוי מהותי וכשהנתבעת 1 חתמה (קרי הסכימה לחתום) על השטר כשרובריקת ה-TOTAL ריקה ובכך נוצרה חזקה בדבר הרשאה להשלמת הסכום. כאשר מדובר בשטר חוב, אין מניעה לרשום את סכום החוב המקסימאלי ולהגישו לפירעון על סכום החוב בפועל, הדבר יכול להיעשות מכוח הדין ומכוח ההסכמה וההרשאה שבין הצדדים שכן מטרת שטר החוב היא יצירת התחייבות כספית מסוימת וככל שעושה השטר עומד בה (או מנגד מתבצעים השבה או קיזוז כדין) סכום החוב הולך וקטן וממילא לאוחז בשטר אין זכות לתבוע את מלוא סכומו אלא את יתרת החוב בלבד. זהו הדין הנוהג ביחס לשטרות שנמסרים לביטחון. משכך יש לקבוע שמדובר בשטרי חוב תקינים ומחייבים. במקרה שלפנינו טוען הנתבע כי השטר מבטיח חוב שייווצר כתוצאה מאי תשלום התשלומים החודשיים אך לא לחובות נוספים ומפנה לכך שבתחשיב החוב שהוגש לפירעון כלולים רכיבים חוזיים שאינם חלק מאותה התחייבות הרשומה על גבי השטר. גישתו הפרשנית של הנתבע לשטר החוב הינה אם כן, כי יש לפרש את השטר על פי נוסחו המילולי. אין לקבל גישה הנוגדת את עמדת הדין והפסיקה ביחס לפרשנות שטר בכלל ושטרות חוב בעסקאות רכב בליסינג בפרט. העניין נדון במספר פסקי דין ואין אלא להפנות ולצטט את הפסיקה היפה גם לעניין שבפני (הפסיקה אגב מתייחסת לתיקים בהם הייתה מעורבת התובעת עצמה כחברת ליסינג). בפס"ד תא"מ 536-06-09 דראל רם בע"מ נ' מרכז הבנייה - אבו סנן בע"מ נקבע: "...בין צדדים קרובים- כלומר צדדים אשר ביניהם קיימת עסקת יסוד אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר. לעניין זה יחולו הדינים הכלליים. לעומת זאת בין צדדים רחוקים- כלומר צדדים אשר אין ביניהם עסקת יסוד- חוזה השטר הוא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות החיצוניות. ביסוד הבחנה זו עומדת המדיניות המשפטית המשמשת בסיס לדיני השטרות. על פיה, צד רחוק רשאי לסמוך על חזות השטר.. זאת ועוד: מקום שחזות השטר, היא כשלעצמה, יוצרת ספק או חוסר ודאות באשר לאפיונה של החתימה, ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות גם בין צדדים רחוקים, שהרי חזות השטר, היא עצמה יצרה ספק, שניתן להתירו באמצעות פנייה פרשנית לנסיבות החיצוניות. למותר לציין, כי בכל הנוגע לסתירת לשון השטר, יש לקחת בחשבון באותם מקרים בהם מותרת היזקקות לנסיבות חיצוניות- את הדינים המיוחדים באשר לסתירת מסמך בכתב" (ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ נ(1) 453, 471-473) (ההדגשות אינן במקור). במקרה שלפנינו, עושה השטר-הנתבעת 1 והתובעת הן צדדים קרובים לעסקת היסוד. במקרה שכזה משיקות שתי מערכות דינים, חוזית ושטרית והשטר איננו מנותק מעסקת היסוד. השקה זו של הדינים קיבלה ביטוי דווקא מתוך רצון להרחיב את קשת טענות ההגנה העומדות לנתבע שטרי מול יריבו החוזי אך הן פועלות בכיוונים נוספים. אפילו הזכויות הדיוניות של הנתבע לא נפגעו בתיקים שלפני היות ומראש התנהל התיק על פי סדר הבאת ראיות "חוזי" כלומר התובעת הביאה ראשונה את ראיותיה והגישה ראשונה את טיעוניה. בפסה"ד דראל רם הנ"ל נקבע: "נראה איפה כי צודקת התובעת בטענה שיש לפרש את שטר החוב בהתחשב בנסיבות החיצוניות לו, לרבות הסכם המסגרת עצמו שלהבטחת חיוביו ניתן השטר" (ההדגשה איננה במקור). מוסיף שם בית המשפט ופוסק: "סעיף 5.7.1 להסכם השכירות התפעולית (מסגרת) (נספח א' לסיכומי התובעת) קובע כי השוכר יחתום על שטרי החוב המצורפים להסכם, וכי הוא נותן למשכירה הרשאה בלתי חוזרת למלא את הפרטים החסרים בהם לשם הצגתם לפירעון, בגובה יתרת חובו כפי שתהא באותו מועד. (במקרה שלנו מדובר על סעיף 7.9.1 להסכם,א.ש.) סעיף 5.7.2 מסדיר את מעמדם של הערבים וקובע כי הם יהיו ערבים לכל התחייבויות והצהרות השוכר על פי הסכם זה. (במקרה שלנו מדובר על סעיף 7.9.3 להסכם,א.ש.) מכאן ניתן ללמוד כי חבותם של הערבים חלה על כל חובותיו של השוכר עצמו, לרבות תניית הפיצוי המוסכם, הוצאות שנשאה בהם המשכירה וחיובים/ קנסות נוספים." "בהמשך ההסכם, קובע סעיף 13.3 את אופן חישוב יתרת החוב של השוכר בגין סיום מוקדם של העסקה. (במקרה שלנו מדובר על סעיף 12 להסכם,א.ש.) שילוב של סעיף זה יחד עם הוראות סעיפים 5.7.1 ו-5.7.2 מלמד כי יתרת החוב באותו מועד הינה זו המחושבת לפי סעיפי המשנה שבסעיף 13, ומכאן שהיא תקפה אף באשר לערבים. יתרת החוב על פי סעיף זה כוללת לא רק את יתרת הפיגורים שנצברה בחשבון השוכר, אלא גם תשלום בגין קילומטרים נוספים, החזר הוצאות, תשלום הפרשים, תשלום החלק היחסי בפרמיית הביטוח, פיצוי מוסכם המורכב מסכום התשלום החודשי האחרון כפול 8, 7 או 6 (בהתאם לשנה בה בוטל ההסכם). " (ההדגשות אינן במקור) עוד נקבע כי: "אך יש לזכור כי עסקינן בפרשנות כוללת לשטרי החוב, המתייחסת גם להסכם השכירות עצמו. שילוב הוראה זו יחד עם הוראות סעיף 5.7.1 וסעיף 13.3 מלמד, כי סכום השטר כולל את יתרת החוב באותו מועד שבו מוגש השטר לפרעון.... העובדה שהלשון מאפשרת גם את הילוכם הפרשני של הנתבעים די היה בה על מנת שתינתן רשות להתגונן. אולם בסופו של יום לא על מנת שתתקבל עמדתם. שכן גם אם מדובר בחוזה אחיד והתובעת היא המנסחת, הרי שמכלול הנסיבות מטות הכף לטובת הפרשנות לה טוענת התובעת, כפרשנות הסבירה יותר. היינו שתכלית השטר וכוונת הצדדים החתומים על ההסכם ועל השטר, היתה להבטיח את עניינה של התובעת ולהעמיד ערבים לכל חובות הנתבעת 1 שעל פי ההסכם, ולא רק חלקם. אותו הסכם שבגדרו ולהבטחת חיוביו נחתם השטר, ושאף מזכיר את השטר וחתימת הערבים עליו, כמי שיערבו לכל התחייבויות והצהרות השוכר שבהסכם. כאשר זו המסקנה, יועדף הפירוש הסביר יותר, אפילו הוא הפירוש הנוח למנסח. " (ההדגשות אינן במקור). גם בפס"ד שניתן בבית המשפט העליון: רע"א 7991/09 אלון צור נ' רוני שטרן נקבע בין היתר כי: "כאשר עסקינן במחלוקת בין "צדדים קרובים", חזות השטר איננה המקור הבלעדי לפרשנות, וניתן להידרש גם לנסיבות חיצוניות לשם התרת הספק" בת"ט 19931-10-09 דראל- רם בע"מ נ' קרטון ואח' נקבע: "טענת המשיבים כי שטר הביטחון נועד להבטיח רק את התשלומים השוטפים אינה נכונה, שעה שבהסכם השכירות בין הצדדים נכתב מפורשות כי השטר נועד: "להבטחת פירעון דמי השכירות וכל התחייבות השוכר על פי הסכם זה".. בהתאם לכך רשאית המשיבה לכמת את כל התחייבויות המבקשים, באשר הן, ולהגישן לביצוע באמצעות השטר". אף במקרה שלפנינו מדובר בעסקת יסוד בין צדדים קרובים ועל מנת לפרש את תכליתו של השטר יש להתחשב בנסיבות החיצוניות ולפנות להסכם שבגדרו ולהבטחת חיוביו נחתם השטר. הסכם זה מתייחס לשטר ולחתימת הערבים עליו כמי שיערבו לכל התחייבויות והצהרות החוכר על פי ההסכם, בהתאם לכך רשאית התובעת לכמת את כל התחייבויות הנתבע בהתאם להסכם, באשר הן, ולהגישן לביצוע באמצעות השטר, קל וחומר כאשר הערב הוא אותו אדם שקרא את ההסכם (או מוחזק כמי שקרא את ההסכם) וחתם בחתימת ידו עליו ועל שטרי הערבות. טוען הנתבע בסיכומיו כי היות והשטרות המקוריים לא הוצגו נשללת העילה השטרית ברם לא כך היא, להיעדרם של השטרות המקוריים יכולה להיות משמעות ראייתית או במקרה אחר הטלת סיכון כפול על עושה השטר. במקרה דנן נחלשה ואף ננטשה טענת הזיוף ומכל מקום נקבע כי מדובר בחתימת הנתבע על גבי השטרות, קביעה הנובעת ממכלול הראיות וההתרשמות מעדות הנתבע 1 והרבה מעבר למאזן ההסתברות הנדרש, הנתבע לא דרש את השטרות לצורך הגשת חוות דעת בתחום השוואת כתבי יד ולכן היעדר השטר המקורי איננו בעל משמעות של ממש בפן הראייתי. אשר להטלת סיכון כפול היכול לנבוע מהגעת השטר לצד ג', העניין איננו רלבנטי במקרה דנן וגם היה כזה, רשאי בית המשפט לתת הוראות בדבר שיפוי במידת הצורך. לשון סעיף 70 לפקודת השטרות מאפשר הגשת תביעה על בסיס שטר "אבוד" קרי שאיננו מוצג במקור ורק כדי למנוע ספק, הנני מורה כי הנתבעת תשפה את הנתבע בגין כל תביעה נוספת שתוגש ע"י אוחז אחר על בסיס השטרות נשוא התיקים שלפני. אשר לסכומי החוב וראשי הנזק, הנתבע העלה מספר טענות ביחס להוספת או חישוב סכומים שנעשה שלא כדין ואין מקום לחייבו בתשלומם. כבר עתה יש לומר שבמאזן ההסתברות הנדרש, הוכח כי למעט סכום אחד, כל ראשי הנזק שהוספו לסכום החוב הם על פי ההסכמים שנחתמו וכל ההערכות שנעשו ע"י שמאי התובעת אינן מופרזות במידה המצריכה התערבות בית המשפט. ומן הכלל אל הפרט: ראש הנזק אשר לא הוכח כי יש לצרפו לשטרי החוב או שמקורו בהסכמים הצמודים לשטרות אלו היא יתרת חוב בגין עסקה קודמת בסך 5000 ₪. עד הנתבעת עומת עם עניין זה ותשובתו הייתה מעורפלת, הוא לא הפנה לסעיף ספציפי ממנו ניתן להבין באופן ברור כי הערבויות על פי הסכם חדש כוללות חובות מהסכמים קודמים (או אחרים). גם בסיכומי התובעת אין התייחסות למקור החוזי על פיו ניתן "להעמיס" (כהגדרת הנתבע) חוב מעסקה אחרת על התחשיב בגין העסקאות נשוא השטרות וההסכמים הצמודים אליהם. התובעת הפנתה בעניין זה פעם אחת לסעיף 12 להסכם (סעיף 45 לטיעוניה) ופעם טענה באופן כללי ש"כמובן" הייתה רשאית לכלול את החוב בסך 5000 ₪ מעסקה קודמת/אחרת בתוך יתרת הפיגורים המובטחת ע"י השטר נשוא תיק זה. מעיון בסעיף 12 על סעיפי המשנה שבו לא עולה זכות כזו והרישא לסעיף מדברת על "עיסקת חכירה של מכונית כלשהי.." ואחר כל ממשיך הסעיף לדבר על "העיסקה" . על מנת להעמיס על השטר חוב מעסקה אחרת וכדי שכך יפורש ההסכם (שנוסח ע"י התובעת) יש צורך בתניה ברורה וממוקדת וכזו אין בנמצא. בניגוד לטענות הנתבע, העמסת/הוספת סכום חוב מעסקה אחרת כחלק מהיתרה הנתבעת על פי השטר איננה פוסלת את השטר עצמו, השטר שהוא שטר חוב להבטחת עסקה שריר וקיים, טענת ההגנה ביחס לרכיב אחד מהחוב מתקבלת קרי הפחת סכום החיוב הא ותו לא. אשר לשאר הטענות בדבר רכיבי התחשיב, הערכות שווי הרכב, הטענות בדבר אי גילוי פרטים ביחס למה נעשה עם הרכב, קיומם של תנאים מקפחים בהסכמים וכיו"ב הרי שעניינים אלו נדונו פעמים רבות בפני הערכאות המשפטיות ואין אלא להצטרף לטיעוני התובעת והפסיקה הרבה שצורפה אליהם בעניין זה. איש לא כפה על הנתבע והחברה שבשליטתו להתקשר בעסקה, בוודאי לא בעסקה לרכישת רכב מפואר ויקר מאד (הסובארו), הנתבע כבעל השליטה ערך את חישוביו ושקל את שיקוליו עובר להתקשרות, בדיון אף הסתבר שהתייעץ עם עורכי דינו ורק אחר כך התקשר בהסכמים עם הנתבעת (ולא בפעם הראשונה). ההסכמים כוללים תניות שנועדו להגן על אינטרסים כלכליים לגיטימיים של התובעת וככאלה הן לא בהכרח תניות מקפחות, לא על פי סעיף 4 לחוק החוזים האחידים ולא לפי סעיף 19 לאותו החוק. השמאי מטעם הנתבעת נחקר, מחקירתו לא עלה שהשמאות שערך נגדה את ההסכם ותנאיו או שמדובר בהערכות מופרזות לזכותה של התובעת, למעשה ההיפך הוא הנכון. הנתבע מצדו לא הביא חוות דעת שמאית או אחרת. התובעת היא גוף כלכלי שתכליתו רווח, לא כל עסקה מניבה רווח, לא בכל עסקה נמצא בסופו של יום גוף סולבנטי ולכן הסיכונים הכלכליים של התובעת מגולגלים על לקוחותיה (כפי שנעשה בתחומים כלכליים ומסחריים רבים) וכל עוד הדבר בא לידי ביטוי בהסכם עליו חותם הלקוח מרצונו ושיקוליו, אין בכך פסול. יש לומר שבמידה מסוימת אי גילוי גורלם של הרכבים נשוא השטרות שהתבקש ע"י הנתבע צרם לא מעט ברם אין לדבר משמעות מבחינת ההכרעה . דרך החישוב וההערכה ביחס לעסקאות הרכבים צריכה להיעשות על פי תנאי ההסכם ומומחיות השמאי וכפי שעל הלקוח והתחייבויותיו לא צריכה להשפיע העובדה כי הרכב נמכר או הושכר בהפסד כבד ומשכך הוא לא יידרש לשלם יותר ממה שהתחייב על פי ההסכם בגלל הפסד כזה, כך גם לא יהיה משקל לעובדה כי הרכב הושכר או נמכר שוב ברווח נאה והדבר לא יצור חובה להפחית מהתחייבויותיו של הלקוח על פי ההסכם. גם טענות הנתבע לפיהן "נראה" הסכום הנתבע מופרז או שמדובר בריביות נשך או שלא ניתנה לו האפשרות לרכוש את הרכב בסכום הערכת השמאי נראות כטענות כלליות שלא הוכחו בראיות או בחוות דעת ואשר אין להן בסיס בהסכמים. זה אולי המקום להזכיר כי החברה שבשליטת הנתבע היא זו שהפרה את ההסכמים ולא רק זאת אלא שהפכה לחדלת פירעון (גם אם לא ב"אשמתה") ולכן מערך ההגנה החוזי שנקבע בהסכם למקרה שכזה לגיטימי ומשכך מרבית הפסיקה איננה מאפשרת פתח מילוט מהוראות חוזיות וממימושן. כפי שכבר נקבע לעיל, לא מדובר בעסקה ראשונה בין החברה-הנתבע לתובעת, הנתבע הוא איש עסקים מבין עניין, ההסכמים הועברו לעיון עורך דין, גם הנתבע מסוגל לקרוא ולהבין את ההסכמים, הנתבע חתם בשם החברה על ההסכמים, הנתבע גם הבין שהחברה לא מסוגלת לעמוד בהסכמים והחזיר את הרכבים, אין בנמצא מסמך או הסכם אחר הפוטר את החברה או הנתבע מההתחייבויות על פי ההסכמים, לא מדובר בעסקאות חריגות בנוף עסקאות החכרת רכב והמסקנה היא שיש לקבל את התביעות ולהפחית סך 5000 ₪ בערכי קרן בגין העמסת חוב מעסקה אחרת. בנסיבותיו של העניין, לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות נוספות מעבר להוצאות שנפסקו במסגרת תיק ההוצל"פ. אשר על כן נדחית בחלקה ההתנגדות שהגיש הנתבע בתיק 02-61404-10-8 וסכום החוב בגינו נפתח התיק יופחת בערך קרן של 5000 ₪ ולשכת ההוצל"פ תבצע חישוב מחדש של החוב וההוצאות להיום. ההתנגדות בתיק 02-65030-10-17 נדחית. ההליכים בשני תיקי ההוצל"פ לעיל יחודשו החל מיום 1.11.13 (ועל מנת לאפשר לנתבע או לחייבת האחרת לשלם את החוב טרם חידושם). תביעה שטריתחובהוצאה לפועל