עונש מאסר שלישי למשך 29 חודשים בגין הרשעה בעבירות אלימות

מרצה עונש מאסר שלישי למשך 29 חודשים בגין הרשעתו בעבירות אלימות, סמים ורכוש ובגין הרשעתו בעבירות נהיגה בשכרות וללא רישיון נושא תפ"ח 14036-06-11 (בית משפט מחוזי ת"א) ובגין הרשעתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח נושא הרשעתו בתיק פ"ל 3805-01-12 (בימ"ש לתעבורה בפ"ת) וביום 20.6.13 החליטה המשיבה 2 (להלן:"הוועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאים המפורטים בסיפא החלטתה, לרבות עמידה בתוכנית השיקום מטעם ד"ר שני שהוצגה בפני הוועדה ובפנינו, עבודה בחניון כאיש אחזקה, פסילה ולנהוג במשך תקופת הרישיון ומעצר בית לילי. החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו. העותר טוען בכתב העתירה כי הוועדה נקלעה לטעות בכל הקשור לסיבת אי שילובו של המשיב בהליך טיפולי לגמילה מסמים כאשר כתבה כי הדבר נובע מסירובו להשתתף בתהליך כזה לאחר שהשתתפותו בתהליך הותנה בויתור על שחרור מוקדם. עוד טוען העותר כי הוועדה התעלמה ממסוכנותו של המשיב כפי שעולה מהרשעתו בתקיפה חמורה של המתלונן בעקבות סכסוך שהתגלע בינו לבין המתלונן על רקע רכישת סמים. לטענת העותר המשיב ריצה שני מאסרים קודמים, כאשר מהמאסר בשנת 2003 הוא שוחרר ברישיון ובכל זאת חזר לבצע עבירות, כאשר הוא מפר את האמון שנתנה בו וועדת השחרורים. העותר טוען גם כי שגתה הוועדה כאשר לא התחשבה במידע המודיעיני של שב"ס אודות התנהגותו השלילית של המשיב במהלך מאסרו ובמידע של משטרת ישראל המעלה חשש שאם המשיב ישוחרר על תנאי יחזור להיות מעורב בסמים. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא לא התעלמה מהעבירות נושא מאסרו של המשיב ומעברו הפלילי, אך קבעה שהמשיב לא נמצא מתאים לתוכנית שיקום של רש"א מאחר ולא הסכים להיכנס להליך גמילה במהלך מאסרו אך הצדיקה את סירובו של העותר לעשות כן בכך שהשתתפותו בהליך הותנתה בויתור על שחרור מוקדם. הוועדה קיבלה לעיונה את עמדת משטרת ישראל, אשר הוצגה גם בפנינו, ואת המידעים המבססים אותה אך לא התייחסה לכך במפורש בהחלטתה נושא העתירה. כמו כן ציינה הוועדה את היותו של המשיב נקי מסמים במשך יותר משנה וחצי ואת התרשמותה ממנו שהוא מעוניין להיטיב את התנהגותו ולהשתקם, לאחר שלמד את הלקח. הוועדה התייחסה בסיפא החלטתה לתוכנית השיקום של ד"ר שני ומצאה אותה מתאימה לשיקום המשיב ובעלת יכולת לאיין את מסוכנתו. עיון בהחלטת הוועדה בכל הקשור לסיבת סירובו של המשיב להשתלב בתהליך גמילה מסמים והשפעתה לדו"חות גורמי הטיפול ולחוות דעת רש"א שהיו בפני הוועדה ואשר הוצגו גם בפנינו (ראה נספחים י' , י'א לעתירה) מעלה כי בדו"ח גורמי הטיפול נכתב כי המשיב דיווח על רקע התמכרותו לסמים החל מגיל 15, בעבר נבחן שילובו בהליך גמילה במסגרת בית סוהר, אך הוא הביע בתחילה יחס אמביולנטי בנוגע לטיפול לאחר מכן גיבש החלטתו שלא להשתלב בגמילה מסמים (ראה סיכום דו"ח העו"ס מיום 12.2.13). בחוו"ד יועץ רש"א שהתבססה, בין השאר, על שיחה עם המשיב, נכתב כי המשיב מודה בביצוע עבירותיו וכי ביצע אותן כאשר היה תחת השפעת סמים, הוא ביטא רצון להשתלב בתוכנית שיקום ולחזור ולתפקד באופן תקין כהורה לילדיו וכבעל אך הוא סירב לעבור טיפול גמילה מסמים שהוצע לו בכלא רימונים. אין בחווה"ד אמירה של המשיב לפיה הוא סירב להשתלב בטיפול גמילה בשל התנייתו בויתור על שחרור מוקדם ומשכך אין בכל המסמכים, למעט בדברים שאמר המשיב לד"ר שני, כל ראיה להתניית השתתפותו של המשיב בטיפול גמילה בויתור על שחרור מוקדם. משכך הם פני הדברים ומאחר ואין ספק כי השתתפות בתהליך גמילה מסמים במהלך מאסר הוא תנאי חיוני לשחרור מוקדם של המשיב, גם אם לאחר שחרורו המוקדם הוא ישתלב בתוכנית שיקומית שיש בה פתרון לבעיית הסמים ממנה הוא סובל, היא תנאי חיוני לשחרור מוקדם וכאשר לכך מצרפים את האמור במידעים המשטרתיים בכל הקשור לחשש שהמשיב יחזור לאחר השחרור המוקדם לעסוק בסמים, הרי החלטת הוועדה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות של ערכאה שיפוטית. לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את העתירה ומחליטים לבטל את החלטת וועדת השחרורים מיום 20.6.13 לשחרר את המשיב על תנאי. משפט פליליאלימותהרשעהמאסר