המערער הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 9.2.2010 וטען כי הינו נתין קונגו ביום 18.2.10, בדיון בפני ממונה ביקורת (בשפה הצרפתית) הציג המערער מסמך לפיו נולד בקונגו ב- 1991. הוא הוסיף וטען כי גילו האמיתי הינו 35 שנים, כי נולד בכפר בשם קמילה בקונגו וכי שנת הלידה, 1991, הרשומה במסמך שהציג נרשמה בטעות. ביום 21.2.10, לאחר דיון בביה"ד למשמורת, החליט ביה"ד על השארתו במשמורת. בפרוטוקול הדיון נרשמה הערת הדיין כי המערער הזדהה בפניו "באותה תעודה מזויפת של האו"ם" שהציג בפני ביה"ד מסתנן אחר שנדון לפניו - אשר גם הוא הזדהה כנתין קונגו, ובאותה תעודה מזהה. בדיון נוסף מיום 4.5.10, סירב המערער להשיב לשאלה מה נתינותו. ביום 13.6.10, במהלך שימוע בפני ממונה ביקורת הודה המערער כי התעודה המזהה שהציג הינה מסמך מזויף שנרכש על ידו, חזר על סירובו להשיב מנין הגיע ולא ידע להשיב לשאלות שונות שהופנו אליו אודות ארצו הנטענת - קונגו. בתשאול נוסף מיום 16.6.10 טען המערער כי הוא מהכפר קישבה בקונגו (ולא "קמילה" כפי שטען בתחילה) - ולא יכול היה לענות לשאלות שהופנו אליו אודות מדינתו הנטענת, הכפר שלדבריו נולד בו או כל עניין אחר הקשור לקונגו. הוא מסר כי בתמורה לרכישת התעודה המזויפת הנ"ל שילם למוכרה - 100 דולר. כך שב והובא המערער מפעם לפעם לתשאולים אצל ממונה הביקורת ולדיונים חוזרים בבית הדין, מסר גרסאות שונות לגבי מקום הולדתו ומגוריו, ולגבי שנת לידתו, סירב לפנות לשגרירות קונגו בבקשה לאשר את נתינותו הנטענת, נכשל לחלוטין במסירת פרטים כלשהם ביחס למגוריו הנטענים בקונגו וכל פרט אחר עליו נשאל לבדיקת מהימנות טענתו. (יצוין כי בתשאול מיום 3.8.11 מסר כי הוא בכלל מהכפר "קישנגני" בקונגו, ובראיון אחר מיום 6.11.11 טען כי הוא מכפר ששמו "תישנאגן"). בהחלטות חוזרת ונשנות אישר ביה"ד את המשך החזקתו במשמורת לאחר שמצא כי המערער מהתל ברשויות בכל הקשור לנתינותו, נמנע משיתוף פעולה בניסיון לקביעת זהותו, מזדהה בתעודה מזויפת שנרכשה על ידו ועושה ככל אשר לאל ידו לסכל את האפשרות לקבוע את נתינותו או להרחיקו מישראל. 2. לאחר כשנה ועשרה חודשים במשמורת החליט ביה"ד ביום 5.1.2012 על שחרורו. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי "אין נפקא מינא אם המבקש (המערער) מסרב לשתף פעולה בהבהרת זהותו, אלא אם המשיב (משרד הפנים) יצביע כי עשה ככל הניתן ונדרש לשם זיהויו... לא מצאתי כי המשיב (משרד הפנים) הסתייע במומחים חיצוניים במסגרת מלאכת הזיהוי". לאור זאת, החליט ביה"ד על שחרורו מהמשמורת בתנאים שפורטו בהחלטה (הפקדת ערבות, אישור רפואי, מסירת כתובת מגורים והתייצבות שבועית במשרדי הרשות). ביום 18.3.13 (שנה וחודשיים לאחר שחרורו) הובא המערער בפני הממונה על ביקורת הגבולות והתברר כי במהלך אותם 14 חודשים לא עשה מאומה להוכחת נתינותו הנטענת (קונגו) או ליציאתו את ישראל. בו ביום הוצאו נגדו צווי הרחקה וצו משמורת. בדיון בביה"ד ביום 19.3.13 סירב להשיב לשאלות - ואושר המשך החזקתו במשמורת. כך היה גם בדיונים הנוספים של ביה"ד בתאריכים 23.5.13 ו- 17.7.13. בישיבת ביה"ד מיום 17.7.13 הודיעו נציגי המשיב כי בבירור שערכה הרשות עם שגרירות קונגו ברזוויל ושגרירות קונגו קינשסה - נקבע על ידי שתי השגרירויות, של שתי המדינות הנ"ל, כי המערער אינו נתין של מי מהן. 3. ביום 14.8.13 הגישו ב"כ המערער בקשה לביה"ד לעריכת דיון נוסף ולהצגת מסמך חדש שנתקבל לטענתם על ידי המערער. מסמך זה נחזה להיות כאישור בדבר רישום של תעודת לידה שהוצאה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ביום 3.8.13 (ר' נספח כח' לתגובת המשיבה). עפ"י הרשום במסמך הנ"ל (בשפה הצרפתית) נרשמה לידת המערער ביום 26 ביולי 1991 בכפר נגירי שבמחוז קינשסה. בתגובתה, ביקשה המדינה לקבל מב"כ המערער את המסמך המקורי (מיום 3.8.13) על מנת לערוך הבדיקות הנדרשות מול שגרירות קונגו בתל אביב. בהחלטה מיום 28.8.13, נשוא ערעור זה, החליט ביה"ד למשמורת כי כל עוד לא ייבדק המסמך החדש ויערכו הבדיקות המתאימות מול רשויות קונגו - וזאת תוך כדי שיתוף הפעולה הנדרש מהמערער, הוא יישאר במשמורת. כאמור, על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. 4. לטענת, ב"כ המערער, מששוחרר המערער מהמשמורת (בהחלטת ביה"ד מיום 5.1.2012) והתמיד בתנאי השחרור שנקבעו - לא הייתה עילה שבדין להוציא צווי ההרחקה והמשמורת ביום 18.3.13, כי על הרשות והמדינה לבצע בעצמן את הבדיקות הנדרשות לקביעת נתינותו וכי התנהלותו של המערער, על גרסאותיו השונות והמסמכים המזויפים - אין בהם לשנות ממסקנה זו - כפי שאומצה בהחלטת השחרור האמורה של ביה"ד מיום 5.1.2002. עוד נטען כי עתה - משהוצג האישור מיום 3.8.13 ולפי הרשום בו אכן רשום המערער כמי שנולד בכפר ניגרי בקונגו ביום 26.7.91 די בכך להוכיח כנדרש את נתינותו הקונגואית של המערער - לפחות ברמה המצדיקה שחרורו מחדש מהמשמורת עד לתום הבדיקות הנוספות של הרשות. לטענת המערער - אין לראות בו בנסיבות האמורות, כמי שמסרב לשתף פעולה עם רשות ההגירה לקביעת נתינותו או להסדרת עזיבתו את ישראל. 5. בדיון הראשון בערעור זה, ביום 7.10.13 ביקשה ב"כ המדינה לדחות הדיון ב- 30 ימים נוספים לצורך בדיקת אמיתות התעודה החדשה והטענה כי אחרי ככלות הכל המערער הינו נתין קונגו. ב"כ המערער הסכים לבקשתה. באותו הדיון, בתשובה לשאלת ביהמ"ש, מסר המערער עצמו כי נולד בקונגו קינשאסה, בעיר טריאס בחודש פברואר 1991. (יצוין כי בתעודה החדשה רשום כי נולד ביולי 1991 בעיר ניגרי). הדיון נדחה אפוא לישיבה נוספת ליום 27.10.13. בישיבה הנוספת הודיעה ב"כ המדינה כי הרשות פנתה שנית לשגרירות קונגו, מסרה לידיה את התעודה החדשה, השגרירות הודיעה כי העבירה המסמך לבדיקת הרשויות בקינשסה - והבדיקה תיארך זמן נוסף. ב"כ המערער אישר נתונים אלה, מסר כי גם הוא פנה לשגרירות קונגו (קינשסה) ונפגש עם השגריר. השגריר אמר לו כי מעולם לא נתקל בתעודה מסוג שכזה וכי ישלח את המסמך לבירורים הנדרשים ברשויות קונגו. בתום אותה הישיבה פניתי שנית למערער ושאלותיו (באנגלית) לגילו - המערער השיב כי הוא בן 23. עד כאן - תמצית העובדות. 6. לאחר בחינת הדברים - מוצא אני כי התנהלות המערער - הן בתקופת המשמורת הראשונה, הן במהלך תקופת שחרורו והן בתקופת המשמורת הנוכחית מקימה יסוד סביר לחשש כי הוא נמנע בשיטתיות ממסירת פרטים אלמנטריים לעניין זהותו ונתינותו, כי במהלך הדברים עשה שימוש ביודעין במסמכי זיהוי מזויפים וכי גם ה"מסמך החדש" מעורר על פניו תמיהות ותהיות רבות. אינדיקציה משמעותית לכך הינה בסוגית גילו של המערער - דבר האמור להיות בידיעתו. בעת שנחקר, מיד לאחר הסתננותו לישראל (בפברואר 2010) טען המערער כי הינו בן 35, הציג תעודה מזהה של האו"ם כי הוא בן 21 (יליד 1991) והסביר כי נפלה טעות ברישום אותה תעודה. לאחר מכן (כמפורט לעיל) הודה כי המדובר בתעודה מזויפת שנרכשה על ידו. בפתח ערעורו זה (סעיף 1 לפרק העובדות) שב המערער וטוען כי הוא בן 36. והנה, בשלהי אוגוסט 2013 הוא מצרף את ה"מסמך החדש" שעפ"י הרשום בו הוא נולד בחודש יולי בשנת 1991 בכפר ניגרי באזור קינשסה. בתשובה לשאלות ביהמ"ש ענה כי נולד בפברואר 1991 בכפר טריאס שבקונגו וכי הוא כעת בן 23. שגריר קונגו, שלבדיקתו הועבר אותו המסמך - מסר לב"כ המערער כי זו הפעם הראשונה שהוא רואה מסמך מסוג שכזה - והדבר טעון בדיקת הרשויות בארצו. אוסיף ואציין, בכל הזהירות המתבקשת, כי על פי התרשמותי מהמערער, פניו וחזותו - הוא איננו נראה כל עיקר כבן 23, אלא מבוגר משמעותית מכך. אמירתו שלו בהודעת הערעור כי הוא בן 36 נראית תואמת הרבה יותר את מראהו ואת חזותו כפי שהתרשמתי מהם במהלך שני הדיונים שנערכו בנוכחותו. משמוסיף אני לכך את הקביעות המוקדמות של שגרירויות קונגו (קינשסה וברזוויל) כי המערער אינו נתין של אף אחת מהן - הספקות והתהיות באשר לגרסתו (הנוכחית מבין שלל גרסאותיו) מתעצמים. 7. בנסיבות אלה אינני מקבל את טענת ב"כ המערער כי מרשו שיתף פעולה, ולו גם חלקית, בניסיון לקבוע את נתינותו הנטענת. אינני מסכים גם לקביעת ביה"ד למשמורת, בהחלטתו מיום 5.1.2012 "כי אין נפקא מינה אם המערער מסרב לשתף פעולה בהבהרת זהותו...". ריכוז הנתונים בעניין המערער מעיד על פני הדברים על "...העדר שיתוף פעולה מלא מצדו (של המערער - י.א.) לרבות לעניין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל..". כמובן הדברים בסעיף 13 ו (ב) (1) לחוק הכניסה לישראל - וזאת כעילה מחוורת שלא לשחרר שוהה שלא כחוק ממשמורת - גם אם הוא מצוי במשמורת מעל 60 יום. 8. יש לקוות כי הליכי הבדיקה שהחלה בהם שגרירות קונגו עם הרשויות בקינשסה - יסתיימו תוך זמן סביר ותוצאותיה יועברו לידי הרשות המשיבה. היה ובסופם של דברים תאשר השגרירות כי המדובר אמנם בנתין קונגו ו"ההגנה הקולקטיבית" מגירוש נתיני ארץ זו תעמוד בתוקפה - תפעל המדינה ללא דיחוי לשחרורו מהמשמורת כנקבע וכנפסק לעניין זה. ברם, אם בסופה של בדיקת השגרירות היא תשוב על עמדתה הקודמת כי המערער איננו נתין קונגו - כי אז המפתחות לשחרור המערער מהמשמורת יהיו בידיו. לאמור - על המערער יהיה להחליט אם ישתף סוף סוף שיתוף פעולה מלא להבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל, או אם ימשיך בהצגת גרסאות מגרסאות שונות, מסמכים מזויפים, נתונים סותרים באשר לגילו, מקום הולדתו וכיוצ"ב. בהתאם לכך - תשוב הרשות ותקבע את עמדתה וישוב בית הדין ויקיים את ביקורתו השיפוטית על ההחלטות שתינתנה. 9. סוף דבר, מהנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את הערעור. המשיב ימשיך ויפעל כאמור בסעיף 8 לפסק דין זה לעיל והמערער רשאי יהיה לפנות בבקשות המתאימות - למשיב או לביה"ד למשמורת כאמור בסעיף 8 הנ"ל לעיל. משרד הפניםמסתננים