2. עיקרה של תביעה, כך כעולה ממנה, הוא צווי הוצל"פ שונים, שניתנו בעניינם של התובעים השונים ואשר בגינם, כך כנטען, לא חודש רישיון הנהיגה של התובעים, הוטלו עיקולים על רכביהם של התובעים ונפתחו הליכי הוצל"פ נגד התובעים השונים על ידי הנתבעים, או מי מהם. 3. בד בבד עם הגשת התביעה, או בסמוך לאחריה, הגיש התובע שם בקשות וכדלהלן. בקשה מס' 1 - להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. בקשה מס' 2 - ל"הכרזת רכב נכה הנשוא תו חניה כ"רכב רפואי" ". 4. ביום 10.9.13 הוריתי לתובע, להצביע על הראיות בחוק עליהן מסתמך המבקש, בבקשתו להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית, כאמור בבקשה מס' 1. 5. ביום 15.9.13, הוריתי לתובע להבהיר לבית המשפט את הקשר שבין תביעתו המקורית לבין בקשה מס' 2 שלו, להכריז על רכב הנושא תו נכה, כרכב רפואי. 6. ביום 17.9.13 התקבלה תגובתו של התובע באשר לבקשה מס' 2, וביום 30.9.13 התקבלה בקשתו של התובע באשר לבקשה מס' 1. 7. אדון אפוא בשתי בקשות אלו וכדלהלן. בקשה מס' 1 8. בקשה זו עניינה כאמור, להכיר בתביעת התובעים כולם, כתובענה ייצוגית, ולהכיר בתובע כתובע ייצוגי. 9. כזכור, עניין לנו בתביעה, כך כמפורט לעיל, שעניינה תביעה לביטול עיקולים שונים בין כאלו שהוטלו על כלי רכב, ובין כאלה שהוטלו על תקבולי ביטוח להם היו זכאים מי מהתובעים. 10. בבקשה המקורית, כל שטען התובע, כי העיקולים, כאמור בכתב התביעה, הוטלו שלא כדין ותוך הפרת חובה חקוקה. עוד לטענת התובע, העיקולים נשוא התובענה לא תוקנו עד כה ומדובר בציבור גדול של בעלי רכבים המסווגים כרכב נכה, כאשר שמות בעלי הרכבים הנ"ל, ומספרם המדויק, אינו ידוע לתובע. עוד לטענת התובע, הכרה בתביעתו כתביעה ייצוגית, יש בה כדי להרתיע את כל הזוכים בהליכי הוצל"פ מלהפר חובה חקוקה. 11. בתשובתו בהתאם להחלטתי, כמפורט לעיל, ביקש התובע להסתמך על הוראות חוק התובענות הייצוגיות התשס"ו - 2006 (להלן: "החוק"), והתוספת לו, ועל פסיקת בית המשפט העליון והכל כדלהלן. 12. לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה מס' 1, בתגובה כאמור, בהוראות החוק הרלוונטיות, נחה דעתי, כי דינה של הבקשה לראות בתובענה, כתובענה ייצוגית, להימחק, אף ללא צורך בתגובת הצדדים וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. 13. התובע הפנה, בטיעוניו המשלימים להוראות סעיף 29 לחוק, ולפיה, "חוק זה יחול על המדינה", אולם, בכך אין די שכן בסעיף 3(א) לחוק נקבע באופן ברור ומפורש כך; "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית ...". 14. זאת ועוד, בסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק נאמר במפורש כך; "תביעה נגד רשות להשיב סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". 15. בענייננו, עותר התובע וכאמור לעיל "לביטול עיקול על רכב ..." ומשכך, אפוא, אין המדובר בתביעת השבה בגין סכומים שנגבו "כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". התובע טוען, כי תביעתו הינה ל"השבת סכומים אותם שילם התובע לשחרור הרכב הרפואי שעיקלה הנתבעת 5 ..." ואולם, כספים אלו, הועברו לידיה של הנתבעת 5, וממילא אינם בגדר "סכומים שגבתה הרשות ...". 16. עילה נוספת לה טוען התובע, הינה בכך שתביעתו היא נגד חברות ביטוח, וממילא כלולה היא בהוראת סעיף 2 לתוספת השנייה שזו לשונה; "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לעניין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח ...". בפנינו וכעולה מהתובענה, מדובר בחברות ביטוח שמעכבות תשלומי ביטוח, עקב עיקול שהוטל על ידי זוכים שונים. משכך, לא מדובר בעניין שבין הלקוח לחברת הביטוח, אלא בעניין שבין התובעים לזוכים השונים או ללשכות ההוצל"פ השונות, שהרי אין חולק שחברות הביטוח - הנתבעות, פעלו על פי צו שיפוטי כדין. משכך אפוא, גם מעילה זו, לא יוושע התובע. 17. גם ביתר טיעוני התובע, לא מצאתי עילה כלשהי, מבין העילות המנויות בחוק, או בתוספת לו, המאפשרת להכיר בתובענתו כתובענה ייצוגית. 18. בבחינה של למעלה מן הצורך, אפנה לת"צ 4301-06-12 הרמן נ' משרד הרישוי ואח' ולפסק דינו של כב' הנשיא (דאז) של בית משפט זה, כב' השופט ד. חשין, אשר עניינו דומה לזה שבפנינו, ושם קבע כב' הנשיא ד. חשין כך; "סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראות חוק מופרשות כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית", מטרתו הברורה של סעיף זה היא, לקבוע רשימה סגורה של תביעות שניתן יהיה להגישן כתובענה ייצוגית". 19. סוף דבר לעניין זה, הבקשה לאישור התובענה, כתובענה ייצוגית, נמחקת. מאחר ולא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות. בקשה מס' 2 20. בקשה זו עניינה להכריז על רכבו של התובע כרכב רפואי. 21. גם לעניין זה בקשתי הבהרתו של התובע, לעניין הקשר שבין כתב התביעה המקורי, לבין בקשתו להכרזת רכבו כרכב רפואי. 22. לעניין זה הבהיר התובע, כי הבין ש"הפתרון החלופי לכתב התביעה הינו הכרזת "רכב רפואי" לרכב נכה", שאז כך, לטענתו, "לא היו מעקלים את רכבי התובעים ...". 23. משנמחקה הבקשה להכריז על התובענה כתובענה ייצוגית, הרי שממילא גם דין בקשה שו להידחות. 24. בבחינה של למעלה מן הצורך, הרי ברור שתביעה להכריז על רכב כ"רכב רפואי", אינה כשירה להידון בדרך של תובענה ייצוגית. 25. עוד בבחינה למעלה מן הצורך, הרי שכטענת התובע עצמו, מדובר "בפתרון חלופי", לאמור, גם התובע מכיר בכך שתביעתו המקורית ובקשתו להכיר ברכב כ"רכב רפואי", אינן עולות בקנה אחד. 26. עוד אוסיף, כי התובע כלל לא טרח לפרט מהו "רכב רפואי", על איזה תקנה נסמך הוא בבקשתו זו ועוד ועוד. 27. כל שהתובע טען, כי לו היה מוכרז הרכב כ"רכב רפואי", אזי פטור היה מעיקול וכל תביעתו זו הייתה מתייתרת. 28. הנה כי כן, אם ניתן לומר כך, "יצא המרצע מן השק", כל טענותיו של התובע מופנות כנגד עיקול רכבו בעבר, והתובע "עוטף" תביעתו זו באצטלות מרובות. ראה למשל ת"צ 4301-06-12 הנ"ל, וכן רע"צ 12448-01-11 ועש"א 45847-01-11, אברהם הרמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם הרמן, ופסק דינה, בעניין עיקול רכבו של התובע, של כב' השופטת אריקה פריאל שם. עוד ראה, באותו עניין ממש, של עיקול רכבו של התובע, החלטתי (מס' 8), בת"א 10916-01-11. 29. סוף דבר אפוא, גם בקשה זו נדחית וכאמור לעיל דין הבקשה, כולה, לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, להימחק, וכך אני מורה. 30. מאחר והתובע לא שלח למנהל בתי המשפט הודעה על רישומה בפנקס של בקשתו זו, הרי שהמזכירות תעביר עותק מהבקשה, התובענה, והחלטה זו, למנהל בתי המשפט, על מנת שזו תירשם כדין בפנקס התובענות הייצוגיות, כמפורט בסעיף 28 לחוק. רכבנכותעיקול