זכות העיון הציבורית מהווה אמצעי להגשמת חופש הביטוי; היא כלי ביקורת ופיקוח על פעולות גורמי השלטון; היא ביטוי לחובת הנאמנות של הרשות המינהלית כלפי הציבור (ראו: עע"ם 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד ס(4) 60, 72-75 (2006); עע"ם 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים, פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ארבל, (17.11.2010). הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית הוכרה בפסיקת בתי המשפט בישראל עוד בטרם חקיקת חוק חופש המידע בשנת 1999. זכות זו, בלשונה של כב' השופטת חיות, "היא מאבני היסוד של חברה חופשית" (עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217, 233ה (2006). (ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור- י.כ). חוק חופש המידע, מעגן את זכות העיון הציבורית בדגש על "שקיפות ציבורית". מכאן, שאין חולק באשר לחשיבות הזכות למידע והיקפה הרחב הנובעים מחיוניותה לקיומו ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי. ראה גם: עת"מ (מרכז) 35364-04-10 גלית גרימברג, עו"ד עיריית פתח תקווה (16.12.10). החוק מתווה את הכללים, להגשת בקשה לקבלת מידע ולמסירתו. סעיף 7 לחוק נוקט בלשון ברורה באשר לדרך שעל רשות ציבורית לפעול במתן תשובה לבקשה לקבלת מידע. מסמכיםזכות העיון