השלכת פסולת ופסולת בניין ברשות הרבים, לרבות ניסיון להשליך פסולת ופסולת בניין ברשות הרבים וכן, לכלוך רשות הרבים - לפי חוק שמירת ניקיון התשמ"ד - 1984 וכן, עבירה של ניהול עסק טעון רישוי ללא רשיון כדין, לפי חוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968. המשיבים כפרו בכל עובדות כתב האישום, בין היתר כפרו בעצם ניהולו של עסק להשלכת והטמנת פסולת במקרקעין, נושא כתב האישום. בנוסף כפרו בקיומן של ראיות להוכחתו והוסיפו כי כתב האישום אינו מגלה עבירות, זאת במסגרת טענות מקדמיות. בנסיבות אלו, הצדדים הביאו ראיותיהם. בתום שמיעת הראיות ובמסגרת הסיכומים (בכתב), טענו המשיבים לראשונה, כי הם אוחזים ברשיון עסק כדין, מכוחו הינם זכאים לנהל את העסק נושא כתב האישום. בית משפט קמא קבע דיון כדי לאפשר למערערת להגיב לטענה זו של המשיבים ובסופו קיבל את טענתם ועל פיה - בלבד - זיכה אותם מכל ההאשמות שיוחסו להם. בערעור זה מלינה המערערת על הכרעת הדין וטוענת, כי שגה בית משפט קמא במסקנתו דלעיל. רקע המשיבה 1, חברה פרטית בניהולו של המשיב 2, שהינו בעל מרבית מניותיה. המשיב 3 עובד מנהלי בכיר אצל המשיבה 1 והמשיב 4 היה נהג שהועסק על ידי המשיבה 1 בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. המשיבה 1 מחזיקה בשטח חקלאי אשר ידוע כחלקה 29 בגוש 8323 ומצוי בין מושב חבצלת השרון לשכונת רסקו בנתניה (להלן: "השטח החקלאי"). כנטען בכתב האישום, המשיב 2 הפך את השטח החקלאי, בנוסף לשימושים מסחריים ואחרים, לאתר לסילוק פסולת, טיפול בפסולת, החניית מכולות ריקות ומכולות מלאות באשפה מגוונת. השימוש המתואר בפסולת מהווה ניהול עסק הטעון רישוי בהתאם לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה - 1995 ( להלן: "הצו"). על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 4.2.2009 השליכו המשיבים פסולת בניין בשטח החקלאי, באמצעות שתי משאיות בבעלות המשיבה 1 ולאחר מכן, כיסו את הפסולת באדמה, באמצעות "שופלים". ביום 5.2.2009, נצפה שופל בבעלות המשיבה 1, נהוג על ידי המשיב 3 כשהוא כורה בור בשטח החקלאי ומשאית, אף היא בבעלות המשיבה 1, נהוגה על ידי המשיב 4, מרוקנת מכולה עמוסה בפסולת מסוגים שונים, לרבות פסולת בניין, פסולת תעשייתית, פסולת גזם ופסולת רקבובית לתוך הבור. בשלב מאוחר יותר בו ביום, נצפו שבע מכולות עמוסות בפסולת מסוגים שונים, מובאות לשטח החקלאי ומאוחסנות בסמוך לבור. עובדות שאינן שנויות במחלוקת המשיבה 1 מחזיקה ברשיון לניהול עסק מתאריך 1.5.95 שמספרו 1220. מהות העסק מוגדרת ברשיון כ -"קבלן לאיסוף והובלת אשפה", לפי פריט "44" לצו רישוי עסקים ומקומו ב"חבצלת השרון". רשיון העסק הוצג כראיה מטעם המערערת בבית משפט קמא וסומן ת/6 (להלן: "רשיון העסק"). פריט 44 הוגדר בתוספת לצו כדלקמן: "אשפה - מפעל לאיסופה, הובלתה, לעיבודה, לניצולה או לסילוקה בכל דרך שהיא" (להלן: "פריט 44"). בשנת 1995 שונה הצו ופריט 44 הוחלף בפריט 5.1. בתאריך 30.4.02 שלחה גב' עליזה שני, מנהלת המחלקה לרישוי עסקים ופיקוח תברואתי, מכתב למשיבה 1 שכותרתו: "מס' רשיון עסק 1220" ובו נאמר: "הריני להבהיר מפורשות כי רשיון העסק שמספרו כאמור לעיל (1220 ) ואשר הוצא לך ביום 1.5.95 לפי מספר פריט 44 (אשפה, מפעל לאיסופה, הובלתה, עיבודה, ניצולה או סילוקה בכל דרך שהיא) הינו מספר פריט כפי שהופיע בצו רישוי עסקים 1973. רשיון זה ניתן לצמיתות. בשנת 1995 שונו מספרי הפריטים בצו באופן כדלקמן: פריט מס' 44 (1973) הפך להיות פריט מספר 5.1 (אשפה ופסולת: תחנת מעבר לאיסוף, איסופה, הובלתה, מיונה עיבודה, ניצולה, אתר לסילוק). רשיון העסק אשר ניתן לכם מתייחס לפי הצו החדש לפריט מס' 5.1 לצו בכלל" (להלן: "מכתב ההבהרה"). הכרעת הדין - בימ"ש קמא בהכרעת הדין קבע בימ"ש קמא כדלהלן: העיון ברשיון ניהול העסק (ת/6) מעלה כי בידי המשיבים רשיון עסק כדין משנת 1995 ומסמך נוסף ניתן לגביו בשנת 2002 (מסמך ההבהרה). הטמנת הפסולת בוצעה בחלקה המצויה בחזקת המשיבים והיתה במקום הרשום ברשיון העסק, קרי, חבצלת השרון. הגם שמהות העסק ברשיון הוגדרה כ - "קבלן לאיסוף והובלת אשפה", הרי שבמכתב ההבהרה, הבהירה הרשות המוסמכת, כי רשיון העסק מתייחס לפי פריט מס' 5.1 לצו בכלל. העיון בפריט 5.1 לצו מעלה כי סעיף קטן (ד) מתייחס לאתר לסילוק אשפה ומכאן הסיק בית משפט קמא כדבריו, "ומכאן שלנאשמים היה רשיון לסילוק אשפה ולהטמנתה ואין המדובר לתחנת מעבר, או להובלת אשפה בלבד שאלמלא כן, היה מסויג הרשיון במסגרת סעיף 5.1 לאחד מתתי הסעיפים שאיננו סעיף קטן ד'.... לפיכך, אף אם היו מתקבלות כל הטענות העובדתיות של המאשימה בנוגע לאירועים נשוא כתב האישום, הרי שלא היה בכך משום עבירה פלילית. אשר על כן, אני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום" (עמ' 57-58 בהכרעת הדין). נימוקי הערעור המערערת טוענת, כי רשיון העסק מתיר למשיבה מס' 1 לעסוק באיסוף והובלה של אשפה - הא ותו לא. החלפת פריט 44 לצו רישוי עסקים 1973 בפריט 5.1 לצו לא שינתה את מהות הרישון, אשר מלכתחילה נועד לשינוע פסולת בלבד ונותר כשהיה. בהתייחסה למכתב ההבהרה, טוענת המערערת, כי זה נועד להביא בפני המשיבה 1 את השינוי שחל במספרי הפריטים, ברם אין בו כדי לשנות את סיווג העסק, כפי שהוגדר ברשיון העסק קרי, איסוף והובלת פסולת ובוודאי שאין בשינוי מספרי הפריטים כדי לשנות את מהות הרשיון ולהפכו לרשיון עסק כללי. המערערת מוסיפה, כי בפרשנות שנתן בית משפט קמא לשינוי מספרי הפריטים, הוא יצק לרשיון העסק תוכן חדש והעניק לו היתר גורף לעסוק בכלל הפעילויות הכרוכות בפסולת. פרשנות זו מרחיקה לכת ונוגדת את רוח חוק רישוי עסקים ותכליתו, שעניינם שמירת איכות הסביבה ומניעת זיהומים וסיכונים סביבתיים. המערערת טוענת, כי אף אם ניסוחו של מכתב ההבהרה אינו מוצלח, הרי שאין בו כדי להכשיר את השינוי הגורף בסיווג הרשיון ומהותו, כפי שנקבע מלכתחילה וכפי שעשה בית משפט קמא. המערערת טוענת, כי כל אחת מהפעילויות המפורטות בסעיף 5.1 מחייבת רשיון עסק מתאים, בכפוף להתאמתו לתכליות הספציפיות המנויות בסעיף 5.1. המערערת טוענת, כי לראשונה העלו המשיבים את הטענה בדבר היותם בעלי רשיון עסק כדין לעיסוק כולל בפסולת, על סוגיו והפעילויות הכרוכות בו, בסיכומיהם. מהטעם הזה, אפשר בימ"ש קמא דיון במעמד הצדדים בטענה זו, לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ללמדך על שינוי החזית שקמה בעת הגשת הסיכומים. המערערת טוענת, כי המשיבים 1-2 מחזיקים באתרים לסילוק פסולת ובתחנות מעבר באזורים אחרים, בהיתר כדין ועל כן, חזקה עליהם כי הינם מודעים לדרישות החוק והרשות ביחס לפעילויות הכרוכות בפסולת, איסוף, הובלה, הטמנה והחזקת תחנת מעבר. המערערת מוסיפה, כי טענת המשיבים בדבר קיומו של רשיון עסק גורף נגועה בחוסר תום לב, לנוכח הרשעותיהם הקודמות, על פי הודייתם בניהול תחנת מעבר ללא רשיון עסק בשטח החקלאי, נושא הערעור (העתקי כתבי אישום ופסקי דין צורפו להודעת הערעור). המערערת טוענת כי בהודעת המשיב 2 במשטרה (ת/9) הוא הודה מפורשות כי אין בידיו רשיון עסק לשטח הנדון. טיעוני המשיבים ב"כ המשיבים, טוענים כי המשיבים מחזיקים ברשיון עסק מקיף לפעילותם במקום ולפיכך, הפעילות המיוחסת להם בשטח החקלאי חוקית. המשיבים טוענים, כי מלכתחילה, רשיון העסק שהוצא לפי פריט 44 לצו, ניתן לצמיתות ואפשר להם מגוון של פעילויות, כלשון הסעיף; "איסוף והובלת אשפה, לרבות סילוקה בכל דרך שהיא". מכתב ההבהרה, מלמד, בבחינת קל וחומר כי החלת פריט מס' 5.1 לצו בתוספת המילה "בכלל" מתיר מפורשות לנהל תחנת מעבר ואתר לסילוק פסולת בשטח החלקאי. המשיבים מוסיפים, כי על פי רשיון העסק, הם מורשים להניח מכולות פסולת בשטח החקלאי, לקראת העברתן לאתר אחר וכן מורשים הם להעביר פסולת אל האתר, למיין פסולת באתר ובנוסף להשליך פסולת בשטח "אם יחפצו בכך". המשיבים טוענים, כי אין במכתב ההבהרה כדי "להרחיב" את רשיון העסק, אלא לשמר את הקיים בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה". המשיבים טוענים כי מכתב ההבהרה הוגש על ידי המערערת כראיה בהסכמה ולפיכך, יש לפרשו כלשונו, כי על רשיון העסק חל פריט 5.1 במלואו. המשיבים טוענים כי אין במסכת הראיות שהוצגה מטעם המערערת, כדי לסתור את טענתם, לפיה רשיון העסק שבידם גורף ומתיר להם לנהל תחנת מעבר ואתר להטמנת פסולת. בהתייחסם להודיית המשיב 2 במשטרה (ת/9), כי אין הוא מחזיק ברשיון עסק, נטען, כי דבריו כוונו לכך שמסמך הרשיון אינו מצוי בידו, שכן אבד ולא אותר. לחילופין, טוענים המשיבים, כי חרף הודייתם בעובדות בהליכים אחרים, הם לא הורשו לנהל עסק של תחנת מעבר והטמנת פסולת בשטח, הרי משהוברר להם שרשיון העסק שבידם מתיר להם לעשות כן, אין לזקוף הודיה זו לחובתם. המשיבים טוענים, כי הפרשנות הראויה לרשיון העסק כפי שהוצגה על ידם, מקימה למצער, את הספק הנדרש לצורך זיכויים. יתירה מזאת, די במחלוקת המשפטית שקמה בדבר פרשנות מסמך רשיון העסק, כדי להקים עילה לזיכויים, כמו גם, על יסוד הכלל כי יש לפרש מסמך כנגד מנסחו. המשיבים טוענים כי המערערת לא הוכיחה את היסודות העובדתיים העומדים ביסוד כתב האישום, כך לגבי הגדרת החומר שהושלך לכאורה כפסולת וכך ביחס לעצם השלכתה. דיון והכרעה עיון בפריט 44 אל מול פריט 5.1 לצו, מלמד כי מדובר בהוראות חיקוק אשר רב הדמיון ביניהן ביחס לסיווגן של הפעילויות בטיפול בפסולת. משכך, ברי כי מכתב ההבהרה נועד להותיר את המצב המשפטי והעובדתי על כנו ולא להרחיב את סיווג העסק ומגוון פעילויותיו וכל כולו הבהרה לפיה מספרי הפריטים הוחלפו, הא ותו לא. מהכרעת הדין עולה פרשנות שונה שבית משפט קמא נתן להוראת סעיף 5.1 (ד) לצו, לפיה הורחבו הפעילויות המותרות על פי רשיון העסק בו אוחזים המשיבים, על דרך הוספת היתר לנהל אתר לסילוק אשפה. מהטעם הזה נקט בית משפט קמא בביטוי "מכאן", ללמדך כי מעתה ואילך למשיבים היתר ל"רשיון לסילוק אשפה והטמנתה". בית משפט קמא סיווג אפוא את רשיון העסק על פי פריט 5.1 כהיתר לעסוק בסילוק אשפה והטמנתה. המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת קביעת סיווגו של העסק ומהותו, קרי, האם ההגדרה המופיעה ברישיון העסק היא זו שקובעת את היקף הפעילות המותר בעסק, או שמא הפריט המצוין בו הוא הקובע את סיווגו. רשיון העסק מפרט הן את מספר הפריט (44) והן את מהות הרשיון, "קבלן לאיסוף והובלת אשפה". עולה איפוא, כי מתוך כלל הפעילויות המנויות בפריט 44, הגבילה הרשות את ההיתר למשיבים לעסוק באיסוף והובלת אשפה בלבד. ודוק, פריט 44 מכיל פעילויות נוספות של "סילוק אשפה בכל דרך", הגדרה המכילה בחובה היתר לניהול תחנת מעבר והטמנת אשפה ולמרות זאת, הגבילה הרשות את סיווגו של הרשיון לאיסוף והובלת אשפה בלבד. אין מחלוקת כי פריט 5.1 במהותו אינו שונה מפריט 44 (לשיטת המשיבים "מה שהיה הוא שיהיה"). ממילא, אין אפוא בהחלפת הפריטים זה בזה, כדי לשנות ממהות הרשיון וסיווגו. אין נפקא מינא שפריט 5.1 מסווג את סוגי העסק בתתי סעיפים, שכן אילו ביקשה הרשות להרחיב את רשיון העסק לפעילות נוספת, כי אז חזקה עליה שהיתה משנה את הגדרת מהות העסק בהתאמה ויש להניח כי במקרה כזה, היתה מתנה תנאים לצורך התאמת העסק לפעילות החדשה. משבחרה הרשות להותיר את הגדרת מהות העסק כמות שהיא, אין מקום להרחבה הנטענת על ידי המשיבים. ההיתר על פי רשיון העסק נותר כפי שהיה, לאיסוף והובלת פסולת בלבד. לדידנו, אין בניסוחו של מכתב ההבהרה כדי לשנות את מהות רשיון העסק שעניינו "איסוף, הובלה ומיון פסולת". בהודעה ת/9 הודה המשיב 2 מפורשות, כי אין בידו רשיון לניהול עסק וכי בפועל, אין הוא מנהל בשטח כל עסק. נהפוך הוא, לדבריו, הוא הכשיר את השטח לנטיעות ואף אמר כי אם מישהו השליך פסולת בשטח, הוא "לא היה צריך לשפוך" (עמ' 2 ש' 61). עולה, כי לא נפלה כל טעות עובדתית או משפטית בדברי המשיב 2 בהודעתו וכי היה ברי לו בעת מסירת ההודעה, שאין בידו רשיון עסק לניהול תחנת מעבר או השלכת פסולת והטמנתה. טענת ב"כ המשיבים, כי דבריו של המשיב 2 בת/9, כוונו לכך שמסמך הרשיון אינו מצוי בידיו, היא טענה מיתממת ומכל מקום אין היא מתיישבת עם תוכן הודעתו. יתר על כן, המשיבים הודו בהליכים שהתנהלו נגדם בעבירות זהות, כי אין בידם רשיון עסק לסילוק והטמנת פסולת בשטח החקלאי. לעניין זה ראה גם דברי בא כוחם בתיקי חע"מ 50494-07 : "...ואני כבר מציין שיש רשיון עסק לשנתיים וחצי לתחנת המעבר בכפר ידידיה וכך גם לענין ביתן אהרון יש רשיון עסק באשר לאותה פעילות אשר מתבצע שם היום. באשר לחבצלת השרון - השקענו אלפי שקלים להסדרת האתר, אדמה חלופית, צנרת נקיה כך שיותר אין פעילות באתר זה, אלא יש בו בוסתן והמקום לא ישמש אתר פסולת כך שלמעשה המחדלים הוסרו במלואם. קבלת רישיונות עסק בתחום זה של אתרי פסולת היא מאוד מורכבת, צריך להשיג אישורים משורה ארוכה של גורמים וכל זה נעשה על ידי הנאשמים." (עמ' 6,7 דיון מיום 3.9.2009). טענת המשיבים כי המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים הינה ביחס לפרשנות הראויה שיש ליתן למסמכים נושא הדיון אינה מקובלת עלינו. אין מדובר בפרשנות שכן, לשון רשיון העסק ברור ונהיר לכל ולפיו, ההיתר שניתן למשיבים הוא לעסוק באיסוף והובלת אשפה בלבד. בית משפט קמא פטר עצמו מלדון בטענות העובדתיות שכן, מצא לזכות את המשיבים על יסוד פרשנות של הוראות החיקוק בלבד. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את הכרעת הדין של בית משפט קמא. התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שידון בכל הטענות האחרות שהועלו על ידי הצדדים. פסולתבניין