תיק המידע להיתר מהווה שלב ראשון והכרחי לצורכי הגשת בקשה להיתר בנייה והוא מהווה בסיס שלפיו מגיש בעל הנכס בקשה להיתר בנייה, מתוך התאמה למידע שנמסר לו, קיימת חשיבות שהתיק יכלול את כל הנתונים הרלוונטיים וישקף בצורה מלאה ומדויקת את המציאות התכנונית כמות שהיא. 7. לטענות העותרים, תיק המידע במקרה שלנו כולל מידע שגוי ומטעה שמנוגד לתוכניות מתאר תקפות ומאושרות החלות על המגרש. הדבר נכון לגבי המידע שנמסר בהתייחס לקווי הבניין ובעיקר מרחק הבנייה המותר בין שני הבתים. לטענת העותרים, בהתאם לתוכנית מתאר 256 החלה על השטח (ראה נספח 21 לעתירה), המגרש נמצא באזור מגורים א/2 שמשמעו שעל כל מגרש מותר לבנות שתי יחידות דיור, כאשר הבנייה תיעשה בקירות משותפים. מקום שהבנייה לא נעשתה בקירות משותפים (כמו במקרה שלנו-כך לשיטתם), מדברת התוכנית על קו בניין צידי של מינימום 4 מ', דבר המחייב שבניית המבנה הנוסף שמבקשים המשיבים לבנות יהיה במרחק 8 מ' לפחות מבית המגורים של העותרים. לטענת העותרים, דברים אלה אינם מתיישבים עם המידע שנמסר למשיבים וגם לא עם תוכניתם המשוערת לבנות במרחק של 3 מ' מהקיר הצפוני של בית העותרים. לגישתם של העותרים, תוכנית כזו מצד המשיבים, ככל שתוגש, משמעותה צפיפות יתר בין שני הבתים ומניעת אוויר אור ונוף עבור העותרים והיא תביא לתוצאה בלתי סבירה. 8. לא זו אף זו, לטענת העותרים, תיק המידע חסר פרטים מהותיים אודות מגבלות הבנייה החלות במגרש ומתעלם מהמצב הקיים המונע את מימוש תוספות הבנייה המבוקשות על ידי המשיבים. לטענת העותרים, היה על משיבה 1 ו/או על הוועדה המקומית לפרט בתיק המידע את הנסיבות ההיסטוריות שהובילו לבניית שני הבתים באופן שבו ניבנו, כפועל יוצא מקיומם של חלונות בקיר הצפוני של בית העותרים. לטענתם, הפסיקה הכירה בכך שרשות מקומית מוחזקת כמי שמחזיקה בידה את כל המידע הנוגע לענייני תכנון ובנייה ומשכך חלה עליה חובת זהירות שלא למסור מידע שגוי או חסר. 9. לטענת העותרים, מחדלה של משיבה 1 מלשקף נאמנה את המצב הקיים מצדיק את התערבות בית המשפט בהיותו חורג מהדרך שבה רשות סבירה הייתה נוהגת. התנהגות משיבה 1 מהווה הפרה של חובתה להגן על זכויות היסוד של העותרים, מאחר שהיא עלול להוביל להגשת תוכניות לא אפשריות ו/או פוגעות, וכפועל יוצא מכך להתדיינויות מיותרות והוצאות לכל הצדדים. טענות משיבה 1: 10. לשיטתה של ב"כ משיבה 1, תיק המידע נועד לתת מידע כללי לגבי תוכן הבקשה ולגבי השאלה האם ניתן להמשיך ולהגיש בקשה להיתר, וזאת ללא כל נקיטת עמדה לגבי אישורה או אי אישורה של הבקשה להיתר לכתשתוגש. ככלל, תיק המידע בא לפרט בפני מבקש המידע את המידע התכנוני הכללי והבסיסי ביחס לתכניות החלות על המגרש, זכויות הבנייה על פי אותן תכניות והחלטות של מדיניות, אם ישנן, בכדי שהבקשה להיתר לכשתוגש, תוגש בהתאם להן, תוך המחשת המבוקש על גבי גרמושקה. בענייננו, הפנתה ב"כ משיבה 1 לעמ' 7 לתיק המידע שם נרשמה הערת אדריכל הרישוי, לעמ' 8 שם צוינו התכניות המאושרות הנוגעות לקרקע וכן לעמודים 9-10 שם צוינו זכויות הבנייה והגבלות הבנייה במגרש בהתאם לתב"ע 256, כגון אחוזי הבנייה המותרים, קווי הבניין ועוד. עוד ציינה, כי בעמ' 48 לתיק המידע נאמר מפורשות כי המידע שניתן על ידי אגף תב"ע הינו תכנוני בלבד, הוא מתייחס לתוכניות בניין עיר הקיימות במועד מתן המידע, אין המידע מהווה היתר בנייה ואין בו משום התחייבות או הבעת עמדה כלשהי לעניין מתן היתר בנייה למבקש המידע. 11. לטענת ב"כ משיבה 1, העותרים קוראים באופן שגוי את תיק המידע ומעלים ממנו טענות מרחיקות לכת ושגויות לגבי מרחק תוספת הבנייה מקו הקיר המשותף במגרש. ב"כ משיבה 1 הפנתה להגדרת "קו בניין" בסעיף 1 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970 (להלן: "תקנות בקשה להיתר") האומר: "קו בניין - קו על פני הקרקע ומתחתה שנקבע בתוכנית מאושרת ושבינו ובין גבול הנכס, הבנייה אסורה" (הדגשה שלי). גבול הנכס הינו גבול המגרש כפי הגדרתו בתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים) התשנ"ב-1992. מכאן אפוא, שקווי הבניין המפורטים בתוכנית 256 מתייחסים למרווחים שבין הבנייה המותרת במגרש לגבול המגרש כולו ולא לחציו. לדבריה, כאשר מדובר ב- "קו בניין" אין הכוונה למרחק שבין המבנים שניתן לבנות על המגרש, ולכן, העותרים טועים כאשר הם מתייחסים למחצית מהמגרש עליה בנוי ביתם כאל מגרש בנייה ומחילים לגביו את המרחקים המתייחסים לקווי הבנייה שצויינו בתיק המידע. ב"כ משיבה 1 הוסיפה וציינה, כי אומנם בסעיף 5.3.3 לתיק המידע נפלה טעות בכך שצויינו נתונים שגויים לגבי המרחקים מקו הבניין על פי תב"ע 256 - דבר שכמובן מצדיק תיקון - אך אין באלה כדי להשליך על הסוגיה שכנגדה מלינים העותרים והמתייחסת למרחק שבין בית העותרים לבית המשיבים. בהקשר לטעות זו הוסיפה וציינה, כי בכל מקרה, תקנון תוכנית 256 שצורף לתיק המידע, נתן ביטוי נכון עבור המשיבים לגבי קווי הבניין הנכונים. 12. בהתייחס למרחק שבין בית העותרים לבית המשיבים, הרי שלטענת משיבה 1, בתוכנית 256 ניתנה הוראת בינוי סציפית (שמופיעה תחת הטבלה בסעיף 14 לתוכנית) והיא קובעת כי על כל מגרש באזור מגורים א/2 תיבננה לא יותר משתי דירות, כאשר הבנייה תהייה בקירות משותפים. במקרה שלנו, לבית העותרים ולבית המשיבים קיר משותף חלקי בלבד, ולכן, אם וכאשר תוגש בקשה להיתר בנייה מצד המשיבים, הדבר יחייב הפעלת שיקול דעת של הוועדה המקומית תוך התייחסות לתנאים ולמציאות שקיימת בשטח, לרבות קיומם של חלונות על הקיר הצפוני של בית העותרים. 13. משכך, לטענת משיבה 1, העתירה מקדימה את זמנה והיא הוגשה טרם שמוצו ההליכים התכנוניים על פי דין. לעותרים שמורה הזכות להגיש התנגדות אם וכאשר תוגש בקשה להיתר בנייה על ידי המשיבים ואז ויתקיים דיון לגופו של עניין בפני הוועדה המקומית. לא מן הנמנע שגם תעמוד לעותרים זכות ערר על החלטה שתתקבל. רק לאחר שימוצו הליכים אלה, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט, ככל שיהיה בכך צורך. 14. למעלה מן הצורך הודגש על ידי ב"כ משיבה 1, כי דרישתם של העותרים להתרחקות של 8 מ' מקו הקיר המשותף היא דרישה שאינה סבירה והיא שגויה על פי התוכניות החלות. גם טענות העותרים לגבי חסימת אוויר אור ונוף במידה שתאושר תוכנית הבנייה, ראוי כי תידחה על הסף שכן לא זו בלבד שהזכות לנוף לא הוכרה כאשר מדובר בבנייה עירונית, אלא שלמול האינטרס של העותרים עומד האינטרס של המשיבים לניצול מירבי של זכויות הבנייה שלהם. העותרים יכלו לדעת שההיתר שניתן בשעתו אינו תואם את תוכנית הבינוי שבתוכנית 256 ויכלו לצפות-כפי שגם קרה מול משפחת אשל עת ניסתה לקבל היתר בנייה - שאם בעתיד תתבקש תוספת בנייה על ידי הבניין השכן, יהיה צורך במציאת פתרון תוך התרחקות מסוימת מקו הקיר המשותף. טענות המשיבים 15. לטענת המשיבים, דינה של העתירה להימחק על הסף מחוסר תום לב ובהעדר ניקון כפיים מצד העותרים, בכך שהסתירו מידיעת בית המשפט עובדות מהותיות בנוגע למצב הפיזי בשטח, וניסו להטעות את בית המשפט בהתייחס לעובדה שהלכה למעשה קיים קיר משותף בין הבתים. 16. דינה של העתירה להימחק על הסף גם מטעמים של שיהוי סובייקטיבי ואוביקטיבי. על פי הנטען, למרות שהעותרים ידעו שתיק המידע נמסר למשיבים בתאריך 9.4.13 העתירה הוגשה רק בתאריך 17.7.13 למעלה מ-3 חודשים לאחר מכן. לטענת המשיבים, אומנם העותרים פנו בעניין הנדון בכתב למשיבה 1, אך המכתב הראשון נשלח רק לאחר חודש וחצי בדואר רגיל, וגם בהמשך, בעת שהעותרים הפנו מכתבי תזכורת למשיבה 1 הם התנהלו באדישות ולא הזדרזו יתר על המידה. התנהגות זו מלמדת שלעותרים לא אצה הדרך לפעול ולקבל תשובות, כאשר בינתיים הם נותנים למשיבים להשקיע כספים ולשקוד על הכנת תוכניות. לטענת המשיבים, העותרים בחרו לפעול בחוסר תום לב בכך שתחת להגיש את עתירתם בהקדם, בטרם תחילת העבודה על הכנת התוכניות, הם שקטו על שמריהם ובמקביל פעלו כדי לסכל את הגשת התוכניות על ידי הגשת מכתבי סרק לעירייה, מכתבים המבוססים על טענות בעלמא. לגישתם של המשיבים, מטרת העותרים היא משיכת זמן וגרירת המשיבים להליכים משפטיים בנסיון להלאותם, להסב להם הוצאות ולסכל את הבנייה. 17. לטענת המשיבים, מאחר שהעתירה הוגשה בגין תיק המידע בלבד כאשר הסעד היחיד המבוקש בה הינו הצהרתי בלבד, דהיינו, קביעה שתיק המידע שגוי מיסודו, הרי שטענות העותרים המתייחסות לבנייה המתוכננת כביכול על ידי המשיבים, כמפורט בסעיפים 22, 23 53 62 ו-75 לעתירה, אינן רלוונטיות לעתירה ואין לבית המשפט סמכות לדון בהן. 18. לטענת המשיבים, העתירה ראויה להידחות אף לגופה: תיק המידע מבוסס באופן מתאים ונכון על הזכויות שנקבעו בתוכנית 256 החלה על המגרש. ניסיונם של העותרים לחלק את המגרש המשותף לשני מגרשים נפרדים ולהפוך את קו הגבול ביניהם לקו בניין שממנו יש לשמור מרחק של 4 מ' מנוגד להוראות התוכנית. בכל מקרה, הדרישה למרחק של 8 מ' נעדרת כל בסיס והיא בלתי סבירה ובלתי צודקת בעליל. מדובר בדרישה עזת מצח במיוחד לנוכח העובדה שחלקו העורפי של בית העותרים נבנה במרחק של 1.90 מקיר ביתם של המשיבים שבו מצוי חלון מטבחם. לא זו אף זו, טענות העותרים אינה מתיישבות עם המצב בשטח, שכן בפועל כבר בנוי על קו האמצע של המגרש קיר משותף בחלקו. דיון ומסקנות: 19. אומר כבר בתחילה, כי לאחר בחינת טענותיהם של הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה. לא שוכנעתי שתיק המידע להיתר שנמסר למשיבים על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שגוי מיסודו או חסר פרטים מהותיים כטענת העותרים, הכל כפי שיפורט בהמשך. 20. בהתייחסות לעתירת המשיבים לסילוק העתירה על הסף יש לומר: הגם שאין להקל ראש בטענות הסף שהעלו המשיבים - במיוחד זו הנוגעת לשיהוי בהגשת העתירה - איני רואה הצדקה לקבוע מסמרות ולהכריע בטענות אלה, וזאת לנוכח מסקנתי שדין העתירה להידחות לגופה. 21. סעיף 145(א1) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") קובע: "הרוצה להגיש בקשה להיתר לעבודה או לשימוש, ימציא למהנדס הוועדה בקשה לקבלת מידע שפרטיו דרושים לעניין ההיתר; הבקשה תוגש בטופס שפרטיו ונספחיו נקבעו בתקנות". תיק המידע מונפק אפוא לבקשתו ועבורו של מי שמתעתד להגיש בקשה להיתר בנייה והוא מהווה שלב ראשוני ומקדמי להגשת בקשה להיתר בנייה. מאחר שהמידע נמסר לבקשת מורשה בנייה פוטנציאלי והוא נועד לספק לאותו מבקש מידע תכנוני רלוונטי בהקשר להיתר הבנייה, המבקש הוא גם מי שכלפיו בעיקר חבה הרשות התכנונית לנהוג בזהירות ובאחריות ולמסור מידע נכון ומלא. אחרי הכל, במצב שבו נמסר מידע מטעה או שגוי, האדם הישיר להיפגע הינו מבקש ההיתר, אשר בקשתו להיתר עלולה להידחות. יש להזכיר בהקשר זה , שלא בדומה לבקשה להיתר בנייה, שם מוטלות חובות יידוע למיניהן תוך מתן אפשרות להגשת התנגדויות, לא קיימת חובה דומה לגבי הבקשה לתיק המידע - ולא בכדי. מדובר כאמור בשלב פרלימינרי בלבד שלאחריו כלל לא בטוח שתוגש בקשה להיתר בנייה. מכאן נובע, שגם אם לא יהיה זה מדויק לקבוע באופן קטגורי שלעותרים אין כלל אינטרס בסוגיה הנדונה, בבחינת שהם נעדרים זכות עמידה בכל הנוגע לתיק המידע, ברי שהנגיעה שלהם לעניין היא משנית ורחוקה יחסית. על רק דברים אלה יש משמעות בענייננו לעובדה שהמשיבים עצמם, מקבלי המידע, אינם מעלים כל טענה כלפיו, אינם סבורים כי המידע שגוי מיסודו ואינם מלינים בטענה שנמסרה להם אינפורמציה חלקית וחסרה. לא בכדי ציינה ב"כ משיבה 1 כי מדובר בעתירה המקדימה את זמנה, בטרם שמוצו שלבי התכנון שבמסגרתם לעותרים תהיינה עוד הזדמנות להשיג על התוכנית שתוגש, אם תוגש. 22. לגבי הפרטים שאמורים להיכלל בתיק המידע קובע סעיף 158טז לחוק התכנון והבנייה כדלקמן: (א) מהנדס הוועדה ימסור בכתב למורשה להיתר....את המידע שפרטיו דרושים לעניין ההיתר, לרבות: (1) התנאים והמגבלות החלים על הנכס או על העבודה או השימוש המבוקשים, לפי כל תכנית ובהתאם לתנאים שקבעו מוסדות התכנון לפי חוק זה; (2) הנחיות מהנדס הוועדה; (3) המידע או התנאים למתן אישור שמסרו לו כל גוף או רשות לפי סעיף 158טו(ג) (ב) מהנדס הוועדה רשאי במסגרת מסירת המידע להיתר לציין נושאים שלגביהם תחול חובה על קיום תיאום מוקדם עמו או עם רשויות אחרות טרם הגשת הבקשה להיתר לפי סעיף 158יט מן האמור לעיל ניתן ללמוד, כי אומנם רשימת הפרטים שיש למסור למורשה להיתר אינה רשימה סגורה, ועם זאת סעיף 158טז מורנו כי מדובר במידע אשר במהותו נוגע לתנאים ולמגבלות החלים על הנכס לפי התוכניות הרלוונטיות שחלות על השטח, או מכוח החלטות שהתקבלו על ידי מוסדות התכנון לפי החוק וכן מידע ותנאים שנמסרו על ידי רשויות או גופים חיצוניים המצוינים בסעיף 158טו(ג). בתקנה 3 לתקנות התכנון והבנייה (מידע נדרש להיתר) תשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות המידע") נקבע, כי המידע יינתן על גבי טופס שבתוספת בצירוף סימון על גבי המפה או התרשים שצורפו לבקשה למידע. חלק ג' שבתוספת הוא הטופס המתייחס למידע שאמור להימסר על ידי הוועדה המקומית ומופיעים בו שורה של פרטים שאותם על הוועדה למסור למבקש כגון: מידע לגבי פרטי הקרקע, השטח לחישוב זכויות הבנייה, התוכניות המאושרות החלות על השטח, תכניות בתהליך, שימושים מותרים לפי תקנות התכנון והבנייה (חישובי שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים) התשנ"ב-1992, זכויות הבנייה על הקרקע, הגבלות בנייה הקיימות בתוכנית, חבות בהיטל השבחה וכן מידע על תשתיות הרשות המקומית. עיננו הרואות אפוא, שאליבא החוק והתקנות, המידע שיש למסור למבקש המידע נוגע למגבלות ולתנאים התכנוניים שהם פועל יוצא מהתוכניות החלות על השטח בו מצוי המגרש, או מהחלטות הרשות על פי החוק. מדובר בפרטים כלליים (להבדיל מנתונים אישיים וספציפיים) המשקפים את המצב התכנוני על פי הנורמות החלות, פרטים שניתן להגדירם כתנאיי הסף לצורך הגשת הבקשה להיתר בנייה. ואומנם, לא בכדי, צוין בתיק המידע (ראה עמ' 48) כי "אין המידע מהווה היתר בנייה ואין הוא בא במקומו ואין בו משום התחייבות או הבעת עמדה כלשהיא לעניין מתן היתר הבנייה למבקש המידע". 23. לענייננו, עיון בתיק המידע (נספח 4 לעתירה) מלמד, על פניו, שהוא מכיל את כל אותם פרטים שהחוק והתקנות כנ"ל דורשים מהוועדה המקומית למסור למבקש - והעותרים לא הראו אחרת. כאמור, לשיטתם של העותרים תיק המידע חסר פרטים מהותיים אודות מגבלות הבנייה החלות במגרש. ראשית יצוין, כי טענתם הכללית הנ"ל לא זכתה להתייחסות ספציפית בבחינת מה הוא לדידם המסמך/הראיה/התוכנית שהוחסרו מהתיק ואשר אילו היו כלולים בו היו מספקים למשיבים מידע בעל נפקות תכנונית מחייבת. גם במהלך הדיון נמנעה ב"כ העותרים מהתייחסות פרטנית כאמור ומסרה בעניין זה תשובות מעורפלות ומתחמקות. העותרים הוסיפו וטענו בהקשר לכך כי היה צריך לפרט בתיק המידע את הנסיבות ההיסטוריות שהובילו לבניית שני הבתים באופן שבו ניבנו וזאת בגלל מיקומם של חלונות בקיר הצפוני של בית העותרים. לא אוכל לקבל את הטענה. חובתה של הוועדה בשלב מקדמי זה של תיק המידע, להתייחס למגבלות תכנוניות שקיימות במישור הכללי, זה החל על כלל הבתים או הדירות באזור שעליהן חולשת התב"ע. בשלב זה שבו לא מונחת בפני הוועדה תוכנית בנייה ספציפית, אין לה סיבה או אפילו יכולת להתייחס פרטנית לאופן שבו ניתן או צריך לאפשר למשיבים לנצל את אחוזי הבנייה העומדים לרשותם. אומנם, אין עוררין, שהאופן שבו בנוי בית העותרים על המגרש מקים מציאות ספציפית, מצב שיהיה צורך להתחשב בו ולתת לגביו את הדעת אם וכאשר תוגש בקשה להיתר בנייה, ועם זאת לא ניתן להגדיר מצב ספציפי זה שהעותרים מכנים בעתירה "מגבלת בנייה החלה על המגרש" כ-"מגבלה" שעליה מדבר החוק בהקשר לתיק המידע. דרישת העותרים לפיה על הוועדה המקומית להתייחס כבר בשלב זה, טרם הגשת הבקשה להיתר בנייה, לענייניים תכנוניים פרטניים, משמעותה רתימת העגלה לפני הסוסים. בכל מקרה, כידוע, כל המידע המתייחס למצב התכנוני הספציפי החל על המגרש נשוא העתירה מצוי בתיק הבניין והוא גלוי לעיני המשיבים. יש להניח שהמציאות בשטח לא תיעלם מעיני המהנדס/אדריכל בעת שיגיע לתכנן את בית המשיבים. 24. העותרים טענו, כאמור, כי תיק המידע מכיל מידע שגוי באשר למרחק הבנייה המותר בין שני הבתים בהתאם לתב"ע. לא אוכל לקבל טענה זו. מקובלים עלי הסברי משיבה 1 כמפורט בהרחבה בתגובתה ומאוזכר בסעיף 11 לעיל - ולא אחזור על הדברים. הסברי ב"כ משיבה 1 לפיהם "קו בניין" מתייחס למרחק הבנייה מהגבולות החיצוניים של המגרש כולו (להבדיל מחציו) ואין הם מדברים לגבי המרחק שבין שני הבתים שהתב"ע מתירה לבנות על אותו מגרש, הם הסברים העולים בקנה אחד עם החוק ועם תוכנית 256. במענה לטענות העותרים ראוי עוד לציין: בניגוד לטענת העותרים (ראה סעיף 61 לעתירה) במקרה שלנו קיים גם קיים קיר משותף בין הבתים. אומנם מדובר בקיר משותף חלקי וקצר יחסית, אך לא ניתן לדבר על מקרה שבו "הבנייה נעשית שלא בקירות משותפים", כטענתם. לא זו אף זו, גם אילו נכונה הייתה טענת העותרים שהבנייה במקרה שלנו אינה מוגדרת כבנייה בקירות משותפים, הרי שאת הטענה או את הפרשנות לפיה יש להחיל את מגבלות קו הבניין של 4 מ' גם לגבי המרחק שבין שני הבתים, הם לא נימקו ולא ביססו משפטית. על כל אלה יש להוסיף, שלא מצאתי בסיס כלשהו לטענה שהמשיבים צריכים להרחיק ביתם מרחק של 8 מ' מקיר בית העותרים שנבנה במרחק 0 מקו האמצע של המגרש. גם אם נלך לגישתם (המוטעית) של העותרים לפיה בהתאם לתוכנית 256 על העותרים לשמור מרחק 4 מ' מגבול מחצית המגרש השייכת להם, מדוע הם תובעים מהמשיבים להתרחק מרחק 8 מ' ממנו? 25. סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. העותרים ישלמו לכל המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪) בתוך 30 יום מהיום, לפי החלוקה הבאה: למשיבה 1 - סך של 10,000 ₪ למשיבים 2 ו-3 - סך של 20,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע לתשלום ועד למועד התשלום בפועל. בניההיתר בניה