תביעה בעילה נזיקית של גרם הפרת חוזה

תביעה בעילה נזיקית של גרם הפרת חוזה ד. לאחר שבית משפט קמא שמע את טענותיהם של באי כוח הצדדים בפניו, בישיבת קדם המשפט מיום 26.5.11, ניתנה בעקבות זאת, ביום 24.7.11, החלטתה של כב' השופטת קמא, לפיה היא דוחה את בקשת הנתבעת מס' 2 (חברת ח.ל.ת.) לסלק על הסף את תביעת המערערת כנגדה. במקביל, הציעה שופטת קמא, בהחלטתה הנ"ל, כי הצדדים יפנו להליך של גישור, והוסיפה שבהיעדר הסכמה יתקיים קדם משפט ביום 15.3.12. עוד ובנוסף, נתנה שופטת קמא, באותה החלטה מיום 24.7.11, צו הדדי לגילוי מסמכים ולעיון בהם, לרבות מתן תשובות לשאלון בתצהיר, שאמור היה להיות מקויים בתוך 90 יום ממועד קבלת ההחלטה שניתנה ב - 24.7.11. עוד הורתה שופטת קמא באותה החלטה, שבקשות מקדמיות, לרבות בעניין מתן תשובות לשאלון ותצהיר, גילוי מסמכים ועיון בהם, יש להגיש לצד שכנגד בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה, וכן ציינה שעד לקיום קדם המשפט, על הצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים ביניהם. ה. משחלפה, איפוא, למעלה ממחצית השנה, ובתאריך 15.3.12, חזרו והתכנסו באי כוח הצדדים בישיבת קדם משפט בפני בית משפט קמא, הודיע ב"כ המערערת, את אלה הדברים: "מכיוון שנעלמה מעיניי ההחלטה על השלמת הליכים מקדמיים, אבקש שהות קצרה ולקבוע מועד להגשת תצהירים ושמיעת ראיות.... ". אחר הדברים האלה ניתנה, באותו מעמד, החלטתה של שופטת קמא, לפיה, יושלמו ההליכים המקדמיים בתוך 30 יום באופן הדדי, ואם יתעורר צורך בהשלמה יינתן לאחר מכן שהות נוספת של 14 יום, אם יהא צורך בכך. עוד הורתה שופטת קמא, באותה החלטה, כי הצדדים יגישו את העדויות הראשיות של עדיהם בתצהירים, וציינה, כי ב"כ המערערת יגיש את תצהירי העדות הראשית תוך 45 יום לאחר שיושלמו ההליכים המקדמיים, ויעביר העתק לב"כ המשיבות שיגישו את תצהירי עדיהם 45 יום לאחר שיקבלו לידיהם את תצהירי העדויות מטעם המערערת. הובהר לצדדים באותה החלטה שעד אשר לא תוגש עדותו הראשית בתצהיר לא תישמע עדותו אלא אם תוגש על כך בקשה מנומקת בתוך המועד שנקבע להגשת העדויות הראשיות בתצהיר. בית משפט קמא הועיד באותה החלטה ישיבת קדם משפט נוספת לתאריך 3.9.12, וכן קבע שני מועדים לשמיעת ההוכחות, התאריך האחד: 14.10.12 והתאריך השני 15.10.12. ו. מעיון בתיקי המוצגים עולה, שבמהלך התקופה שלאחר ישיבת 15.3.12, היו פניות בכתב של ב"כ המשיבה מס' 3 (חברת יורם גדיש), אל ב"כ המערערת, כדלקמן: ביום 18.3.12 מכתב אל ב"כ המערערת ובו בקשה להעברת רשימת המסמכים וכן פרטים בדבר הליכים בין המערערת לבין חברת רמט. ביום 3.5.12 יצא מכתב נוסף של ב"כ משיבה מס' 3 אל ב"כ המערערת בו צויין, כי המכתב הקודם מיום 18.3.12 לא נענה, ושוב מתבקשת המערערת להעביר את רשימת המסמכים וכן למסור פרטים בדבר הליכים, ככל שמתנהלים, בינה לבין חברת רמט. כ- 10 ימים לאחר מכן, נשלח על ידי ב"כ משיבה 3, מכתב נוסף, ביום 14.5.12 אל ב"כ המערערת ובו צויין, שהן המכתב הראשון מיום 18.3.12 והן המכתב השני מיום 3.5.12 לא נענו. שוב מבוקשת העברת רשימת המסמכים ותשובה לשאלה בדבר הליכים בין המערערת לבין חברת רמט. ז. בתאריך 2.9.12 הגיש ב"כ המערערת לבית משפט קמא, בקשה לדחיית קדם המשפט, שנקבע, כאמור כבר לעיל (בישיבה מיום 15.3.12), ליום 3.9.12. כן נתבקשה במסגרת אותה בקשה, גם דחיית המועדים שקבע בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 15.3.12, לשמיעת ההוכחות (14.10.12 + 15.10.12). ח. ישיבת 3.9.12 לא נדחתה אלא התקיימה וב"כ המערערת מסר במהלכה את הדברים הבאים: "אני חוזר על בקשתי. קרתה תקלה במשרד שלפיה לא הספקנו להגיש את התצהירים במועד. לא קיבלתי מחבריי את גילוי המסמכים". על כך הגיבה ב"כ המשיבה מס' 3 בציינה, כי מיד לאחר הדיון (ברי, שהכוונה היא לאחר ישיבת 15.3.12, כעולה גם מסדרת המכתבים שפירטנו לעיל) היא פנתה לב"כ המערערת בשלושה מכתבים, אשר לא נענו, וכתוצאה מכך, היא מציינת כי נדרשה להגיש בקשה לבית המשפט, והכוונה היא לבקשתה מיום 30.5.12, שבו עתרה המשיבה מס' 3, למחיקת כתב התביעה, ולחלופין, מתן צו שיורה למערערת להשלים הליכים מקדמיים. ב"כ המשיבה 3 הוסיפה, כי רק חודש לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט, העבירה אליה המערערת תצהיר גילוי מסמכים, אך הבקשה לקבל עיון במסמכים, לא נענתה. בהתייחס לטענת ב"כ המערערת, לפיה לא קיבלה המערערת גילוי מסמכים מטעם המשיבים, טענה ב"כ המשיבה מס' 3 שלא היא ולא המשיבות האחרות קיבלו דרישה מצד המערערת להשלמת ההליך המקדמי וכדבריה, בפני בית משפט קמא, ביום 3.9.12: "אני לא יודעת מה מבקשת התובעת. עד היום לא נעניתי ולא נדרשתי לקבלת מסמכים. לגבי ההליכים המקדמיים, המחדלים כה רבים שלא ניתן למנות אותם על עשר אצבעות. בכל הנוגע לתצהירי עדות ראשית המחדל זועק, כאן אנו עומדים במצב שהגענו לדיון מתל אביב וללקוחות שלנו נגרמות הוצאות" . ט. גם ב"כ המשיבה מס' 1 (ח.ל.ת.) ציין בפני בית משפט קמא, בישיבת 3.9.12, שהוא לא קיבל שום דרישה או בקשה לעיין במסמכים, והוסיף: "לבוא לפה ולהודות שכל התיק נתקע בגלל שעורך דין במשרד עשה טעות. אם חברי היה מבקש, כל מה שהיה מבקש היה מקבל. אני מצטרף לדברי חברתי על ההגעה המיותרת". ב"כ המשיבה מס' 2 (ארדיטי - אדריכלים) ציין גם הוא שביקש מב"כ המערערת עיון במסמכים (התכתבות בין ב"כ הצדדים), וכי לא קיבל דרישה אחרת כלשהי. י. ב"כ המערערת הגיב לדברים ואמר שאין בידו אלא לחזור על דבריו. והוסיף, שהיה צו לגילוי מסמכים, "ואני לא בא להצדיק את המחדל בתיק הזה". עו"ד ח' גלזר (ב"כ המשיבה מס' 2) ביקש, בהמשך, למחוק את התביעה ואילו ב"כ המערערת סבר שאין מקום לסנקציה כה חריפה, מה גם, שלדבריו, הוא עשה ניסיון לייתר את ישיבת 3.9.12 (הכוונה לבקשת הדחייה שהוגשה יום קודם לכן). כן טען ב"כ המערערת שאין מקום להטיל הוצאות על מרשתו בגין תקלה שנתגלתה רק בעת האחרונה. יא. בית משפט קמא סיים את ישיבת קדם המשפט בציינו, שהחלטה תינתן ותישלח לצדדים בדואר. החלטה זו ניתנה יומיים לאחר מכן, בתאריך 5.9.12. במסגרת ההחלטה מיום 5.9.12 מעיר בית משפט קמא, כי נדמה שמשעה שהנתבעת העיקרית (הכוונה לחברת רמט בע"מ שנמחקה נוכח הסדר נושים כמצויין כבר לעיל) "יצאה מן התמונה" עקב מצבה המשפטי, איבדה המערערת עניין בתביעה, ואולם, כך כותבת שופטת קמא בהחלטתה "זמנו של בית המשפט אינו הפקר, זמנם של הצדדים האחרים אינו הפקר, והוצאות כבר נגרמו לבעלי הדין האחרים". שופטת קמא שקלה האם אין מקום להורות על מחיקתה של התביעה, אך הגיעה למסקנה (המוצדקת) שמחיקת תביעה היא צעד קיצוני, ולכן נמנעה מכך, אך הוסיפה שבוודאי שיש לחייב את המערערת בהוצאות לזכות בעלי הדין האחרים. עוד הוסיפה שופטת קמא, שמכיוון שאין היא בטוחה כי הפעם תעמוד המערערת במטלת הגשת תצהירי העדות הראשית, אין היא קובעת מועדים אחרים לשמיעת הראיות והיא תעשה כן רק לאחר שהתצהירים אכן יוגשו. לפיכך, הורתה שופטת קמא, כי תצהירי המערערת יוגשו בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה (5.9.12) ותצהירי המשיבות, 30 יום לאחר קבלת תצהירי המערערת. שופטת קמא חייבה את המערערת לשאת בהוצאות הצדדים האחרים, ללא קשר לתוצאות המשפט, בסך של 3,500 ₪ לכל אחת משלוש המשיבות, והוסיפה שבזבוז זמן נוסף של בית המשפט יהא כרוך גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. במקביל, ביטלה שופטת קמא, את המועדים שנקבעו לשמיעת הראיות ל - 14.10.12 + 15.10.12. יב. הימים חלפו עברו להם ולאחר שחלף מועד שלושים הימים שקצב בית משפט קמא למערערת, בהחלטתו מיום 5.9.12, לעמוד במטלה של הגשת תצהירי עדות ראשית, ואלה לא הוגשו, הגישה ב"כ המשיבה מס' 3 (ביום 28.10.12), בקשה לדחיית תביעתה של המערערת ולחלופין, מחיקתה, בציינה, כי אף בהתחשב בתקופת פגרת הסוכות, הרי המועד שנקבע למערערת, על ידי בית משפט קמא, למילוי המטלה, חלף ועבר שבועיים לפני הגשת בקשת הדחייה/ מחיקה. עוד צויין, כי המערערת, לא זו בלבד שלא הגישה את התצהירים אלא אף לא ביקשה הארכת מועד. י"ג. ב"כ המשיבה מס' 1 (חברת ח.ל.ת.), שיגר, בעקבות הבקשה דלעיל, הודעה שהוא מצטרף לבקשת דחיית התביעה שהגישה המשיבה מס' 3, בהוסיפו: "כי לא ניתן להשלים עם התנהלותה של התובעת, אשר פעם אחר פעם, נמנעת מהגשת תצהירים בתביעה שבנדון, חרף אורכות שניתנות לה, תוך שהיא אפילו אינה טורחת לפנות לצדדים בבקשה להארכות מועד, לא כל שכן, לקבל את אישורו של בית המשפט הנכבד לכך". עוד צויין בבקשת ההצטרפות של המשיבה מס' 1, שלא ניתן עוד להשלים עם התעלמותה של המערערת מהחלטתו של בית המשפט מיום 5.9.12, שגם כך, נהג מלכתחילה לקולא עם המערערת, ומכאן הבקשה לדחיית התביעה. יד. ביום 29.10.12 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, אשר בעקבות הגשת בקשתה הנ"ל של המשיבה מס' 3, שאליה כאמור הצטרפה גם המשיבה מס' 1, קבע, כי התנהלות המערערת מלמדת שהיא זנחה את תביעתה ומתעלמת בצורה מופגנת מהחלטות בית המשפט , אך גם הפעם סברה, שופטת קמא, כי דחיית תביעה תהא צעד קיצוני וניתן להסתפק במחיקה ובחיוב בהוצאות. לפיכך, הורה בית משפט קמא בפסק דינו על מחיקת התביעה כנגד כל המשיבות וחייב את המערערת לשאת בהוצאות מתונות של 2,500 ₪ לכל אחת מן המשיבות, בהוסיפו, שהתביעה תחודש רק בתנאי שהמערערת תשלם את ההוצאות שצויינו לעיל, בתוספת סך של 1,500 ₪ לכל אחת מן המשיבות, וכן תשלם גם 3,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. טו. ביום 28.11.12, או בסמוך לכך, הגישה המערערת בקשה לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, שניתן ביום 29.10.12, ואשר הומצא למערערת (כך צויין בבקשת הביטול) ביום 4.11.12. נטען בבקשה, כי פסק הדין ניתן על יסוד בקשתה של המשיבה מס' 3 (חברת גדיש), מיום 28.10.12, בקשה שהומצאה למערערת ביום 30.10.12, וכפי שהסתבר בדיעבד, הרי הבקשה לדחיית התביעה (לחלופין, למחיקתה) הגיעה למערערת, יום לאחר שכבר ניתן פסק הדין המוחק את תביעתה. המערערת מלינה על כך שבית משפט קמא, הורה על המחיקה על יסוד הבקשה בלבד מבלי לבקש את תגובתה של המערערת, בהתבססו על הנחה (מוטעית) כי המערערת זנחה את התביעה ולא הגישה את תצהיריה, חרף האורכה שניתנה לה במסגרת ההחלטה מיום 5.9.12. אכן, החלטת 5.9.12 האריכה למערערת את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמה, תוך חיובה בהוצאות לטובת המשיבים, דא עקא: החלטת 5.9.12 מעולם לא הומצאה למערערת, לא בדואר ולא בפקס. ב"כ המערערת בדק מס' פעמים במערכת נט המשפט, בציפייה למתן החלטה לאחר הדיון שהתקיים ביום 3.9.12, אך ההחלטה לא אותרה על ידו. לראשונה נודע לב"כ המערערת על קיומה של החלטת 5.9.12 מתוך בקשת דחיית התביעה שהגיש ב"כ המשיבה מס' 3 (בקשה שכזכור, הומצאה למשרד ב"כ המערערת ביום 30.10.12 - יום לאחר מתן פסק הדין). טז. מדגיש ב"כ המערערת בנימוקי בקשתו לביטול פסק הדין מיום 29.10.12, שמרשתו לא זנחה את תביעתה ותצהיריה ערוכים ומוכנים להגשה והיא מוכנה להגישם גם עתה, תוך 48 שעות, מרגע שבית המשפט יאפשר לה לעשות כן, זאת לאחר שיבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. עוד הוסיף ב"כ המערערת, כי גם אם אין להפחית מערכו של מחדל אי הגשת התצהירים במועד (מה שהוביל להחלטה מיום 5.9.12), עדיין מדובר במחדל שנבע מטעות של ב"כ המערערת, ולא של המערערת עצמה. כן מוסיף ב"כ המערערת, כי במקביל לבקשה לביטול פסק הדין נשלחת למשיבים המחאה בגין ההוצאות שנפסקו לזכותם לפי ההחלטה מיום 5.9.12. יז. ב"כ המערערת חוזר ומדגיש, שההחלטה מיום 5.9.12 מעולם לא הומצאה אליו, והמערערת לא ידעה על קיומה של ההחלטה עד לאחר הגשת הבקשה לדחיית/מחיקת התביעה, ובפועל הרי בקשה זו הומצאה לו רק לאחר שכבר ניתן פסק הדין. המערערת פעלה מיידית לתיקון המחדל שהביא לאי הגשת תצהיריה, ערכה את תצהיריה, ואלה מוכנים להגשה. אילו הייתה ניתנת למערערת הזדמנות להגיב על בקשת הדחייה/מחיקה שהגישה המשיבה מס' 3, הייתה המערערת מבהירה מיד שההחלטה מיום 5.9.12 לא הומצאה לה, וכי הלכה למעשה תצהיריה ערוכים. עוד ובנוסף, טוענת המערערת, כי אין לומר שסיכוייה של התביעה קלושים או אינם טובים, והתביעה נתמכת בראיות ומסמכים המצביעים, לטענתה, על התנהלות קלוקלת וחסרת תום לב מצד המשיבים. בקשת ביטול זו נתמכה בתצהירו של עו"ד רועי מור, מיום 26.11.12. יח. בתאריך 3.3.13 ניתנה החלטת בית משפט קמא, אשר דחתה את בקשת המערערת לביטול פסק הדין (שניתן ביום 29.10.12). בית משפט קמא קיבל את הצהרתו של ב"כ המערערת, שהוא לא קיבל את החלטתו הקודמת של בית המשפט מתאריך 5.9.12, ולכן לא הגיש את התצהירים במועד. ואולם, בית משפט קמא הוסיף: "עם זאת, אכן, בלתי מתקבל על הדעת שיישב בחיבוק ידיים ולא ישאל אחד מעמיתיו, במיוחד כשמועד שמיעת הראיות מתקרב. על עו"ד מור היה במצב הדברים שהיה נתון בו, במיוחד כאשר ניתנה אורכה לפנים משורת הדין, עקב מחדלים קודמים, לשקוד ביתר נחרצות לגלות אם ניתנה החלטה, כמו לטלפן למזכירות בית המשפט, לטלפן לאחד מחבריו, מה שכנראה לא עשה. יש גבול ל"לפנים משורת הדין" ואינני מבטלת את פסק הדין. התובעת, לאחר שתכלכל צעדיה, גם לאור המצב המשפטי שנוצר, עם מחיקתה של הנתבעת הראשית, לא נותרה ללא סעד, ותוכל, אם תמצא לנכון, להגיש התביעה מחדש...." יט. המערערת ממאנת להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא מיום 29.10.12 ועם ההחלטה הדוחה את בקשת ביטול פסק הדין מיום 3.3.13, ופעלה בשני מישורים. האחד, הגשת ערעור בזכות לבית משפט זה, ביום 25.4.12, והשני, הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (ביום 4.4.12) רע"א 16878-04-13. כ. בתמצית נימוקי הערעור חוזרת המערערת על הטענה, כפי שכבר הועלתה בפני בית משפט קמא, ולפיה ההחלטה מיום 5.9.12 מעולם לא הומצאה לה, וכי שגה בית משפט קמא משהורה על מחיקת התביעה, במעמד צד אחד, מבלי להמתין לתגובתה של המערערת, שכאמור, לא ידעה כלל על החלטה זו, וממילא לא יכולה הייתה למלא אחר האמור בה, ובית משפט קמא פירש בשגגה את אי הגשת תצהיריה של המערערת, כראיה לזניחת התביעה מצד המערערת. כא. אלה גם תמצית הטענות שהעלתה המערערת במסגרת בקשת רשות הערעור, בציינה שם שבקשתה של המשיבה מס' 3, לדחיית התביעה מחמת אי קיום ההחלטה מיום 5.9.12 הומצאה בפקס, לב"כ המערערת, רק ביום 30.10.12 בשעה, שכפי שהסתבר, פסק הדין, ניתן יום קודם לכן. עוד טענה המערערת, במסגרת טענותיה בבקשת רשות הערעור, שלמעשה אירעה לה תקלה אחת בלבד, דהיינו, שהיא לא הגישה את תצהיריה בהתאם להחלטה שניתנה בקדם המשפט מיום 15.3.12. לכשגילתה המערערת תקלה זו, היא הגישה בקשה לדחיית מועד הדיון (ביום 2.9.12), אך בית המשפט לא החליט בבקשה זו עובר לקדם המשפט שהתקיים ביום 3.9.12. באשר לאותה "הזדמנות" שניתנה למערערת בהחלטת בית המשפט מיום 5.9.12, הרי זו לא הובאה לידיעתה מאחר שההחלטה לא הומצאה לה, ולכן לא היה מקום לקבוע שיש גבול למתן הזדמנויות לפנים משורת הדין. כב. כמו כן, סבורה המערערת ששגה בית משפט קמא במסקנתו שמחיקת התביעה נגד חברת רמט בע"מ, בגלל הליכי הפירוק, מצדיקה הותרת פסק הדין על כנו, על מנת שהמערערת "תכלכל שנית את צעדיה". מדגישה המערערת, שאין מקום לאכוף עליה לשקול מחדש את רצונה לנהל את התביעה נגד המשיבות, וזאת בדרך של מחיקת התביעה, הואיל ולפי עמדתה, יש לה עילת תביעה טובה כנגד המשיבות, עקב גרם הפרת חוזה מצידן. כג. גם הנימוק שבגינו סבר בית משפט קמא, כי מחיקת התביעה (להבדיל מדחייתה) מותירה למערערת זכות להגיש את תביעתה מחדש, ולכן לא הורה בית משפט קמא על ביטולו של פסק הדין, איננו מקובל על המערערת, הטוענת שאין דין הגשת התביעה מחדש כדין זכותה של המערערת להמשיך בהליך בו פתחה. לטעמה של המערערת, ייגרם לה עוול קשה אם פסק הדין המוחק את התביעה יישאר על כנו, וזאת מחמת אי קיום החלטה שכלל לא הומצאה לה. העוול יתבטא בכך שיירדו לטמיון ההליכים שניהלה המערערת עד כה, ושהגיעו לשלב הגשת תצהירי עדות ראשית, וכן תרד לטמיון אגרה בסך 14,000 ₪ ששילמה המערערת עם הגשת תביעתה. בנוסף, תחוייב המערערת בתשלום הוצאות נכבדות, מעבר לאלה שכבר שולמו על ידה, מכוח החלטת 5.9.12, שהרי לפי אותה החלטה יהא עליה להוסיף ולשאת בתשלום הוצאות נוספות, הן למשיבות והן לאוצר המדינה, אם תבקש להגיש את התביעה מחדש נגד המשיבות, כל זאת מעבר לצורך לשאת בתשלום אגרת תביעה נוספת בסכום משמעותי. כד. המערערת מלינה על כך, שאין זה צודק שיהא עליה לשאת בהוצאות כה משמעותיות שמקורן למעשה בתקלה של בית המשפט שלא המציא את החלטת 5.9.12 לב"כ המערערת. לעומת זאת, למשיבות לא ייגרם כל נזק אם יבוטל פסק הדין והדיון יחודש מן הנקודה בה הופסק, שהרי ההוצאות שנפסקו בישיבת 5.9.12 בסך 3,500 ₪ לכל אחת משלוש המשיבות שולמו להן מיד כשהחלטת 5.9.12 הובאה לידיעת המערערת (לאחר שניתן פסק הדין מיום 29.10.12 במעמד צד אחד). לכן, לטעמה של המערערת, כמפורט בנימוקי בקשת רשות הערעור, ראוי לבטל את פסק הדין, הן מבחינת חובת הצדק והן מבחינת שיקול הדעת. כה. בהחלטתה מיום 24.4.2013 דחתה ס. הנשיא, השופטת ש. וסרקרוג, את בקשת רשות הערעור של המערערת (רע"א 16878-04-13), בציינה כי למעשה לפי פסק-הדין נשוא הערעור פתוחה הדרך בפני המערערת לחדש את תביעתה בכפוף לתשלום הוצאות, הן בגין פסק הדין של המחיקה והן לצורך חידוש ההליך, וכן תשלום ההוצאות לזכות אוצר המדינה. דהיינו: עיקר הערעור עניינו בהוצאות כתנאי לחידוש ההליך. החלטה בענין הוצאות בית משפט אינה ניתנת לרשות ערעור, ומה גם שאופן ניהולו של הליך בערכאה הדיונית נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים, ואין מקרה זה בגדרם. ס. הנשיא, השופטת וסרקרוג, מצביעה בהחלטתה על כך שקודם שהורה בית משפט קמא על מחיקת ההליך ועל חיוב בהוצאות, נדרשו דחיות מחמת אי עמידת המערערת במועדים שנקבעו, מה שגרם להארכת הדיון, ושמורה הזכות המלאה לערכאה הדיונית - במיוחד כשהדבר חוזר על עצמו - לעשות שימוש בחיוב בהוצאות, כדי למנוע הארכת התדיינות שלא לצורך, ובהחלטתה מיום 5.9.12 ציינה שופטת קמא כי בזבוז זמן נוסף של בית המשפט יהא כרוך גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. עד כאן תמצית נימוקי ההחלטה לדחיית בקשת רשות הערעור. כו. המערערת הניחה בפנינו עיקרי טיעון בהם היא חוזרת למעשה על הטענות שהועלו בבקשתה לביטול פסק-דינו של בית משפט קמא, כמו גם בבקשת רשות הערעור ובהודעת הערעור, וכן הגישה תיק מוצגים, כך גם באי- כח המשיבים, הסבורים, בתמצית, שתובענת המערערת נמחקה מחמת חוסר מעש מצדה, שבדין נדחתה הבקשה לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, ונטיית בית המשפט שלערעור היא שלא להתערב בפסיקת הוצאות שפוסקת הערכאה הדיונית בנוגע לניהול ההליך אלא במקרים חריגים ובענייננו, ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת הן נמוכות במיוחד והסנקציה מידתית ביותר. כז. בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 19.11.13 הוספנו ושמענו את תמצית טיעוניהם של ב"כ הצדדים בעל פה. כח. לאחר שעיינו בתיקו של בית משפט קמא בהחלטות השונות שניתנו, ובכלל זה כמובן פסק הדין מיום 29.10.12, וההחלטה מיום 3.3.13 הדוחה את בקשת המערערת לביטול פסק הדין, ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוניה של המערערת בהודעת הערעור בבקשת רשות הערעור (רע"א 16878-04-13), בעיקרי הטיעון, ובדיון שבפנינו, כמו גם לטיעוניהם של המשיבים, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות. כט. לא בכדי ראינו לנכון לפרט בפסק דיננו את אופן התנהלות והשתלשלות העניינים מאז ניתנה ההחלטה מיום 24.7.11 בדבר גילוי מסמכים ועיון בהם, לרבות מתן תשובות לשאלון בתצהיר וסיום ההליכים המקדמיים בין הצדדים, החלטה שלא בוצעה לאחר שב"כ המערערת הודיע בקדם המשפט מיום 15.3.12 שנעלמה מעיניו ההחלטה בנוגע להשלמת הליכים מקדמיים. ביום 15.3.12, ניתנה איפוא החלטה בדבר הגשת תצהירי העדות הראשית, נקבעה ישיבת קדם משפט נוספת ליום 3.9.12, ונקבעו שני מועדי הוכחות (14.10.12 + 15.10.12), דא עקא: גם החלטה זו לא קויימה, הגם שבמהלך התקופה שבין מרץ לספטמבר 2012, פנה ב"כ משיבה מס' 3 שלוש פעמים במכתבים לב"כ המערערת וביקש העברת רשימת מסמכים, וכן שאל בנוגע להליכים בין המערער לקבוצת רמט בע"מ, אך לא נענה. בישיבת 3.9.12, מסר ב"כ המערערת שבגין תקלה במשרדו לא התאפשרה הגשת התצהירים במועד. פשיטא, שדרך התנהלות זו, עליה עמדנו לעיל באופן מפורט, מביאה לבזבוז זמן מיותר ולהקצאת משאבים מיותרת הן מנקודת המבט של בעלי הדין, וכן מבחינת זמנו של בית המשפט. ל. לא זו בלבד שרשאי היה בית משפט קמא להחליט כפי שהחליט אלא שאף סבורים אנו שחייב היה בית משפט קמא לנהוג כן משנוכח לדעת שלמעשה לא חלה כל התקדמות בתיק מאז ניתנה ההחלטה מיום 24.7.11 לפיה על הצדדים לפעול לסיום ההליכים המקדמיים ביניהם, ודבר לא אירע. לא. צדקה שופטת קמא בציינה בהחלטתה מיום 3.3.13, שאף אם לא הומצאה לב"כ המערערת ההחלטה מיום 5.9.12, הרי אין זה מתקבל על הדעת שב"כ המערערת יישב בחיבוק ידיים ולא יברר מה בענין ההחלטה שאמור בית המשפט ליתן בעקבות ישיבת 3.9.12, וזאת כשקבועים כבר התאריכים לשמיעת ההוכחות (14.10.12 + 15.10.12) ועל ב"כ המערערת להגיש את תצהירי העדות הראשית ולהכין ראיותיו. דבר זה מצטרף כאמור למחדלים הקודמים. לב. נציין, כי במהלך הדיון בפנינו הסביר ב"כ המערערת, בתשובה לשאלתנו: "לגבי תאריכי 14.10 ו - 15.10, אני מציין שבדקנו ביומן בית המשפט וראינו שהמועדים כבר לא מופיעים שם..... החלטה לא היתה במערכת הנט. בדיונים הללו הופיע התיק שלנו דיון מבוטל. זה מופיע כדיון מבוטל....". לעניות דעתנו, לפחות משנוכח ב"כ המערערת לדעת שדיוני ההוכחות הנ"ל בוטלו, היה מקום לתהות שמא בכל זאת קיימת החלטה, שהרי כשם שקביעת מועדי ההוכחות היא פרי החלטה מפורשת של בית המשפט, כך חייב גם ביטול מועד ההוכחות לנבוע מהחלטה מפורשת של בית המשפט. לכן, דווקא משנוכח ב"כ המערערת לדעת שמועדי ההוכחות בוטלו, היה מקום להעמיק, לוודא, ולברר מתי ניתנה והיכן מצויה ההחלטה שמכוחה בוטלו מועדים אלה, ואזי היתה, מן הסתם, מתגלה ההחלטה מיום 5.9.12. לג. מכל מקום, ולעיצומו של ענין: פסק-דינו של בית משפט קמא מיום 29.10.12 איננו פוגע בזכות מהותית של המערערת ואינו נועל בפניה את הדרך למיצוי מלוא זכויותיה בבית המשפט. בית משפט קמא נזהר מלהורות על דחיית התביעה והסתפק במחיקתה, תוך מתן אפשרות למערערת להגיש את התביעה, ככל שתמצא לנכון, מחדש, ובלבד שתישא בהוצאות המשפט שנפסקו למשיבים וכן לאוצר המדינה (באופן מתון ומידתי), ולרבות כמובן הצורך לשאת שוב בתשלום אגרת משפט. הכבדה (מידתית) מבחינת תשלום הוצאות קיימת, אך לא פגיעה מהותית בזכויות ופתוחה הדרך בפני המערערת לחזור ולפנות לבית המשפט למיצוי מלוא זכויותיה. לד. יתר על כן: כשמעיינים באופן התנהלות המערערת מאז ההחלטה הראשונה מיום 24.7.11, כעולה מעיון בתיקו של בית משפט קמא, וכפי שכבר פירטנו לעיל בהרחבה, המסקנה המתבקשת היא שרשאי, ואף חייב היה, בית משפט קמא לנהוג בדרך בה החליט וזאת על מנת ליתן ביטוי לבזבוז הזמן והמשאבים הן מבחינת בעלי הדין שבתיק, והן מבחינת בית המשפט, ומה גם שפסיקת ההוצאות היתה מידתית ומתונה. לה. לא שוכנענו שקיימת עילה להתערבותה של ערכאת הערעור לא בפסק הדין מיום 29.10.12, ולא בהחלטה מיום 3.3.13, הדוחה את בקשת הביטול, ולפיכך אנו מורים בזאת על דחייתו של הערעור. לו. אנו מחייבים את המערערת לשלם שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ לכל אחת משלוש המשיבות. מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה כפי שפסקנו (כלומר, 2,500 ₪ לכל אחת משלוש המשיבות) מתוך הפקדון שהפקידה המערערת להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת. הפרת חוזהחוזהגרם הפרת חוזהנזיקין