הרמת מסך מכוח חוק ההסדרים

הרמת מסך מכוח חוק ההסדרים כחלק מהצעדים אשר נועדו להקל על הרשויות המקומיות את גביית המיסים ועל מנת למנוע התחמקות של חברות מתשלום ארנונה לאחר הפסקת פעילותן, חוקק סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הקובע מעין הרמת מסך סטטוטורית רחבה, בניגוד לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת הרווח בדיני החברות, ומאפשר לחייב בעל שליטה בחברה פרטית בחובות הארנונה של החברה בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [עת"מ (ת"א) 3208/08 לוי נ' עיריית בת ים (2.10.2013)]. וזו לשון הסעיף: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים". סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, קובע את הנסיבות בהן תותר הרמת המסך לפי חוק ההסדרים, כדלקמן: "(א) (1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור. (2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר. (3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה." משילוב שני הסעיפים הנ"ל עולה, כי על מנת שרשות מקומית תוכל לגבות חוב ארנונה של החברה מבעלי השליטה בה, נדרש כי יתקיימו התנאים הבאים: החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; החוב הוא חוב ארנונה סופי; החברה לא פרעה את החוב; החברה הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא אכן בעל שליטה בחברה; הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. סעיף 119א(א)(3) לפקודה מקים חזקה עובדתית שבחוק, לפיה "יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה", כלומר, בהתקיימם של חמשת התנאים הראשונים, אשר הנטל להוכחתם מוטל על התובעת, הרשות תהייה פטורה מהוכחת התנאי השישי והאחרון לפיו בעל השליטה קיבל לידיו נכסי החברה, וכך תוכל לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה עצמו. חזקה זו, אשר הוכרה כ "חזקת ההברחה" ניתנת לסתירה, ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, על ידי בעל השליטה בחברה, כך שהנטל הוא על בעל השליטה להוכיח כי לא הועברו אליו נכסים מהחברה החייבת, ללא תמורה או בתמורה חלקית [עת"מ (חי') 26026-05-12 כהן נ' עיריית חיפה (26.7.2012), עת"מ (ת"א-יפו) 1311/07 רובינשטיין נ' עיריית רעננה (16.10.2007), להלן: "פס"ד רובינשטיין"]. הרמת מסך