שינוי סיווג מאסיר "ביטחוני" לאסיר "פלילי", והשני ביטול סעיף 3(א) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 03.05.00 "כללי ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: "הפקנ"צ"). העותר מרצה עונש של 13 שנות מאסר בגין הרשעתו ב-19 אישומים בעבירות נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. העותר סווג בראשית מאסרו כאסיר "פלילי" בקטגוריה ב-1', ובדיעבד התברר, לטענת המשיב, כי סיווג זה נבע משגגה מערכתית, ומשכך, בתאריך 28.5.2012 הוחלט על סיווג העותר כאסיר בטחוני. בעקבות שינוי הסיווג האמור, העותר הגיש עתירה ובה עתר לשינוי סיווגו מאסיר "בטחוני" לאסיר "פלילי", וכן יציאה לחופשה [עת"א 10733-06-12] אולם עתירתו נדחה. כנגד החלטה זו העותר הגיש בקשת רשות ערעור [רע"ב 7697-12] ובהחלטה מיום 24.4.2013 נקבע כי מאחר והעותר זכה להקלות משמעותיות בתנאי מאסרו ללא שינוי הסיווג, הבקשה נדחית, אולם העותר רשאי לשוב ולפנות בשאלות העקרוניות שהעלה במסגרת הדיון בעתירה חדשה. 2. נטען ע"י ב"כ העותר כי הפקנ"צ אשר מגדירה את הקריטריונים לסיוגו של אסיר כביטחוני מכילה סעיף המאפשר הגדרת אסיר בטחוני ככזה נוכח טיב העבירות בהן הורשע שיש בהן סיכון לביטחון המדינה כאשר המעשים נעשו מתוך מודעות, עצימת עיניים או אדישות לסיכון - ונטען כי ההוראה בדבר יסוד של אדישות או עצימת עיניים הינה בלתי חוקתית ובלתי סבירה. עוד נטען כי עבירות נשק אינן "עבירות ביטחוניות מובהקות" וכי העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מפורטות בנספחי הפקנ"צ ככאלו שמקימות סיווג אוטומאטי כאסיר ביטחוני. נטען כי הסיבה לכאורה לסיווג העותר כאסיר ביטחוני נעוץ במפגש שקיים לכאורה עם מבוקש, אולם העותר עומד בתוקף כי הדבר אינו נכון, וכי ביצע את העבירות בהן הורשע למטרות רווח כלכלי גרידא וכי לא היה כל יסוד נפשי של מודעות לכך כי במעשיו סיכן את ביטחון המדינה. בנוסף נטען כי לסיווג העותר כאסיר ביטחוני נפקות לתנאי מחייתו, שכן לא תתאפשר לו יציאה לחופשות, שילוב בהליכי שיקום, תעסוקה, מפגשים עם רשות השיקום לאסיר, וזאת אף בניגוד לאסירים ביטחוניים אחרים שחלקם מקבלים את התנאים האמורים ללא כל קושי. עוד נטען כי בתקופה בה העותר שהה בתנאי כליאה של אסיר פלילי, לא היו בתנאים אלו כדי לסכן את ביטחון המדינה ויש לתת משקל ממשי להתנהגותו התקינה של העותר בתקופה זו. 3. ב"כ המשיב טען כי סיווגו של העותר מלכתחילה בקטגוריה ב-1' נעוץ בטעות, וכי לאחר בחינת כלל החומרים בעניינו של העותר, שנגעו לטיבן וטבען של העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען, ובהתייעצות עם גורמי שב"ס ושב"כ, הוחלט על סיווג העותר כאסיר בטחוני. הזיקה הנטענת ליצירת סיכון לביטחון המדינה נלמדת מנסיבות כתב האישום, מאמירות בתי המשפט הפליליים שדנו בעניינו של העותר ומעמדת הגורמים המקצועיים והרלוונטיים. נטען כי הלכה למעשה, המשיב הגיע למסקנה כי יש במעשיו של העותר אשר בגינם הורשע, כדי להצביע על כך שהעותר קיים עובר למעצרו קשרי מסחר באמל"ח מול פעילי טרור שונים, וכי במעשיו מתקיים סיכון ממשי לביטחון המדינה, כנדרש על-פי המבחן המהותי שמתווה הפקנ"צ לצורכי סיווג כאמור, וכי החלטת המשיב הייתה ראויה וסבירה. לעניין סיווג אסיר ביטחוני כאמור על פי הקניית יסוד נפשי של עצימת עיניים או אדישות למעשים שבגינם הורשע, נטען כי הפסיקה הכירה בחלופות אלו זה מכבר ואף במקרים של הרשעות בעבירות נשק. עוד נטען כי העותר טרם מיצה הליכים בטרם פנה לערכאות משפטיות, שכן לא נעשתה על ידו פניה מסודרת לשב"ס בבקשה לעיון מחדש או לערור על ההחלטה לסווגו כאסיר בטחוני, ועל כן דין העתירה להידחות מטעם זה. בנוסף נטען כי לפנים משורת הדין, נהנה העותר מהקלות שונות בתנאי כליאתו, לרבות ביצוע שיחות טלפון, ביקורי התייחדות וביקורי משפחות, ועל כן השגות כנגד תנאי מחייה אינם רלוונטיים. 4. כאמור לעיל, העותר הורשע במסגרת הליך ת"פ 8283/09 ב-19 אישומים המכילים 24 עבירות של סחר בנשק, 24 עבירות של רכישת והחזקת נשק, 14 עבירות של נשיאת והובלת נשק, 22 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של ניסיון לרכישת נשק ושלוש עבירות של ניסיון לביצוע עיסקה בנשק, אשר אלו בוצעו אל מול גורמים רבים ושונים לרבות משטחי הרשות הפלסטינית. העבירות אשר ביצע העותר בוצעו על פני כמעט עשור שלם [משנת 2000 ועד 2009] כאשר המדובר בעבירות המתייחסות למספר רב של כלי נשק ותחמושת לרבות רובים שונים, אקדחים, כדורים, מחסניות, משקפות לראיית לילה ועוד. על פי טענת המשיב, סיווגו של העותר בתחילת מאסרו בסיווג פלילי קטגוריה ב-1' נעוצה בטעות, ועמדה זו אף הובאה במסגרת עתירתו הקודמת של העותר [עת"א 10733-06-12]. ייאמר תחילה כי העובדה שהעותר סווג בתחילה כאסיר פלילי, אין בה רלוונטיות לטענתו של העותר בעניין זה, שכן העובדה כי נעשתה טעות בעבר איננה אומרת כי יש להותיר ולקבע את הטעות על כנה. נכון וראוי כי המשיב, ככל שמוצא הוא כי נעשתה טעות, יתקנה, ואין בכך כל פגם או חוסר סבירות בשיקול דעתו. הפקנ"צ מאפשרת בכל שלב במהלך מאסר לשנות את סטאטוס סיווג האסיר מפלילי לביטחוני, ולהיפך. זאת כאמור בסעיף 5 לפקנ"צ, המונה קריטריונים לשינוי האמור, אשר מביא עמו בהכרח גם שינויים מהותיים בתנאי המאסר. 5. כאמור, העותר מבקש לשנות את סיווגו מאסיר בטחוני לאסיר פלילי בטענה עיקרית כי מהות עבירותיו אינן מקימות סכנה לביטחון המדינה, כנדרש על פי הפקנ"צ לסיווג זה. כמו כן מתבקש בית המשפט להורות על ביטול החלופות ליסוד נפשי כפי שמובא בסעיף 3(א) לפקודה. בדיון אמרה ב"כ העותר כי החלופה אשר העותר מבקש לתקוף הינה החלופה של אדישות, אך בכתב תשובתה לטיעוני המשיב הועלו טענות גם ביחס ליסוד נפשי של עצימת עיניים. בהסכמת ב"כ העותר עיינתי בחומר חסוי שהוגש מטעם המשיב, ולאחר הגשת כתבי תשובה נוספים מטעם המשיב וב"כ העותר, הובאו בפני החומרים החסויים בשנית לעיוני בטרם כתיבת החלטה זו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את העבירות בהן הורשע העותר ונסיבותיהן ואת החומר החסוי, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. אני מוצא את החלטת המשיב לשנות את סיווגו של העותר כהחלטה כסבירה אשר נתמכת במכלול נסיבות, לרבות סוג העבירות שהורשע בהן העותר במסגרת כתב האישום הקשה והחמור שעניינו עבירות נשק אשר נדון בגינו ל-13 שנה, פרטי המעשים אשר בוצעו על ידי העותר בביצוען, וכן בהתבסס על החומר החסוי אשר יש בו כדי להוסיף על עובדות כתב האישום ביחס להיבטים הרלוונטיים לשאלה האם עסקינן בעבירות בעלות היבט פלילי בלבד או גם בטחוני. כאמור, הוגש לעיוני חומר חסוי. במסגרת תשובת המשיב בסעיף 4 לתגובה מיום 27.10.2013 ניתנה התייחסות גלויה לחומר החסוי במילים הבאות : "כמו כן, התבססה ההחלטה על תמצית המידע שנמצא ברשות גורמי הביטחון, לפיו העותר קיים עובר למעצרו קשרי מסחר באמל"ח מול פעילי טרור שונים" . כאמור, העתירה עניינה טענה כי העותר לא היה מודע לכך כי קשרי המסחר באמל"ח היו אל מול פעילי טרור וכי המדובר בעצימת עיניים או לחילופין אדישות, כאשר בעקבות כך אין מקום להעברת סיווג מפלילי לביטחוני וזאת תוך שיש למחוק את סעיף 3(א) לפקודה. עיון בחומר החקירה החסוי מביא למסקנה ברורה וחד משמעית כי ביחס לאישומים מסוימים מבין 19 האישומים שהורשע בהן הנאשם, אין המדובר רק באדישות או עצימת עיניים, אלא גם במודעות. בשים לב לכך כי המדובר בחומר חסוי, ביהמ"ש אינו מוצא לנכון לפרט מאומה מהקשור לחומר החסוי, ובנסיבות העניין אינני מוצא לנכון לפרט גם לא ביחס לאילו מהאישומים מתייחס החומר החסוי המביא למסקנה האמורה. די בעולה מהחומר החסוי, שהובא בהסכמה לעיוני, כדי להביא למסקנה הברורה כי ההחלטה להורות על שינוי סיווג העותר מסיווג פלילי לסיווג ביטחוני הינה החלטה המבוססת היטב בחומר אשר עמד בפני המשיב. החלטת המשיב הינה סבירה ומעוגנת בחומר אשר עמד בפניו. אין מדובר בענינו של העותר אך בעצימת עיניים או אדישות. לפיכך דין העתירה להידחות. אוסיף כי אני מוצא גם את נוסחו של כתב האישום עצמו כתומך במסקנה של המשיב כי יש לסווג את העותר כאסיר בטחוני, וחיזוק לכך אני מוצא בגזר דינו של העותר מיום 10.2.2011, וכן בהחלטת ביהמ"ש בערעורו של העותר, כפי שנאמר מפי כב' השופט הנדל בע"פ 2403/11 אבו סעלוק נ' מדינת ישראל (6.6.2013) כי: "עסק הסחר בנשק לא הגביל עצמו לתחומי המדינה, כאשר המערער אף עסק בייבוא וייצוא מוצרים קטלניים. המערער לא נרתע מהעברת נשקים לגורמים בשטחי הרשות הפלסטינאית או בייבוא נשקים משטחה לתוך שטח מדינת ישראל. רשת הקשרים שטווה סביבו כללה אף גורמים עויינים לכאורה בשטחי הרשות. כבר נפסק שכאשר מדובר בסחר בנשק עם קבוצות עבריינים ברשות הפלסטינאית הדבר מחייב ענישה מחמירה". מי שעוסק כאמור במשך תקופה כה ארוכה, אל מול גורמים כאמור, בכמויות והיקפים כאמור, איננו יכול לטעון כי סיווגו כאסיר בטחוני אינו סביר. סחר בנשק בכמויות, היקפים ואל מול גורמים כאמור מביא בבירור למסקנה כי לסחר זה היבטים ביטחוניים. 8. לאור מסקנתי דלעיל הדיון בשאלות שמעלה העותר בעניין הבקשה לביטול סעיף 3(א) לפקנ"צ, הינו, בעניינו, דיון בשאלות תאורטיות גרידא, שכן דין העתירה להידחות לאור התמונה עובדתית כאמור לעיל והמסקנה כי לא מדובר בעצימת עיניים או אדישות בלבד. לפיכך אין מקום להידרש לשאלה בדבר הבקשה למחיקת חלק מהפקודה. אעיר כי אינני סבור שראוי היה למחוק חלקים מהפקודה. יתכן מצב בו מתקיים יסוד נפשי של עצימת עיניים או אדישות בלבד (שלא כאמור בענייננו בו מתקיימת מודעות) ולמרות זאת מכלול הנסיבות יביא למסקנה כי נכון להורות על סיווג אסיר כאסיר בטחוני. לטעמי מקרה מובהק לכך הינו ענינו של העותר, אשר גם אם לא היתה מסקנה בדבר מודעות שלו, הרי שהנסיבות החמורות, המקיפות ולאורך זמן של עיסוקו בסחר בנשק כאמור, מביאות למסקנה כי קיימים היבטים ביטחוניים, אשר יש בהם כדי להצדיק סיווגו כאסיר ביטחוני. בע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ' אלראזק (2.11.2003) התקבל ערעור ונדחתה עתירת אסיר, כאשר גם שם בתחילה הוא סווג כפלילי בטעות. בית המשפט העליון קובע כי חלק מההחלטות של רשויות מנהליות אינן סופיות, בין היתר במצב בו מתברר כי נפלה טעות בהחלטה המקורית (סעיף 5 לפסק הדין), ולענין עצם הסיווג ראה סעיף 10 לפסק הדין. מכל האמור העתירה נדחית. בית סוהר / כלאמשפט פליליאסיריםאסירים בטחוניים