תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975. המחלוקת על הנזק בלבד, בעיקר על ההשלכות התפקודיות של הפגיעה. רקע ועובדות שאינן במחלוקת 1. התובעת ילידת 4.1.90, נפגעה כנהגת בתאונת אופנוע, ביום 21.11.09 ["התאונה"]. בהגיעה לבית חולים איכילוב אובחנו חבלות בבטן, באגן, בברך ובשוק שמאל. התובעת אושפזה למשך יום אחד. לאחר חבישה של הברך, שוחררה לביתה עם המלצות למנוחה עם רגל מורמת, קומפרסים, משככי כאבים ומעקב רפואי. כעבור כ – 4 שבועות הותקן בברך מקבע עם צירים. 2. התאונה גרמה לנזקים ברצועות הברך: קרע מלא ברצועה צולבת קדמית. קרע חלקי של רצועה צולבת אחורית. קרע כמעט מלא של רצועה קולטרלית. קרע חלקי של רצועה פטלו - פמורלית מדיאלית. מתיחה של קופסית אחורית. חשד לקרע במיניסקוס מדיאלי. 3. מומחה בית המשפט, אורטופד פרופ' הלל, בדק את התובעת ב - 22.3.11. אין חולק על קביעותיו הרפואיות. בפרק התלונות הוא מתאר: חשה בדקירות בברך בזמן הליכה בעת הליכה מהירה חשה ב"קליקים" בברך ומתקשה בהליכה מרובה. ממצאי בדיקתו: ללא ממצא אין פגיעה בתנועת הכיפוף. מבחני המיניסקוס תקינים. נודולוס אינו רגיש ואינו בולט על פני העור. ממצאים מבדילים ביחס לברך ימין יישור יתר של 5 מעלות. אי יציבות מדיו - לטראלית קלה. מבחני לחמן, מגירה ו - PIVOT SHIFT חיובי - חיובי קל. היקף ירך - 42 ס"מ מול 44 ס"מ. מסקנותיו כעבור 8 שבועות - תפקוד טוב של רצועה צולבת אחורית וכן שיפור ביציבות מדיאלית. אי יציבות בינונית קדמית - אחורית. אי יציבות פנימית - צדית קלה. יישור יתר של הברך . הארכה קלה של הקופסית האחורית. הנכות לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי תשט"ז - 1956 ["התקנות"] 10% עבור אי יציבות קדמית אחורית, מחצית מסעיף ספציפי 48 [2]. 5% עבור אי יציבות צדית - פנימית קלה, הארכה קלה של הקופסית האחורית ותחושת דקירות בברך בעת הליכה, מחצית מסעיף "סל" 35 [1] ב'. נכות זמנית - אי כושר מלא : 153 יום לפי קביעות הרופאים המטפלים בזמן אמת. סה"כ - 4 חודשים. סה"כ נכות משוקללת - 14.5%. ראיות 4. מטעם התובעת העידה היא עצמה. כמו כן הוגשו תצהירי הוריה ללא חקירה. היעדר חקירה אינו מוסיף לתצהירים את אשר אין בהם. בנוסף, אין בו כדי להוסיף משקל לעדויות שמיעה וסברה. 5. מטעם הנתבעת העיד החוקר מר ניר נווה. הנתבעת הגישה באמצעותו סרט מעקב ודו"ח חקירה המסכם, אינו מוסיף פרטים מעבר לסרט. התובעת מסכימה שהסרט מציג אותה ואת אביה. כושר השתכרות נכות תפקודית 6. הלכה פסוקה היא שבהיעדר נתונים אחרים, ניתן לגזור את הנכות התפקודית או את הפגיעה בכושר השתכרותו של ניזוק מהנכות הרפואית. יש להבחין בין "נכות תפקודית", מושג הנלמד מעצם הנכות הרפואית ובמנותק מנתוניו של ניזוק ספציפי לבין הפגיעה בכושר השתכרותו של ניזוק ספציפי [ע"א 3049/93, גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב [3] 792]. 7. נכות רפואית אורטופדית, בפרט כשדרגתה נקבעת לפי מימד תפקודי, עשויה לבסס "נכות תפקודית" [ראו ההגדרות בסעיף 48 ובעיקר בסעיף ה"סל" 35 לתקנות]. כושר ההשתכרות של ניזוק ספציפי - התובעת 8. כאן "נכנסות לפעולה" נסיבותיה של התובעת. התובעת נפגעה בתאונה בהיותה בת 19, בעת שירותה הלאומי עם נוער בסיכון. לפני השירות עבדה חודשים ספורים, לסירוגין, בעבודות מוכרנות פשוטות, תמורת שכר זעום. עבודתה האחרונה, כחמישה חודשים לפני התאונה. נזכיר שהתאונה אירעה בנובמבר 2009. 9. התובעת לא עבדה במהלך שירותה הלאומי, כאשר בחלק מתקופה זו הייתה נתונה לאי כושר מלא עקב התאונה. בחודש ספטמבר 2010 השלימה התובעת את השירות הלאומי. כבר באוקטובר 2010 החלה ללמוד גרפיקה ממוחשבת בבית הספר "אבני". כיום היא משלימה את שנת הלימודים הרביעית והאחרונה. התובעת לא עבדה ואינה עובדת במהלך כל התקופה ומתגוררת בבית הוריה. 10. התובעת צעירה, שטרם החלה לכתוב את סיפור חייה התעסוקתי. בנתוניה, מצבה אינו שונה ממצבם של קטינים אפילו צעירים שזה עתה השתחררו משירות סדיר בצה"ל. איני סבורה שקורותיה עד כה מלמדות על כושר ההשתכרות שלה בבגרותה. לא הוגשו לי נתונים לגבי רמת ההשתכרות של גרפיקאים מקצועיים ובכלל. אין להסיק שהתובעת תשתלב בשוק העבודה של גרפיקאים כאלו, אין לשלול שתאלץ להתמודד בשוק עבודה שלא יכיר בכישוריה כגרפיקאית ואין לשלול שתידרש בין היתר לכישורים פיסיים. העמימות בנושא זה אינה רובצת לפתחה של התובעת, אלא הינה חלק מאי הוודאות הכללית בשוק העבודה עימו מתמודדים צעירים. אין מנוס מהסתמכות על ה"אדן המרכזי" - נתונים סטטיסטיים - השכר הממוצע במשק [ע"א 10064/02, מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, ]. כושר השתכרותה של התובעת אלמלא מומה - שכר ממוצע במשק, כיום כ - 8,300 ₪ [לאחר ניכוי מס הכנסה כחוק]. הפסדי השתכרות לעבר 11. התובעת לא עבדה כ - 5 חודשים עובר לתאונה. במהלך התקופה ועד היום לא עבדה. תחילה בעת השירות הלאומי, לאחר מכן ועד היום, בעת לימודיה. התובעת לא הוכיחה, שבעת שירותה הלאומי יכולה הייתה לעבוד, גם אלמלא מומה. היא הייתה נתונה לאי כושר מלא במהלך שירותה הלאומי. איני פוסקת לתובעת הפסדי השתכרות במהלך השירות הלאומי. 12. מעת שחרורה ועד היום עסוקה התובעת בלימודים. היא אינה יוצאת לעצמאות כלכלית ועדיין מתגוררת ונסמכת לשולחן הוריה. אף עובר לתאונה לא הניבו מאמציה כושר השתכרות של ממש. לאחר התאונה, נצפתה התובעת כשהיא צועדת ללא קושי נראה לעין, משך כ - 35 דקות, אם כי אינה נוהגת. בכך אין כדי לשלול כליל את מגבלות ומכאובים מסוימים, אפילו הפריזה בתיאורם בפני המומחה. אין לשלול שהתובעת יכולה הייתה לעבוד בעבודות סטודנטיאליות מקובלות. עבודות אלו כרוכות לא אחת במאמצים פיסיים מסוימים, מעבר להליכה רצופה. אין לשלול שבמידה מסוימת, מסוימת בלבד, נפגע כושר עבודתה בעבודות סטודנטיאליות. בכל מקרה, מדובר בשכר מינימאלי ומכל מקום, התובעת לא הוכיחה אחרת. מצאתי לפסוק לה סכום גלובאלי של 6,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות 13. התובעת הגישה אוסף של קבלות, חלקן מלמדות על תשלום עבור מוצרים שאינם קשורים לטיפולים רפואיים ולנסיעות לטיפולים כאלו. עיקר ההוצאות הרפואיות מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. עדיין נדרש המבוטח לשאת בהשתתפות עצמית ואין לשלול הוצאות מוגברות עבור משככי כאבים וכד'. כמו כן עולה מהנסיבות שהתובעת נזקקה להסעות ואלו ניתנו לה על ידי הוריה, בפרט בתקופת אי הכושר. מצאתי לפסוק לה סכום גלובאלי של 3,000 ₪. עזרת הזולת לעבר 14. התובעת הייתה מנועה ונתונה להגבלה של ממש במשך תקופת אי הכושר. ברכה הייתה מקובעת חלק מהזמן, היא נזקקה לקביים ולברכיה. תצהירי הוריה הוגשו ללא חקירה, אך אין בהם אלא ללמד את העולה מיתר נסיבות העניין, התובעת נזקקה לעזרה. שיעורה של העזרה נתון עדיין, גם לפי תצהירי ההורים, לשיקול דעתו של בית המשפט. הגם שהתגוררה ביית הוריה, דומני שניתן להסיק על צורך בעזרת משפחה מוגברת. מצאתי לפסוק לה לפי אומדן סכום של 3,000 ₪. הפסדי השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד 15. נקודת המוצא הינה כאמור שכושר השתכרותה של התובעת - בגובה השכר הממוצע במשק, כ - 8,300 ₪ לחודש. 16. התובעת בחרה להכשיר עצמה בגרפיקה ממוחשבת, אך אין בכך, לאור גילה הצעיר והיעדר ניסיונה עד כה במקצוע, כדי לשלול התמודדות בעתיד בשוק עבודה, הדורש בין היתר, כישורים פיסיים מסוימים. בניגוד לטענת הנתבעת, לא ניתן לקבוע כעת שלעולם חוסן, שלעולם תעבוד התובעת בעבודה משרדית, מול מחשב, בפרט כאשר לפניה עוד כ - 44 שנות עבודה עד הגיעה לגיל 67. 17. עיינתי בפסיקה שצירפה הנתבעת: בת.א. [מח - חיפה] 258/03, אגב עומד לערעור בבית המשפט העליון, חישב בית המשפט את הנכות התפקודית של קטין בדיוק לפי הנכות האורטופדית הקשיחה. בכך פעל עקרונית לפי נוסחת הפסיקה שהבאתי לעיל. בת.א. 984/04 [מח - חיפה] שקל בית המשפט את מצבו של ניזוק מבוגר, שעל אף נכות "תפקודית" גבוהה בשיעור של 65%, שב לעבודתו ובנוסף, סבל מתחלואה קודמת משמעותית. איני סבורה שיש ללמוד מכאן לגבי אופן החישוב בעניינם של צעירים כמו התובעת. בע"א 4837/92 - הפחית בית המשפט את הנכות התפקודית במחצית, לאור הקטנה רעיונית של הנזק. לא ראיתי בכך סטייה מהמגמה בפסיקה העדכנית לגבי קטינים וצעירים. 18. התובעת נצפתה צועדת משך 35 דקות ללא מגבלה נראית לעין. בכך אין כדי לשלול נוכח מגוון בעיותיה, כפי שנגלו בבדיקות אובייקטיביות לעיני המומחה וקשיים בעתיד בביצוע משימות הנדרשות מהברך. 19. אני סבורה שיש לתת משקל משמעותי לנכות הרפואית, אך משקל זה נמוך משיעורה המלא. מצאתי להעמיד את מידת הפגיעה בכושר השתכרות על 10%. נתון נוסף שיש להביא בחשבון הוא רמת השתכרותה של התובעת בשנות עבודתה הראשונות ועד לחדירתה המלאה לשוק העבודה. אני מעמידה את שכרה לתקופה הראשונה של כ - 4 שנים על 5,000 ₪: 5,000 ₪ X 10% X היוון = 18,000 ₪. 8,300 ₪ X 10% X היוון = 213,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות יחסיות בשיעור של 7%: 231,000 ₪ X 7% = 16,000 ₪. הוצאות ושונות לעתיד 20. התובעת אינה נזקקת כיום לטיפולים ולעזרה. המומחה לא פירט צרכים אלו בעתיד. מרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות כאמור במסגרת החקיקה הסוציאלית. אך שוב, אין לשלול, נוכח מגבלותיה של התובעת, היזקקות להוצאות שאינן מכוסות במלואן, לרבות הוצאות רפואיות והקלה בנסיעות. 21. דעתי היא שבמגבלותיה האורטופדיות המגוונות, המרכזות כולן בהפעלת הברך, יש סבירות והיתכנות ממשית, שהתובעת תיזקק בעתיד לעזרה, גם אם אינה נזקקת לה כיום. יחד עם זאת, איני רואה לקבוע סכום קשיח, בהיעדר נוסחאות מוצא, בניגוד לפגיעה בכושר השתכרות ולאור מצבה הנתון של התובעת כיום. יתר על כן, כל אדם עובד במשרה מלאה, נזקק, כך סביר, לעזרה במשק ביתו. הסכום הפסוק ביחס להפסדי השתכרות, יש בו כדי לממן ולו חלקית, עזרת זולת במשק בית. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובאלי, שאינו תלוי חישוב קשיח, בשיעור של 30,000 ₪. נזק לא ממוני 22. בהתאם לנוסחת התקנות: 14.5% נכות + 1 יום אשפוז להיום = 25,841 ₪. סה"כ - 314,841 ₪. ניכויים 23. תשלום תכוף משוערך, בנטרול שכ"ט עו"ד = 9,000 ₪. יתרה לפיצוי - 305,841 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת 305,841 ₪ בצירוף שכ"ט בשיעור 46,916 ₪ ובצירוף אגרת משפט. הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ברכייםנכותאופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע