מעמד בישראל מכוח אמנת הפליטים משנת 1951, והפרוטוקול משנת 1967 עיקרי העובדות 2. העותר, יליד 1988, אזרח גאנה, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 18.12.10. לטענתו, ברח מגאנה ביום 27.11.10 חצה 4 מדינות (בורקינה פאסו, ניז'ר, לוב ומצרים). לגירסתו עבד במטע שבבעלות חבר פרלמנט בגאנה, מטעם מפלגת NDC שבשלטון, ובאחד הימים מצא בביתן שבקצה המטע גופה של ילדה תלויה. העותר יחד עם הצ'יף של כפרו דיווחו על כך למשטרה, אך המשטרה הגיע למקום רק למחרת היום ולא מצאה דבר שקשור לפרטי הדיווח. העותר טען כי נחשד ע"י משטרת גאנה בניסיון להפליל את חבר הפרלמנט מטעם מפלגת השלטון ברצח, על מנת להשיג יתרון לקראת בחירות 2012 למפלגת NPP היריבה. בשל כך טוען העותר כי חברי מפלגת ה - NDC בשיתוף פעולה של המשטרה רדפו את העותר, הרסו את ביתו עצרו את אחיו ואביו והחליטו להרוג אותו. לדבריו, בשל סכנת החיים הממשית בה הוא נמצא בארץ מוצאו, נאלץ לברוח מגאנה. ביום 31.5.2011, עבר העותר ראיון מקדמי, ובו טען כי הוא נרדף בגאנה בגלל התלונה על הרצח. ביום 6.6.2011 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח אמנת הפליטים. ביום 19.6.2011 עוכב העותר ע"י יחידת עוז בת"א, כאשר ברשותו נמצאו מסמכים על שם אזרח אחר מגאנה - anane Michael appiah . בשימוע שנערך לו בעקבות תפיסתו, טען העותר כי המסמכים הנ"ל אינם שלו, הוא אינו מכיר את בעליהם, וכי מסמכים אלו לא היו ברשותו כשיחידת עוז תפסה אותו, אלא הם נמצאו בדירתו. ביום 16.8.2011 עבר העותר ראיון מקיף ע"י יחידת ה- RSD של המשיב. חוו"ד הועברה לרכזת וועדת הפליטים בפברואר 2013 ניתנה חוו"ד בנוהל מקוצר ונקבע שדין הבקשה לפליטות להדחות. ביום 28.4.2013 קיבל העותר מכתב עליו גם חתם, לפיו בקשתו למקלט מדיני בישראל מכוח האמנה נדחתה, בשל סתירות שנמצאו בגרסתו וחוסר ראיות לטענותיו, וכי עליו לצאת מהארץ תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו. עוד צויין כי העותר יכול לערער על ההחלטה הנ"ל תוך 14 יום. ביום 23.6.2013 הגיש העותר ערעור על ההחלטת הוועדה המייעצת. ביום 9.7.2013 הגיש העותר את העתירה דנן, בה עתר לביטול החלטת המשיב ולמתן מעמד של פליט, או לחילופין שייערך עיון מחדש בעניינו. עיקרי טענות הצדדים 3. העותר טען כי בשל סכנת חיים ממשית בארץ מוצאו על המשיב לעיין שוב בהחלטתו. השיהוי הנטען הוא פרוצדורלי ולכן גובר הפן המהותי. עוד טען כי אין באפשרותו להשיג הוכחות לגרסתו. וכי העותר מפחד ליצור כל קשר עם בני משפחתו. מאידך, המשיב יכול להשיג ראיות מגאנה על האירועים שתוארו ע"י העותר. לגירסת העותר, חבר הפרלמנט שאצלו עבד דאג להעלים את הגופה והראיות לאירוע תוך יום, וכי התנהלות המשטרה שהתמהמה והגיעה למקום רק למחרת היא התנהלות בלתי סבירה. לטענתו, אם יחזור לגאנה הוא עלול להיעצר או להירצח ע"י אותו חבר פרלמנט. אחיו ואביו נלקחו למעצר כבני ערובה עד שהעותר יחזור לגאנה, והם עדיין עצורים שם. עוד הוסיף כי בדו"ח הבחינה המקדמית של הבקשה למקלט מדיני (לא מוספר) נאמר בין היתר כי קיים יסוד להניח כי הבקשה נוגעת לאחד מיסודות אמנת הפליטים. המשיב טען כי הגשת העתירה לוקה בשיהוי, וכי העותר נהג בחוסר תום לב כשהמשיך לשהות בארץ שלא כדין בניגוד לצו הגירוש שהוצא כנגדו. עוד טען המשיב כי נתגלו סתירות בגרסת העותר, כי העותר נמנע מלבקש בקשת פליטות ב- 4 המדינות שעבר בהן בדרכו לישראל, וכי בבדיקה שערך המשיב לא הצליח לאתר שום מידע לפיו העותר מבוקש בגין ניסיון להפליל חבר פרלמנט באשמת רצח. עוד טען המשיב כי לפי כללי המשפט המנהלי אין ביהמ"ש המנהלי אמור להתערב בהחלטת המשיב שבנסיבות העניין היא סבירה, ראויה ותקינה. דיון 4. ככלל, בית משפט מנהלי אינו שם עצמו במקום הרשות המנהלית, אלא רק בוחן את התנהלותה עפ"י העילות המנהליות. לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים, ועיון בהחלטת המשיב ובחוות הדעת עליהן הסתמך, הגעתי לכלל מסקנה כי החלטתו מנומקת ומפורטת כדבעי. יובהר, שדוח הבחינה המקדמית נערך ללא ראיון עומק והוא מתייחס לנתונים לכאוריים שמציג מבקש המקלט, ללא בחינתם באותו שלב וכך צויין: "מסקנת הבדיקה המקדמית של בקשת המקלט היא: הפנית מבקש המקלט לראיון עומק ביחידה לטיפול בבקשות למקלט (RSDׂ)". לאחר שבוצע ראיון העומק, החלטת המשיב היתה מפורטת ומנומקת ובין היתר, התבססה על הנימוקים הבאים: א. סתירות בגירסת העותר שלא הצליח ליישבן בצורה סבירה. כך למשל העותר טען תחילה כי כשבא לביתו לאחר שנהרס מצא שם את אמו ואביו כשהם פצועים, ולעומת זאת בראיון השני שנערך לו טען כי כשבא לביתו לאחר שנהרס הייתה שם רק אמו כשהיא בריאה ואילו אביו ואחיו היו עצורים בכלא ע"י המשטרה. בדיון שהתקיים לפניי טען ב"כ העותר כי גירסתו היחידה הייתה ש-"אביו ואחיו עצורים ע"י המשטרה וביתו נהרס" (עמ' 4 לפרוט' הדיון מיום 20.10.2013, ש' 7-6). טענתו זו לא מיישבת את הסתירה נוכח העובדה שבפרוטוקולי הראיונות מלמדים בבירור על קיומה של סתירה בין הגרסאות (ראו: עמ' 2 לפרוט' הראיון מיום 31.5.2011, צורף כנספח אחרון לעתירה, לעומת עמ' 13 לראיון המקיף מיום 16.8.2011, נספח 2 לתגובת המשיב לעתירה). ב. גם לגבי הגילוי כי העותר מבוקש יש סתירות בגירסאותיו בין טפסי הבקשה למקלט לבין הראיון המקיף. מכל מקום, טענת העותר כי ביום 27.11.2010 שמע ברדיו ובחדשות כי הוא מבוקש וכי תמונתו הופצה באיזור נותרה ללא תימוכין. המשיב בדק במאגרי המידע, אך לא מצא כל אימות לטענות שבגירסה זו, שהיו אמורות להיות מתועדות, או מאוזכרות במקום כלשהו. ג. העותר לא מצא לנכון להגיש בקשת פליטות באף אחת מ- 4 המדינות בהן עבר לגירסתו בדרכו לישראל: בורקינה פאסו, ניז'ר, לוב ומצריים. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי העותר טען כל העת כי הוא נתון בסכנת ממשית לחייו. העותר הסביר כי הוא נמנע מלבקש בקשת פליטות במדינות אלו בשל הבדלי שפה ודת, אך הסברו נמצא תמוה, שהרי גם בישראל הדת והשפה העיקריים שונים מדתו ושפתו של העותר. אדם נרדף באמת, מטבע הדברים, שינסה לבקש הכרה כפליט במקום הראשון או השני אליו הוא מגיע. ד. יחידת עוז של המשיב מצאה ברשות העותר מסמכים של אדם אחר בשם Anane Michael Appiah, והעותר לא הציג הסבר משכנע מה מסמכים אלו עושים ברשותו. כל שנטען הוא שהם לא נמצאו ברשותו, אלא בדירה בה התגורר. דבר זה מעלה תמיהות ופוגע במהימנות העותר, ובניקיון כפיו. 5. בדיון שהתקיים לפני טען העותר כי אביו ואחיו עדיין עצורים. הוא נשאל כיצד הוא יודע זאת, ורק בשלב זה העלה לראשונה את הגירסה כי יש לו דוד בארץ שנשוי לישראלית, שנוסע לעיתים תכופות לגאנה והוא מקור המידע. העותר נמנע מלהגיש תצהיר של הדוד, נמנע אף מלהביאו לעדות לדיון שבפני, נמנע מלהזכירו בכל המגעים עם המשיב ובראיונות שהמשיב ערך לו, ואף בתכתובותיו מול המשיב לא בא זכרו. דוד זה, שלפי טענתו של העותר נוהג לפקוד את גאנה, יכול היה לסייע לו להשיג ראיות שתתמוכנה בגירסתו, כגון מכתב, או תצהיר מאמו, חבריו ומכריו ששוהים כעת בגאנה. הימנעות זו של העותר מהבאת ראיות חיוניות להוכיח את נרדפותו לפי האמנה, מקימות את החזקה הראייתית כי ראיות אלו היו פועלות לרעתו, או למזער, כי הראיות לא קיימות. יודגש, נטל הראיה להוכחת נרדפות עפ"י האמנה מוטל על העותר. בדיון שהתקיים לפניי אף שאלתי מדוע אין תצהיר של הדוד ומדוע הדוד הזה לא הוזכר באף אחד מהראיונות שנערכו לעותר. תשובת ב"כ העותר היתה: "אני לא יודע לענות על שאלה זו" (ראו: עמ' 2 לפרוט' מיום 20.10.2013, ש' 22-23). תשובה זו מדברת בעד עצמה. ההתנהלות בדיון בפני מחזקת את המסקנה כי העותר אינו תם לב ואין כל נסיבות חדשות שהתגלו, כך שהחלטת המשיב לא חרגה ממתחם הסבירות. בלשון אחרת: העותר לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לקעקע סבירות ההחלטה. שיהוי 6. משהגעתי למסקנה כי החלטת המשיב סבירה, מתייתר הצורך לדון בהרחבה בטענת השיהוי בהגשת העתירה שהעלה המשיב, שגם בה יש ממש. סיכום 7. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את העתירה. על העותר לצאת מהארץ תוך 7 ימים מהמצאת ההחלטה לבא כוחו, ואם לא יעשה כן - רשאי המשיב לנקוט נגדו בהליכי אכיפה. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. מסמכיםהסדרת מעמדמשרד הפניםפרוטוקולפליטיםאמנה בינלאומית