התנהגות שגרמה נזק לרכוש - עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה רשלנית - עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה וכן עבירה של נהיגה במצב השולל שליטה ברכב - עבירה לפי סעיף 26 (4) לפקודה. 4. בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 12/06/10, ברכב משטרתי, ברחוב הגיבורים שבחיפה ונסע לכיוון הצ'ק פוסט. המערער הגיע לצומת הרחובות "הגיבורים - בר יהודה" המרומזר. לפני הרכב המשטרתי בו נהג המערער, נסע רכב משא שעצר בצומת עקב חילופי הרמזורים, קרי, משום שהיה לפניו אור אדום ברמזור. המערער נהג ברשלנות ובהיותו עייף ובשל כך נרדם, איבד שליטה על רכבו והתנגש עם חזית הרכב המשטרתי בחלק האחורי של הרכב שלפניו. כתוצאה מהתאונה, נגרם נזק לרכב המשטרתי. 5. המערער זומן ליום 10/07/12 לבית משפט קמא. בישיבה זו, היה מיוצג על ידי עורך דין. המערער הודה בעובדות כתב האישום, הורשע על פי הודאתו, הצדדים טענו לעונש ובית משפט קמא הטיל עליו את העונשים הבאים: 2 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 2,400 ₪ שישולם בתוך 120 ימים. 6. בשלב מסוים ולאחר גזירת דינו, הגיש המערער בקשה ובה עתר להתיר לו לחזור מהודאתו, (הבקשה לא הוצגה בפניי ועל כן, לא ברור לי מתי הוגשה בקשת המערער בפני בית משפט קמא וגם בתיק האלקטרוני של בית משפט קמא לא הצלחתי למצוא את הבקשה). כאמור הבקשה נדחתה בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 22/04/13. 7. מכאן, הערעור שבפניי והמופנה כנגד החלטה זו. טענות הצדדים: 8. המערער שב והעלה את טענותיו שהעלה בפני בית משפט קמא ובין השאר, בהיותו מתנדב במשטרה, הייתה המשיבה אמורה להעמידו לדין משמעתי ולא לנקוט נגדו בהליך פלילי. 9. המערער תיאר את התנדבותו למשטרה ואף הציג את תעודות ההוקרה והערכה שניתנו לו והדגיש את תרומתו לחברה במסגרת שירותו ההתנדבותי, ביקש לבוא לקראתו ולקבל את הבקשה תוך ביטול פסק הדין של בית משפט קמא. 10. לדעת המערער, היה ותינתן לו ההזדמנות ועניינו יובא במסגרת הדיון המשמעתי, התוצאה של ההליך תהיה קלה בהרבה מהתוצאה של ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא. 11. עוד טען המערער כי על פי הנהלים המחייבים את המשיבה, היה עליה לפעול כפי שטען הן בבית משפט קמא והן בפניי, קרי, שעניינו של המערער אמור להתברר במסגרת המשמעתית המשטרתית ולא בבית משפט. 12. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. הבקשה הוגשה לאחר שדינו של המערער נגזר ולכן ניתן להניח כי בקשה זו הוגשה עקב התוצאה העונשית. 13. עוד טענה המשיבה כי גם בבית משפט קמא וגם בטיעוניו בערעור, עולה כי הוא לא מבקש להוכיח את חפותו, אלא מבקש להביא לכך שעניינו יתברר בפני מותב אחר במסגרת הדיון המשמעתי המשטרתי. דיון והכרעה: 14. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. 15. המדובר בבקשה שהוגשה זמן רב אחרי מתן גזר הדין שניתן ביום 10/07/12, (כך ניתן להתרשם לכאורה בהתחשב בחלוף הזמן שבין מועד מתן גזה"ד לבין מועד מתן ההחלטה). המערער אינו מעלה טענות מהותיות לגוף ההרשעה, אלא הוא שואף שעניינו ידון במסגרת הדין המשמעתי המשטרתי. 16. על כן, לא ניתן לומר כי בפנינו מערער שמבקש להוכיח את חפותו. רק לאחרונה ניתן פס"ד בע"פ 6349-11, גנס שניידר (נשימוב) נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10/06/13), ובו התייחס בית המשפט העליון לסוגית החזרה מהודיה בשלביו השונים של ההליך המשפטי ובין השאר כאשר הבקשה מועלית לאחר מתן גזר הדין ועל כך כתב: "ביחס לתקופה שלאחר מתן גזר הדין, (לרבות בשלב הערעור), הלכה היא כי כדי שתיענה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו, עליו להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, כגון (ואין מדובר ברשימה סגורה); כי הבנתו את משמעות הודאתו, או את משמעות הסדר הטיעון (בין היתר, על רקע של היעדר ייצוג משפטי); היעדר אזהרה כי בית המשפט איננו חייב לכבד את הסדר הטיעון, הפרת אמונים מצד סנגורו או כל כשל אחר בייצוג ועוד (ראו למשל עניין פלוני 3227-10, בפסקה 4 לפסק דינו של חברי, השופט נ. הנדל)". ראו גם כן את הפסיקה שהובאה בפסק דין זה. גישה זו הולמת לעניינו של המערער. 17. בבואנו ליישם את ההלכה הנ"ל על המקרה שבפניי, נמצא כי לא מתקיימות בעניינו של המערער "נסיבות חריגות במיוחד" והגם שלא מדובר ברשימה סגורה, הרי בנימוקים שהמערער העלה לא מצאתי כי יהיה זה נכון לכלול נימוקים אלו במסגרת אותן הנסיבות החריגות במיוחד. 18. די אם אציין כי תוצאת ההליך המשמעתי, קשה ככל שתהיה, היא לא תכלול ענישה דומה לזו שהוטלה על המערער בבית משפט קמא ומכאן, המסקנה כי הבקשה לחזרה מהודיה היא התוצאה העונשית ולא נימוק אחר שיצדיק זאת ובוודאי שאין בפנינו בקשת מערער שמבקש לחזור בו מהודאתו כדי להוכיח את חפותו. 19. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. כפועל יוצא מהתוצאה הנ"ל, מבוטל בזה צו עיכוב ביצוע גזר הדין, כך שעל המערער לקיים את גזר הדין לאלתר ובין היתר, להפקיד את רישיונו כדי להתחיל במניין עונש הפסילה וכן לשלם את הקנס בהתאם לאמור בגזר הדין כשמניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין זה. משפט תעבורהנזקי רכושתקנות התעבורה