הסתננה לישראל שלא כחוק דרך הגבול עם מצרים ומאז היא שוהה במתקן הכליאה "סהרונים". ביום 3.3.13 הוצא נגדה צו גירוש מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954. 3. בעתירה, שהוגשה ביום 23.7.13, התבקשו הסעדים הבאים: א. להורות למשיבים לנמק מדוע לא התייחסו לבקשת עליה שהגיש העותר בתאריך 22.7.09. ב. מדוע לא התייחסו לפניית ב"כ העותר מיום 23.6.13. ג. להסדיר את מעמדה של העותרת (שכאמור הפכה לעותרת רק במהלך הדיון), על מנת שתוכר כעולה חדשה. בנוסף פנתה ב"כ העותרים בבקשה לצו ביניים שימנע את גירושה של העותרת מישראל ויורה על שחרורה ממתקן הכליאה לבית העותר. 4. מאחר שכפי שנראה להלן קיים קושי לעקוב אחר הבסיס העובדתי לטענותיה של ב"כ העותרים, אפרט - גם אם יגרום הדבר לאריכות דברים - את הנטען בעתירה, ולאחר מכן נראה את התגלגלות הטענות במסמכים מאוחרים יותר ובדיון בעל-פה. העתירה 5. על פי הנטען בעתירה, פנה העותר ביום 22.7.09 בבקשה לאשר את עליית בני משפחתו המתגוררים באתיופיה, ובכללם העותרת, אולם מעולם לא התקבל מענה על פנייה זו. לפיכך, "ביאושה" (כלשון העתירה), מצאה העותרת את דרכה לישראל ונעצרה עת ביקשה לעבור את הגבול, ביום 9.5.12. בעתירה נזכרת עתירה קודמת שהגישו העותרים ואדם נוסף (עת"מ 16607-08-12), בה ביקשו כי מעמדה של העותרת יוסדר מכוח הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בהתאם להחלטות הממשלה בדבר העלאת בני הפלאשמורה ולחלופין, מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי (נוהל משרד הפנים שמספרו 5.2.0027). העתירה נמחקה בהסכמה ועל כך אעמוד בהמשך. בתצהיר שצורף לעתירה שלפניי טוען העותר כי הוא אחיה של העותרת, כי בשנת 2009 ביקש לאפשר את עלייתם ארצה של הוריו ושל ששת אחיו ואחיותיו וכי המדובר במשפחה המשתייכת ל"ביתא ישראל". נטען כי סבו של העותר, שנפטר בארץ, הינו יהודי וכי שמו של אביו, אנדרגה דמטי, מופיע ברשימת "פוטנציאל העלייה". מלבד התצהיר האמור, צורפו לעתירה המסמכים הבאים: בקשת העלייה משנת 2009; מכתבה של ב"כ העותרים מיום 23.6.13 בו היא חוזרת על הבקשה משנת 2009 ומבקשת לברר מה נעשה בקשר לאותה בקשה וכיצד ניתן להביא להסדרת מעמדה של העותרת בישראל; צילום תעודת עולה של הסבא, שנפטר בישראל; תעודת הפטירה של הסבא בה מצוין כי הוא יהודי וכן רשימת פוטנציאל העלייה ומכתב של קרובי משפחה למשרד הפנים בעניינה של העותרת. עד כאן העתירה. גרסת העותרת כפי שתועדה במסמכי המשיב 6. ביום 17.5.12, ימים ספורים לאחר מעצרה, נערך שימוע לעותרת. השימוע נערך בשפה האמהרית. כעולה מן הפרוטוקול (נספח א' לתגובת המשיבים לבקשה לצו ביניים , המהווה, לבקשתם, גם כתב תשובה לעתירה), העידה העותרת על עצמה כי היא משתייכת לקבוצה האתנית אמהרה, כי היא דוברת אמהרית, ערבית ואנגלית וכי היא "ישראלית" בדתה. היא עזבה את אתיופיה בשנת 2008 והגיעה לסודן על מנת לחפש עבודה. לדבריה, החליטה להמשיך לישראל בשנת 2012, משום שלא הרוויחה מספיק בסודן וגם משפחתה נמצאת כאן (3 אחיינים של אביה, אחותה הקטנה של אמה, וכן אחיה). לטענת העותרת, אחיה המתגורר בישראל יצר קשר עם מתווך אשר תמורת 3,000 דולר הסכים להבריח אותה ביחד עם קבוצה של 30 אנשים ממוצא אריתראי. היא הוסיפה כי היא יודעת שנכנסה לישראל באופן בלתי חוקי. במענה לשאלה שהופנתה אליה השיבה כי לא עברה כל התעללות בסיני. העותרת הבהירה כי לא היו לה בעיות עם המשטרה באתיופיה, לא היו לה בעיות על רקע פוליטי או דתי וכי אין היא חוששת מאיש באתיופיה. אם תחזור לשם, לא יקרה לה דבר והוריה מתגוררים שם עד היום. עוד אמרה, במענה לשאלה אם היא מעוניינת למלא מסמכי נסיעה על מנת לשוב לארצה, כי היא אכן מעוניינת בכך ובלבד שתפגוש את בני משפחתה בישראל. 7. ביום 4.6.12 פנתה העותרת באמצעות המרכז לסיוע משפטי לעולים וביקשה להשתחרר מן המשמורת בטענה שהיא זכאית למעמד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, בהיותה בת ל"זרע ישראל" ובהתאם להחלטת הממשלה בדבר העלאת בני הפלאשמורה. במכתב נטען כי היא המתינה במשך 8 שנים לעלייה לישראל, אולם לפני שנתיים (היינו בשנת 2010), עשתה דרכה מאתיופיה לסודן ומשם נכנסה ארצה דרך גבול מצרים. עוד נטען במכתב כי אביה של העותרת מצוי ברשימת הפוטנציאל וכי בני משפחתה הגרעינית ממתינים עתה לעלייתם ארצה מכוח החלטות הממשלה. המשיב הגיב לבקשה לשחרור העותרת בטענה שככל שהבקשה מתבססת על זכותה של העותרת למעמד בישראל, הרי שאין זה בסמכותו של בית הדין לביקורת משמורת לברר טענה זו. בנוסף נטען, כי הוצא לעותרת צו הרחקה כדין וכדי לבטלו עליה לפנות לערכאה המוסמכת. לגופם של דברים נטען כי טענותיה נבדקו וההחלטה להרחיקה מישראל עומדת בעינה. עוד צוין בתגובה, כי העותרת נפגשה עם הנציגים הדיפלומטיים של אתיופיה בעת שביקרו במתקן הכליאה אולם ביקשה כי לא ינפיקו עבורה מסמך נסיעה. בדרך זו סיכלה את הרחקתה מישראל. בשלב מסוים הודיעה ב"כ העותרת כי בכוונתה לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד צו ההרחקה, וביקשה את מחיקת הבקשה לשחרור ממשמורת. כך החליט בית הדין ביום 21.6.12. 8. ביני לביני אושפזה העותרת לאחר שהתברר כי היא חולה בשחפת. משהוטב מצבה, הוחזרה למתקן הכליאה. 9. ביום 18.10.12 הגישה העותרת בקשה נוספת לשחרור ממשמורת והבקשה נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 6.11.12 לאחר שמצא כי המדובר במי שנכנסה לישראל שלא כדין למטרות עבודה; כי לו באמת רצתה להתאחד עם בני משפחתה בישראל, לא היתה שוהה 4 שנים במדינה אחרת לצורך עבודה; כי העותרת הבהירה פעם אחר פעם שתסרב לשוב לאתיופיה ולפיכך יש חשש שלא תצא את הארץ במועד שייקבע לה. 10. צו גירוש שהוצא כנגד העותרת עוד ביום כניסתה לישראל, חזר ונחתם גם ביום 3.3.13. החתימה על הצו השני נעשתה לאחר שימוע שנערך לעותרת באותו יום בהתאם לסעיף 30א לחוק למניעת הסתננות. השימוע נערך בשפה האמהרית באמצעות מתורגמן לשפה זו. במהלך השימוע טענה כי אין זה נכון שאמרה בשימוע הראשון שבאה לישראל כדי לעבוד. לטענתה, בשימוע הראשון הסבירה כי אכן יצאה מאתיופיה לסודן כדי לעבוד, אולם לישראל הגיעה על מנת להתאחד עם בני משפחתה. עוד אמרה, כי אין היא מעוניינת לחזור לאתיופיה משום שבני משפחתה אמורים להגיע לישראל ואין לה מה לעשות בארץ מוצאה. העותרת שבה והבהירה כי אין היא חוששת שיארע לה דבר אם תשוב לאתיופיה וכי מעולם לא היתה נתונה ברדיפה או במצוקה אחרת שם. העתירה הקודמת 11. בעתירה הקודמת נטען, כי העותרת היא צאצאית למשפחה יהודית, "וככל הנראה" היא נינה ליהודי. אביה מצוי ברשימת הפוטנציאל ואחי אביה עלו לישראל החל ממבצע משה. נטען כי ככל הנראה זכו הדודים במעמד מכוח חוק השבות, תש"י-1950, בהיותם נכדים ליהודי. עוד נטען כי העותרת ובני משפחתה ממתינים זה 8 שנים להעלאתם ארצה, והעותרת, שנואשה מן ההמתנה, עשתה דרכה מאתיופיה לסודן לפני כשנתיים ומשם נכנסה ארצה דרך גבול ישראל - מצרים. העתירה התבססה אפוא על טענת העותרת כי היא זכאית למעמד מכוח החלטות הממשלה בדבר העלאת בני הפלאשמורה וכן על יסוד "נוהל נינים". 12. העתירה נמחקה לבקשת ב"כ העותרת לאחר קבלת תגובת המשיבים לעתירה ולפיה דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, חוסר ניקיון כפיים והעדר עילה, כמו גם לגופה שכן העותרת אינה עומדת בקריטריונים להעלאת בני הפלאשמורה לישראל. לא למותר לצטט את הודעת ב"כ העותרת במסגרתה התבקשה מחיקת העתירה: "עם קבלת כתב התשובה, לאחר בירור העובדות לעומקן ובקושי רב לאור ההשלכות הקשות למבקשת ולכל בני משפחתה בעשותם זאת, הוחלט על ידי המבקשים למשוך את עתירתם. יצוין כי המדובר בעולים חדשים שלתומם האמינו ועדיין מאמינים כי המבקשת זכאית למעמד אך לאור הטענות המפורטות בכתב התשובה הם מבינים כי בנסיבות הקיימות לא יעלה בידם להוכיח זאת". 13. לשם שלמות התמונה העובדתית אציין, כי ביום 4.12.12 זומנה העותרת לממונה ביקורת גבולות על מנת שתמלא מסמכי נסיעה בחזרה לאתיופיה. הממונה תיעד את הפגישה עמה במזכר ועל פיו סירבה העותרת לשתף פעולה וטענה כי אינה מוכנה לשוב לאתיופיה משום שהחיים שם קשים ואין היא מוכנה לחזור לחיי עוני (נספח ט' לכתב התגובה). כמו כן נערך דיון בעניינה של העותרת בבית הדין לביקורת משמורת ביום 7.7.13. העותרת ענתה לשאלת בית הדין כי אינה רוצה לחזור לאתיופיה משום שבני משפחתה עתידים להגיע לישראל והיא תמתין להם כאן. בית הדין הורה על המשך החזקתה של העותרת במשמורת מן הטעם שלא השתנה דבר מעת שנעצרה ועד היום ולנוכח העובדה שאין היא משתפת פעולה עם הרחקתה. כדברי בית הדין: "אתיופיה היא מדינה שאליה מוחזרים פליטים רבים מדי חודש ולו היתה המוחזקת משתפת פעולה, בטוחני שהרחקתה היתה מתאפשרת תוך זמן קצר. יוצא אפוא, שהמפתח לסיום המשמורת מצוי בידיה של המסתננת בעצמה וברצונה, ועל אף ניסיונות בית הדין להבהיר זאת למוחזקת, אלה לא צלחו". התפתחות הגרסה לאחר הגשת העתירה 14. ביום 18.9.13, היינו כחודשיים לאחר הגשת העתירה וכשלושה שבועות לפני הדיון בה, הגישה ב"כ העותרים בקשה להגשת תצהירים של דודתה של העותרת, של שני בני דודה שלה, ותצהיר משלים של העותר. בתצהיר מטעם הדודה נטען כי המתורגמנית לשפה האמהרית הפחידה את העותרת והתנהלה בגסות כלפיה וכי התרגום אינו מדויק. עוד טענה כי זה אבסורד להציג את העותרת כמי שרצתה להגיע לישראל כדי לעבוד כאן. ובנוסף נטען כי בכפר מגוריה של העותרת באתיופיה, התגלע סכסוך קשה ובעקבותיו הוצת ביתה של אחת האחיות של העותרת ,ואת גיסה של אותה אחות, רצח גוי. בעקבות זאת הן הרוצח והן הבעל של אותה אחות נעצרו והושמו בכלא. לטענת הדודה בתצהיר הסיבה לרצח היא דרישה שהופנתה לבעלה של האחות לעזוב את הכפר משום שהוא "פלאשה", היינו, יהודי. בעקבות אירועים אלה, ברחה העותרת ומאז החל מסעה. אחד מבני הדוד טען בתצהירו כי אין זה נכון שהעותרת ביקשה להגיע ארצה מטעמי עבודה, וכי כל תכלית הגעתה הוא הרצון להתאחד עם בני משפחתה. בן דוד אחר חזר על הנטען בתצהיר הדודה, היינו שעילת עזיבתה של העותרת את אתיופיה, הוא אותו סכסוך שבעטיו נרצח גיס אחותה של העותרת ובעלה של אותה אחות נכלא. אשר לתצהירו המשלים של העותר, בתצהיר זה טוען הוא כי שילם את הכסף למתווך כדי להציל את חייה של העותרת, שכן צלצלו אליו והסבירו לו שאם לא יעשה כן יהרגו אותה. כך גם טען כי אחותו לא הגיעה לסודן לצרכי עבודה אלא אולצה לברוח בעקבות אותו רצח. 15. בנוסף לתצהירים שתוכנם פורט לעיל, ביקשה ב"כ העותרת להגיש תצהיר מיום 22.9.13, מטעמה של העותרת. בתצהירה טענה כי בעת שהותה בסודן נעצרה למשך 6 חודשים בעקבות הלשנה של חברים על דבר היותה ישראלית/יהודיה. עוד טענה כי אין זה נכון שאמרה שהגיעה לישראל כדי לעבוד. לדבריה, הגיעה לסודן כדי לעבוד, משום שבאתיופיה לא יכולה היתה לעבוד בגלל "בעיה משפחתית חמורה עם הגיס". בהמשך התצהיר מפרטת העותרת את הסיפור על הרצח בו היה מעורב גיסה. עוד טוענת היא, כי בעת שעשתה דרכה לישראל דרך סיני, אמרו לה אנשים שאם לא ישולם עבורה כופר, יהרגו אותה. אותם אנשים התעללו בה, אנסו אותה והיכו אותה עד ששולם הכופר. לטענתה אמנם נשאלה מטעם רשות ההגירה אם אנסו אותה אולם היא לא העזה לספר להם, ומאז ועד היום לא תחקרו אותה "לעומק", כמו עכשיו. בתצהיר מוסיפה העותרת וטוענת כי התרגום של דבריה לא היה נכון. לבסוף טוענת היא כי מאז שהיא מכירה את עצמה היא יודעת שהיא יהודיה וכי הגישה בקשה לקבל מעמד של עולה חדשה. 16. בעיקרי טיעון שהגישה ב"כ העותרים לקראת הדיון בעל-פה, נטען על ידה כי העותרים מציגים כיום "גרסה מסודרת וראויה"; כי העותרת נעצרה בסודן למשך 6 חודשים על רקע יהדותה; כי נאלצה לברוח מאתיופיה לנוכח האירוע הנטען לעיל שאף הוא על רקע יהדותה; כי עברה התעללות בסיני, כולל אונס; וכי משפחת ההורים ממתינה לעלייה לישראל. כמו כן חזרה על טענות העותר בתצהיר המשלים לפיהן הגיעה לישראל על מנת להציל את חייה וכי הסכום ששולם היה בבחינת "כופר נפש". לעיקרי הטיעון צורפה בקשה שהגישה ב"כ העותרים ביום 24.9.13 להעניק לעותרת אשרת עולה מכוח חוק השבות. טענות ב"כ העותרים בדיון 17. במהלך הדיון עמדה ב"כ העותרים על כך שעתה מבקשת היא להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל מכוח חוק השבות. לטענתה, משכך, ראוי להמתין ואף לשחרר את העותרת מן המשמורת. עוד טענה כי אין לפקוד על העותרת את הסתירות בגרסאות כפי שפורטו לעיל, בשל הקושי לראיין כל אחד מן המצהירים, באמצעות מתורגמן, ולקבל את גרסתם. דיון והכרעה 18. ייאמר מיד כי ככל שהעותרת מבקשת לבסס את מעמדה בישראל מכוח חוק השבות, הרי שלא זו בלבד שבקשה כזו הוגשה למשיב רק ביום 24.9.13, היינו מספר ימים לפני המועד שנקבע לדיון בעתירה, וממילא לא היתה בידי המשיב הזדמנות לדון בה, הרי שעתירה כזו אינה בסמכותו של בית משפט זה (ראו חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000, פרט 12 לתוספת הראשונה). אתייחס, אפוא, לטענה (ככל שניתן להבינה) לפיה היה על המשיב להכיר בעותרת כמי שזכאית למעמד מכוח החלטות הממשלה העוסקות בהעלאת בני הפלאשמורה לארץ ומכוח חוק הכניסה לישראל. 19. אקדים ואומר, כי העתירה לקבלת מעמד מכוח החלטות הממשלה וחוק הכניסה לישראל דינה להידחות, ולו מן הטעם שהיא מהווה חזרה על העתירה הקודמת שנמחקה. כך גם דין העתירה להידחות מתוך גרסאותיה של העותרת עצמה והתמיהות העולות מהן. כפי שפורט לעיל, העותרת טענה כי באה לישראל על מנת לחפש עבודה משום שלא הרוויחה מספיק בסודן. באותה הזדמנות טענה כי היא משתייכת לקבוצה האתנית "אמהרה" וכי היא "ישראלית" בדתה. מאוחר יותר, במסגרת העתירה הקודמת, טענה כי היא צאצאית למשפחה יהודית "וככל הנראה" היא נינה ליהודי. עוד טענה שם כי אביה מצוי ברשימת הפוטנציאל לעליה וכי עשתה דרכה לישראל משום שנואשה מן ההמתנה עד לאישור העליה של כל בני משפחתה. העתירה נמחקה לבקשתה, וכאמור לעיל היה זה לאחר שב"כ העותרת הגיעה למסקנה כי תשובת המשיב לאותה עתירה מהווה תשובה ניצחת. העתירה שלפניי נעדרת, כשלעצמה, גרסה עובדתית של ממש ולכל היותר מהווה חזרה על העתירה שנמחקה. רק לאחר שהוגשה תגובת המשיב לבקשה לצו ביניים, הוצגו בפני בית המשפט ובפני המשיב גרסאות עובדתיות חדשות, שמעולם לא בא זכרן קודם לכן. כך הגרסה ביחס לאירוע הרצח באתיופיה שלפי הטענה התרחש בהקשר כל שהוא להיות בני המשפחה מזוהים כפלאשמורה; כך הגרסה ביחס להתעללות שעברה העותרת בדרכה מסודן לישראל; כך הטענה בדבר המעצר בסודן על רקע היותה יהודיה; כך הטענה כי כל חייה גדלה כיהודיה. 20. נזכיר, כי העותרת היתה מיוצגת בעתירה הקודמת על ידי עורכת דין ולא נתחוור לי על מה ולמה לא הובא כל המידע העובדתי המובא בתצהירים שפורטו לעיל כבר באותה עתירה. יתירה מזאת, אתקשה להבין מדוע לא הוגשה העתירה שלפניי כשהיא כוללת את כל הטיעון העובדתי שבתצהירים הללו ורק לאחר שהודיע ב"כ המשיב כי תגובתו לבקשה לצו ביניים תהא גם כתב תשובה לעתירה, הוגשה הבקשה לצירוף התצהירים שפורטו לעיל. בנסיבות אלה, איני סבורה כי ניתן לתת להם משקל כלשהו. אין לקבל שגרסה עובדתית שהייתה בידיעת העותרים כל העת, תאצר בליבם ותובא לידיעת בית המשפט ולידיעת המשיב רק לאחר הגשת התשובה מטעמו לבית המשפט, בלוויית הטענה שעתה מוגשת "גרסה מסודרת וראויה". אכן, גרסה "מסודרת", ראויה - לאו דווקא. 21. גם לגופו של עניין, לא נמצאה לי עילה להתערב בהחלטת המשיב. העותרים טוענים כי מעולם לא נתקבלה החלטה בבקשתו של העותר להבאת בני משפחתו מאתיופיה לישראל. והנה מתשובת המשיבה עולה כי בחודש ינואר 2007 פנה העותר בבקשה כאמור, אלא שבקשתו סורבה. הודעת הסירוב נשלחה ביום 26.2.07 לב"כ העותר (ואדם נוסף שפנה ביחד עמו בעניין הנדון), ונאמר בה כי בירור מעמיק שנערך אודות המשפחה העלה כי אבי סבו של העותר התנצר וכי אנשים נוספים שהוזכרו בפנייתו כיהודים, טרם עברו גיור. ב"כ העותר דאז הגיבה על הודעה זו במכתב ממרץ 2007 בו טענה כי המידע אינו נכון. על כך השיב הגורם המוסמך במכתב מאפריל 2007 כי בדיקה העלתה שאביו של העותר נולד לאב מזרע ישראל ולאם נוצריה וכי אין הוא מופיע ברשימת הפוטנציאל המזכה בכניסה לישראל מכוח החלטת ממשלה 2948. עוד נכתב, כי סבו של האב עלה ארצה בשנת 1991 במסגרת מבצע שלמה כנשוי ליהודיה ונרשם בעת עלייתו כיהודי ללא כל התייחסות לשאלת יהדותו, כפי שנהגו אז ביחס לשאר העולים שעלו במסגרת מבצעי העלייה של שנות ה-90. הכותב ממשיך ומפרט כי מן הנתונים יוצא שהסבא אמור היה להיחשב נכד ליהודי ולא כפי שנרשם ולפיכך בנו, אבי העותר, הינו נין ליהודי שאמו נוצריה ובנו הינו, אם כן, בן לנין ליהודי שאמו נוצריה. העובדה שחלק מילדיו ונכדיו של אותו סב עברו גיור בארץ, אך מוכיח כי לא היו יהודים. ממילא אין קשר בין גיורם לבין הטוענים לזכות לעלייה (נספח י"א לתגובת המשיב). לא ננקטו על ידי העותר או בן משפחה אחר הליכים משפטיים בעקבות החלטה זו. 22. בשנת 2009 שוב פנו בני משפחה של העותרת למשיב וביקשו כי תאושר העלאתם ארצה של אותם בני משפחה שנותרו באתיופיה. בבקשה נטען כי כל בני המשפחה משתייכים ל"ביתא ישראל" (נספח 1 לעתירה). מובן כי ככל שטענה זו מבוססת, הרי שהזכות למעמד בישראל מעוגנת בחוק השבות ולא בחוק הכניסה לישראל. ממילא אין הטענה יכולה לשמש תשתית לדיון בבית משפט זה, מהעדר סמכות. למעלה מן הצורך אעיר כי הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 14.7.11, כעולה מתשובת המשיב. בהחלטה נכתב כי הבקשה המתייחסת לאביה של העותרת נבדקה בהתאם להחלטת ממשלה 2434 מיום 14.11.10 והוחלט לדחותה משנמצא כי אינו עומד בקריטריונים המזכים בכניסה לישראל. במכתב הדוחה את הבקשה נאמר כי אביה של העותרת נולד לאם נוצריה ולאב מזרע ישראל וכי בת זוגו נולדה להורים נוצרים. במהלך הדיון הציגה ב"כ המשיב פרוטוקול ראיון שנערך לאבי העותרת באתיופיה. בראיון נרשם מפי האב כי הוא מזרע ישראל מצד אביו ונוצרי לחלוטין מצד אמו. נתתי הזדמנות לב"כ העותרת להגיב בכתב על המסמך האמור. בתגובה נטען כי יש ליתן לעותרים הזדמנות הוגנת להתמודד עם המסקנות המפורטות בסיומו של הראיון, כי הראיון אינו חזות הכל וכי למרות המסקנות האמורות, מופיעה משפחתה של העותרת ברשימת הפוטנציאל. 23. בהקשר זה אחזור ואדגיש כי ככל שעומדת על הפרק הפנייה משנת 2009, הרי שזו מתבססת על הטענה שהעותרת (ומשפחתה) יהודיה, וזכותה למעמד הינה מכוח חוק השבות. טענה זו כאמור אינה יכולה להידון על ידי. מכאן שגם דחיית הבקשה, בין היתר על יסוד הראיון מ-2010, אינה רלוונטית לדיון כאן. מכל מקום, יש להזכיר כי על הקביעה מ-2007 ולפיה המדובר במשפחה של נוצרים על פי אמותיהם, לא השיג העותר ואילו העותרת חזרה בה מן העתירה שהוגשה ב-2012 משהגיעה למסקנה כי לא תוכל להוכיח את טענתה ולפיה היא נמנית עם בני הפלאשמורה הזכאים למעמד בישראל מכוח החלטות הממשלה. כאמור, בעתירה שלפניי לא הוצגה כל תשתית חדשה שיש בה כדי להצדיק דיון מחדש באותו עניין. לא למותר להוסיף כי בטרם הוגשה העתירה, לא נעשתה כל פנייה למשיב על יסוד חומר חדש על מנת שישוב ויבחן את הטענה למעמד מכוח החלטות הממשלה וחוק הכניסה לישראל. 24. ועוד יש להבהיר, כי עצם העובדה ששם אביהם של העותרים מופיע ברשימת הפוטנציאל, אין די בה כדי להקנות מעמד בישראל מכוח החלטות הממשלה. כניסתם של בני הפלאשמורה לישראל הוסדרה במספר החלטות ממשלה. החלטות אלה נדרשו, שכן בני הפלאשמורה ("זרע ישראל"), הינם צאצאים ליהודי אתיופיה ("ביתא ישראל"), שהתנצרו במהלך הדורות. הם חיו כנוצרים, בכפרים אחרים מאלה שאוכלסו בידי יהודי אתיופיה ואף נישאו בינם לבין עצמם, ומאוחר יותר גם בינם לבין בני האוכלוסייה האתיופית הנוצרית. לפיכך אין הם זכאים למעמד של עולה מכוח חוק השבות. עם זאת, ממשלת ישראל החליטה, בהחלטה 2948 מיום 16.2.03, כי "צאצאיהם של יהודי אתיופיה מצד אמותיהם המבקשים לשוב ליהדותם, יוכלו להיכנס לישראל על פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, על מנת לשוב כאן ליהדות באופן רשמי ולהתערות מחדש בעם היהודי". החלטה משלימה ניתנה ביום 6.3.05 (החלטה 3356), ובמסגרתה נרשמה הודעת משרד הפנים הקובעת את היקף פוטנציאל הכניסה לישראל מבני הפלאשמורה, שהועמד על כ-17,000 נפש. מכאן המושג "רשימת הפוטנציאל". המדובר ברשימה שהיא תוצאה של מפקד של שארית יהודי אתיופיה שנערך בשנת 1999 על ידי אפרתי-ולדמן ("סקר אפרתי-ולדמן"). באותה החלטה נקבע, כי הרשימה תיבדק באופן פרטני על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטה הקודמת, היינו, אותם אנשים שהם צאצאים ליהודי אתיופיה מצד אמותיהם. החלטה נוספת התקבלה ביום 14.3.08 (החלטה 4082), ונקבע בה כי שר הפנים יוסיף לבדוק מועמדים מבני הפלאשמורה אולם רק כאלה הכלולים בסקר אפרתי-ולדמן, המתגוררים לפחות שנה בגונדר והם צאצאים ליהודי אתיופיה מצד אמותיהם המבקשים לשוב ליהדותם. החלטה אחרונה לענייננו ניתנה ביום 14.11.10 (החלטה 2343), וגם בה נקבע כי שר הפנים יוסיף ויבחן את מועמדותם לכניסה לישראל של בני פלאשמורה נוספים העונים על התנאים המצטברים שנקבעו בהחלטה ובכללם שהם זרע ישראל מצד אמותיהם ורשומים בפנקס קהילת הממתינים בגונדר משנת 2007 כפי שעודכן בשנת 2010. מכאן, שאין די בכך שאדם נמנה ברשימה מן הרשימות אליהן מתייחסות החלטות הממשלה ועליו להיות מזרע ישראל מצד אמהות המשפחה. כעולה מן האמור לעיל, אין העותרת, כמו גם העותר, עומדים בקריטריון של זרע ישראל מצד אמהותיהם. העותר עצמו קיבל מעמד בישראל מכוח בת זוגו. אין יסוד אפוא, לטענת העותרת למעמד בישראל מכוח החלטות הממשלה וחוק הכניסה לישראל. 25. מכאן נובעת מסקנה נוספת ולפיה, דין הבקשה להורות על שחרורה של העותרת מן המשמורת בה היא נתונה, להידחות. אין חולק כי העותרת הסתננה לישראל שלא כדין. העותרת הבהירה בדבריה יותר מפעם אחת כי לא נשקפת לה כל סכנה בארץ מוצאה. הטענה שנטענה רק עתה בתצהירים שהוגשו ימים ספורים לפני הדיון בעתירה, אינה בעלת משקל כלשהו בנסיבות אלה. העותרת סירבה לשתף פעולה עם נציגי מדינת אזרחותה, אתיופיה, ולקבל מידיהם מסמכי מסע. בנסיבות אלה בדין הגיע בית הדין לביקורת משמורת, בהחלטתו האחרונה מיום 7.7.13 למסקנה, כי יש להותיר את העותרת במשמורת, שהרי המפתח לשחרורה מצוי בידיה. לכך יש להוסיף, כי בצדק טוען המשיב שאין לאפשר עשיית דין עצמי, ולכפות דיון בטענות העותרת למעמד- ודאי כך לאחר שאלה נתבררו ונדחו, ועתירה בגינן נמחקה בהסכמה - בעוד היא שוהה פה שלא כחוק, ובהיעדר טענה של ממש בדבר סכנה כלשהי לחייה אם תשוב לארצה. סוף דבר, דין העתירה להידחות על כל היבטיה. משרד הפניםמסתננים