הבקשה לקבלת רשיון עסק מרשות הרישוי לעסקים "בית אוכל אחר, מצורכי מזון- מכירתם, כלי שיט - אחזקתם". ביום 3.6.13 הודיע ראש רשות הרישוי בעירייה (המשיב 3) על סירובה למתן רישוי עסק של ממכר מזון או בית אוכל - בהיות עסקים אלה נוגדים את הייעודים והתכליות הקבועים לנכס בתכניות המתאר התקפות. עוד התרתה העירייה בעותרת כי בפועל היא מקיימת במקום עסק של מרכול ונדרשה מיד להפסיק פעילות זו. 2. בעתירה זו שבפני משיגים העותרים על החלטות אלה של העירייה ורשות הרישוי שלה ועותרים לצו המבטל את החלטת סירוב הרישוי ולצו המורה לעירייה ולרשות הרישוי ליתן לעותרים רשיון עסק קבוע לניהול והפעלת מועדון שייט לרבות פעילות מסחרית... והכל בנכס שבנדון. העותרים אינם חולקים כי ייעודו התכנוני של הנכס הינו "שירותים ציבוריים לגולשים ושייטים" וכי על פני הדברים ייעוד תכנוני זה אינו עולה בקנה אחד עם עסק של "בית אוכל" או עסק של "ממכר מזון". העותרים גם אינם חולקים על כך כי בפועל מקיימים הם במתחם הנכס שבנדון מקום ממכר למזון - בהעדר רשיון לעסק ועל אף שבקשתם לרשיון סורבה. עיקר טענתם הינו כי בטופס היתר הבניה מיום 12.2.10 של המבנה שבנכס נרשם: "מבנה בן קומה אחת לצורכי שייט ומסחר" - ועל כן נוצרו בכך, לטענתם, מצג או הבטחה שלטונית המרחיבה את ייעוד הנכס גם לצורכי "מסחר", וזאת מעבר לתכלית ולייעוד הקבועים בתוכנית המיתאר התקפה (להלן "היתר 2010"). עוד טוענים העותרים כי בפרוטוקול ישיבת ועדת המשנה לתו"ב של עיריית אשדוד מיום 28.1.09 - בעניין בקשת ההיתר לבניה בנכס - נרשם בסעיף "מהות הבקשה" - "מבנה בן קומה אחת לצורכי שייט ומסחר במגרש מס' 34 במתחם המרינה". על כן, טוענים העותרים, מנועים היו המשיבים מלסרב את בקשתם לרישוי עסקים של "ממכר מזון" ו"בית אוכל" בנכס נשוא עתירה זו. 3. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים על נספחיהם - לא מצאתי ממש בטענות העותרים. ה"מצג השלטוני" אותו מבקשים העותרים למצוא בפרוטוקול ועדת המשנה לתו"ב - מתעלם מהמפורט באותו המסמך - ולפיו מיד לאחר שורת "מהות הבקשה" - נרשם: "הערות בדיקה - בישיבת רשות רישוי מ-31.10.07 הוחלט: לא ניתן לאשר הבקשה המהווה סטייה ניכרת בחריגה מזכויות הבניה ומהתכליות המותרות". ובהמשך הפרוטוקול הנ"ל: "בתאריך 6.7.2008 הוגשה תוכנית מתוקנת המכילה מבנה בשטח 330 מ"ר המיועד לצורכי שייט בהתאם לתכלית המותרת...". דהיינו, לא זו בלבד שבפרוטוקול הישיבה הנ"ל לא אושר שימוש "מסחרי" - אלא שצויין ונשנה וצויין כי שימוש שכזה אסור עפ"י תכליות וייעודי תוכנית המיתאר, כי בעקבות כך שונתה בקשת ההיתר וכי היתר הבנייה שניתן מתייחס אך ורק ל"צורכי שייט בהתאם לתכלית המותרת". דברים מפורשים אלה מקרינים ישירות על המשמעות המתבקשת להיתר הבניה מיום 12.2.10 - הנובע מאותו הדיון ומאותה ההחלטה. זאת ועוד, בתשריט הנספח לטופס ההיתר הנ"ל - שהוא כידוע ליבת ההיתר - ציינה מבקשת ההיתר, את תיאור הבקשה כ"מבנה בן קומה אחת לצורכי שייט", במשבצת "השימוש העיקרי" צויין "נופש וספורט" - ותכליות חלקי המבנה שבתשריט סומנו כ"מועדון שייטים", "אחסון כלי שייט" ו"חדר מדריכים". 4. זאת ועוד. בקשות ההיתר הנ"ל הוגשו ע"י השוכרת הראשית של הנכס - אותה השעה, חברת "המרינה הכחולה" - והיא, אשר צמצמה את בקשת ההיתר לתכליות היחידות המותרות עפ"י הת.ב.ע. (צורכי שייט) ולכך בלבד. ב-2010 השכירה המרינה הכחולה את הנכס לשוכרים (שקדמו לעותרת) למטרת שימוש יחיד של "מועדון שייטים". ברם, אותם השוכרים עשו בנכס שימושים מסחריים נוספים למרכול ולמסעדה. בעקבות כך פנתה הועדה המקומית לבימ"ש השלום בבקשה לצו הפסקה שיפוטי וביום 6.11.12 הוציא בימ"ש השלום באשדוד צו שיפוטי האסור את אותם שימושים מסחריים (נספח ט' לתגובת המשיבה). זמן קצר לאחר מכן, באפריל 2013, שכרה העותרת דנן בשכירות משנה את הנכס מ"המרינה הכחולה" - כאשר בהסכם השכירות נקבע מפורשות כי: "מטרת השכירות הינה - מועדון שייטים לפעילות ספורט ימי בלבד. מובהר כי חל איסור על קיום אירועים כלשהם, הפעלת בית קפה, מסעדה וכיו"ב במושכר... (ראה ס"ק 9(א) להסכם השכירות, נספח 1 לעתירה). 5. לאמור - עפ"י תוכנית המיתאר החלה על הנכס הייעוד המותר במקום הינו למועדון שייטים ולא למטרות מסחר. היתר הבניה (מ-2010) בו מנסה העותרת להיתלות הוצא מכח החלטת ועדת המשנה לתו"ב תוך קביעה מפורשת כי הוא יוצא רק למטרה זו והבקשה לאותו ההיתר מציינת זאת במפורש. יתרה מזו, העותרת שכרה כאמור את הנכס תוך התנאה מפורשת כי ייעודו היחידי הינו למועדון שייטים. נוכח כל אלה לא מצאתי כאמור בסיס כלשהו לטענת העותרים בדבר מצג ו/או הבטחה של הרשות המשנים כביכול את הייעוד והתכלית שנקבעו בתוכנית התקפה. אדרבא, מצבור הנתונים והראיות שוללים זאת במפורש. 6. לאור זאת - החלטת המשיבים שלא להתיר שימוש בנכס - העומד בניגוד לייעוד ותכליות השימוש הקבועים בתוכנית המתאר התקפה - הינה החלטה מתבקשת ומחוייבת מכח הדין. זאת וגם זאת. העותרים אינם חולקים על כך כי מזה חודשים הם מפעילים בנכס מרכול (לטענתם במהלך הדיון המדובר ב"קיוסק") וזאת מבלי רשיון ובניגוד לייעודי ותכליות השימוש בנכס המפורט לעיל. מוצא אני גם בנתון זה נימוק המצדיק דחיית העתירה מתוך אי נקיון הכפיים הטבוע בדברים אלה. 7. אשר על כן - אני דוחה את העתירה. העותרים ישלמו למשיבה 1 (עיריית אשדוד) הוצאות עתירה זו - לרבות שכ"ט עו"ד - בסכום כולל של 10,000 ₪. רישיון עסק