נדחתה על הסף בקשתה של העותרת למעמד מטעמים הומניטאריים

נדחתה על הסף בקשתה של העותרת למעמד מטעמים הומניטאריים לאחר שנמצא כי אין בידי העותרת לבסס עילה למעמד בישראל. נקבע באותה החלטה כי הטיפולים הרפואיים שהעותרת נזקקת להם בישראל אינם עולים כדי טיפולי חירום וכי מירב זיקותיה למדינת מוצאה. העותרת השיגה על החלטה זו בפני ועדת ההשגה לזרים וביום 21.5.13 דחתה יו"ר ועדת ההשגה את ההשגה משלא מצאה עילה להתערב בהחלטת המשיב. מכאן העתירה. כפי שאסביר להלן, אף אני איני סבורה כי קיימת עילה להתערבות בהחלטת המשיב ובהחלטת ועדת ההשגה לזרים. נקודת המוצא היא סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, המאפשר התאזרחות של בן זוג זר של אזרח ישראלי מן השיקול ההומניטארי שעניינו הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני הזוג לחיות יחדיו בישראל, מבלי להעמיד את בן הזוג הישראלי בפני הברירה הקשה של חיים משותפים עם בן הזוג או פרידה ממנו לשם המשך החיים בישראל. הענקת אזרחות בנסיבות אלה (כמו גם במקרים אחרים) מסורה לשיקול דעתו הנרחב של המשיב (ראו בג"צ 8093/03 ארמטייב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ט(4), 577 (2004)). מכוחו של הוראת חוק זו, גיבש המשיב מדיניות המעוגנת ב"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג שר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל שמספרו 5.2.0008) אשר לפיו, לאחר שאושרה בקשה לאיחוד משפחות, מתחיל הליך מדורג ובסופו יכול בן הזוג הזר להתאזרח. ההליך אמור להימשך על פני ארבע וחצי שנים, במהלכן נבדקים כנות הקשר ונתונים רלוונטיים נוספים. אלא שלעיתים, במהלך ההליך המדורג, נפסקים חיי השיתוף של בני הזוג, בין בשל גירושין ובין בשל פטירת בן הזוג הישראלי. אם כך קורה, הרי שלכאורה בטל הטעם העומד ביסוד האפשרות להתאזרח מכוחו של סעיף 7 לחוק האזרחות (ראו בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6), 289 (2002)). עם זאת, נסיבות החיים מובילות לעיתים למסקנה כי יהיה זה בלתי ראוי להפסיק את ההליך ולהורות לבן הזוג הזר לעזוב את הארץ בשל פקיעת קשר הנישואין. לפיכך, גיבש המשיב נוהל נוסף, הוא "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (נוהל שמספרו 5.2.0017), והעוסק במקרים של פקיעת קשר הנישואין בשל גירושין או בשל פטירת בן הזוג הישראלי. במסגרת הנוהל, עשוי המשיב לשקול מתן מעמד בישראל לבן הזוג הזר על יסוד שיקולים הומניטאריים. לשם כך, על בן הזוג הזר לעמוד בדרישות סף. בכללן, במקרה כמו בענייננו, היינו שקשר הנישואין פקע בשל פטירת בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילדים משותפים - שבן הזוג הזר עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג (ראו בג"צ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים, מיום 2.8.09). במקרה כזה, בטרם יובא התיק לדיון בוועדה, קובע הנוהל שייערך לבן הזוג הזר שימוע על מנת לברר את זיקתו לישראל ביחס לזיקתו למדינת אזרחותו, ובכלל זה משך התקופה בה שהה בישראל, קיומם של קרובי משפחה בארץ או בארץ מוצאו ומידת התערותו בחברה הישראלית. כל זאת על מנת לאפשר לוועדה להתרשם ממידת קיומה של זיקה ממשית וחזקה של מבקש המעמד למדינת ישראל, העולה על זיקתו למדינת אזרחותו. עוד יש להוסיף כי ראש הדסק במטה רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, רשאי שלא להביא את עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה, ובמקרה זה תובא הבקשה להכרעת ראש תחום אשרות ברשות. נחזור לענייננו. אין חולק כי בעת שנפטר בעלה המנוח של העותרת, טרם חלפה מחצית תקופת ההליך המדורג. טענת העותרת לפיה היה על המשיב להביא בחשבון את חייהם המשותפים של העותרת ובעלה המנוח עוד ברוסיה, אינה יכולה לעמוד. כפי שראינו לעיל, תכלית נוהל ההליך המדורג, המעגן את מדיניות המשיב למתן אזרחות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, הינה לאפשר חיים משותפים בישראל לבני זוג שהאחד מהם הוא אזרח ישראלי. לפיכך, משפקע קשר הנישואין, אין כל רלוונטיות לשאלה כמה שנים חיו ביחד בני הזוג מחוץ לישראל. נראה אפוא, כי די היה בכך כדי לדחות את בקשת העותרת על הסף. המשיב נהג בעותרת "לפנים משורת הנוהל" ובחן את טענותיה באמצעות שימוע. מן העובדות שהתבררו הגיע המשיב לכלל מסקנה כי זיקותיה של העותרת לישראל אינן כאלה המצדיקות העתרות לבקשתה. העובדה שהרפואה בישראל טובה יותר, בוודאי אינה מקנה מעמד ואין בידי העותרת כל טענה שמצבה הרפואי מסכן חיים או אף קרוב לכך. לעותרת אין רכוש בישראל, אין לה קרובי משפחה בישראל אלא דווקא ברוסיה, וכך גם היא בעלת דירה ברוסיה. הטענה שדירה זו משמשת את בנה של העותרת, אין בה כדי להקנות מעמד בישראל או כדי לשכנע שמירב זיקותיה של העותרת הן בישראל. עוד עלה מן השימוע כי המעגל החברתי של העותרת מצומצם עד מאוד: יש לה 3 חברות, אולם הן אינן מבקרות אצלה או היא אצלן, ולגבי שתיים מהן היא אף לא ידעה את שמות משפחתן. בעתירה לא כפרה העותרת בעובדות המפורטות לעיל. אמנם טענה כי השימוע, שנערך בשפה הרוסית, תועד בעברית, והיא חתמה על פרוטוקול בשפה זו שאין היא שולטת בה. אולם מלבד הטענה הכללית ש"חלק מהודעתה שנמסרה במהלך השימוע לא נרשמה בצורה נכונה, מלאה ומדויקת", לא נטען בפניי מה הוא אותו חלק שאינו מדויק. גם בפני ועדת ההשגה לא הייתה הגרסה של העותרת שונה מן הדברים שהשמיעה בשימוע. במאמר מוסגר יוער כי בהשגה נטען בנוסף לכל מה שפורט לעיל, כי העותרת ניתקה את קשריה עם חבריה ועם קהילתה ברוסיה משום שהם מוסלמים קיצונים שלא ראו בעין יפה את נישואיה ליהודי. על טענה זו לא חזרה בעתירה. הנה כי כן, העותרת שהתה בישראל מכוח ההליך המדורג במשך שנה ו-8 חודשים, עד לפטירת בעלה. אין לה רכוש בישראל, אין לה משפחה בישראל ואין לה חברה של ממש בישראל. היא מתפרנסת בישראל מעבודות ניקיון מזדמנות ולא הובאה כל ראיה כי אינה יכולה לקבל טיפול נאות לבעיותיה הרפואיות ברוסיה. מנגד, משפחתה ברוסיה, יש לה דירה ופנסיה ברוסיה ובנסיבות אלה המסקנה המתחייבת היא שהעותרת לא ביססה עילה להענקת מעמד בישראל. זיקותיה היו ונותרו למדינת אזרחותה. העתירה נדחית. 1 הסדרת מעמדמשרד הפניםשהייה בישראל מטעמים הומניטאריים