אתיופי ממוצא אריתראי נמלט מארצו לישראל לנוכח הרדיפה והאפליה של קבוצתו האתנית מצד השלטונות והאוכלוסייה המקומית. בעתירה נטען כי העותר הצטרף בשלב מסוים למפלגת קיניג'יט (Kinijit), מפלגת אופוזיציה באתיופיה הנרדפת על ידי הממשלה. לדברי העותר, הוא נטל חלק במסע הבחירות בארצו בשנת 2005, ובעקבות כך נעצר והואשם כי שרף אוטובוסים. עקב כך שהה העותר במעצר במשך למעלה משנה וחצי. לבסוף, שוחרר העותר בערבות, אך זמן קצר לאחר מכן הותקף על ידי רעולי פנים אשר היכו אותו והטיחו בו שוב ושוב כי הוא אינו אתיופי. בשנת 2009 עזב העותר את אתיופיה לסודאן, שם מתגוררת אמו. עשרה חודשים לאחר מכן, ביום 21.10.09, נכנס לישראל דרך גבול מצרים. 3. במסגרת העתירה מתואר בתמצית כי נערך לעותר ראיון מקדמי, שלאחריו הוחלט להעביר את עניינו להליך מקוצר. ואולם, בעקבות עמדת נציג משרד החוץ בוועדה המייעצת לענייני פליטים, אשר סבר כי אין לדון בעניין זה בהליך המקוצר, זומן העותר לראיון בירור נוסף שנקבע ליום 9.10.11, בנוכחותה של באת כוחו דאז, עו"ד ענת בן דור. ואולם, העותר לא התייצב לראיון ועקבותיו נעלמו. לפי הנטען בעתירה, הדבר נבע מכך שזמן קצר לפני הראיון נודע לו כי אחותו נאנסה באכזריות בסודן, וכן נמסר לו שאחיו נדבק בנגיף ה-HIV, ומצבו חמור. נטען כי על רקע זה נקלע העותר למערבולת רגשית אשר ממנה הוא מתקשה לצאת עד היום. משלא התייצב העותר לראיון, נשלחה ביום 1.1.12 הודעה לכתובתו הרשומה, ובה החלטת המשיב כי בקשת המקלט אינה עונה על הקריטריונים הקבועים באמנה למבקשי מקלט, וכי העותר נמצא בלתי אמין. 4. עוד עולה מן העתירה כי העותר נעצר ביום 21.4.13 על ידי משטרת ישראל לאחר שעקב אחרי שתי נשים בשתי הזדמנויות שונות, כאשר לטענתו הייתה מטרתו לקיים עמן יחסי מין. ביום 25.4.13, בעקבות בקשתה של משטרת ישראל, הועבר העותר מהמסלול הפלילי למסלול המינהלי, והוא הועבר למתקן המשמרות גבעון. לפי הטענה, הן בחקירתו של העותר במשטרה והן בדיונים בפני ממונה ביקורת הגבולות ובבית הדין לביקורת משמורת, נתקבל הרושם שהעותר מעורער בנפשו. עוד צוין בעתירה כי זמן קצר לאחר מכן הועבר העותר למתקן מגן בכלא מעשיהו, והוא הוחזק בו במחלקה סגורה, שם ניסה לדבריו להתאבד מספר פעמים. 5. לעותר בת זוג ממוצא אתיופי, והשניים הם הורים לילדה כבת שנה וחצי. 6. ב"כ העותר מבקש, כאמור, שבקשת העותר למקלט בישראל תיפתח לדיון מחודש. לטענתו, הבקשה נסגרה מטעמים פרוצדורליים, עקב אי התייצבות העותר לראיון 9.10.11. הוא לא התייצב לראיון מחמת בשורות האיוב שקיבל בעניין אחיו ואחותו, אשר הובילו אותו למצב נפשי קשה. נטען כי העותר הוא אדם מעורער, הלוקה בנפשו, וכי אין לסגור בפניו את הדלת למקלט בישראל רק משום כך. עוד הוסיף ב"כ העותר כי האריתראים באתיופיה אינם זכאים לכל התנאים הסוציאליים, ומכל מקום, השירותים הפסיכיאטריים הניתנים באתיופיה אינם עומדים בסטנדרטים של אלה הניתנים במדינת ישראל. לפיכך, אם יורחק העותר לאתיופיה, עלולים חייו להימצא בסכנה. עיקרי התגובה לעתירה 7. העובדות המפורטות בתגובת המשיב הן רבות, ואין צורך לפרט את כולן. מן התגובה עולה, בין היתר, כי ביום 22.10.09, עם כניסתו של העותר לישראל, נערך לעותר ריאיון זיהוי, שבו ציין כי סיבת בואו לישראל היא מציאת עבודה. על גרסה זו חזר העותר באחת הפעמים שהובא בפני בית הדין למשמורת (ביום 28.10.09). ביום 27.10.09 הובא העותר בפני ממונה ביקורת הגבולות, שבפניו הציג העותר שתי גרסאות סותרות של סיפור מסעו האישי, וציין כי החזיק בתעודת זהות אתיופית. באותה הזדמנות סיפר העותר כי הוא החזיק בתעודת זהות אתיופית. ביום 27.10.09 הוצאו כנגדו צווי משמורת והרחקה. 8. את בקשת המקלט הגיש העותר ביום 7.3.10. לאחר ראיון עומק, ניתנה המלצת הגורמים המקצועיים כי יש לסרב לבקשה, מחמת סתירות, חוסר עקביות ואי התאמות ביחס למרכיבים המהותיים של הבקשה, וכן משום שהעותר לא הוכיח פחד מבוסס היטב מפגיעה כלשהי, וטענותיו אינן עומדות בגדר הקריטריונים של אמנת הפליטים. בין היתר צוין בחוות דעת זו: א. העותר טען כי הוא סובל מאפליה משום שנולד באריתריאה, ומשום כך הוא אינו יכול, בין היתר, להוציא ת.ז., להצביע בבחירות, ולהוציא רישיון נהיגה. ואולם, בהמשך הראיון התברר, בין היתר, כי במסמך מטעם משרד התחבורה במדינת העותר צוין כי אין הוא יכול לקבל רישיון נהיגה משום שלא הציג ת.ז, ולא ניתן היה לקבוע שהוא אזרח אתיופיה. בתגובה לכך טען העותר כי נאמר לו בעל-פה שהוא אריתראי. ב. בשלב מאוחר בראיון טען העותר טענה אחרת, שלפיה כל בעיותיו החלו רק לאחר הצטרפותו למפלגת קיניג'יט. ואולם, העותר טען כי הוא היה פעיל במסגרת המפלגה במשך חודשים ספורים, על ידי לבישת חולצת המפלגה, חלוקת קלפים לאנשים במטרה לשכנע אותם שהמפלגה טובה להם, והדבקת מודעות. העותר הבהיר שלא השתתף בפעילויות אחרות של המפלגה. בנוסף לכך, העותר הציג כרטיס חבר במפלגה, אך לא היה בפיו הסבר לכך שהפרטים בכרטיס, המיועד לאזרחים אתיופים, צוינו באנגלית, והתאריכים על גבי הכרטיס צוינו לפי הספירה המערבית ולא לפי הספירה האתיופית. דברים אלה, וכן סתירות אחרות, מרכזיות פחות, שנמצאו בדבריו, עוררו ספק לגבי טענתו לרדיפה פוליטית על ידי השלטונות בשל חברותו לכאורה במפלגה זו. חוות הדעת הפנתה לנייר עמדה שנכתב על ידי סוכנות הגבולות הבריטית במשרד הפנים בבריטניה, שלפיו לא סביר שמבקשי מקלט שהוכיחו שרמת הפעילות שלהם או שרמת חברותם במפלגת קיניג'יט בינונית או נמוכה - יימצאו בסכנה של יחס לא הוגן המגיע לכדי רדיפה. כפי שנאמר שם, הענקת מקלט במקרים כאלה אינה הולמת. ג. העותר טען שהאירוע הבודד שבו הותקף אירע בשנת 2006. בעקבות אירוע זה לא טופל בבית חולים, ולא התלונן במשטרה. למעט אירוע זה, העותר לא אוים, נפגע או נרדף על ידי אף גורם במדינתו, גם לפני מעצרו וגם אחרי שחרור מהכלא ועד לעזיבתו את אתיופיה. ד. העותר סירב להוראה חוקית ולא התייצב בזמן לחקירה באתיופיה, אך נשאר במדינתו חודשים ספורים לאחר מכן, ביודעו שהוא עבריין נמלט. בכל הנוגע לפרשה זו צוין בחוות הדעת כי גם אם העותר פחד סובייקטיבית ממעצר, הרי שאין מדובר בפחד מרדיפה. מדובר באכיפה לגיטימית על ידי רשויות החוק במדינתו ולא ברדיפה של השלטון. 9. לאחר שני דיונים של הוועדה המייעצת בעניינו של העותר, ניתנה החלטה שלפיה הואיל ועולות סתירות ואי בהירויות לגבי סיבת עזיבתו של העותר את אתיופיה - האם בשל מעשים פליליים או שמא על רקע פוליטי - נקבע שיש לערוך ראיון נוסף ומקיף לעותר בטרם תינתן החלטה. העותר הגיע לראיון שנקבע לו ליום 3.10.11, אך טען כי אינו מרגיש טוב וכי עליו להביא מסמכים נוספים מביתו. על כן נקבע לו ראיון נוסף, ליום 9.10.11. ואולם, העותר לא התייצב לראיון. נשלח לו מכתב המעניק לו ארכה של שבוע להמציא הסבר מניח את הדעת לאי הגעתו כדי שתיקו לא ייסגר. מספר ניסיונות מטעם המשיב לאתר את העותר טלפונית עלו בתוהו. ביום 7.11.11 נסגר התיק. ביום 8.11.11 שלחה ב"כ העותר דאז מכתב שלפיו העותר ניתק עמה קשר, ומשכך אין ביכולתה להמשיך לייצגו. ביום 9.11.11 התכנסה הוועדה המייעצת ודנה בעניינו של העותר, וביום 21.12.11 נתנה הוועדה את החלטתה. במסגרת ההחלטה צוין כי העותר אינו עונה על הקריטריונים המנויים באמנת הפליטים. לפי ההחלטה, מעורבותו של העותר במפלגה הייתה נמוכה; הוא חווה אירוע בודד של תקיפה במדינתו, ולאחריה נשאר חודשים ארוכים במדינה מבלי שחווה רדיפה כלשהי; הוא נשאר במדינתו חודשים לאחר שקיבל זימון ממשטרת אתיופיה להתייצב לחקירה; הוא הצהיר עם כניסתו לישראל כי הגיע למצוא עבודה; בסודן שהה העותר עשרה חודשים ולא הגיש בקשה למקלט מדיני. הוועדה סברה כי המבקש לא הוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה, וככל הנראה חששו נובע מאכיפה לגיטימית של רשויות החוק במדינתו. ביום 1.1.12 אישר שר הפנים את המלצת הוועדה. 10. המשיב עמד בתגובתו על המסוכנות הרבה העולה מן העותר, והפנה להחלטת בית משפט השלום ביום 22.4.13, כי לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בתיק החקירה, נחה דעתו כי קיים חשד סביר שהחשוד מעורב בעבירות המיוחסות לו. 11. המשיב טען כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי כבד בהגשתה - כשנה ושבעה חודשים לאחר קבלת ההחלטה בעניינו של העותר. כן טען המשיב כי אין כל טעם המצדיק את בחינת בקשתו של העותר מחדש. לפי הטענה, אין לעותר להלין אלא על עצמו, לאחר שנטש את ההליך בעניינו. באשר לטעמים שנטענו על ידי העותר בעניין זה, טען המשיב כי מדובר בטענות בעלמא, שהובאו ללא כל תימוכין, ולכן אין מקום לקבלן. המשיב טוען כי העותר נמצא בלתי אמין, וכי הוועדה מצאה כי בקשתו אינה עונה על הקריטריונים המנויים באמנת הפליטים. עמדת המשיב היא כי בנסיבות המקרה, שבהן גילה העותר זיקות מהותיות לאתיופיה, אין כל סיבה שלא יחזור לאתיופיה, למעט רצונו להוסיף ולשהות בישראל. מוסיף המשיב ומציין כי בזמן שחלף מאז ניתנה החלטה בעניינו של העותר, נדחתה בפסיקה הטענה הכללית הנוגעת לסכנה הנשקפת, לכאורה, לנתינים ממוצא אריתראי באתיופיה. דיון והכרעה 12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו לפניי, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. טענתו העיקרית של העותר היא כי יש לאפשר את פתיחתה מחדש של בקשת המקלט שלו, הגם שניתנה בה החלטה לפני למעלה משנה וחצי, וזאת לנוכח המצב הנפשי הקשה שאליו נקלע בעקבות הבשורות הקשות הנוגעות לבני משפחתו. אין בידי לקבל טענה זו. טענתו של העותר בדבר הבשורות שקיבל אינה נתמכת במסמכים. מובן כי לא די בהעלאת הטענה ותו לא. זאת בוודאי, כאשר חלפו למעלה משנה וחצי מאז נעשו הניסיונות לאתר את העותר, כאשר לכל אורך תקופה זו לא עשה העותר כל ניסיון ליצור קשר או לחדש את בקשתו, וכשכל ניסיונו הנוכחי לעשות כן נובע ממעצרו על ידי משטרת ישראל בחשד למעשים חמורים ביותר. מעבר לכך, ההחלטה שניתנה בעניינו של העותר היא החלטה סבירה וראויה. מן החומר עולה כי מעורבותו של העותר במפלגת קינג'יט הייתה אכן מינורית, וכי קיים יסוד סביר למסקנה כי העותר חשש מפני העמדה לדין פלילי במדינתו. בנוסף לכך נמצא העותר כבלתי אמין לנוכח סתירות שנמצאו בדבריו, ואף הצהיר במספר הזדמנויות כי הגיע לישראל למטרות עבודה. בינתיים גם נקבע בפסיקה, בהתבסס על דו"ח של סוכנות האו"ם לפליטים, כי לא נשקפת כל סכנה לאתיופים ממוצא אריתראי אם יורחקו לאתיופיה (ראו למשל עת"מ 16748-05-11 האגוס נ' משרד הפנים). ייתכן כי רמת השירותים הפסיכיאטריים באתיופיה אינה מגיעה כדי רמתם של אלה בישראל, אך ברי כי אין זו סיבה לקבלת מעמד של פליט בישראל. 13. העתירה נדחית אפוא, וממילא בטל צו הביניים. העליה האתיופיתהפליה / אפליה