הרשעה בעבירה לפי סעיף 192 ו- 333 לחוק העונשין, איומים, וגרימת חבלה חמורה

הורשע בעבירה לפי סעיף 192 ו- 333 לחוק העונשין, איומים, וגרימת חבלה חמורה בית-המשפט קמא גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום סיום ריצוי עונש המאסר בפועל, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום סיום ריצוי עונש המאסר בפועל, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום סיום ריצוי עונש המאסר בפועל, לבל יעבור עבירה של איומים, וכן פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. הערעור מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל בלבד, ולא על העונש כולו. עובדות כתב האישום: כעולה מן עובדות כתב האישום, חיים בוטבול (להלן: "המתלונן") והמערער מתגוררים בשכנות, בבניין דירות ברח' השדרה 22 בחדרה (להלן: "הבניין"). ביום 22.11.08 בשעה 10:20 לערך, המתין המערער למתלונן במדרגות הבניין בקומה החמישית, עת עלה במדרגות הבניין לדירתו ומשנפגשו, אמר המערער למתלונן: "אם אתה לא תמכור את הבית, זה יהיה הסוף שלך". נוכח דבריו של המערער פרץ בין השניים ויכוח, אשר במהלכו תקף המערער את המתלונן, באופן שהכה באגרופיו את פניו של המתלונן. בעקבות מכות האגרופים שספג המתלונן מן המערער, נגרמו לו דימום בזגוגית עינו השמאלית וחתך בגבתו השמאלית. המתלונן נזקק לקבלת טיפול רפואי בבית-החולים, לרבות ניתוח עינו השמאלית ובשל פציעות נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 30%. גזר-דינו של בית-משפט קמא: בית-המשפט קמא עמד על החומרה הניכרת שיש בעבירות מהסוג שבביצוען הורשע המערער, ועל הצורך ליתן מענה עונשי הולם וציין כי "קשה להשלים עם פגיעה כה חמורה של אדם ברעהו [...] במהלך ויכוח, תהא הסיבה לו, אשר תהא". מתחם הענישה ההולם שקבע בית-המשפט קמא לעבירות שבביצוען הורשע המערער הוא בין 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. לשם גזירת העונש במתחם הענישה ההולם שנקבע, בחן בית-המשפט קמא מכלול נסיבות, בכלל זה, האמור בתסקיר שירות המבחן, עוד ציין בית המשפט קמא, כי המערער לא נטל אחריות מלאה למעשיו, אינו חש אמפטיה כלפי המתלונן ולחומרת הפגיעה בו. משכך קבע בית המשפט קמא, מעשה המערער מצדיק "ענישה הולמת שתעביר מסר ברור הן לו עצמו - כי על מעשה חמור זה, ייענש הוא בחומרה, והן לקרבן העבירה שכבודו ושלמות גופו אינם הפקר". בית-המשפט קמא הטיל על המערער את העונש כמפורט מעלה. טענות הערעור: ב"כ המערער הדגיש, בנימוקי הערעור בכתב ובטיעוניו בעל-פה, כי שגה בית-המשפט קמא עת שגזר על המערער מאסר בפועל, אדם ללא עבר פלילי, וזאת בחלוף 5 שנים מביצוע העבירה. לשיטת ב"כ המערער, עונש המאסר בפועל בין ה- 12 חודשים אינו מידתי, והינו תוצאת שורה של כשלים דיוניים בבית משפט קמא, בפני מותבים שונים בפניהם התנהל עניינו של המערער. לצורך האמור לעיל, הפנה ב"כ המערער לעובדה כי כתב האישום הוגש לאחר כשנה מהאירוע נשוא כתב האישום וטען כי הדיון "התנהל בעצלתיים", ניתנה הכרעת הדין רק לאחר שלוש שנים, ולגישתו "המערער סובל כל העת מחרדת הדין וחרב המשפט המתהפכת מעליו", כהגדרתו. עוד הפנה ב"כ המערער לדחיות נוספות בהשלמת הדיון בעניינו של המערער, תוך הדגשת העובדה כי בסופו של דבר גזר-דינו של המערער לא הוטל על-ידי השופט אשר שמע את הראיות בעניינו, משזה פרש לגמלאות, אלא על-ידי שופטת בית-המשפט קמא שבאה תחתיו. זאת ועוד נטען, כי אף נשתכחה מהמותב שנתן את גזר-הדין החובה לאפשר למערער לומר את מילתו האחרונה, אותה הגדיר כזכות חוקתית שאין להמעיט בחשיבותה. בא כוח המערער הוסיף, כי נזק קשה ייגרם למערער - אדם נורמטיבי, אשר מעולם לא גילה מרכיבים אלימים באישיותו, בעל משפחה ואב לילדים קטנים - אם ישלח לעונש מאסר בפועל, תוך שאף עמד על חלקו של המתלונן באירוע נשוא כתב האישום. בשל האמור לעיל, עותר בא כוח המערער להקלה בעונש שנגזר על המערער, באופן שהמערער יוכל לבצע עבודות שירות במקום עונש המאסר בפועל שהושת עליו. מנגד, באת כוח המשיבה הפנתה למעשה העומד בבסיס הרשעתו של המערער בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. לדבריה, המערער פגע פגיעה חמורה בשכנו, אשר בעקבותיה נזקק למספר ניתוחים ולאשפוז. באת כוח המשיבה טענה, כי אירוע הפגיעה שינה את חיי קורבן העבירה, ולא רק בהיבט הגופני אלא גם בהיבט הנפשי, תוך שהיא מפנה לתסקיר נפגע העבירה, שהוכן לצורך מתן גזר-הדין בבית-המשפט קמא. לגישתה של באת כוח המשיבה, הטיעונים בדבר הכשלים הדיונים שנתגלו לכאורה בניהול התיק בערכאה דלמטה, לא זו בלבד שאינם נכונים אלא הם נועדו להסיט את תשומת בית-המשפט מהשאלה העיקרית - האם גזר-הדין סוטה בצורה ניכרת מרמת הענישה במקרים דומים. לשיטתה, יש להשיב על שאלה זו בשלילה, ולכן יש להותיר על כנו את העונש שנגזר על המערער, לרבות את עונש המאסר בפועל. כתימוכין, הפנתה באת כוח המשיבה לפסקי-דין שבהם בתי-המשפט גזרו עונשי מאסר בפועל על עבירות של איומים ושל גרימת חבלה חמורה בנסיבות דומות למקרה המערער, אפילו הומלץ בתסקיר על עבודות שירות. לפיכך, ביקשה באת כוח המשיבה לדחות את הערעור. דיון והכרעה: אין חולק כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר-דינה של הערכאה הדיונית. אולם, במקרה דנן אנו סבורים כי יש מקום להתערב לקולא בעונש המאסר בפועל שגזר בית-המשפט קמא על המערער. אנו מסכימים עם דברי כב' השופטת קמא באשר לחומרה הגלומה בעבירות שבביצוען הורשע המערער, ועם הצורך בענישה בגין עבירות אלה באופן שיהיה בו כדי להשריש תופעה זו מן החברה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן פרק הזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירה, ביום 22.11.2008 ועד למתן גזר-הדין ביום 11.03.2013. אין לנו אלא לשוב ולהדגיש כי איננו רואים מקום לחלוף זמן כה ניכר, וכי נכון לסיים את ההליכים הפליליים סמוך, ככל הניתן, ליום ביצוע העבירות והגשת כתב האישום, למען האינטרס הציבורי והשמירה על ביטחון הציבור. ובכך אף לשמר את אלמנט ההרתעה המתחייב מביצוע עבירות אלימות. במקרה דנן לא מצאנו סיבה מוצדקת להתמשכות ההליכים, ופירוט המועדים של יום האירוע ועד למתן גזר-הדין מלמדים בעד עצמם. לא מצאנו להיכנס לפרטי הפרטים אליהם הפנה ב"כ המערער באשר לכשלים הדיוניים אותם מנה בפנינו בנימוקיו, כמו גם עניין האופן שבו עבר עניין גזר-דינו של המערער להינתן על-ידי מותב אחר, שלא שמע את הראיות בתיק ולא התרשם ממכלול ההתרחשויות והאירועים אשר על בסיסם הורשע המערער, ובכך לא יכול היה להתרשם התרשמות בלתי אמצעית הן מהמתלונן והן מהמערער. לאחר ששמענו את באי כוח הצדדים, ומשהופננו לאמור בתסקיר שהוגש תחילה בעניינו של המערער, החלטנו להורות על הכנת תסקיר משלים בעניינו. בתסקיר משלים ציינה קצינת המבחן למבוגרים על התרשמותה משיפור שחל במצבו הרגשי של המערער ומקיומו של חיבור ראשוני" לפגיעות ולנזק שגרם למתלונן ועל השלכותיהם על מצבו הרגשי והפיזי, וכי ביטא בפניה אמפתיה כלפי קורבן העבירה. כמו כן, ציינה קצינת המבחן כי המערער מגלה "נכונות ומוטיבציה לערוך היכרות עם עצמו ועם חלקי אישיותו השונים". בסופו של דבר, המליצה קצינת המבחן להעמיד את המערער בשירות מבחן למשך 18 חודשים, אשר במהלכם יעבוד בין היתר על העלאת מודעותו לקשר שבין מצבו הרגשי לבין התנהגותו הלכה למעשה, לשם מניעת הישנות התנהגותו הפסולה, וכן על הטלת עונש מאסר על המערער, תוך בחינת ריצוי עונשו בעבודות שירות, וזאת על מנת לחברו מבחינה קונקרטית ומוחשית לחומרתם של מעשיו. משכך, נבחנה התאמתו של המערער לביצוע עבודות שירות ונקבע כי נמצא כשיר לביצוע עבודות שירות. בנסיבות העניין, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הרלבנטיים ומתן משקל לאמור בתסקיר המשלים והיבטים נוספים שפורטו לעיל ובאו לידי ביטוי בנימוקי הערעור, בעיקר באשר לחלוף הזמן הניכר מיום ביצוע העבירה ועד היום והמלצת שירות המבחן, החלטנו לקבל את הערעור באופן שעונש המאסר בפועל יעמוד על 6 חודשים (הרף הנמוך במתחם הענישה שנקבע על-ידי בית-המשפט קמא) ולהעמידו במבחן שירות המבחן למשך 18 חודשים, כאשר במהלך תקופה זו יחל תהליך של העמקת יכולתו להתחבר רגשית לפגיעות ונזק שגרם לקורבן העבירה, כמובא בסיפא של התסקיר המשלים. יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט קמא יוותרו על כנם. ראוי לזכור גם, כי במידה והמערער יפר את צו המבחן בכל דרך שהיא, או באמצעות עבירה נוספת, צפוי הוא לעונש נוסף על זה שנדון כעת. המערער יחל לבצע את עבודות השירות בעמותת "חוכמה, ידע, לב חם" בחדרה, וזאת החל מיום 06.10.2013. לצורך האמור לעיל, יתייצב המערער במשרדי הממונה על עבודות שירות במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות שירות, מתחם בית-סוהר "חרמון", במועד הנ"ל על לא יאוחר משעה 8:00. המערער מוזהר כי עליו להימנע משתיית אלכוהול במהלך ביצוע עבודות השירות ואין להגיע בגילופין, וכי התנהגות מסוג זה תהווה עילה להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר בפועל וכי מדובר בתנאי ההעסקה קפדניים וכל חריגה מתנאים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וריצוי יתרת השירות במאסר בפועל. מזכירות בית-המשפט תשלח עותק פסק-הדין לבאי כוח הצדדים ולמערער. משפט פליליאלימותאיומיםהרשעהחוק העונשיןחבלה חמורה