אזרח מאלי, הסתנן לישראל וביקש מקלט מדיני. על פי תנאי שחרורו היה עליו לעזוב את הארץ עד חלוף 30 יום ממועד ההחלטה בבקשה לפליטות שהגיש. 2. בקשתו לקבל מעמד של פליט ובקשה לעיון מחדש נדחו ועל כן, על פי תנאי שחרורו, היה עליו לעזוב את הארץ עד 30.7.11. 3. ביום 27.12.11, הוחלט על ידי מטה האגף לזרים במשיב להעניק למערער אשרת שהיה לפי סעיף 2א5, לחודש אחד, נוכח פנייתו ליחידה לסיוע ליציאה מרצון. לטענת המשיב אשרה זו הוארכה מעת לעת על מנת לאפשר ליחידה לסיוע מרצון לסייע למערער. אשרתו האחרונה של המערער פגה ביום 1.8.12. 4. ביום 7.2.12, מילא המערער בקשה למסמכי נסיעה אך סרב לחתום על תעודת מעבר ישראלית לזרים (להלן "תמי"ל"), בטענה שהדבר יסכן אותו בשובו למאלי. 5. ביום 5.2.13 עוכב המערער על ידי יחידת האכיפה והובא לברור בפני הממונה על ביקורת הגבולות. נערך לו שימוע ובסופו הוא שוחרר אך נאמר לו כי עליו לגשת עם מסמך מזהה ליחידת הסיוע ליציאה מרצון, תוך 14 יום, אחרת ייעצר בשנית. 6. משלא התייצב המערער, ביחידה לסיוע יציאה מרצון, תוך המועד שנקצב, נסגר תיקו ביחידה לסיוע וביום 2.7.13, הוא נעצר. 7. מפרוטוקול השימוע שנערך למערער עולה כי המערער טען בפני הממונה על ביקורת הגבולות שלא הלך ליחידה לסיוע יציאה מרצון ולא התכוון ללכת אליה מאחר ואינו מעונין לחזור למדינתו בה נהרג אביו ואם יחזור לשם יכולים להרוג גם אותו. 8. ביום 2.7.13 הוצא לו צו משמורת וצו הרחקה. 9. ביום 3.7.13 הובא המערער בפני בית הדין לביקורת משמורת. בית הדין אישר את צו המשמורת ללא שינויים לאחר שקבע כי לא השתכנע שהמערער יצא מרצון מישראל במועד שיקבע לו וכי אין כל עילה חוקית לשחררו ממשמורת. מפרוטוקול הדיון בפני בית הדין לביקורת משמורת עולה כי המערער טען "אני לא מוכן לחזור למאלי עם מסמך ישראלי. אני מחכה לכסף מעבודה שחייבים לי (3,500 ₪) כשאני אקבל את כספי אני אקנה דרכון ממאלי". על החלטה זו הוגש הערעור בפני. טענות המערער המערער הסכים לשוב לארצו, מאלי, והסביר כי אין ברשותו מסמכי נסיעה תקפים אך הוא מוכן לשתף פעולה ויעזוב עם קבלת מסמך נסיעה של מאלי. לצורך כך פנה למחלקה לעזיבה מרצון ואף חתם על תצהיר (נספחים ג' וד' לערעור). המערער שיתף פעולה לשם קידום יציאתו מהארץ והמתין להנפקת מסמכי נסיעה. על פי בקשת האגף לזרים ניסה המערער (באמצעות ב"כ) לפנות טלפונית לארגון CIMI אך הדבר לא עלה בידו כיוון שלא היה שם מענה (נספח ח' לערעור). בדיון בפני טען ב"כ המערער כי לאחרונה התברר לו שארגון CIMI הפסיק את פעילותו לפרק זמן ובימים האחרונים חידש את פעילותו. 3. המערער אף פנה בתלונה לאגף לזרים במשיב והתלונן כי פניותיו אינן נענות ובתגובה השיב לו המשיב, ביום 4.9.12, כי התלונה בבדיקה (נספח ט' לערעור). המערער המשיך ושלח פניות נוספות לאגף לזרים, מרביתן לא נענו. 4. ביום 19.5.13, ביקש המשיב מב"כ המערער להעביר לו ייפוי כח חתום על ידי המערער כדי לוודא שבא כוחו אכן מייצג אותו, וכך נעשה. 5. מעצרו של המערער ביום 2.7.13, נעשה ללא עילה, חרף שיתוף הפעולה של המערער ובעודו ממתין לתשובת המשיב לפניות שנעשו אליו. 6. עוד טוען המערער כי, מעצרו נעשה תוך פגיעה חמורה בזכות הטעון ובזכות לייצוג משפטי מאחר והמשיב לא אפשר למערער ליצור קשר עם בא כוחו, ולא יידע את בא כוחו בדבר המעצר. המשיב ידע היטב שהמערער מיוצג על ידי בא כוחו ומדו"ח הפעולה של פקחי רשות ההגירה עולה כי המערער הציג בפניהם מכתב מבא כוחו שם צוין במפורש כי המערער מיוצג, וככל שיש כוונה לנקוט נגדו בהליכים מבוקש ליצור קשר עם בא כוחו ולאפשר את ייצוגו בעת עריכת שימוע. 7. ביום 20.6.13, פנה המשיב לבית המשפט בבקשה להוצאת צו כניסה לביתו של המערער ולא יידע את ב"כ המערער כי ישנה כוונה לנקוט בהליכי אכיפה נגדו ונראה כי לא הובאו בפני בית המשפט כל העובדות כמו העובדה שהמשיב מוכן לעזוב את ישראל מרצון. גם לאחר מעצרו של המערער לא הובא דבר מעצרו לידיעת בא כוחו בניגוד לחובתו המפורשת של המשיב כאמור בסעיף 13א(ה) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 (להלן :החוק"). 8. למרות שהמערער משתף פעולה בקידום יציאתו מהארץ, וביום 19.5.13 התקבלה תשובת האגף לזרים כי לאחר שישלח ייפוי כח תשלח תשובה לפניית המערער אל המשיב ועל אף שביום 22.5.13, שלח המערער ייפוי כח, כפי שהתבקש, נרשם בפרוטוקול שמיעת הטענות כי אינו משתף פעולה וכי בחודש פברואר 2013 תיקו, במחלקה לעזיבה מרצון, נסגר. 9. טענת המערער כי אינו יכול לצאת מהארץ עם תמי"ל בשל חששו לצאת עם מסמכים ישראליים למאלי, אינה יכולה להוות עילה למעצרו, וככל שישנה מחלוקת בענין זה היה על המשיב לבררה בעוד המשיב משוחרר, כפי שנקבע בהחלטת בית הדין בעניינם של אחרים. זאת ועוד, היחידה ליציאה מרצון מסוגלת לסייע בהרחקתו של אדם רק כשאין קושי טכני לבצע את ההרחקה. בפרוטוקול השימוע נרשמה הערה כי "אין באפשרות מחלקת יציאה מרצון להוציא מסמכי נסיעה ממדינות שאין אתם קשרים דיפלומטיים. במידה ויציג מסמך מזהה מארץ מוצאו ויסכים לטוס מישראל עם תמי"ל נשמח לעזור לו לצאת". 10. על המשיב מוטלת החובה לעשות את כל הנדרש לשם הרחקתו של שוהה בלתי חוקי מהארץ והאחריות היא עליו. 11. בשולי הערעור מבקש המערער לאפשר לו פרק זמן של כחודשיים לנסות ולהשיג מסמכי נסיעה ממאלי ובמידה ויצליח, יוכל לעזוב עם דרכון מאלי. בכל מקרה לא יוכל המערער לעזוב את ישראל ללא מסמכים מזהים ממדינת מוצאו, גם אם יחתום על בקשה לתמי"ל. עיקר טענות המשיב 1. המערער טוען טענות עובדתיות סותרות כאשר מצד אחר הוא טוען כי הוא מוכן לשוב למאלי ומנגד הוא טוען כי המצב במאלי מסוכן ואין להשיבו לשם. עובדתית אין כל מניעה לחזור למאלי עם תעודת מעבר ישראלית. המערער יכול להיות מורחק כבר עתה אך תחת זאת הוא מציב תנאים להרחקתו. המערער היה בטיפול היחידה לעזיבה מרצון במשך שנתיים ומשהתברר כי אינו משתף פעולה נסגר תיקו. 2. במסגרת הערעור מבקש המערער פרק זמן של חודשיים לנסות ולהשיג מסמכים ממאלי, כאשר במשך שנה וחצי לא עשה זאת. 3. טענת המערער כי אם יורחק מישראל באמצעות תמי"ל צפויה לו סכנה במאלי, כלל לא הוכחה. שאלה זו כבר עלתה בעבר לדיון בבית המשפט (בענין אחר) והוכרע כי אין כל סכנה בכך. 4. אין אפשרות להרחיק את המערער מישראל עם מסמכי מאלי מבלי שהמערער יציג מסמך מזהה ממדינתו שכן אין לישראל יחסים דיפלומטיים עם מאלי. תיקו של המערער ביחידה לסיוע יציאה מרצון נסגר כיוון שלא הסכים לחתום על מסמכי מעבר ולא התייצב בהתאם לתנאי השחרור שהציב לו ממונה ביקורת הגבולות בפרוטוקול השימוע ב 2.5.13. 5. השארתו של המערער במשמורת נעשתה כדין כיוון שמדובר בשוהה בלתי חוקי שעומד נגדו צו הרחקה והוא מסרב לשתף פעולה בעניין הרחקתו. דיון והכרעה 1. אין מחלוקת כי המערער שוהה בישראל שלא כחוק ועל אף הצהרתו שהוא מוכן לשתף פעולה עם הרחקתו מישראל, סרב לחתום על בקשה לתמי"ל בטענה כי הוא חושש לחזור למאלי עם מסמכי נסיעה ישראליים. 2. מפניות ב"כ המערער למשיב עולה כי המערער הודיע למשיב עוד 12/11 כי הוא מוכן לשתף פעולה עם הרחקתו מישראל אך אין בידו מסמכי נסיעה תקפים למדינתו, וכי אינו מוכן לצאת מישראל באמצעות תמי"ל מחשש לשלומו אם יגיע למאלי באמצעות מסמך המעיד כי שהה בישראל (נספח ג' לערעור). המשיב לא ראה בהודעות אלה חוסר שיתוף פעולה מצד המערער והמשיך להנפיק לו, מעת לעת, אישורי שהייה מסוג 2(א)(5). ביום 28.6.12 אף הופנה המערער, על ידי המשיב, לארגון CIMI כדי לקדם את תהליך עזיבתו מרצון. טענת המערער כי לא ניתן היה ליצור קשר עם ארגון CIMI שחדל מפעילות לפרק זמן לא נסתרה. לאחר מעצרו ביום 5.2.13 שוחרר על מנת שיפעל להצגת מסמך מזהה תוך 14 יום, אותו לא הצליח לטענתו להשיג. 3. כאשר מחד, המערער אינו מצליח להשיג מסמכים מזהים כדי להסדיר את יציאתו בדרכון ומאידך אינו מוכן לחתום על תמי"ל לא ניתן לומר כי הוא משתף פעולה עם הליכי יציאתו מרצון. על אף האמור, אני סבורה כי יש להורות על שחרורו של המשיב לאור הודעת ב"כ המשיב שנתמכה במסמכים ולפיה לפני מספר ימים, ארגון CIMI, אליו הופנה המערער על ידי המשיב, חזר לפעול. על פי המסמכים שהוצגו ארגון זה מסייע למהגרים שאינם יכולים לתאם חזרתם למדינת המוצא שכן אין ברשותם מסמכי נסיעה. לאור האמור יש לאפשר למערער לפנות אל הארגון כדי לנסות ולהסדיר את יציאתו באמצעות דרכון. 4. לאור זאת אני מורה כי המערער ישוחרר ממשמורת ויהיה עליו לפנות תוך 14 יום לארגון CIMI כדי לנסות ולהסדיר את עזיבתו מרצון שאם לא כן ניתן יהיה לעוצרו פעם נוספת. אם יפנה תוך המועד האמור ישאר משוחרר עד 14 יום לאחר מתן תשובתה של CIMI ויהיה עליו לעזוב את הארץ בין אם באמצעות דרכון ובין אם בחתימה על מסמכי תמי"ל שאם לא כן ניתן יהיה לעצרו מחדש. משרד הפניםמבקשי מקלט מדיני