מטרת הפרדתו של אסיר מכלל האסירים איננה עונשית ותכליתה היא מניעתית וצופה פני עתיד. מצופה שהשימוש בה ייעשה רק באותם מקרים שבהם לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת, ולו בשים לב לכך כי לכל אסיר קיימת זכות להיות מוחזק ביחד עם כלל האסירים כאשר זכות זו שואבת כוחה מזכותו היסודית של אסיר לקיום אנושי בסיסי. ברע"ב 10/06 אטיאס נ' שרות בתי הסוהר, נקבע כי החזקתו של אסיר ביחד עם כלל האסירים היא צורך חיוני לאסיר בשל היותו אדם ומשכך, ניתן להגביל או לשלול קיומה של אותה סביבה אנושית רק בהתקיים טעמים מיוחדים וכבדי משקל. לא מיותר יהיה לשוב ולאזכר את אמירתו הקולעת של השופט מישאל חשין באומרו כי "אדם הוא חיה חברתית, טול ממנו חברת אדם ונטלת ממנו את טעם החיים" (מתוך דנ"פ 8612/00 ברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נה (5) 439). ברע"ב 2635/13 אסי אבוטבול נ' מ"י נדרש בית המשפט העליון (כב' השופטת א. חיות) לערעור שהוגש על החלטה המורה על המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד. במסגרת זו קובעת השופטת חיות, בין היתר, כך: "ההחזקה בהפרדת יחיד מבודדת את האסיר ומקשה עליו נוכח פגיעתה בצורך החיוני בסביבה אנושית. מכאן הוראות המחוקק בסעיפים 19א - 19יא לפקודה המחייבות החלטה של בית המשפט לשם הארכת תקופת ההפרדה העולה על 6 חודשים. מכאן גם הצורך לצמצם את הפגיעה למידה ההכרחית בלבד בנסיבותיו של כל מקרה וכן החובה לבחון תדיר קיומן של חלופות אחרות, בייחוד ככל שתקופת ההפרדה הולכת ומתארכת..." (דטה חוק ומשפט 5.6.13). (ההדגשות אינן במקור - נ.נ.). בענייננו, לא זו בלבד שהמבקש סיכל את האפשרות של בית המשפט לתת החלטה בבקשתו, אלא פעל לשינוי המצג כפי שהוא יצר וכפי שהיה נכון עובר להגשת בקשתו המקורית. במסגרת בקשתו להתיר החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית מושא ההליך דנן, המבקש הדגיש כי בדיון שהתקיים בוועדת הפרדות ביום 27.6.13 לאחר שנסקרו ע"י הגורמים המוסמכים כלל העובדות והנתונים הוועדה הגיעה למסקנה כי יש להמליץ על שילובו של המשיב בהפרדה זוגית וכי בהתאם לכך, יתבקש ביהמ"ש המוסמך להאריך המשך החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית למשך שנה נוספת. בהחלט סביר להניח כי עובר להגשת הבקשה דנא וטרם שינוי פני הדברים ביום 28.8.13 , המבקש אחז בעמדה כי גם אם נדרש להחזיק את המשיב בהפרדה, הרי שזו הפעם ניתן להקל ולאפשר החזקתו בהפרדה זוגית. בנסיבות אלו, אך הכרחי היה להניח שאם מטעם כלשהו המבקש אינו עומד עוד מאחורי עמדה זו, הוא לא יאחר לפנות לבית המשפט המוסמך, להודיע על השינוי שחל בעמדתו ואף לערוך במסגרת הבקשה שהגיש את השינוי המתחייב. כל שכן, כאשר ביהמ"ש יושב על המדוכה וטרם קבע האם הבקשה להאריך החזקתו של המשיב בהפרדה ולו זוגית, בדין יסודה? מטעמים שטרם הובררו, בחר המבקש לפסוח על שני הסעיפים כאשר מחד הוא פועל בניגוד גמור לעמדתו שלו דהיינו, מעביר את המשיב ממציאות של הפרדה זוגית להפרדת יחיד מבלי להודיע על כך לבית המשפט המוסמך, מבעוד מועד או למצער בזמן אמת ואף מבלי לקבל אישור שיפוטי לשינוי שחל בעמדתו. שלא לדבר על כי השינוי כפי שאירע ביום 28.8.13, לא נתמך בשינוי נסיבות ואף לא בהחלטה של הגורם המוסמך (וועדת ההפרדות) לשנות מעמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בסיכום הדיון מיום 27.6.13. בית המשפט בתוך עמו הוא יושב, ובמסגרת השיקולים הוא מחויב לתת דעתו גם לאפשרות כי בטרם הכרעה בעתירה לגופה, עשויים לחול שינויים מפליגים הנוגעים לתנאי החזקתו של אסיר בין כתלי בית המאסר. אין זה מופרך לומר כי שינוי בנסיבות הינו בגדר חזון נפרץ. יחד עם זאת, העובדה כי המציאות אינה נעצרת ולעתים קרובות, פני הדברים לעת הכרעה, שונים באופן מהותי מאלו שהיו עובר ובמהלך הדיון בבקשה, היא כשלעצמה, אינה יכולה לשמש הצדק להימנעותו של המבקש מלפנות לביהמ"ש בזמן אמת, להודיע על השינוי שחל ואף לבקש הוראות מתאימות. לא סביר בעיני כי המבקש ימלא פיו מים, יימנע מלהודיע לביהמ"ש כי הלכה למעשה הוא חדל מלהלך עקב בצד אגודל, לפי עמדה כפי שבוטאה בפנייתו לביהמ"ש ואף בשעה שהמבקש מעומת עם המציאות החדשה, הוא אינו טורח לבקש הוראות מקדימות מבית המשפט ותחת זאת, הוא פועל להעמיד את ביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת. כפי שנאמר לעיל, הארכת משך החזקתו של אסיר בהפרדה מעבר לפרק זמן של 6 חודשים, נתונה לסמכותו הראשונית של ביהמ"ש המחוזי. השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל, עשויה לחייב מסקנה כי הרשות המנהלית בחרה להציב עובדה מוגמרת בפני הגורם המוסמך, באופן העולה כדי פגיעה וסיכול הסמכות הנתונה לבית המשפט. לכך יש להוסיף, את הפגיעה הקשה באמון הציבור אשר נושא עיניו אל בית המשפט וממתין למוצא פיו ובה בעת, מביט בעיניים כלות, בקלות הבלתי נסבלת שבה גופי השלטון פועלים לשלול מהגוף המחליט את סמכותו להחליט. ודוק, החזקתו של אסיר בהפרדה ולו זוגית מעבר לתקופה של שנה מחייבת אישור מראש של בית המשפט המוסמך וזה האחרון, במסגרת הפעלת סמכותו מחויב לתת דעתו לנימוקים העומדים ביסוד הבקשה ובכלל זה, משך הזמן שבו מוחזק האסיר בתנאי הפרדה שהלא, ככל שתקופת ההפרדה הולכת ומתארכת, משתנה נקודת האיזון בין התכלית שלשמה נדרשת ההפרדה לבין הפגיעה הטמונה בה לזכויות האדם של האסיר. בפתחו של המבקש, מוטל נטל מוגבר להוכיח, כי לא ניתן להשיג את תכלית ההפרדה בדרך שפגיעתה בזכותו הבסיסית של האסיר, הינה פחותה. כפי המובא לעיל, הבקשה להתיר החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית נתמכה בסיכום דיון של ועדת ההפרדות מיום 27.6.13, אשר מעיון בה ולו בנוסח המצונזר, ניתן להתרשם מדיון מוקפד, ענייני, ממצה, אשר בסופו, הגיעו כלל משתתפי הדיון למסקנה, כי ניתן להמליץ על שילובו של המשיב בהפרדה זוגית וניתנו הנחיות לפנות לבית משפט, על מנת לקבל את אישורו להמשך החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית, לתקופה של שנה נוספת. במצב דברים זה אך טבעי היה לצפות כי המבקש ישאר נאמן לעמדתו זו, ולא יפעל בניגוד גמור לעמדה הברורה, אותה הציג באולם בית המשפט. יודגש, כי גם אם לשיטת המבקש השתנו פני הדברים באופן אשר איננו מאפשר עוד למבקש לאחוז בעמדתו המקורית, אזי היה על המבקש לכנס מחדש דיון בוועדת הפרדות אשר במהלכו היו נדרשים משתתפי הדיון למהות השינוי ככל שהתרחש, והאם בעקבות כך, מתחייב שינוי בעמדת הגורמים הנוגעים בדבר. בענייננו, לא זו בלבד שוועדת ההפרדות לא התכנסה לדון מחדש, אלא, שהמבקש אף לא טרח להודיע לבית המשפט על השינוי בזמן אמת, ואין כלל ודאות, שהוא היה מוצא לנכון לעשות כן, אלמלא פנה ב"כ המשיב והתריע על השינוי שחל. אינני סבורה, כי ניתן להסכין עם האופן שבו פעל המבקש, במיוחד, בשים לב לעובדה, כי המבקש לא הודיע, לא בזמן אמת וגם לא בסמוך לאחריו, על שינוי פני הדברים. ככלל, מצופה כי בתי המשפט לא יפעלו כ"חותמת גומי", כל שכן, מקום בו מחוקק ראה לנכון ליתן בידם סמכות הכרעה ראשונית, ביחס לשאלה האם מוצדק ונכון להחזיק אסיר בהפרדה מעבר לפרק הזמן הקבוע בפקודת שב"ס. לא בלי התלבטות, באתי לכלל דעה, כי בנסיבות המקרה דנן, יש לחשוש מניסיון של המבקש להציב עובדה מוגמרת בפני בית המשפט, אולי מתוך תקוות שווא כי בית המשפט יאשרר מהלך נפסד זה. נאמנת עלי מצוות המחוקק, שקבע כי בית המשפט ואך הוא, רשאי להורות על המשך החזקתו של אסיר בהפרדה מעבר לתקופה הראשונה הקבועה בפקודת שב"ס. שלא לדבר על האינטרס הציבורי המצדד בציות להוראות הדין, כל שכן, מצד גורמים הנמנים על מערכת אכיפת החוק. הרבה מעבר לדרוש, אציין כי בחינת בקשת המבקש להתיר המשך החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית, אינה נקיה מספקות. כך למשל, המידע המודיעיני אשר הוצג בפניי, בחלקו אינו מן הזמן האחרון, ועוצמתם של מידעים אלו, להערכתי הצנועה, אינה במידה כזו, המחייבת כמסקנה אחת ויחידה, כי הכרחי להמשיך ולהחזיק המשיב בהפרדה, בפרט כאשר מדובר במשיב הנתון בהפרדה מאז 26.8.11. כידוע, ככל שמתארכת תקופת החזקתו של אסיר בהפרדה, נדרשים טעמים כבדי משקל, העשויים להצדיק בקשה חוזרת להמשיך ולהחזיק אותו בהפרדה, כאמור. עיינתי ושבתי ועיינתי בסיכום הדיון מיום 27.6.13 של ועדת ההפרדות בנוסחו המלא, ולא מצאתי בו תשתית העשויה להצדיק הבקשה. על פי התרשמותי, ההמלצה המבוקשת יסודה, לפחות באופן חלקי, בקיומו של חשש כללי, ערטילאי, שאינו בהכרח תומך בהמשך הרחקתו של המשיב מסביבת האסירים האחרים, כאפשרות יחידה ועודפת. אשר על כן, לנוכח כל האמור לעיל, ואף בשים לב להתנהלות הלא תקינה של המבקש, ואף בהעדר עילה מבוררת, מוקפדת ומושכלת, אשר יכולה היתה לשמש בסיס ויסוד לבקשתו המקורית של המבקש, באתי לכלל דעה, כי דין הבקשה - להידחות. איני מאריכה אפוא, את המשך החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית. יחד עם זאת, איני סבורה כי ניתן כבר כעת להורות על החזקתו של המשיב באגף שאינו אגף הפרדה ללא סייג, וכי נכון יהיה בנסיבות המקרה דנן לנהוג באופן שבו הלך בית המשפט העליון בעניינו של האסיר יוסי מוסלי (רע"ב 697/13, נבו 5.3.13), בשינויים המתחייבים. דהיינו, כי הפסקת החזקתו של המשיב בהפרדה תיעשה באופן מדורג, כך שניתן יהיה, מעת לעת, להמשיך ולבחון את תנאי החזקתו. מורה כי משלב זה ואילך תינתן למשיב האפשרות להימצא בתא שאינו בהפרדה, למשך 6 שעות במהלך היום, זאת על פני חודש ימים. כעבור תקופה זו, יוארך משך שהותו בתא שאינו בהפרדה, למשך 10 שעות וככל שלא יתעוררו קשיים ולא יחול שינוי נסיבות קיצוני אשר יצדיק בחינה מחודשת, כי אז כעבור חודשיים ימים, ניתן יהיה לשבץ את המשיב באופן מלא בתא שאינו בהפרדה. ברור כי מיקום החזקתו של המשיב יוחלט על ידי שב"ס ואינו נתון לרצונו של המשיב. בנסיבות העניין, ומאחר ועל פי גישתי, המבקש פעל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם התנהלות שלטונית סבירה ומתוקנת, מצאתי לנכון, לחייב המבקש בתשלום הוצאות למשיב. פוסקת כי המשיב ישלם למבקש הוצאות בגין הליך זה, בסכום של - 15,000 ₪. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אבקש לציין כי לא נעלם מעיני כי האופן בו פעל המבקש כמתואר לעיל, היה בו כדי להקשות, אם לא לשבש, יכולתם של באי כח המבקש מפרקליטות המחוז, להתריע בזמן אמת אודות השינוי שחל בנסיבות ואף להיערך לטיעון ביחס לשינוי המבוקש ועל כך, יש להצר. החומר הסודי, שהועמד לעיוני יוחזר לב"כ המבקש, באמצעות לשכתי. בית סוהר / כלאאסיריםהפרדת אסירים