הרקע: העותר היה עד לאחרונה תושב הישוב בית יהושע שבשרון. בחודש מרץ 2012 רכש דירה בעיר טבריה, ביום 16.5.13 שינה כתובתו במשרד הפנים ובימים אלה הוא משלים את העתקת מגוריו. הבחירות לראשות העיר מתוכננות להתקיים במהלך חודש אוקטובר 2013. במועצה האזורית חוף השרון, בתחומה התגורר העותר עד לאחרונה, נערכו בחירות בדצמבר 2012. בקשת העותר להיכלל בפנקס הבוחרים של העיר סורבה, בהסתמך על הוראת סעיף 11(א) לחוק, שנוסחו כדלקמן: "לכל בחירות יוכן פנקס בוחרים שיכלול כל אדם שיום הולדתו ה-17 חל לא יאוחר מיום הבחירות והיה רשום הוא ומענו בפנקס הבוחרים כבוחר של אותה רשות מקומית ביום שליפת הפנקס, למעט מי שבתוך 18 החודשים שקדמו ליום הבחירות היה רשום במרשם האוכלוסין כתושב של רשות מקומית אחרת, לרבות מועצה אזורית, ובאותה רשות התקיימו בחירות בתקופה האמורה...". בעקבות האמור, פנה העותר בכתב לשר הפנים, ב"בקשה לתיקון הרישום" על פי סעיף 17(א) לחוק. בקשתו התקבלה ביום 2.7.13 ולמרות האמור, לא קיבל כל מענה משר הפנים, אף שהחוק קוצב את התקופה לעשות כן, והמועד לקבלת התשובה חלף. העותר הגיש עתירה זו, במטרה לחייב את שר הפנים לקבל את הבקשה ולתקן את הרישום. בתגובה חזרה באת כוח המשיב על עמדת משרד הפנים, ולפיה, לא ניתן לאשר בקשתו, נוכח הוראת החוק, ומאחר והתקיימו בחירות בישוב בו התגורר במהלך התקופה הקובעת, כפי שהוגדרה בחוק. נימוקי העתירה: העותר טוען כי יש להעניק להוראת סעיף 11(א) לחוק פרשנות המבטאת את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק, ולא פרשנות דווקנית, צרה ומוגבלת ללשונה בלבד, ואשר לפיה העותר מנוע מלהיכלל בפנקס הבוחרים של העיר טבריה . על פי הנטען בעתירה, החלת פרשנות צרה ודווקנית של הוראת החוק יהא בה כדי לפגוע פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות הדמוקרטית של העותר, ככל אזרח, לבחור את נציגיו למוסדות השלטון, שהיא זכות יסוד במשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. מעבר לכך, נשללת מן העותר גם הזכות להיבחר, שהוכרה אף היא כזכות מוסד. לטענת העותר, תכלית החוק היא ברורה. מטרתה למנוע עיוותים בבחירות, באופן שמועמדים שהציגו עצמם לבחירה ברשות אחת וכשלו, יעתיקו מגוריהם על מנת להתמודד ברשות אחרת. החוק יוצר למעשה "תקופת צינון". העותר, לטענתו, לא התמודד בבחירות שהתקיימו במועצה האזורית חוף השרון, אלא אך מימש את זכותו להצביע בבחירות. לפיכך, לעמדת העותר, תכלית החוק איננה תומכת בהחלטה להחיל עליו את הוראת החוק. העותר מפנה להצעת חוק שהונחה על שלחן הכנסת ביום 23.6.08 (על ידי חבר הכנסת דוד אזולאי), שמטרתה הייתה לאפשר התמודדות בבחירות לרשויות המקומיות, למי ששמו נעדר מפנקס הבוחרים, בנסיבות זהות לאלה המתקיימות ביחס לעותר, ואף לגבי מי שהתמודד בבחירות לרשות האחרת. העותר מפרט בעתירתו את הפגיעה הקשה הנגרמת לו כתוצאה מכך שנשללת ממנו האפשרות להתמודד לראשות העיר, נוכח תרומתו לביטחון המדינה, היקף העשייה בה נטל חלק, והקשר בינו ובין העיר טבריה ותושביה, ורצונו לתרום מניסיונו לטובת העיר. במסגרת נימוקים משלימים לעתירה, התייחס העותר להיקף הסמכות הנתונה לשר, מכוח סעיף 17 לחוק. לטענתו, מוקנית לשר סמכות לתקן את פנקס הבוחרים ולהכליל בו גם מי שלכאורה איננו זכאי להיכלל בו, וסמכותו איננה מתמצית בתיקון טכני של טעויות. נימוקי התגובה: לטענת המשיב לשון הסעיף היא ברורה ועולה ממנה כי המבחן העיקרי להיכללות בפנקס הבוחרים הוא רישום במרשם האוכלוסין בתחום הרשות המקומית, ועוד נקבע בסעיף כי מי שבתוך 18 החודשים שקדמו ליום הבחירות (ובמקרה דנן - מיום 22.4.2012 ועד יום הבחירות שנקבע ליום 22.10.2013), היה רשום במרשם האוכלוסין כתושב של רשות מקומית אחרת. לרבות מועצה אזורית, ובאותה רשות התקיימו בחירות כתקופה האמורה - לא ייכלל בפנקס הבוחרים. סעיף 11 לחוק אינו מקנה לשר הפנים סמכות ו/או שקול דעת לפעול בניגוד לאמור בסעיף ולתקן את פנקס הבוחרים ולכלול בו מי שהיה תושב של רשות מקומית אחרת, בה נערכו בחירות. טענות העותר בעניין הפרשנות התכליתית של הסעיף אינן רלוונטיות לענייננו, שכן לשון הסעיף בהירה ואינה ניתנת לפרשנות שונה מזו שניתנה לה על ידי משרד הפנים. הצורך בפרשנות החוק מתעורר כאשר לשון החוק סתומה; אינה מובנת, משתמעת לשתי פנים; מובילה לאבסורד וכיו"ב. לא כך במקרה שלנו, בו לשון החוק בהירה ומתיישבת עם כוונת המחוקק. באשר לסמכותו של השר לתקן את הרישום, לפי סעיף 17 לחוק, טוען המשיב כי זו מתייחסת לאותם מקרים בהם הרישום במרשם האוכלוסין אינו משקף בצורה נכונה את מצב הדברים כהווייתם, וזאת בכפוף לכך שהמבקש לתקן את הרישום עונה על התנאי הקבוע בסעיף 11 (א) לחוק. סעיף 11(א) לחוק אינו עוסק בזכות להיבחר, אלא בזכות לבחור. על פי סעיף 6א לחוק: "זכאי להצביע בבחירות כרשות מקומית מסוימת מי שרשום בפנקס הבוחרים של אותה רשות מקומית". תכלית ההוראה היא למנוע מצב בו אדם יבחר, בתוך פרק זמן קצר יחסית, בבחירות לשתי רשויות מקומיות שונות. סעיף 11 לחוק אינו מתייחס למועמדות או לקיחת חלק פעיל בבחירות, ואף אינו כולל תנאי שאותו אדם הצביע בפועל בבחירות. די בכך שאדם היה רשום בפנקס הבוחרים של רשות מקומית אחרת, ושהיה בעל זכות לבחור באותן בחירות, כדי לשלול ממנו את זכותו להצביע בבחירות לרשות מקומית אחרת הנערכות בסמוך לכך. המשיב טוען כי תכלית החוק, איננה כפי שטוען לה העותר, למנוע מצב בו מועמד שהציג את מועמדתו ברשות אחת ונכשל יעתיק את מקום מגוריו לרשות אחרת כדי להתמודד שוב. סעיף 11 אינו עוסק בזכאות להיבחר ולהיות מועמד, אלא בזכאות להיכלל בפנקס הבוחרים; והמגבלה האמורה בו, אינה עוסקת במי שהגיש את מועמדתו ברשות מקומית אחרת בה נערכו בחירות, אלא במי שהיה רשום כתושב בה. המגבלות שהחוק מטיל הן על עצם הזכות לבחור, במנותק מן השאלה אם מדובר גם במי שמבקש להתמודד בבחירות או לא, הגם שהפועל היוצא של ההוראה הוא כי מי שאינו זכאי לבחור בבחירות לרשות מקומית, אינו זכאי גם להגיש מועמדותו להיבחר באותן בחירות. זאת מאחר וסעיף 7(א)(1) לחוק קובע כי רק מי ששמו רשום בפנקס הבוחרים לאותה מועצה זכאי להיכלל ברשימת מועמדים להיבחר לרשות. המשיב מפרט בתגובתו את ההיסטוריה של חקיקת הסעיף, הרחבת המגבלה במשך השנים, ומפנה לדברי ההסבר: המגבלה נקבעה לראשונה במסגרת חוק הרשויות המקומיות (תיקוני חקיקה) (הסדרי בחירות) (מסי 3), התשנ"ח - 1998, שם נקבע כי לא יהיה זכאי להצביע בבחירות לרשות מקומית מי שהצביע ברשות מקומית אחרת בשנה שקדמה לבחירות. ההוראה תוקנה בחוק לתיקון דיני בחירות לכנסת ולרשויות המקומיות (פנקס הבוחרים), התשס"ג - 2002, תחולתו הורחבה כך שהמגבלה חלה על מי שהיה רשום כתושב של רשות מקומית אחרת בה התקיימו בחירות, במנותק מהשאלה האם הצביע בבחירות או לא. בחוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 37 ), התשס"ח- 2008 הורחבה שוב תחולת הסעיף כך שתקופת המגבלה הוארכה ל - 18 חודשים והיא הוחלה גם על בחירות במועצות אזוריות. עמדת המשיב היא כי החוק אינו מקנה לשר סמכות לבחון האם שינוי המען על ידי המבקש נעשה בתום לב או לא. גם נסיבותיו של העותר, כישוריו, ניסיונו ותרומתו לחברה אינם מהווים עילה לסטות מהוראות החוק, מאחר והכול שווים בפני החוק, ועניינו של העותר צריך שיבחן כעניינו של כל אחר. דיון והכרעה: כאמור, סעיף 11(א) לחוק, דן בהכנת פנקס הבוחרים, הכולל, על פי ההגדרה, את כלל רשימות הבוחרים ברשות מקומית מסוימת. הסעיף קובע כי בפנקס יכללו תושבי הרשות ביום שליפת הפנקס, שגילם למעלה מ-17 שנה, למעט מי שבתוך 18 החודשים שקדמו ליום הבחירות היה רשום בפנקס הבוחרים כבוחר של רשות מקומית אחרת, לרבות מועצה אזורית, ובאותה רשות התקיימו בחירות בתקופה האמורה. סעיף 17 לחוק, שכותרתו: בקשה לתיקון פרטי בוחר, קובע בסעיף קטן (א) כי: "נוכח אדם כי אינו זכאי להיות כלול בפנקס הבוחרים או כי פרט מהפרטים האמורים בסעיף 13(ב) המתייחסים אליו נרשם באופן לא נכון, רשאי הוא להגיש לשר בקשה מנומקת בכתב לתיקון הרישום, לאחר שפעל לפי חוק המרשם ובהתאם לדין לתיקון המידע ששימש בסיס להכנת הפנקס". לבקשה לפי סעיף קטן (א) יש לצרף ראיות, לרבות פסק דין וצילום הספח של תעודת הזהות המעיד על שינוי מען, אם נעשה (סעיף 17(ג)) לחוק. (מכוח סמכותו, התקין השר תקנות סדרי דין להגשת הבקשה - תקנות הרשויות המקומיות (בחירות) (סדרי הגשת בקשות ועררים לנספח), תשכ"ט-1969). אין מחלוקת כי העותר היה רשום ב- 18 החודשים שקדמו לבחירות בפנקס הבוחרים של רשות אחרת, בה התקיימו בחירות במהלך תקופה זו. לפי טענתו, אף הצביע בבחירות לאותה רשות, אם כי לא העמיד עצמו לבחירה. זכות הבחירה, כמו הזכות להיבחר, הן זכויות יסוד חוקתיות בחברה דמוקרטית (בג"צ 753/87 בורשטיין נ' שר הפנים, פ"ד מב(4) 462 וראה בג"ץ 6749/12 רגב חייט נ' אבנר מורי). בפסק הדין בורשטיין, חזר בית המשפט על ההלכה שנפסקה בבג"צ 233/86 בן יצחק נ. שר הפנים, (פ"ד מ(511 ,505 ), לפיה זכות זו מוצאת את ביטויה העיקרי בישראל בזכות האזרח לבחור ולהיבחר לרשות המחוקקת של המדינה, אולם אינה מוגבלת אך לבחירות הלאומיות, אלא משתרעת גם על זכות התושב לבחור ולהיבחר למוסדות הממשל המקומי. עוד נקבע בבג"צ 753/87 בורשטיין כי "צמצום היקפה של הזכות לבחור ולהבחר אפשרי רק אם קיים אינטרס אחר, הראוי אף הוא להגנה, ואם קיימת אפשרות סבירה כי מתן מלוא המשמעות לזכות לבחור ולהבחר יפגע באופן ממשי באותו אינטרס אחר". מכאן מתבקשת המסקנה כי יש לפרש את המגבלה על הזכות בצמצום ובאופן דווקני, כך שהפגיעה באזרח והגבלתו מלבחור או להיבחר תהא מצומצמת ככל הניתן, וככל הנדרש לשם הגשמת תכלית הוראת החוק. העותר סבור כי ניתן להעניק להוראה המגבילה פרשנות רחבה, העולה בקנה אחד עם תכלית החוק, ומאפשרת לשר הפנים להתיר לו לבחור ולהיבחר לרשות, אף שאיננו עומד בתנאים שנקבעו בחוק. לא אוכל להסכים עם עמדה זו. בנוגע לפרשנות דין נקבע בע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, (פ"ד לט(2), 70 , 74-75 ), כדלקמן: "כיצד תיקבע המשמעות "הנכונה" של דיבור בחוק ? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק. אין לך משמעות "נכונה" של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק... , אלא אם כן כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסורד. בהעדר "אבסורד", חייבת המשמעות ה"נכונה" להיות אחת מהאפשרויות המעוגנות בלשונה של ההוראה. הלשון היא איפוא נקודת המוצא. אך היא אינה נקודת הסיום. לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה. מבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות "נכונה". בחירה זו נעשית על-פי מטרת ההוראה ועל-פי תכליתה... על תכלית החוק ניתן ללמוד, כמובן, מלשון החוק עצמו. זהו מקור ראשון אך לא יחיד. על תכלית החקיקה יש ללמוד ממקומה של ההוראה בחוק, ממבנהו הכללי של החוק וממקומו במערך החקיקה הכללי. אך מעבר לכך, ניתן ללמוד על מטרת החקיקה ממקורות שמחוץ לחקיקה עצמה, כגון מהמצב המשפטי שהתקיים בטרם הוחק החוק ומהתקלה שהוא בא למנוע. מקור חשוב ללימוד בדבר מטרת החקיקה הוא ההיסטוריה החקיקתית והפרלמנטרית. אכן, על מטרת החוק ניתן ללמד מכל מקור אמין...". בענייננו, לשון הוראת סעיף 11(א) הינה ברורה ואיננה משתמעת לשני פנים. תכליתה למנוע ניוד קולות והצבעה של תושבים לרשויות שונות בתוך פרקי זמן קצרים יחסית. ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף תומכת באמור ומאשרת כי זו תכלית ההוראה (ראה דברי ההסבר להצעת החוק שהביאה להכללת ההוראה בחוק הרשויות המקומיות (תיקוני חקיקה) (הסדרי בחירות) (מסי 3), התשנ"ח - 1998, בהצעות חוק 2723). הפרשנות הלשונית הפשוטה של ההוראה מתיישבת היטב עם תכלית החוק. קריאת ההוראה על רקע תכלית החוק, מתגשמת ביחס לעותר, אשר לא זאת בלבד שהיה רשום בפנקס הבוחרים של הרשות הקודמת אלא אף הצביע בבחירות לאותה רשות, כך שהכללתו בפנקס הבוחרים של העיר טבריה תאפשר לו להצביע בתוך 18 חודשים לשתי רשויות שונות. סעיף 11(א) לחוק מגביל מי שהיה רשום בפנקס הבוחרים של רשות אחרת מלהיכלל בפנקס הבוחרים של מקום מגוריו החדש, אם התקיימו ברשות האחרת בחירות במהלך 18 החודשים הרלוונטיים. כפועל יוצא ממגבלה זו, ולאור האמור בסעיף 7 לחוק נמנע ממי שאיננו רשום בפנקס הבוחרים, לא רק לקחת חלק בהצבעה, אלא גם להציג מועמדותו בבחירות. אין ספק כי ההגבלה על האפשרות להיכלל בפנקס הבוחרים פוגעת בזכותם של תושבים כדוגמת העותר להעמיד עצמם לבחירה, אך תוצאה זו נובעת מהרציונל כי רק מי שזכאי לבחור ולהשפיע בדרך זו על תוצאת הבחירות רשאי להיבחר בעצמו ולייצג את התושבים ברשות. בעניין זה ניתן להעיר כי חרף חשיבותה של הזכות להיבחר ומעמדה, אין היא זכות מוחלטת. החוק קובע עילות שונות, כמפורט בסעיף 7, שבהן נשללת מאדם האפשרות להיכלל ברשימת המועמדים בבחירות ובתי המשפט נתנו תוקף להוראות אלה על ידי פסילתם של מועמדים, שאינם עומדים בתנאים הנדרשים. יש לציין כי בחוק קיימת הוראה אחרת ביחס לתיקון הרישום לגבי מועמדים לבחירות. סעיף 39ה. לחוק שכותרתו: תיקון רישום לגבי מועמד קובע כי: "(א) נכלל שמו של אדם ברשימת מועמדים למועצה של רשות מקומית או לראש רשות מקומית, ושמו נעדר שלא כדין מרשימת הבוחרים, או שהוא רשום שלא כדין ברשימת הבוחרים של רשות מקומית אחרת, רשאי יושב ראש הועדה המרכזית, בהתייעצות עם סגניו, להורות, על פי בקשתו של אותו אדם, כי שמו יירשם ברשימת הבוחרים או יועבר לרשימת הבוחרים של הרשות המקומית שבה היה זכאי להיות רשום, וכל זאת על אף הוראות סעיף 12". העותר מבקש להיבנות מלשון סעיף 17(א) כמקנה סמכות לשר הפנים לתקן את הרישום בפנקס הבוחרים, גם בנסיבות בהן חלה המגבלה הקבועה בסעיף 11(א) לחוק. הסעיף קובע כי אם נוכח אדם כי אינו זכאי להיות כלול בפנקס הבוחרים או כי פרט מהפרטים האמורים בסעיף 13(ב) המתייחסים אליו נרשם באופן לא נכון, רשאי הוא להגיש לשר בקשה מנומקת בכתב לתיקון הרישום, לאחר שפעל לפי חוק המרשם ובהתאם לדין לתיקון המידע ששימש בסיס להכנת הפנקס. מכאן מסיק העותר כי על פי הרישא של סעיף 17(א) לחוק, סמכותו של השר רחבה יותר מתיקון טכני של טעויות שנפלו בבסיס המרשם ובפנקס הבוחרים. סמכותו של השר על פי סעיף 17 היא להורות על תיקון הרישום בפנקס אם נוכח לדעת כי אדם הזכאי להירשם בו לא נרשם מסיבה כלשהיא או להורות על תיקון פרטיו של אדם הרשום ברשימת הבוחרים. לא ניתן לפרש את שיקול הדעת הניתן לשר בדונו בבקשה לתיקון הרישום, כמאפשר לו לקבל החלטה המנוגדת ללשון החוק או מוסיפה על הזכאויות שנקבעו בו. לשון הסעיף, מיקומו בחוק וכותרתו מלמדים כי עניינו בעיקר בתיקון פרטים של אדם שפרטיו נרשמו באופן שגוי, ויש צורך לתקנם, אם בכדי להכלילו בפנקס הבוחרים ואם בכדי שהרישום בפנקס יהא מדויק ותואם את פרטיו הנכונים. אף בהנחה ולשר יש שיקול דעת לתקן את פנקס הבוחרים כדי לאפשר לאדם להתמודד בבחירות, הגם שאיננו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 11(א) לחוק, עליו להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לתכלית החוק, ובית המשפט לא יתערב בהחלטתו אם לא נפל בה אחד הפגמים המצדיקים התערבותו. העותר לא הצביע על פגם בשיקול הדעת של המשיב. על פני הדברים, החלטת השר היא סבירה ואף ההחלטה הראויה, שכן אין בפי העותר כל נימוק המבחין בינו ובין אחרים, המצויים בסיטואציה זהה, המעוניינים לבחור ולהיבחר, המצדיק התייחסות שונה כלפיו. יוצא שקבלת הבקשה ביחס לעותר עלולה הייתה לפגוע בערך השוויון. למעשה, אין בפי העותר כל טענה כנגד שיקול הדעת שהפעיל השר, אלא כנגד התוצאה המתקבלת מיישום החוק, כלומר, טענותיו מכוונות יותר כנגד חוקיות ומידתיות הוראת החוק. לאור הנימוקים דלעיל, לא ניתן לקבוע כי ההחלטה לדחות את בקשת העותר היא בלתי סבירה או בלתי מידתית, במידה המחייבת התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת המצומצם הנתון לשר הפנים, בדונו בבקשות מסוג זה. העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בחירות לרשות מקומית