שחרור ממשמורת - נתינה אתיופית שהסתננה לישראל דרך גבול מצרים ההליך שבפני הוכתר בכותרת "ערעור מנהלי" ועיקרו השגת המערערת על החלטות בית הדין לביקורת משמורת מיום 2.5.13 מיום 19.5.13 ומיום 25.6.13 שלא לשחררה ממשמורת. הערעור מכוון גם כנגד צו ההרחקה שהוצא לעותרת, אך בגוף הערעור אין התייחסות לצו ההרחקה. העובדות הרלוונטיות: 1. המערערת נתינה אתיופית הסתננה לישראל ביום 1.3.08 דרך גבול מצרים. המערערת הגישה בקשה למקלט מדיני וביום 7.12.11, רואיינה על ידי יחידת ה-RSD, ומסרה במסגרת השימוע שנערך לה כי הסתננה לישראל כדי לחפש רמת חיים גבוהה יותר, ואין לה קרובי משפחה באתיופיה. המערערת לא טענה כי קיים חשש לחייה (נספח 3 לעיקרי הטעון של המשיב). ביום 22.12.11 סורבה בקשתה למקלט מדיני והיא התבקשה לצאת מישראל תוך 7 ימים. 2. בחודש דצמבר 2011 הגישה המערערת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עת"מ 53098-12-12) במסגרתה ביקשה להשוות את מעמדה למעמדו של מי שנטען כי הוא בעלה (באותה עת) ואשר שהה באופן זמני בישראל תחת מדיניות אי ההרחקה החלה על אריתראים. ביום 13.1.13 נמחקה העתירה תוך הותרת צו הביניים המונע את הרחקתה מישראל למשך 60 יום על כנו, כדי לאפשר לה להגיש בקשה להשוואת מעמדה עם מעמדו של בעלה הנטען. המערערת לא הגישה בקשה להשוואת מעמד. לטענתה, ערב הגשת הבקשה בעלה עזב אותה. 3. ביום 1.5.13, נעצרה המערערת. בשימוע שנערך לה על ידי הממונה על ביקורת הגבולות טענה כי נפרדה מבעלה הקודם האריתראי וכעת היא נמצא בזוגיות עם נתין אריתראי אחר. לראשונה טענה כי ברחה מאתיופיה כי רצו לגייס אותה לצבא. עוד טענה העותרת כי הגישה בקשה למעמד מטעמים הומניטריים. מפרוטוקול שמיעת הטענות (נספח 6 לתגובת המשיב) עולה כי בדיקה שנערכה על ידי המשיב לא העלתה כי הוגשה בקשה מטעמים הומניטריים. הוצא לה צו משמורת. 4. בדיון שהתקיים בבית הדין לביקורת משמורת ביום 2.5.13 נשאר צו המשמורת על כנו. גם בדיון נוסף שנערך בבית הדין לביקורת משמורת ביום 25.6.13 נותר צו המשמורת על כנו. 5. ביום 2.6.13 הגישה המערערת עתירה מנהלית לבית משפט זה (עת"מ 825-06-13) והיא נידונה בפני סגן הנשיאה כב' השופט אברהם יעקב. בעתירה טענה המערערת כי יש לשחררה ממשמורת ולבטל את צו ההרחקה שהוצא נגדה משום שהיא מנהלת חיי זוגיות עם אזרח אריתראי אחר. כמו כן טענה כי הגישה בקשה לוועדה לענינים הומניטריים לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג -2003 (להלן "הוראת השעה") וטרם התקבלה החלטה בעניינה. בתגובה לעתירה טען המשיב כי הוועדה לעניינים הומניטריים איננו הגוף הרלוונטי לטפל בעניינה של המערערת משום שהוראת השעה עוסקת בבקשות לאיחוד משפחות של אזרח ישראלי עם תושבי אזור או של אזרח או תושב של מדינה המנויה בתוספת והעותרת אינה נמנית עליהם. ביום 18.6.13 נמחקה העתירה בהעדר סמכות מקומית, מאחר וב"כ המערערת טען בדיון כי בידו אישור שהבקשה הגיעה למטה הארצי של משרד הפנים בירושלים. 6. המערערת הגישה עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ 52471-06-13) שנידונה בפני כב' השופט מרזל. ביום 27.6.13, נמחקה העתירה על הסף משני טעמים: ראשית, משום שהיה על המערערת להגיש ערעור מנהלי ולא עתירה מנהלית שעה שכל מבוקשה במסגרת אותה עתירה היה שחרורה ממשמורת. ושנית, משום שעתירה המכוונת כנגד אי קבלת החלטה בבקשה לפי סעיף 3א1 להוראת השעה איננה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהלים. 7. ביום 7.7.13 הגישה המערערת השגה לועדת ההשגה לזרים (השגה 422/13) בה קבלה על אי קבלת החלטה בבקשתה למעמד מטעמים הומניטריים. ביום 8.7.13 דחה יו"ר הוועדה את ההשגה משני טעמים: ראשית, חוסר סמכות של הועדה לדון במי שהושם במשמורת ושנית, היעדר סמכות לדון בהשגות שענייננן מתן מעמד מטעמים הומניטריים לפי סעיף 3א1 להוראת השעה כאמור בנוהל ועדת השגה לזרים במשרד הפנים (נוהל 1.5.0001). 8. לאחר שהשגתה של המערערת נדחתה היא הגישה את הערעור דנא בו היא חוזרת על טענתה שיש לשחררה ממשמורת משום שהגישה בקשה לוועדה לענינים הומניטאריים לפי סעיף 3א1 להוראת השעה וטרם התקבלה החלטה בבקשתה. טענות המערערת: 9. טענתה היחידה של המערערת כנגד החזקתה במשמורת היא כי בקשתה לקבל מעמד מטעמים הומניטריים בהתאם לסעיף 3א1 להוראת השעה טרם נענתה. לטענתה היא אינה יכולה לשוב לארצה כיוון שבני משפחתה רודפים אותה עקב נישואיה לבן זוגה הקודם, נישואין להם הם התנגדו. לטענת המערערת הערעור מוגש מחמת התנהגותם המחפירה של המשיבים המותירים אותה מאחורי סורג ובריח שלא כדין. והפניה לערכאות היא זכות חוקתית. על פי סעיף א1 לנוהל 5.1.1000 ("נוהל כללי לקבלת בקשות בלשכות רשות האוכלוסין מכל סוג שהוא והגשת ערר על החלטות הלשכות"), אין סמכות לסרב לקלוט בקשה או ערר מכל סוג שהוא גם אם ברור לעובד הלשכה כי הבקשה או הערר יידחו. בסעיף א2 לנוהל נקבע כי עד לקבלת החלטה בבקשה או בערר לא יורחק המבקש/העורר. ב"כ המערערת מודה כי הבקשה שהגישה המערערת לקבלת היתר שהייה מטעמים הומניטריים הוכתרה בטעות כבקשה לפי סעיף 3א1 להוראת השעה אך למרות זאת היה מקום לתת תשובה לפניתה של המערערת והוא מלין על התנהגות בית הדין לבקורת משמורת שלא הורה למשרד הפנים ליתן את עמדתו. תשובת המשיב: 10. סעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל (להלן "חוק הכניסה") קובע כי מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות יורחק מישראל בהקדם האפשרי. סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה קובע כי מי ששוהה בישראל שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה אלא אם שוחרר בתנאים. סעיף 13ו(א) קובע רשימה סגורה של מקרים חריגים בהם ניתן לשקול שחרור ממשמורת, של שוהה שלא כדין, תוך מתן ערובה. סמכות זו היא סמכות שבשיקול דעת. הנימוק היחידי עליו מבססת המערערת את הערעור הוא אי קבלת החלטה בעניינה בבקשה שהגישה לוועדה לעניינים הומניטריים מכח הוראת סעיף 3א1 להוראת השעה. נימוק זה אינו נכלל ברשימת המקרים החריגים בהם יש מקום לשקול את שחרור השוהה הבלתי חוקי ממשמורת תוך מתן ערובה. 11. זאת ועוד, סעיף 13(א)(2) קובע כי לא ישוחרר שוהה שלא כדין ממשמורת אם לא השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי הלה יצא את ישראל במועד שיקבע לו וכי לא יהיה קושי באיתורו. בענייננו, המערערת נשארה בישראל שלא כדין לאחר שבקשתה למקלט נדחתה. לאחר מכן נותרה בארץ שלא כדין לאחר שתמו 60 הימים שנועדו כדי לאפשר לה לפנות לקבלת מעמד מתוקף היותו של בן זוגה לשעבר נהנה ממדיניות אי ההרחקה, בקשה שמעולם לא הוגשה. עובדות אלה מגלות חשש ממשי שהמערערת לא תצא מישראל במועד שיקבע לה ויהיה קושי באיתורה אם תשוחרר ממשמורת. 12. הועדה לענינים הומניטריים על פי חוק הוראת השעה איננה הגוף הרלוונטי לטיפול בעניינה של המערערת. הוראת סעיף 3א1 להוראת השעה עוסקת בבקשות לאיחוד משפחות של תושבי האזור או של אזרח או תושב של מדינה המנויה בתוספת ומכאן שהועדה לענינים הומניטריים איננה בעלת סמכות לבחון את עניינה של המערערת. 13. בית המשפט לעניינים מנהלים מחוסר סמכות עניינית לדון בבקשות לפי סעיף 3א1 להוראת השעה והדבר הוחרג מפורשות מהתוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. הדבר אף עולה ברורות מפסק דינו של כב' השופט מרזל. אף על פי כן הגישה המערערת פעם נוספת ערעור זה לבית המשפט באותה עילה. דיון והכרעה דין הערעור להדחות. 14. המערערת הסתננה לישראל עוד בשנת 2008 וכיום אין ספק כי היא שוהה בישראל שלא כדין. ברור, כפי שאף בא כוחה של המערערת הודה במהלך הדיון, כי הבקשה אותה הגישה המערערת, למתן מעמד מטעמים הומניטריים בהסתמך על סעיף 3א1 להוראת השעה, אינה הבקשה הנכונה והיא תדחה כיוון שהוראת השעה אינה חלה על העותרת. 15. בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 2.5.13 קבע בית הדין כי "המוחזקת (המערערת - ז.ב.) הסתננה לישראל שלא כחוק, אין לה מסמך נסיעה או אמצעי זיהוי, כך שלא ניתן לאמת את דבריה בדבר נסיבות ומועדי כניסתה לישראל ושהותה בה. כך גם לא ניתן להבטיח את התייצבותה או הרחקתה ולא ניתן לעקוב אחר צעדיה בישראל.... לא השתכנעתי כי קיימים בנסיבות הענין טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה בערבות של המוחזקת." ב"כ העותרת אינו טוען כי נפל פסול בשיקולי בית הדין לבקורות משמורת הוא רק מלין על העדר תשובה בבקשה למעמד מטעמים הומניטריים. גם אם אצא מתוך הנחה שנוהל 5.1.001 אליו מפנה ב"כ המערערת חל במקרה זה, הרי שסעיף א.2 לנוהל מורה כי עד לקבלת החלטה בבקשה או בערר לא יורחק המבקש. הנוהל אינו מורה כי עד לקבלת ההחלטה ישוחרר המבקש ממשמורת. החלטה בדבר שחרור ממשמורת היא החלטה המסורה לשיקול דעת בית הדין לביקורת משמורת בהתאם לחריגים לאמור בסעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל. בענייננו, לא נפל פגם בהחלטת בית הדין לבקורת משמורת ולא נטען כך. על כן יש לדחות את הערעור, ככל שהוא נוגע לצו המשמורת. 16. באשר לבקשה לביטול צו ההרחקה, לא ניתן לתקוף צו הרחקה בדרך של ערעור מנהלי. יתרה מכך, בגוף הערעור לא טענה המערערת כנגד צו ההרחקה. על כן דין סעד זה להדחות על הסף. 17. סוף דבר, הערעור נדחה. בשולי ההחלטה אוסיף כי נראה לכאורה, מתוך הצרופות לעתירה, שבקשותיה של המערערת לקבל מעמד מכח סעיף 3א1 להוראת השעה הגיעו ליעדן ויש להשיב עליהן לגופן. משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצרהעליה האתיופית