עיצום כספי 531,198 ₪ מכוח סמכותו של "הממונה" לפי חוק אוויר נקי, תשס"ח-2008, בשל אי עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו בחוק ובדרישות הממונה להגשת בקשה להיתר פליטה. רקע משפטי הצריך לעניין 1. בשנת 2008 נחקק חוק אוויר נקי (להלן: החוק), והוא נכנס לתוקף בינואר 2011. סעיף 1 לחוק מגדיר את מטרותיו: "חוק זה מטרתו להביא לשיפור של איכות האוויר וכן למנוע ולצמצם את זיהום האוויר, בין השאר על ידי קביעת איסורים וחובות בהתאם לעקרון הזהירות המונעת, והכל לשם הגנה על חיי אדם, בריאותם ואיכות חייהם של בני אדם ולשם הגנה על הסביבה, לרבות משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים ובהתחשב בצורכיהם". סעיף ההגדרות (סעיף 2) מגדיר, בין היתר, את המונח "מקור פליטה" כמיתקן, או מערך מיתקנים, שנפלטים מהם מזהמים לאוויר עקב פעולה או תהליך המתבצעים בהם או באמצעותם, ואת המונח "מקור פליטה טעון היתר" כמקור פליטה שמתבצעת בו פעילות מאלה המפורטות בתוספת השלישית לחוק. סעיף 17 לחוק אוסר על התקנת מקור פליטה טעון היתר ועל הפעלתו, בלא שיהיה בידו היתר פליטה בתוקף. כעולה מתשובת המשיב, מפעלים טעוני היתר הינם מפעלים אשר המחוקק האירופי רואה בהם מפעלים אשר פוטנציאל הזיהום הסביבתי שהם יוצרים גבוה ביותר, ועל כן חלות עליהם דרישות סביבתיות מחמירות ורישוי פרטני, על פי דירקטיבה IED האירופית. בישראל כ- 150 מפעלים כאלה. סעיף 18 לחוק קובע כי בקשה לקבלת היתר פליטה תוגש לממונה, וייכללו בה פרטים אותם יקבע השר, לרבות פרטים בעניינים המפורטים בסעיף 18(ב), כגון פרטים על בעל מקור הפליטה, תיאור מקור הפליטה, רכיביו והפעילויות בו, החומרים שייעשה בהם שימוש במקור הפליטה, ועוד. סעיף 18(ג)(1) לחוק מסמיך את הממונה לדרוש ממגיש הבקשה מידע ופרטים נוספים הנדרשים לפי שיקול דעתו לשם מתן החלטה בבקשה. כך גם מסמיך סעיף 9(א) לתקנות אוויר נקי (היתרי פליטה), תש"ע-2010 (להלן: תקנות היתרי פליטה) את הממונה לפרסם הנחיות לטיפול בבקשה להיתר פליטה, הכוללות את המידע את והפרטים הנחוצים לדעתו לשם החלטה בבקשה. הפרטים הנדרשים נועדו לאפשר לגורם המוסמך לבחון האם ועד כמה יוצר המפעל מפגעים, והאם ניתן לתת לו היתר פליטה ובאילו תנאים. קובץ הנחיות כזה (במהדורתו השנייה), הרלוונטי לענייננו, פורסם על ידי הממונה בספטמבר 2011. סעיף 95 לחוק קובע הוראות מעבר למען מפעלים מן הסוג שהחוק נועד להסדיר את פעילותם, ואשר פעלו כדין בטרם נכנס לתוקפו. על פי הוראות אלה רשאים המפעלים הללו להמשיך ולפעול ללא היתר פליטה עד להחלטת הממונה בבקשה להיתר (או עד ליום 30.9.16, לפי המוקדם), ובלבד שיגישו בקשה להיתר פליטה עד למועד שנקבע לכך. המועדים משתנים, לפי טיב הפעילות במפעלים לסוגיהם. סעיף 50 לחוק מסמיך את הממונה להטיל עיצומים כספיים על מי שהפר הוראה מן ההוראות הקבועות בסעיף 53 לחוק, ובכללן אי עמידה בהוראת סעיף 17 לחוק. העובדות הרלוונטיות 2. מפעל אלובין, שבבעלות העותרת, משתמש לצורך פעילותו בממסים אורגניים מוכלרים. ממסמכי הבקשה להיתר פליטה שהגישה, בסופו של דבר, עולה כי במסגרת פעילותו של המפעל נפלטים לסביבה, בצורה לא מבוקרת, כמויות משמעותיות של חומרים מסרטנים ושל חומר מזהם המזיק לבריאות. אין חולק, כי היה על המפעל, אשר פעילותו נכללת בפרט 2.6 לתוספת השלישית, להגיש בקשה להיתר פליטה עד ליום 1.3.12 (סעיף 95(א)(2) לחוק). על המפעל האחר שבבעלותה (ס.ה.ל.), היה להגיש את הבקשה עד ליום 1.3.11 (סעיף 95(א)(1) לחוק). המפעל האחר עמד בדרישה. העותרת לא הגישה את הבקשה לקבלת היתר פליטה במועד שנקבע לה בחוק, היינו ביום 1.3.12, אלא רק ביום 10.10.12, ומכאן ההחלטה בדבר העיצום הכספי. השתלשלות העניינים תפורט להלן. 3. ביום 12.8.10 ערך המשיב הדרכה עבור מפעלים שהיה עליהם להגיש בקשות להיתר פליטה לפי פרטים 2.3, 2.4 ו- 2.5 לתוספת השלישית. על מפעלים אלה היה להגיש בקשה עד ליום 1.3.11. המפעל האחר שבבעלות העותרת, ס.ה.ל., הוא אחד מן המפעלים הללו, ומנכ"ל העותרת נכח בהדרכה. במסגרת ההדרכה הציג המשיב מצגת, אשר לטענת העותרת הטעתה אותה לחשוב כי די במתן פרטים בקשר למקור הפליטה המופיע בתוספת השלישית, ולא באשר לכלל הפעילויות במפעל. לטענה זו נידרש בהמשך. 4. ביום 31.7.11 התקיימה מטעם המשיב הדרכה נוספת, הפעם עבור מפעלים שנדרשו להגיש בקשה להיתר פליטה על פי פרטים אחרים שבתוספת, ובכללם פרט 2.6, הרלוונטי למפעל אלובין שבבעלות העותרת. על מפעלים אלה היה להגיש בקשה עד ליום 1.3.12. גם הפעם נכח נציג העותרת בהדרכה. ביום 1.8.11 נשלח למשתתפי ההדרכה סיכום של הפגישה, ובין היתר נאמר בו כך: "הוסבר למפעלים כי המשרד החליט על ביצוע הליך משולב (אינטגרטיבי), ולפיכך יוצבו בזמן הקרוב ברישיונות העסק של המפעלים דרישה להגשה משלימה של מסמכים בנושאי סביבה אחרים, במועד הגשת הבקשה להיתר פליטה. הנחיות בנוגע להגשת המסמכים המשלימים תפורסמנה באתר האינטרנט של המשרד בתקופה הקרובה". הנחיות אלה פורסמו, כאמור, כחודש לאחר מכן, היינו בספטמבר 2011. עולה מהן מפורשות כי על הבקשה להתייחס לכלל התהליכים המזהמים המתקיימים במפעל, שאחת הפעילויות בו נכללת בפרט מן הפרטים המנויים בתוספת השלישית לחוק - עובדה ההופכת אותו למקור פליטה טעון היתר. כך נאמר בהן: "בקשה להיתר פליטה תכלול את המידע והפרטים הנדרשים בהנחיות אלה בנוגע לכל הפעילויות העשויות לגרום לפליטת מזהמים לאוויר באתר בו נמצא מקור פליטה טעון ההיתר, גם אם פעילות זו אינה טעונה היתר פליטה" (ראו נספח 23 לעתירה). עוד יש לציין כי במכתב הסיכום הנ"ל הוזמנו המפעלים לפנות בכל שאלה לאיש קשר, ששמו ומענו האינטרנטי צוינו בו. אין בידי העותרת טענה, כי פנתה לאיש קשר זה בשאלות הבהרה, וממילא אין בידיה טענה כי תשובות שניתנו לה הטעו אותה. 5. ביום 15.2.12 התקיים במפעל העותרת סיור ודיון, שתכליתו הייתה קבלת עדכון מן המפעל על מצב היערכותו לקראת הגשת הבקשה להיתר. במהלך הסיור הודיע מנהל המפעל כי הבקשה תכלול רק את תהליך ציפוי המתכות המתבצע במפעל, ולא תכלול תהליכים נוספים המתבצעים בו. במעמד זה הבהירו נציגי המשיב לעותרת כי הבקשה להיתר אמורה לכלול את כלל הפעילויות המתקיימות במפעל. למרות זאת, ביום 1.3.12, הוגשה בקשה להיתר פליטה למפעל האמור, בלא התייחסות לתהליכים הנוספים המתקיימים בו. 6. ביום 18.3.12 שלח המשיב דרישה למפעל להשלים את הפרטים החסרים עד ליום 15.4.12. בתגובה, ביום 28.3.12, פנה יועץ חיצוני למפעל, ד"ר גיל כץ, בבקשה מטעם המפעל להארכת המועד להגשת הבקשה עד ליום 15.7.12. בבקשה נטען כי בעלי המפעל טעו בהבנתם את ההנחיות שניתנו להם, וכי טעותם נובעת מן האופן בו הוצגו הדברים במצגת שהוזכרה לעיל. 7. נבהיר עתה את הטענה. המצגת, שהוצגה, כאמור, במהלך ההדרכה שנועדה למפעלים מסוגו של ס.ה.ל., מצטטת את הוראת סעיף 17 לחוק בדבר החובה לקבלת היתר פליטה, ואת הוראות המעבר, הקובעות מועדים שונים להגשת הבקשה על פי טיב הפעילות המתבצעת במפעלים הטעונים היתר. בהמשך, תחת הכותרת "סקטורים הנדרשים בהיתר על פי ה- IPPC", מפורטים הפרטים השונים המופיעים בתוספת השלישית, לפי סוג הפעילות ומועד הגשת הבקשה להיתר. בצד הפעילויות השונות המפורטות, מופיעים, בסוגריים, שמות המפעלים הרלוונטיים לאותה פעילות. ואכן, על יד פרט 2.6 מופיע ציטוט מתוקצר של פרט זה כפי שהוא מופיע בתוספת: "טיפול שטח של מתכות על ידי תהליך כימי או אלקטרוליטי באמבטיות טיפול", ובסוגריים מצוין שמו של המפעל שבבעלות העותרת (אלובין). כך גם מצוין מועד הגשת הבקשה על פי החוק, היינו מרץ 2012. לטענת העותרת, מאחר שהציטוט לעיל התייחס רק למקור הפליטה המופיע בתוספת השלישית (טיפול שטח של מתכות בתהליך כימי או אלקטרוליטי), סברה כי די אם תפרט בבקשה להיתר פליטה את הנתונים הרלוונטיים להליך זה בלבד. ועוד היא טוענת, כי רק ב- 15.2.12, בעת הסיור שנערך במפעלה, שבועיים לפני המועד להגשת הבקשה, התברר לה אחרת, ובלוח הזמנים הקצר שנותר לא יכולה הייתה לעמוד בנדרש. זו הטענה, וכפי שנראה בהמשך אני סבורה כי אין לה אחיזה. 8. מכל מקום, ביום 5.4.13 הודיע המשיב לעותרת כי הוא מאשר את דחיית המועד להגשת הבקשה, אולם רק עד ליום 3.5.13. המשיב הוסיף והבהיר, כי היה ולא תוגש הבקשה במועד הנדחה, תיחשב העותרת כמי שחזרה בה מהגשת הבקשה, על כל המשתמע מכך (תקנה 3(ג) לתקנות היתרי פליטה). בתאריך 29.4.12 הגישה העותרת בקשה להיתר פליטה, אולם גם הפעם חסרה הבקשה פרטים נדרשים. בין היתר, לא עודכנה התכנית ליישום BAT (Best Available Technology) והפחתת פליטות, באופן שתתייחס לכלל פעילות המפעל. 9. ביום 18.6.12 הודיע המשיב למנכ"ל העותרת כי היא נחשבת בעיניו כמי שחזרה בה מן הבקשה. העותרת לא ביקשה ארכה נוספת, והמשיכה לעדכן את המשיב בעניין מועדי דיגום הארובות הצפוי (לצורך הכנת הבקשה), תוך התעלמות מן המכתב האמור ומן הפרטים האחרים החסרים בבקשה. התכתבות אחרונה בעניין זה הייתה ביום 27.7.12. 10. ביום 9.9.12 נשלחה לעותרת הודעה בדבר הכוונה להטיל עליה עיצום כספי, בסכום של 885,330 ₪, בגין הפרת הוראה לפי סעיף 17(א) לחוק בצירוף סעיפים 95(א)(2) ו- 53(א)(2) לחוק. במועד זה, יש לומר, טרם הונחה בפני המשיב בקשה להיתר פליטה מטעם העותרת, ואין צריך לומר כי אף לא עמדה בלוח הזמנים שהתבקש על ידה (15.7.12). הבקשה המלאה הוגשה רק ביום 10.10.12. אין חולק כי בקשה זו עומדת בדרישות החוק, התקנות, וההנחיות. העותרת הגיבה על ההודעה בדבר הכוונה להטיל עליה עיצום כספי ביום 23.9.12, והחלטת הממונה ניתנה ביום 27.11.12. במסגרתה החליט הממונה על הפחתת סכום העיצום הכספי, מכוח סמכותו לפי תקנות אוויר נקי (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), תשע"א-2011 (להלן: תקנות ההפחתה), והעמידו על סכום של 531,198 ₪. ההפחתה נעשתה על פי תקנה 2(א)(1) לתקנות ההפחתה, המאפשרת הפחתה של 20% מן העיצום מקום שהחברה לא הפרה הוראה מהוראות החוק או על פיו בחמש השנים שקדמו להפרה (יוער כי העותרת הורשעה בשנת 2010 בעבירות של זיהום אוויר בלתי סביר, אולם העבירות עצמן בוצעו בשנים 2004-2005). כן נעשתה הפחתה נוספת בשיעור של 20%, על פי תקנה 2(א)(4) לתקנות ההפחתה לנוכח העובדה שבסופו של דבר הגישה העותרת בקשה להיתר פליטה. העותרת שבה ופנתה גם במהלך חודש דצמבר 2012 בבקשה לבטל את ההחלטה בדבר הטלת העיצים, ובסופו של דבר, ביום 10.2.13, הודיע הממונה לעותרת, במכתב מנומק, כי הוא נותר בעמדתו. בעקבות מכתב אחרון זה פנתה העותרת להתאחדות התעשיינים, על מנת לרתום אותה למהלך שיביא לביטול העיצום הכספי. אכן נעשתה פנייה כזו מטעמה של ההתאחדות, שהניבה פגישה בראשות מנכ"לית המשיב. פגישה זו התקיימה ביום 3.6.13. בעקבותיה הודיע המשיב לעותרת ביום 11.6.13, כי לא נמצאה הצדקה לשינוי ההחלטה, אולם תישקל בחיוב פנייה לפריסת סכום העיצום לתשלומים, לאחר קבלת אישור רואה חשבון המעיד על כך שאין ביכולתה של העותרת, לפי תזרים המזומנים הצפוי, לשאת בתשלום העיצום הכספי (תקנה 4 לתקנות ההפחתה). העותרת לא פנתה בבקשה כזו, ותחתיה הגישה את העתירה שלפניי. עיקר טענות הצדדים 11. העותרת טוענת כי פעלה בתום לב, וכי הגישה את הבקשה להיתר פליטה על פי הבנתה את המצגת. רק שבועיים לפני מועד הגשת הבקשה על פי החוק נתברר לה כי היא טועה בהבנתה את הדרישות מכוח החוק. לדבריה, גם ממכתבי המשיב עולה כי אין הוא חולק על כך שרק ביום 15.2.12 נודע לה כי הבקשה אמורה לכלול את כלל הפעילות במפעל. לטענתה, עשתה מאמצים ניכרים לעמוד בלוחות הזמנים אולם בזמן הקצר שנותר לא היה זה אפשרי להגיש את הבקשה המלאה. בהקשר זה עומדת היא על כך, שההבדל בין הבקשה במתכונת כפי שהובנה על ידה, לבין הגשתה במתכונת הנדרשת, מתבטא בכך שבעוד שעל פי הבנתה, היה עליה לטפל בארובה אחת, הרי שעל פי המתכונת הרחבה היה עליה להקים עשר ארובות ולטפל בהן. העותרת מוסיפה כי במהלך החודשים שחלפו עד להגשת הבקשה המלאה אכן נבנו תשע ארובות חדשות. בנסיבות אלה, וכשבסופו של דבר הוגשה הבקשה כנדרש, אין כל הצדקה להטיל עליה עיצום כספי, ודאי לא בשיעור הגבוה שנקבע. לטענת העותרת, משמעות הותרת ההחלטה בעינה - פגיעה קשה בסיכוי להמשך פעילותה. 12. המשיב טוען כי לא ניתן להסתמך על המצגת על מנת להגיש בקשה להיתר פליטה. מכל מקום, גם מן המצגת עצמה לא ניתן היה להבין את שטוענת לו העותרת, כי אם להיפך. זאת ועוד, המשיב פרסם הנחיות ברורות מבעוד מועד וקיים הדרכות למפעלים הרלוונטיים. עובדה היא שהמפעל האחר שבבעלות העותרת, המנוהל על ידי אותו מנכ"ל, הבין את הדרישה לאשורה והגיש בקשה מלאה בדיוק על פי ההנחיות. בנוסף, גם יתר המפעלים שהיה עליהם להגיש בקשה להיתר פליטה בהיותם בעלי מקור פליטה המתואר בפרט 2.6 לתוספת השלישית, לא טעו בהבנת המצגת והגישו כולם את בקשותיהם תוך התייחסות לכלל התהליכים המתקיימים בהם. עוד מדגיש המשיב כי העותרת לא עמדה אף לא בלוח הזמנים שקצבה לעצמה, כשביקשה את הארכת המועד להגשת הבקשה עד ליום 15.7.12. אשר לטענה כי היה על העותרת להקים תשע ארובות חדשות, מלבד זאת שהטענה לא נטענה בתכתובות בהן ביקשה העותרת ארכה להגשת הבקשה, הרי שעוד בטרם הוגשה הבקשה להיתר פליטה ובלא קשר אליה, היה עליה להתקין ארובות אלה על פי רישיון העסק של המפעל מיום 11.3.11. לכאורה, אם כך, הייתה העותרת מצויה בהפרה של תנאי רישיון העסק, בעת שהגישה את הבקשה להיתר פליטה. מכל מקום, לצורך הגשת הבקשה להיתר לא הייתה מוטלת על העותרת חובה ליישם באופן מיידי שינויים בתשתיות המפעל, וכל שהיה עליה לפרט הוא את התכניות הנדרשות לשדרוג התשתיות ואת לוחות הזמנים הנדרשים לשם כך. ההחלטה להטיל עיצום כספי נתקבלה בחלוף למעלה משבעה חודשים מהמועד שנקבע בחוק, לאחר שניתנו ארכות שהעותרת לא עמדה בהן. המדובר, אפוא, בהחלטה סבירה שאין להתערב בה. בהקשר זה מדגיש המשיב כי הוא רואה חשיבות לקיים מדיניות אחידה ועקבית כלפי מפעלים מזהמים, והמסר לפיו מפעל המגיש בקשה באיחור משמעותי יזכה ליחס זהה כמו מפעל המשקיע משאבים על מנת לעמוד בדרישות החוק הינו מסר בלתי רצוי. הכרעה 13. עיון במצגת מלמד, כי אין בה כדי לבסס את הנטען על ידי העותרת. העמודים הראשונים בה מפרטים את הוראות החוק הרלוונטיות, היינו את הוראת סעיף 17 ואת הפרטים המנויים בתוספת השלישית בצירוף עם הוראות המעבר לעניין המועדים להגשת הבקשה להיתרי פליטה. זהו שיקוף מדויק של החוק, וכפי שאין בידי העותרת טענה לפיה עיון בסעיפים אלה בחוק ובתוספת השלישית עלולים להטעות ולהביא לכלל מסקנה כי הבקשה אמורה להתייחס אך ורק לפעילות ההופכת את המפעל ל"מקור פליטה טעון היתר", כך אין להבין זאת מן המצגת. ואכן, לאחר שהמצגת מפרטת את הסעיפים הרלוונטיים, נאמר בה, למשל בעמ' 7, כי על מגיש הבקשה לכלול בה, בין היתר, מידע על מקור הפליטה ומידע על סקר תהליכים. רוצה לומר, עליו לפרט את התהליכים במפעל. וכך, בעמ' 9 ואילך, מפרט עורך המצגת למה הכוונה ב"סקר תהליכים". נאמר תחת ראש פרק זה כי לכל תהליך במתקן הייצור יש להגיש טופס נפרד הכולל תיאור מילולי, והמפרט את תהליך הייצור, תהליך יצירת המזהם, חומרים המשמשים בתהליך וכו'. פרק זה בא לאחר הפרק המפרט מה המידע הנדרש על מקור הפליטה (פעילות מקור הפליטה, רשימה של מקורות פליטה טעוני היתר שעבורם מוגשת הבקשה, סביבת מקור הפליטה). מכאן, שאין זהות בין המידע הנדרש על מקור הפליטה המסוים, ההופך את המפעל למפעל הטעון היתר פליטה, לבין המידע הכללי הנדרש בנוגע לכל תהליכי הייצור בו ובפרט מוקדי פליטה נוספים, שאינם נכללים, בהכרח, בתוספת השלישית. נזכיר, כי בסעיף ההגדרות קיימת אבחנה בין "מקור פליטה", שהוא מיתקן שנפלט ממנו מזהם לאוויר עקב פעולה או תהליך המתבצע בו או באמצעותו, לבין "מקור פליטה טעון היתר", שהוא מקור פליטה המתבצעת בו פעילות מאלה המפורטות בתוספת השלישית. ובסעיף 18 לחוק נאמר כי הבקשה להיתר פליטה תוגש על פי הפרטים שייקבעו בהוראות השר, ובכללם תיאור מקור הפליטה, רכיביו והפעילויות בו, פירוט המזהמים הצפויים להיפלט ממנו, ועוד. ודוק: "מקור פליטה" נאמר, ולא "מקור פליטה טעון היתר". המידע נדרש, אפוא, לכלל התהליכים המהווים מוקדי פליטה, גם אם רק חלק מהם מנויים בתוספת השלישית. והנה, כעולה מתשובת המשיב, הנתונים החסרים (שהושלמו בבקשה שהוגשה לבסוף באוקטובר 2012), היוו את ליבת הבקשה ובלעדיהם לא ניתן היה לבדוק אותה, ובטיעון בעל פה הוסיפה ב"כ המשיב כי מן הבקשה השלמה עולה, כי האזור המזהם יותר הוא דווקא האזור שלא נכלל בבקשה ממרץ 2012. 14. כך גם יש לעמוד על העובדה שהעותרת לא ראתה להזכיר בעתירתה, היינו שבנוסף לפגישה באוגוסט 2010, שנערכה עבור מפעלים מסוג אחד (ובכללם מפעל ס.ה.ל. שבבעלותה), נערכה ביולי 2011 פגישת הדרכה נוספת עבור מפעלים מסוג אחר (ובכללם מפעל אלובין שבבעלותה), ונאמר בה מפורשות כי על מבקשי ההיתר לפנות להנחיות שיפורסמו לעניין זה. כפי שראינו, איש אינו יכול לחלוק כי ההנחיות מחייבות מתן מידע מפורט ביחס לכלל התהליכים במפעל. קשה לחשוב על דברים מפורשים מאלה שנכתבו בציטוט שהובא לעיל. נציג העותרת נכח בהדרכה זו ומכאן שהיה על העותרת לפנות להנחיות, שפורסמו כשנה לאחר המצגת, ולהדריך עצמה בנדרש על פיהן. 15. על כל אלה נוסיף כי ראיה לכך שהעותרת עצמה הבינה שעליה ליתן מידע מלא על כלל התהליכים במפעל מצויה בהתנהלותה ביחס למפעל האחר, שהבקשה לגביו הוגשה דווקא לאחר ובעקבות ההדרכה שבמהלכה הוצגה המצגת. מה שהובן לגבי אותו מפעל, ודאי הובן גם לגבי המפעל הנדון. וכך גם לא למותר לשוב ולהזכיר כי כעולה מתשובת המשיב, לא היה מפעל אחר שכשל בהבנה כפי שכשלה העותרת, לטענתה. 16. אין בידי לקבל את טענת העותרת, לפיה ממכתבי המשיב עולה שאין הוא חולק על כך שרק ב- 15.2.12 הובהר לה כי עליה להגיש בקשה רחבה יותר מזו שהתכוונה להגיש. אכן, כתוצאה מן הסיור במפעל נשלח סיכום, ובו תועדה טענת נציגיו לפיה הבקשה להיתר אמורה לכלול אך את התהליכים המופיעים בתוספת השלישית וההבהרה שניתנה בו במקום כי הבקשה צריכה לכלול את כלל הפעילויות המבוצעות במפעל. כך גם הוזכר הסיור והדברים שנאמרו בו במכתב מיום 5.4.13, בו התקבלה חלקית בקשת הדחייה. אולם מכאן אין ראיה שעד לאותו מועד, הטעה מישהו מטעם המשיב את העותרת לחשוב אחרת. ולהיפך, כפי שראינו לעיל, קובץ ההנחיות שפורסם עוד בספטמבר 2011 מנחה מפורשות כי יש להגיש בקשה ובה מידע כולל על כלל התהליכים העשויים לגרום לפליטת מזהמים לאוויר, באתר בו נמצא מקור הפליטה הטעון היתר (שלא לדבר על כך שהדברים נובעים גם מן המצגת, וכמובן גם מהוראות החוק עצמו). 17. עוד יש לציין, כי טענת העותרת לפיה לשם הגשת הבקשה היה עליה להקים תשתיות חדשות, אינה מעוגנת בהנחיות ובמצגת. ההיפך הוא הנכון. כך, למשל, בעמ' 16 למצגת, תחת הכותרת "תוכנית לישום BAT והפחתת פליטות" נאמר, כי על המבקש להציג תכנית מפורטת ליישום ה- BAT הנבחר ולוחות זמנים מוצעים לכל אחד משלבי יישום התכנית. הערתו של המשיב, לפיה ככל שהעותרת טוענת עתה כי היה עליה להקים 9 ארובות חדשות לשם הגשת הבקשה, משמעות הדבר כי פעלה בניגוד לתנאי רישיון העסק שניתן לה בשנת 2011 - יש לה אפוא על מה שתסמוך. 18. בצדק טוען המשיב, כי העותרת קיבלה דחייה, גם אם לא את מלוא התקופה שביקשה, ולא הגישה את הבקשה גם לפי המועד בו ביקשה היא עצמה להגישה (15.7.12). טענות כגון עומס עבודה בחברות הדיגום אינן יכולות לעמוד, שכן חברות אחרות שנדרשו להשלים פרטים חסרים בבקשותיהם באותה עת עמדו בלוח הזמנים שנקבע להם. יתרה מזאת, גם לאחר שנשלח לעותרת מכתב בו הודיע המשיב כי הוא רואה אותה כמי שחזרה בה מן הבקשה, לא הוגשה על ידה בקשת דחייה נוספת, ולא נטען על ידה כי עליה להקים ארובות חדשות. העותרת בחרה להתעלם מן ההתראה שבמכתב, ולהמשיך ולדווח על התקדמות בהליכי הדיגום, תוך התעלמות מפרטים אחרים אותם מצא המשיב חסרים בבקשה. לא נאמר בדיווחיה דבר על המועד הצפוי להגשת הבקשה. טענת העותרת לפיה לא קיבלה את המכתב האמור אינה יכולה לעמוד, שכן הוא נשלח לכתובת הדוא"ל אליה נשלחו כל ההתכתבויות האחרות בין המשיב לבינה, וכעולה מן הנספח הרלוונטי שצורף לכתב התשובה, המכתב אכן נשלח אליה ומנכ"ל העותרת אף הגיב עליו (בטענה הבלתי נכונה לפיה "החוסר היחידי להשלמת ההגשה הוא דגימת ארובות"). 19. במכתב המשיב מיום 27.11.12, בו הודיע על החלטתו להטיל על העותרת עיצום כספי (מופחת) לאחר ששקל את טענותיה, מציין המשיב כי על אף שהעותרת ידעה שעליה להגיש בקשה המתייחסת לכלל התהליכים במפעל כבר ב-15.2.12 (וכפי שראינו לעיל מכלול הנסיבות מלמד כי ידעה על כך קודם לכן), הרי שנציג מטעמה פנה לחברת דיגום רק ביום 30.4.12, היינו יותר מחודשיים לאחר אותו סיור. עובדה זו מתיישבת עם כלל העובדות שפורטו לעיל, מהן עולה כי לעותרת לא אצה הדרך לקיים את הוראות החוק ואת הדרישות שהופנו אליה כדין, מטעמים השמורים עימה. 20. לא מצאתי בטיעוני ב"כ העותרת מענה לכלל התהיות והקשיים העולים מהתנהלותה, והמפורטים לעיל. נוכח כל אלה, נראית בעיני החלטתו של המשיב להטיל על העותרת עיצום כספי ראויה ואף מתחייבת, שהרי משמעות אי הגשת הבקשה במועד הינה, שהעותרת פעלה במשך כשבעה חודשים בניגוד לחוק. בהקשר זה יש להדגיש, כי תכלית קציבת המועד להגשת בקשה להיתר פליטה מובנת מאליה. בבקשה נדרש המבקש לפרט את לוחות הזמנים הנדרשים לשם התאמת המפעל לתקינה ראויה ולהפחתת מזהמים, וככל שמתעכבת הגשת הבקשה, ממשיך המפעל לפלוט מזהמים לאוויר באופן בלתי מבוקר, מועד שדרוג התשתיות נדחה, והפגיעה באינטרס הציבורי לאוויר נקי נמשכת והולכת. 21. גם בהנחה שהעותרת טעתה בתום לב בהבינה את הדרישה להגשת בקשה להיתר פליטה כדרישה מצומצמת יותר מזו שבפועל (הנחה שאינה עולה בקנה אחד עם המפורט לעיל), אין טענה זו יכולה לסייע בעדה. תכלית החקיקה המודרנית העוסקת בהסדרת סוגיות הקשורות באיכות הסביבה בכלל, ובפרט כאשר זו נועדה להגן על שלום הציבור מפני חומרים מסרטנים, מחייבת הטלת אחריות חמורה על המפר, גם אם אין אשם בהתנהלותו (ראו בהקשר אחר: בג"צ 6971/11 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 2.4.13). בענייננו, גם אם מלכתחילה טעתה העותרת בהבנת הדרישה, הרי שגם לאחר ה- 15.2.12 לא פעלה כמצופה ממנה וכמתחייב על פי החוק לשם הגשת הבקשה במועד הנדחה, ואף לא עמדה במועד שקצבה לעצמה בבקשת הדחייה. 22. אשר לבקשה החילופית להורות על הפחתת העיצום, אני סבורה כי אין הממונה רשאי לחרוג מן ההוראות הקבועות בחוק ובתקנות ההפחתה, וממילא אין בית המשפט מוסמך לעשות כן. דומה, כי גם ב"כ העותרת מבין זאת, ועל כן טען כי על בית המשפט לתור אחר "פרשנות יצירתית", או להגיע למסקנה כי אם אין הדבר ניתן, יש להורות על ביטול העיצום כולו. 23. גובה העיצום הכספי קבוע בהוראות החוק עצמו (סעיף 53(א)), ושיעורי ההפחתה כמו גם עילות ההפחתה קבועים בתקנות ההפחתה. המחוקק לא הותיר, אפוא, שיקול דעת לממונה, לא באשר לגובה העיצום הכספי, ולא באשר לעילות להפחתתו או לשיעור ההפחתה. שיקול דעתו נתון לו בכל הנוגע לעצם הטלת העיצום הכספי, להחלת עילה מעילות ההפחתה על עניינו של המבקש זאת, וכן בנוגע לשיעור ההפחתה - עד לגובהו המרבי כפי שנקבע בתקנות. ב"כ העותרת אינו חולק על כך שאין בידיו להצביע על עילת הפחתה נוספת הקבועה בתקנות ההפחתה, ואשר הממונה לא נדרש אליה. כך גם אין חולק כי הממונה עשה שימוש בשיקול דעתו והפחית את העיצום הכספי בשיעור הגבוה ביותר שהוא מוסמך לו (על אף שכלל לא נתבקש לעשות כן על ידי העותרת). עמדה בלתי מתפשרת זו של המחוקק מתיישבת עם תכליתו של החוק ועם כלל מארג החוקים שנועדו להגן על הסביבה. לא נמצאה לי אותה פרשנות יצירתית עליה המליץ ב"כ העותרת, אשר יהיה בה להוביל להפחתת העיצום הכספי בניגוד מפורש לעולה מן החוק ומתקנות ההפחתה, ולא נמצאה לי הצדקה לכך. טענת ב"כ העותרת לפיה במקרה כזה נכון יהיה להורות על ביטול העיצום כולו אינה יכולה להתקבל בנסיבות העניין. אכן, לא מן הנמנע כי במסגרת שיקול דעתו אם להטיל עיצום כספי ישקול הממונה את גובה העיצום המתחייב מן החוק ומן התקנות, ביחס להפרה המצמיחה עילה להטלתו. אלא שבענייננו, הגעתי למסקנה כי המשיב הפעיל את שיקול דעתו כדין בהטילו עיצום כספי על העותרת, ומשכך לא ראיתי מקום לקבלת הטענה ששיעורו מצדיק את ביטולו. רשמתי לפניי את התחייבות ב"כ המשיב לפיה היה ותוגש בקשה לפריסת תשלומים ויצורף לה אישור רואה חשבון שיעמוד בדרישות הקבועות בתקנה 4 לתקנות ההפחתה, תיענה הבקשה בחיוב. בכפוף להערה אחרונה זו, העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. זיהום אוויר