תביעה בטענות המבקשים לפיהן זכאים הם לחלקים מסויימים בחלקות מקרקעין שפורטו ברשימות שצורפו לכתב התביעה. המבקשים והמשיבים גם יחד טוענים כי הזכויות במקרקעין אלה היו נתונות למנוח ז"ל (להלן: המנוח). המבקשים הם יורשיו של אחד מבניו של המנוח ז"ל (להלן: המוריש), ואילו המשיבים הם בניו האחרים של המנוח. לטענת המבקשים ערך המנוח צוואה בעל-פה בשנת 1978 ובמסגרתה העביר חלקים מהמקרקעין למורישם. עוד טוענים המבקשים כי ביום 3.3.1998 חתמו על שלושה הסכמים עם המשיבים: ההסכם הראשון העניק למבקשים זכויות במקרקעין מסויימים בהתאם לחלקם בעזבון המנוח (2/11); ההסכם השני העניק להם 25% מהזכויות בנכסים שפורטו במסגרתו בו; ואילו ההסכם השלישי העביר להם את מלוא הזכויות בנכסים שפורטו בו. המבקשים טוענים כי על אף ההתחייבויות הגלומות בהסכמים - לא העבירו להם המשיבים את חלקם במקרקעין. בהמרצת הפתיחה נאמר כי מאחר ו"לאחרונה" נודע למבקשים כי בכוונת המשיבים למכור נכסים השייכים לעזבון - הוגשה הבקשה למתן צו הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלים של המקרקעין. יובהר כבר עתה כי אין זהות בין הצדדים להסכמים השונים, למעט זהות מעבירי הזכויות, וכי ה"הסכם" השלישי אינו אלא יפוי כח בלתי חוזר, להבדיל משני ההסכמים האחרים. המשיבים טענו בפתח תשובתם כי עילת התובענה התיישנה, והגישו בקשה לסלקה על הסף מטעם זה. לא למותר לציין שלמשיבים טענות רבות לגוף העניין, ובכלל זה טענות שונות בנוגע לפגמים בעריכת ההסכמים (שנחתמו לשיטתם תחת איומים), לביטולם, לויתור של המבקשים ואף למניעה שלהם מלטעון טענות הסותרות טענות שהעלו בהליכים אחרים. עם זאת, הבקשה לסילוק על הסף מתמקדת בטענת ההתיישנות, ולו מהטעם שיתר הטענות מצריכות בירור עובדתי. לעניין ההתיישנות טענו המשיבים כי למעשה נשענות טענות המבקשים על צוואה בעל-פה משנת 1978, שכל עילה מטעמה התיישנה לפני שנים ארוכות; וכי גם הטענות מכח ה"הסכמים" מיום 3.3.1998 התיישנו במועד בו הוגשה התובענה (22.4.2013). המבקשים טענו בתגובתם לבקשה כי התביעה מתבססת לאמיתו של דבר אך ורק על ההסכמים מיום 3.3.1998, שעומדים תחת כל צוואה שקמה להם. לשיטתם אין מקום להורות על התיישנות עילת התובענה מאחר והם פנו למשיבים פעמים מספר טרם שחלפה תקופת ההתיישנות, ולא זכו למענה ענייני. יובהר כבר עתה כי פניות מעין אלה אין בהן כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. עוד טענו כי במרוצת השנים מאז חתימת ההסכמים פעלו המשיבים בהתאם להסכמים מיום 3.3.1998, העבירו לידי המבקשים כספים שונים לצורך תשלום מסים החלים על המקרקעין ועדכנו את המשיבים בעסקאות הנרקמות בקשר למקרקעין אלה. בכך יש לשיטת המשיבים משום הודאה במקצת הזכות, העוצרת את מרוץ ההתיישנות. לתגובה זו לא צורף תצהיר המאמת את העובדות הנטענות בה, ולא הוגש כל מסמך המאשש את הטענות העובדתיות בנוגע להודאה במקצת הזכות. בדיון שהתקיים ביום 23.10.13 הציג ב"כ המבקשים הסכם מיום 10.9.08, שלטענתו הומצא לידיו רק ערב הדיון. הסכם זה נערך בין המשיבים 1 - 5 ו"יורשי המנוח תאופיק כאמל אבראהים עבדאללה" (הוא מורישם של המבקשים) לבין צד ג', ובגדרו נערכה עסקת קומבינציה עם אותו צד ג'. בהסכם הוצגו המשיבים ויורשי המוריש, יחדיו, כבעלים של חלקה 181 בגוש 30611, שהיא אחת החלקות המפורטות בנספח להסכם הראשון מיום 3.3.1998 (זה המעניק למבקשים זכויות לפי חלקם בעזבון סבם המנוח). אף כי אין מחלוקת שההסכם לא יצא לפועל בסופו של יום, הרי שמלשון ההסכם עולה כי המוכרים כולם טענו במפורש כי הם ורק הם הבעלים של החלקה. כאמור, אין מחלוקת שהתובענה הוגשה לבית המשפט לאחר שחלפו למעלה מ- 15 שנים ממועד עריכת ההסכמים. לא נטען גם כי המקרקעין מושא התובענה הם מקרקעין מוסדרים, ונראה שאין מחלוקת שלא כך הם פני הדברים. ממילא התיישנה עילת התביעה מכח הסכמים אלה ביום 3.3.2013. לא למותר לציין כי בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה טענה המצהירה כי המשיבים פעלו בניגוד להסכם במהלך השנים מאז חתימתו (סעיף 11 לתצהיר). על אף זאת, ועל אף שלא נטען כי מתקיימים בנסיבות העניין התנאים להארכת תקופת ההתיישנות מכח סעיפים 7 או 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), הוגשה התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות. די בכך לכאורה כדי להביא לדחיית התביעה. הטענה היחידה המצריכה דיון מאלה שבפי המשיבים עניינה ב"הודאה במקצת הזכות" (יש להניח כי כוונת המבקשים להוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, אף שהדבר לא נטען במפורש). לשיטתם, באה זו לידי ביטוי במעשים שעשו המשיבים במרוצת השנים, בגדרם העבירו לידי המבקשים כספים ועדכנו אותם אודות עסקאות במקרקעין. דא עקא שהמבקשים, שעליהם מוטל הנטל להוכיח טענות בעניין הארכת תקופת ההתיישנות (ראו לאחרונה ע"א 1960/11 אלמוג נ' שרותי בריאות כללית, מיום 6.5.13, בפסקה 8 לפסק-הדין), לא צירפו תצהיר לתגובתם כדי לאשש טענות אלה, ואף לא צרפו מסמך כלשהו המעיד על תוקף הטענות. לפיכך היה לכאורה מקום לקבל את טענות המשיבים בנוגע לעילות התביעה כולן, ולהורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות עילתה. עם זאת, מאחר ובמהלך הדיון הוצג המסמך מיום 10.9.08 שנזכר לעיל, נראה שדי באמור בו כדי להצריך, לכל הפחות, בירור עובדתי בשאלה אם הוא מהווה "הודאה במקצת הזכות". מאחר והמסמך נסוב אודות אחת מהחלקות שפורטו בנספח ג' לכתב התביעה (הנספח להסכם הראשון), ומאחר ויש במסמך לכאורה הודאה בבעלות כזו או אחרת של המבקשים באותה חלקה, אין מקום להורות בשלב זה על דחיית התביעה ככל שהיא עוסקת בהסכם מיום 3.3.1998 אליו צורפה רשימת החלקות שסומנה כנספח ג' לכתב התביעה. דומה כי יש בסיס לטענה לפיה האמור במסמך זה מהווה הודאה בעובדות הנדרשות כמו גם בקיום הזכות (השוו ע"א 1017/91 פסח משה נ' הכפר הירוק, מיום 1.4.1996; ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, מיום 22.6.2008; רע"א 8628/08 עמל הנגב עבודות בניה ועפר בע"מ נ' עירית רהט, מיום 12.3.2009; וראו ההבהרות שניתנו בהקשר זה בע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, מיום 19.4.12). יוער כי גם לעניין זה בפי המשיבים טענות שונות, אולם מאחר וטענות אלה מצריכות בירור עובדתי - אין מקום לדחיית התביעה על הסף בנוגע לטענות הסובבות את החלקות נשוא הסכם זה. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את טענות המשיבים באופן חלקי ולהורות על דחיית התביעה ככל שהיא עוסקת בהסכם "השני" מיום 3.3.1998 (נספח ח1 לכתב התביעה) וביפוי הכח מיום 3.3.1998 (נספח ט1 לכתב התביעה). לעניין טענות ההתיישנות בנוגע להסכמים אלה זה לא הוצגה כל ראייה המגבה טענות בנוגע להארכת תקופת ההתיישנות, וכאמור - אף לא הוגש תצהיר לתמוך בטענות שנזכרו בתגובה לבקשה לסילוק על הסף. אין להקיש לעניין הסכמים אלה מהמסמך מיום 10.9.08, שאף אם ניתן לומר כי הוא מעניק בדוחק "הגנה" בשלב מוקדם זה גם לטענה בנוגע לחלקות הרבות האחרות נשוא ההסכם הראשון (נספח ז1 לכתב התביעה), אין בו כדי ללמד כי כך היו פני הדברים גם בנוגע להסכמים הנוספים שנחתמו בין הצדדים. אין מקום בשלב זה להורות על דחיית התביעה בעניין ההסכם "הראשון" מיום 3.3.1998 (נספח ז1 לכתב התביעה), לנוכח הצגת המסמך מיום 10.9.08, הנחזה להיות ככזה שיש בו כדי להקים את תנאי ההודאה במקצת הזכות, ולעצור את מרוץ ההתיישנות. עניין זה יוכרע לאחר קיום הבירור העובדתי הנדרש. לאור האמור לעיל, ומאחר וטענות המשיבים התקבלו באופן חלקי ותביעת המבקשים נדחתה בחלקה בשל התיישנות עילתה, אני מחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 30,000 ₪. הצדדים יבהירו עד ליום 8.12.13 אם יש מניעה כלשהי מלקבוע מועד לחקירת המצהירים ולהכרעה במה שנותר מהתובענה לגוף העניין. התיק יובא לעיוני ביום 10.12.13. מקרקעין