פסק דין הצהרתי שלפיו שטר המשכנתה, התנאים המיוחדים לו והסכם מבוטלים מחמת הטעיה השני, להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל 17-20516-12-1 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל כפר סבא (להלן:-"תיק ההוצאה לפועל") או למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע שלא לנקוט כל הליך במסגרתו. 1. רקע: התובעת קיבלה בירושה מהוריה את מלוא הזכויות בבית פרטי ברחוב הניצנים 16 בשכונת נווה עוז בפתח תקווה (להלן:-"הבית"), הבנוי על חלקה 66 בגוש 6371, ששטחה 645 מ"ר (להלן:-"החלקה"). על החלקה בנוי גם מחסן שהוכשר למגורים בו מתגורר בנה של התובעת, באשר לבית עצמו- בתביעה נטען כי התובעת מתגוררת בו, אך כפי שיובהר- טענה זו אינה נכונה. לאחיה של התובעת, מר גדעון ברגר (להלן:-"האח"), העניקו עוד בחייהם ההורים את עסקם, חברת ש.ברגר ובנו בע"מ (להלן:-"החברה"). משך שנים ניהל האח את החברה. בשלב כלשהו נקלעה החברה לקשיים כלכליים עד שניתן נגדה צו להקפאת הליכים במסגרת תיק פירוק 18924-01-10 שנוהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. נגד האח ניתן צו כינוס ביום 2.10.11 במסגרת תיק פש"ר 38017-09-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה וביום 8.11.12 הוכרז כפושט רגל. הנתבע, אשר כפי שנטען בכתב התביעה עוסק במתן הלוואות, הלווה לאח כספים. עו"ד מרדכי ווהב (להלן:-"עו"ד ווהב"), שימש ועודו משמש כבא כוחו. התובעת טוענת בכתב התביעה שהנתבע, אותו לא פגשה מעולם, הגיש בחודש פברואר 2010 לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כספית נגד האח, גרושתו, בנו (להלן:-"עומר") והחברה בסך 1,730,619 ₪. התביעה הוגשה כאשר החברה היתה כבר בהקפאת הליכים. עוד טרם התקיים דיון או הוגש כתב הגנה, נחתם ביום 14.3.10 הסכם בין הנתבע לבין האח ועומר (להלן:-"ההסכם"), בידיעת עורך דינו של האח, עו"ד יהודה זינגר (להלן:-"עו"ד זינגר"). לפי ההסכם אשר התובעת טוענת כי הוא הסכם פיקטיבי, יינתן פסק דין המחייב את האח לשלם למשיב סך של 2,300,000 ₪, עומר יחויב בתשלום סך של 250,000 ₪ והאח ימציא שטר משכנתה בדרגה ראשונה על הזכויות בחלקה כשהוא חתום על ידי התובעת להבטחת פירעון החוב. עוד סוכם כי הנתבע יעביר לעו"ד זינגר סכום של 200,000 ₪ לצורכי פרעון חוב לכונס הנכסים שמונה בתיק הוצאה לפועל על הזכויות בחלקה, וכן ימסור הנתבע לאח שני שיקים בגובה 125,000 ₪ כל אחד וימציא ערבות להבטחת פירעון חובו של עומר בסך 250,000 ₪. כנטען בתביעה, לאחר שנחתם ההסכם פנה האח אל התובעת כדי שתיגש עימו למשרדו של עו"ד זינגר, כדי שיסייע לה להעביר את מלוא הזכויות בחלקה על שמה באמצעות צווי קיום צוואות הוריה וסילוק חובות שמקורם בפעילות החברה. ביום 18.3.10 פנו התובעת והאח למשרד עו"ד זינגר ושם, במהלך החתימה על מסמכי העברת הזכויות על שמה של התובעת, טוענת היא שהוחתמה גם על שטר משכנתה ועל נספח תנאים מיוחדים לשטר המשכנתה, מבלי שהיתה מודעת על מה היא חותמת ומבלי שידעה על חתימת ההסכם בין האח לנתבע. כל שהוסבר לה היה שמדובר בחוב זמני שאמור להיפרע בתוך פחות משלוש שנים וכי הנתבע, שהוא חבר של האח, אף הוסיף והלווה לאח 700,000 ₪ מתוך יחסי אמון. לטענת התובעת, עסקינן בהסכם פיקטיבי שלא הוגש לאישור בית המשפט אלא הוכנה פסיקתה תמציתית שנחתמה, בה נכתב שהאח ובנו חבים לנתבע סכום בגובה 2,550,000 ₪ במסגרת התובענה שהוגבלה לסכום 1,730,619 ₪ בלבד. התובעת טוענת כי מעולם לא פגשה את הנתבע ולא ידעה שהגיש התובענה או שחתם על הסכם עם האח, ועובדות אלו התגלו לה רק לאחר שנפתח נגדה תיק הוצאה לפועל. ביום 16.10.12 פתח הנתבע תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתה. לתובעת נשלח טופס אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, אותו העבירה לאחיה שהעבירו לעו"ד זינגר. ביום 17.2.13 זומנה התובעת למשרדו של עו"ד זינגר כדי לחתום על ייפוי כח לצורך ייצוגה בתיק ההוצאה לפועל וכן על "הסכם פשרה" שלפיו מסכימה היא למינוי ב"כ הנתבע ככונס נכסים למימוש המשכנתה תוך מתן אורכה למכור בעצמה את החלקה עד ליום 20.5.13, שאם לא כן ימכור כונס הנכסים את זכויותיה בחלקה. כן הוסכם כי מתחייבת היא למסור את החזקה בחלקה לידי עו"ד ווהב לאחר שוויתרה על זכות המדור וכי החוב יופחת ל-1,516,000 ₪ בתוספת ריבית בגובה אחוז לחודש (להלן:-"הסכם הפשרה"). התובעת הגישה בחודש אפריל 2013 את התובענה דנן ובקשה לצו מניעה זמני למניעת עשיית פעולות מצד הנתבעים במסגרת תיק ההוצאה לפועל עד להחלטה אחרת. בדיון שהתקיים לפני ביום 14.4.13 נמחק עו"ד ווהב והוסכם כי המשכנתה לא תמומש עד להחלטה אחרת. לאחר שנחקרו הצדדים ועדיהם והוגשו כל הסיכומים הגיעה העת ליתן פסק דין. טיעוני הצדדים: טענות התובעת: התובעת עותרת, כאמור, להצהרה על ביטולו של שטר המשכנתה ושחרור החלקה מרישום המשכנתה, וטוענת כי הנתבע עוסק במתן הלוואות וכי הלווה לאח ולעומר סכומי כסף שונים, נתן להם ערבויות בנקאיות וניכה עבורם שיקים, אך מיד כשהבין כי החברה עומדת לפני קריסה כלכלית ולאחר שכבר החלו הליכי פירוק, הגיש ביום 7.2.10, בידיעתם של האח ועומר, תביעה פיקטיבית לבית משפט השלום בתל אביב נגדם, נגד אשתו של האח ונגד החברה שבבעלותם בגובה 1,730,619 ש"ח. טרם בירור התובענה חתם הנתבע ביום 14.3.10 על ההסכם שלפיו האח ישלם לו 2,300,000 ₪, סכום העולה על סכום התביעה. כן ישלם עומר 250,000 ₪, ובתמורה תמחק החברה ואשת האח מהתובענה, האח ידאג לרישום משכנתה בדרגה ראשונה על מלוא הזכויות בחלקה השייכת לתובעת, בעלת הזכויות, להבטחת פרעון החוב. עוד הוסכם שהנתבע יעביר לידי עו"ד זינגר סכום בגובה 200,000 ש"ח לפירעון החוב לעו"ד סלפוי, שמונה ככונס הנכסים על הזכויות בחלקה בתיק ההוצאה לפועל. הצדדים להסכם התחייבו לשמור עליו בסודיות. הסכם זה לא הוגש לאישורו של בית המשפט אלא הוגשה פסיקתה חתומה והכל מתוך מטרה להערים על נושי החברה והנאמן שמונה לה. התובעת הוחתמה, מבלי שפגשה את הנתבע, על שטר משכנתה ועל תנאים מיוחדים לשטר משכנתה שלפיהם ערבה היא לחובה של אחיה באמצעות זכויותיה בחלקה, וזאת מבלי שהיתה מיוצגת על ידי עורך דין, לא הוסבר לה על מה בדיוק היא חותמת ועל קיומה של התביעה. במועד החתימה על שטרי המשכנתה סברה התובעת כי היא חותמת על מסמכים שמטרתם לסייע לה להשלים את רישום הזכויות בחלקה על שמה באמצעות צווי קיום צוואות הוריה וסילוק חובות שמקורם בפעילות החברה. כך הוסבר לה, לשיטתה, על ידי אחיה ועו"ד זינגר. התובעת טוענת עוד שעו"ד זינגר, שהיה כבול להסכם שתוכנו נשמר בסודיות, לא גילה לה אודות התביעה או ההסכם הפשרה וממילא לא הסביר לה על מה מחתים אותה. זאת ועוד. נמסר לה מידע כוזב שלפיו החוב לו היא ערבה הוא חוב זמני שעתיד להיפרע תוך שלוש שנים ומאחר שהנתבע היה בטוח שהחוב ישולם לו הוא אף הוסיף והלווה לאח עוד 700,000 ₪. כל שנאמר לה הוא שחתימתה על המסמכים נדרשת לסייע להשלמת העברת הזכויות על שמה ולפירעון חובות החברה שבגינם נרשם צו כינוס על הזכויות בחלקה עוד כשהוריה היו בין החיים. לאחר קרות האירועים המתוארים הגיש הנתבע בשנת 2010, תביעת חוב לנאמן שמונה לנכסי החברה. ההצהרה שצורפה לתביעת החוב לפיה, שכביכול, לא עומדת לו כל בטוחה להבטחת סילוק החוב ודאי שאינה נכונה שעה שהנתבע ידע שהתובעת חתמה על שטר משכנתה להבטחת חובו. עוד הצהיר הנתבע שחובו עומד אך על סך 1,073,641 ₪ נכון ליום 2.11.10 ולא על גובה החוב בגינו נפתח מאוחר יותר תיק הוצאה לפועל נגד התובעת, וכן שהחייב האמיתי אינו האח אלא החברה שזכרה לא בא בגדר הסכם הפשרה. בהמשך, ביום 16.10.12 פתח הנתבע את תיק ההוצאה לפועל במסגרתו הוגשה בקשה למימוש משכנתה. טופס אזהרה נשלח לתובעת אותו מסרה לאח שהעבירו לעו"ד זינגר. עו"ד זינגר זימן את התובעת למשרדו לשם חתימה על ייפוי כוח לצורך ייצוגה בתיק ההוצאה לפועל וכן על מסמך שנשא את הכותרת "הסכם פשרה". התובעת סבורה כי יש לראות באח ובבנו כלווים ובנתבע כמלווה ומשכך יש לראותה אך כערבה לחובות אלו ומשכך הופרו כלפיה חובות הגילוי הנאות. נוכח כל האמור, כשהבינה התובעת על מה חתמה פנתה לסיוע משפטי ולהגשת התובענה דנן, בה עותרת היא, כאמור, לביטול המשכנתה ותנאיה המיוחדים, לביטול הסכם הפשרה עליו חתמה ולסגירת תיק ההוצאה לפועל. טענות הנתבע: הנתבע כופר בטענות התובעת וגורס כי הוא זכאי למימוש המשכנתה. לטענתו, אין ממש במיוחס לו על ידי התובעת. בבעלתו חנות לממכר חומרי בנין ותעשיה השוכנת בנתניה. בין האח לבינו התנהלה מערכת עסקית בה רכש האח מוצרים מהחנות למטרות פעילות החברה שבבעלותו. הנתבע כופר בטענות התובעת שלפיהן דובר בתביעה פיקטיבית ובהסכם פיקטיבי שנחתם בעקבותיה וטוען כי אין לו יריבות עם התובעת וכי עליה להפנות טענותיה לאח ולעו"ד זינגר. לגופן של טענות התובעת, משיב כי התובעת ידעה אודות מצבו הכלכלי העגום של האח, הסכימה לערוב לחובותיו לנוכח קירבתם המשפחתית, ועשתה כן באופן מודע. לאחר שגילתה, לטענתה, שנפתח נגדה תיק הוצאה לפועל הגישה תצהיר בו ציינה כי בכוונתה לפרוע את החוב על ידי מכירת החלקה בעצמה ומשכך עתרה לאורכה בת שלושה חודשים. בתום התקופה שהוקצבה לתובעת לעשות כן, משלא מכרה החלקה בעצמה, חתמה על הסכמה למינוי כונס נכסים ומימוש הנכס אם לא ייפרע החוב עד ליום 20.5.13. לטענתו, התנהלות זו של התובעת מעידה כי הבינה על מה חתמה, על השלכות התחייבותה לערוב לחובות האח, ומשכך אינה יכולה עתה לטעון כי במועד החתימה לא הוסבר לה פשר העניין. 3. דיון והכרעה: לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים שהגישו ב"כ הצדדים ושמיעת העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות, ולהלן אנמק החלטתי:- טרם הדיון בטענות אציין כי התובעת העלתה טענות לעניין העדפת נושים והונאה של הנאמן בהקפאת הליכים כמו גם טענה שלפיה יש לראותה כערבה, את האח כלווה ואת הנתבע כמלווה. טענות אלו הועלו לראשונה במסגרת הסיכומים. נקבע זה מכבר כי רשימת הפלוגתאות העומדות להכרעה מתבססת על כתבי הטענות וכל טענה שמועלית בשלב מאוחר יותר מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת יריעה". המקרים בהם התיר בית המשפט שינוי חזית היו במקרה של תיקון כתב טענות באישורו של בית המשפט, או שינוי חזית בהסכמה, מפורשות או מכללא, של בעל הדין שכנגד (ע"א 9118/06 שנרום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (לא פורסם 5.3.09). הרציונאל העיקרי העומד בבסיסה של הלכה זו הוא מניעת עיוות דין. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובע הוא שמשנה את החזית, שהרי מבחינת הנתבע, משקפים כתבי הטענות של התובע את עילת התביעה נגדו ואם יאפשר בית המשפט לתובע לשנות את גרסתו במהלך הדיונים, הרי שיכולתו של הנתבע להתגונן עלולה להיפגע [רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (לא פורסם, 25.10.07). בענייננו, לא נקטה התובעת אף אחת מן הדרכים האפשריות המתוארות לעיל ולא העלתה כל הסבר לסיבת האיחור בהעלאת טענות אלו בשלב מתקדם של ההליך, למעט התייחסות לאקונית ביותר בסיכומי התשובה מטעמה (סעיף 1 לסיכומי התשובה מטעם התובעת) לטענת שינוי חזית שהעלה הנתבע במסגרת סיכומיו. לנוכח האמור לעיל סבורה אני שמדובר בשינוי חזית ואיני נדרשת להן. עוד נקודה אליה ברצוני להתייחס, טרם אחל בדיון לגופו של עניין, היא סוגיית המגורים בבית. התובעת טענה בכתב התביעה ובבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כי היא "מתגוררת בגפה" בבית (סעיף ב2 לכתב התביעה ולבקשה למתן צו מניעה זמני) אך לאחר שהנתבע כפר בטענה זו בכתב הגנתו וטען כי מחקירה שערך עולה שמתגוררת היא ברחוב שגאל מרק 17/21 תל אביב (סעיף 30 לכתב ההגנה), שינתה את גירסתה הן בחקירתה לפני הן בסיכומיה, ללא כל נימוק או הסבר, וטענה כי בעבר התגוררה בבית אך היום מתגוררת בו ביתה (סעיף 3א לסיכומים). יוער כבר עתה כי התנהלות זו מצידה של התובעת תמוהה ומעוררת תהיות. לגופם של הדברים: התובעת טוענת, כאמור, כי עסקינן בתביעה פיקטיבית שבעקבותיה נחתם הסכם סודי מכוחו הוחתמה על שטר משכנתה ותנאים מיוחדים למשכנתה מבלי שניתן לה ייצוג משפטי הולם ומבלי שידעה כלל על מה היא חותמת ואת נסיבות החתמתה על טפסים אלו. לשיטתה, מדובר בחוזה למראית עין או חוב שמקורו בהלוואות ש"הולבנו" למטרות התביעה שהגיש הנתבע טרם פירוק החברה ומינוי נאמן לנכסיה והכרזת האח כפושט רגל. לדידה, גם לאחר שנפתח תיק הוצאה לפועל נגדה חתמה על הסכם פשרה, גם הפעם מבלי שהבינה את הסיכונים הכרוכים בכך. מעדויות הצדדים לפני הצטיירה תמונה שונה, ואפרט: עו"ד זינגר העיד לפני כי אכן בסופו של יום הוחלט כי נוכח התביעה שהגיש הנתבע ייחתם ההסכם שלפיו יתחייב האח לשלם סכום הגבוה מסכום התביעה. כן נקבע כי הנתבע ישלם כספים שחלקם יועדו גם עבור התובעת שעל ביתה מונה כונס נכסים מטעם חברת הראל בגין חוב בגובה 200,000 ₪, והיא לא עמדה בתשלומו. עו"ד זינגר סיפר אודות פגישה עם התובעת והאח שהתקיימה במשרדו בה הסביר לתובעת את השתלשלות העניינים והיא הסכימה לחתום על שטר המשכנתה בתמורה לסכום גבוה מ-200,000 ₪ (מעדות עו"ד זינגר עולה כי התובעת אף התווכחה על גובה הסכום שישלם לה הנתבע), שישמשו אותה למטרות כיסוי גרעון בחשבונה האישי (עמוד 4 לפרוטוקול) ולשיפוץ ביתה. עוד תיאר עו"ד זינגר את מעמד החתימה: ביום 18.3.10, בפגישה שהתקיימה במשרדו אליה הגיעה התובעת לבדה וציינה כי היא מקווה שאחיה לא "מסבך אותה בעסקה" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 14). ובהמשך: "ש: היה לך ספק שהיא לא מבינה מה היא עושה. ת: לא, היא הבינה הכל. אני הסברתי לה. היה אמון מלא בינה לבין אחיה". (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 15-16). עדותו של עו"ד זינגר לפניי היתה קוהרנטית לכל אורכה ומצאתי כי היא אמינה. ניכר היה שעו"ד זינגר מעורה בפרטי העניין והתרשם כי התובעת הבינה על מה היא חותמת לאחר שהסביר לה בשתי הזדמנויות, פעם אחת בנוכחות האח, את משמעות החתימה. כמו כן, תואר כי התובעת התמקחה על הסכום שרצתה שהנתבע ישלם לה בתמורה למשכון ביתה כערבון לחובו של אחיה וזהו נדבך נוסף בהתנהלותה המעיד כי הבינה על מה היא חותמת, שהרי אם לא כך מדוע היה הנתבע מעוניין לתגמלה כספית. זאת ועוד. בעדותה לפני לא הכחישה התובעת כי ידעה אודות מצבו הכלכלי העגום של אחיה והסכימה לסייע לו: "ש: נכון שגדעון פנה אליך וביקש שתעזרי לו כי הוא נמצא בצרות כלכליות. ת: כן. אני הסכמתי לעזור לו. כאחותו" (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 13-14). ובהמשך: "ש: אחיך העיד ואמר שמסרו לך שהחוב הוא של כמה מאות אלפי שקלים. ת: לי אמרו שהחוב הוא של 700,000 ₪. זינגר לא אמר לי שום דבר ואני חתמתי כי זה אחי. לאדם זר לא הייתי חותמת. ש: נכון שאמרת שאת מקווה שהוא לא יסבך אותך. ת: נכון. הוא אמר שישלם את זה. ש: את חתמת על שטר המשכנתה ועל התנאים הנוספים של שטר המשכנתה. כתוב ברחל בתך הקטנה 1,685,000 ₪ ויש את החתימה שלך. ת: נכון אני חתמתי" (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 8-15). כך העידה התובעת לפני. מהאמור עולה כי התובעת מלינה שלא ידעה מהו גובה החוב אך מדבריה מסתמן כי ידעה על קיומו של חוב בגובה 700,000 ₪ ובנוסף ידעה כי הנתבע מתכוון להוסיף ולהלוות לאח עוד 700,000 ₪- היינו, מגיעים אנו כמעט לגובה החוב המלא, ועל כן קלושה בעיני הטענה שלא ידעה מהו גובה החוב. כך או כך- גם אם סברה כי גובה החוב נמוך מגובהו בפועל, וגם אם סברה כי ישולם תוך פרק זמן קצר התחייבה היא לערוב לחובות אלו, וכאמור, קיבלה אף היא כספים בתמורה למעשיה. אם בכך לא די הרי שאף לאחר שנפתח נגד התובעת תיק בלשכת ההוצאה לפועל התנהלותה שם מעידה שהבינה את המציאות אליה נקלעה. במה דברים אמורים? במסגרת תיק ההוצאה לפועל חתמה התובעת על תצהיר (נספח א' לכתב ההגנה) בו ציינה כך: "3. החייבת מעוניינת למכור את הבית לבדה, ולא להיות נתונה במצב משפטי של כינוס נכסים, ולפיכך הינה מעוניינת לקבל "תקופת חסד" המופיעה בסעיף 81ב1 (ב) לחוק ההוצאה לפועל..." 5. יצויין כי המבקשת עומדת בכל תנאי הסעיף, לרבות בסיפא,..., ערכו של הבית (בית פרטי) יותר מכפול מהחוב, וכמו כן יצויין כי לטובת הזוכה רשומה משכנתא בדרגה ראשונה ללא כל עיקולים נוספים, ולכן הנושה מובטח לחלוטין ואין כל "סיכון" למשיב/ הזוכה" (סעיפים 3, 6 לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ לפי סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצל"פ). מסמך זה נחתם ביום 15.11.12 וממנו עולה כי התובעת הבינה שביתה משמש ערובה להחזר חובות אחיה. התנהלות זו מהווה חוליה נוספת בשרשרת פעולות התובעת ממנה עולה ללא צל של ספק כי הבינה את ההתחייבות שנטלה על עצמה ואף יותר מכך, שאין היא כופרת בה. לו היתה התובעת סבורה שאכן לא הבינה על מה חתמה או כי אינה חבה בחובות אחיה, היה מצופה ממנה, כאדם סביר, שלא תשלח תצהיר זה אלא שתגיש התובענה דנן מיד ולא בחלוף כמעט חצי שנה לאחר מכן, בחודש אפריל 2012. כן היה מצופה ממנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל - לכפור מיד בקיום החוב ולא לבקש אורכה למכור את ביתה. נוכח העובדה כי התובעת הגישה תצהיר בבקשת אורכה למכירת הבית ללשכת ההוצאה לפועל ולא כפרה בחוב הנטען או בחובתה לשלמו, בחרה להגיש התובענה בחלוף חודשים רבים מרגע שנודע לה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל ותיאורו של עו"ד זינגר, שהעיד לפני בצורה אמינה ועקבית, כי הסביר לתובעת וזו הבינה על מה חותמת, וחתמה מבחירה לאחר שדרשה שסכום מסויים ישולם ישירות אליה, סבורה אני כי התובעת ידעה אודות המצוקה הכלכלית אליה נקלעו החברה ואחיה, והחליטה החלטה מושכלת לעזור לאחיה ולמשכן את ביתה כערבון לחובותיו- ועתה עליה לעמוד בהתחייבותיה. 4. סוף דבר: מכל האמור לעיל אני דוחה את התובענה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עורך דינה בסך 10,000 ₪. חוזההטעיהשטרפסק דין הצהרתי