נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד לביצוע צו הריסה מינהלי

רקע עובדתי - ההליכים בבית המשפט קמא 2. כפי שעולה מהמסמכים השונים בתיק, ביום 10.9.12 ערך מפקח מטעם המערערת ביקורת ברחוב מבוא תדהר במבשרת ציון, וראה שבבית מספר 8, הידוע כגוש 30480 חלקה 19 בתוכנית מי/274 (להלן: "המקרקעין"), מתבצעות עבירות בניה כדלהלן: (א) בנייה של קומה נוספת (מפלס 9-) מתחת לקומת המרתף הקיימת, בה נבנו כשתי יחידות דיור. (ב) בקומת המרתף (מפלס 6-) נפתח חלל ונפרצו פתחים לחלונות ולדלת כניסה. כן נבנו מדרגות גישה לחלל באופן שמבדל את החלל משאר הבית כהכנה ליחידת דיור נוספת. (ג) בקומת הכניסה (מפלס 3-) נסגרו חניות מקורות על ידי בניה של קירות, והחלל שנוצר סופח וצורף ליחידת הדיור הצמודה. כן נבנה גרם מדרגות בחלקו החיצוני של המבנה בצמוד לחזית, ממפלס 3- לקומת הגג. (ד) בקומת הגג נפתח פתח המחבר בין עליית הגג לגג עצמו, בצירוף הבניה של המדרגות החיצוניות נוצרה כניסה נפרדת לעליית הגג באופן היכול לשמש כיחידת דיור נפרדת. המפקח הורה לעובדים שהיו במקום להפסיק לאלתר את העבודות וכן שוחח טלפונית עם המשיב, הוא הבעלים ו/או המחזיק של המקרקעין. עוד באותו יום הוצא כנגד המשיב צו מנהלי להפסקת עבודות. למחרת, יום 11.9.12, תלה המפקח את הצו בכניסה הראשית במקרקעין. בביקורות שנערכו לאחר מכן התברר כי העבודות נמשכות. ביום 23.9.12 הוציא בית המשפט קמא צו הפסקת עבודות שיפוטי וכן צו למניעת פעולות, ולמחרת נתלה הצו במקרקעין, אך העבודות נמשכו. לכן, ביום 30.9.12 בוצעה מסירה ידנית של הצו השיפוטי לאשתו של המשיב בכתובתם בירושלים, ומשסירבה האישה לקחת את הצו הוא הונח על הרצפה בבית. באותו יום, 30.9.12, הוצא צו הריסה מינהלי, שנתלה במקום בולט במקרקעין. תוקפו של הצו היה עד ליום 30.10.12 (להלן: "הצו"). 3. ביום 25.10.12, ועוד בטרם חלף המועד לביצוע הצו, הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה להארכת המועד לביצועו. בבקשה טענה המערערת כי היא נדרשה לערוך הליך של מכרז כדי לבחור קבלן הריסות אך טרם סיימה אותו. כן ציינה המערערת שעליה ליתן למשטרה התראה מוקדמת ומשמעותית לפני ביצוע הצו, אך בשל תקופת החגים היא התקשתה להשלים את כל הפעולות הנדרשות. עוד הוסיפה המערערת כי ב"כ המשיב פנה אליה בבקשה לקבוע פגישה כדי לנסות ולהסדיר את העניין ביניהם וכי הפגישה נקבעה ליום 31.10.12, ועל כן היא מבקשת להאריך את המועד לביצוע הצו כדי למצות את האפשרות להגיע עם המשיב להסדר כלשהו. עוד באותו יום קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והאריך את המועד לביצוע הצו עד ליום 30.11.12. 4. על החלטה זו הגיש השיב ערעור לבית משפט זה (ע"פ 16539-11-12). בערעור נטען שבית המשפט קמא האריך את המועד לביצוע הצו מבלי שניתנה למשיב הזדמנות להגיב ומבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. בהחלטה מיום 31.1.13 נתן בית משפט זה תוקף להסכמת הצדדים, לפיה יוחזר התיק לבית המשפט קמא כדי שישמע את טענות הצדדים בעניין. 5. ואכן, הצדדים הגישו לבית המשפט קמא טיעונים מטעמם, וביום 3.3.13 נתן בית המשפט קמא את החלטתו. בהחלטה ציין בית המשפט קמא ששיקול מרכזי במתן ארכה לביצוע צו כרוך בשאלה כיצד פעל הצד המבקש את הארכה ומדוע לא עמד במועדים שנקבעו מראש. בית המשפט קמא קבע שבערב חג הסוכות הוצא צו ההריסה המינהלי, אך מלבד קביעת פגישה עם ב"כ המשיב, לא פעלה המערערת כלל לבצעו. בית המשפט קמא לא מצא כל הצדקה להוצאת הצו בערב חג הסוכות, ולכן קבע שאין המערערת יכולה להיתלות בעניין זה כדי להצדיק את בקשתה להארכת המועד. לא זו בלבד, אלא שחג הסוכות הסתיים ביום 9.10.12 ומאז ועד למועד הגשת הבקשה להארכת המועד חלפו שבועיים, ולא נעשה בהם דבר לקידום הצו. בית המשפט קמא עמד על החשיבות שבהוצאת צו הריסה מינהלי אך לדבריו: "צו הריסה מנהלי הוא אכן סעד מהיר ויעיל לאכיפת הדין - אך זאת כאשר הרשות פועלת בצורה יעילה ומהירה", ומשלא הראתה המערערת כל מאמץ ממשי לעמוד במסגרת הזמן הקצובה, לא מצא בית המשפט מקום לקבל את בקשתה והיא נדחתה. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. הודעת הערעור 7. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא כאשר הפך את החלטתו הראשונה, שכן לא הוצג לפניו כל נימוק חדש או משמעותי. המערערת הפנתה לסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, הקובע כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מינהלי, אם ראה לנכון לעשות כן. המערערת הדגישה שבתי המשפט דחו פעמים רבות את המועדים לביצוע צוי הריסה מינהליים, אף במקרים חריגים בהם הוועדה המקומית התרשלה או איחרה באופן ניכר בהגשת הבקשה להארכת מועד. הפנתה לפסקי דין. במקרה דנן היו לפני בית המשפט קמא שיקולים רבים אשר הצדיקו את מתן הארכה, כגון: התנהגות המשיב, הליך בחירת קבלני הריסה, תיאום ביצוע ההריסה עם משטרת ישראל, חגי ישראל שחלו במועדים הרלוונטים ועוד, ועל כן היתה הצדקה להארכת המועד. עוד הוסיפה המערערת שאי ביצוע הצו המינהלי ייתן פרס למשיב, אשר מפר באופן בוטה ושיטתי את החוק, והדבר אף עלול להוות תקדים מסוכן לאנשים נוספים. 8. בדיון הוסיף ב"כ המערערת שבתחילה הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להארכת מועד מבלי שצורף לה תצהיר, כפי שנוהגת המערערת תמיד. כאמור, בית המשפט קמא נתן ארכה כמבוקש, המשיב הגיש לבית משפט זה ערעור, ולבסוף הוחזרה הבקשה לבית המשפט קמא. בשלב זה הגיש המשיב טיעונים בכתב מטעמו ולאחר מכן הגישה המערערת טיעונים בכתב ואז צירפה תצהיר של המפקח. בית המשפט קמא נתן את החלטתו על סמך הטיעונים בלבד, מבלי שהתקיים דיון ולמעשה מבלי שהמפקח נחקר על תצהירו. פירט כי בתצהיר מפורטות שלוש סיבות להארכת המועד לביצוע הצו: (א) חג הסוכות - לדברי ב"כ המערערת, היתה הצדקה לפעול כבר בערב חג הסוכות, וזאת מאחר שהעבודות במקרקעין לא פסקו ובזמן הזה חלק מהדירות כבר אוכלסו. המערערת הוציאה צו הפסקת עבודות, אך העבודות המשיכו, הוצא צו מניעת פעולות אך העבודות נמשכו, הוגשה תלונה במשטרה והתבקשה התערבותה אך גם אז העבודות לא פסקו. המערערת הרגישה שמתקיים מרוץ ועל כן נאלצה להגיש את הבקשה בערב חג הסוכות כדי לנסות ולעצור את הבניה באיבה. הודגש שעם כל זה, חלק מהדירות אוכלסו ולכן צו ההריסה מתייחס רק לחלק מהדירות שהמערערת הצליחה לתפוס בזמן. בסוכות משרדי המערערת סגורים ולכן רק לאחר חג הסוכות, ומיד אחריו, החלה המערערת בהליך המכרז. (ב) הצורך בבחירת קבלן לאחר שהליך המכרז נכשל - מאחר שהמערערת כפופה לכללי המינהל הציבורי, היא ביקשה לעשות "מכרז מסגרת" לביצוע העבודה. פורסמה מודעה בעיתון אך לא הוגשה אף הצעה. לכן, ובהתאם לכללי המינהל הציבורי, נדרשה המערערת לפנות למספר מציעים ולקבל הצעות מחיר. בכל הצעת מחיר נדרש מהקבלן לצאת לשטח, דבר שאורך זמן רב. (ג) דרישת המשטרה למתן התראה ארוכה - דרישת המשטרה היתה שהפנייה אליה תעשה רק לאחר שימצא קבלן ולכן גם עניין זה התעכב. בנוסף, המשטרה ביקשה התראה ארוכה מאחר שהיא צריכה להביא כוחות מירושלים. ב"כ המערערת התייחס לפגישה שנקבעה בינו לבין ב"כ המשיב כאל סיבה נוספת לדחיית ביצוע הצו: לדבריו, כאשר ב"כ המשיב התקשר אליו וביקש פגישה, הוא לא התנה את קיומה בהסכמתו של ב"כ המשיב למתן ארכה לביצוע הצו, ובכך ייתכן שטעה. הדגיש שחשב שלא אתי לבצע צו הריסה יומיים לפני מועד הפגישה שנקבעה ולכן מיום שנקבעה הפגישה ועד לאחריה, משך כשבוע, הם לא עשו "מאמץ עליון", כדבריו, למציאת הקבלן. מבחינה משפטית, טען ב"כ המערערת שעצם העובדה שחלפה חצי שנה מיום הוצאת הצו איננה רלוונטית, שכן בתקופה זו התנהלו מספר הליכים משפטיים, כאשר נאמר כבר בפסיקה שניתן להאריך את הצו גם לתקופה ארוכה במצב כזה. ציין כי היו מקרים בהם ניתנה החלטה גם שנה לאחר הוצאת הצו. לפיכך, לדבריו, השאלה הרלוונטית היחידה היא מה היה המצב כאשר הוגשה הבקשה להארכת מועד, ביום 25.10.12. בהתאם לפסיקה ישנם מספר פרמטרים להארכת מועד: הראשון הוא מועד הגשת הבקשה, כאשר כאן ישנה הבחנה בשאלה האם הבקשה הוגשה בתוך שלושים הימים של הצו, שאז נטיית בית המשפט היא לקבל את הבקשה. גם במקרה בו הבקשה הוגשה לאחר שלושים הימים, לעיתים בית המשפט האריך את הצו. הפנה לרע"פ 351/05. בענייננו הוגשה הבקשה חמישה ימים לפני שפגו שלושים הימים לביצוע הצו. הפרמטר השני, לדבריו, הוא מה עשתה הוועדה במהלך אותה תקופה. מפסיקת בית המשפט עולה שקושי בהתארגנות למציאת קבלן וקושי של המשטרה, מהווים סיבה להארכת המועד. במקרה דנן ניתנו הסברים כמפורט לעיל. עוד חזר ב"כ המערערת על חשיבותו של צו הריסה מינהלי ועל חומרת העבירה, כאשר היתר הבניה והתב"ע במקום התירו בניה של ארבע דירות בלבד, אך בפועל נבנו שבע דירות שהושכרו. לדבריו העובדה שמדובר במבנים להשכרה ולא בדירת מגורים של משפחה אחת, היא לבדה צריכה להביא להארכת מועד ביצוע הצו, כדי שלא ייצא חוטא נשכר. הציג תמונות ואת הצו המינהלי להפסקת הבנייה. 9. בתגובה טען ב"כ המשיב שהבקשה רצופה בחצאי אמיתות ואי דיוקים. לדבריו, המערערת התרשלה בביצוע הצו ולא קיימה את החובות המוטלות עליה, וכיום היא מנסה להטיל את מחדלה על פגישה שנקבעה ביוזמתו. כל הטיעונים הנוגעים לקבלן או למשטרה לא נתמכו בראיות. הציג מסמכים הנמסרים כדבר שבשגרה מעיריית ירושלים ומשטרה ישראל אל הקבלן. בתיק זה אין תיעוד לגבי פניות שנעשו, לכאורה. בנוגע לפגישה טען כי הוא הציע לב"כ המערערת לעכב את הצו, וב"כ המערערת ענה כי הוא יבצע את הצו ולא יעכב אותו וכן הוסיף שאין טעם בקיום הפגישה. ואכן, בסופו של דבר לא היה טעם בקיומה שכן המערערת הציעה הצעה בלתי מתקבלת על הדעת. באותה פגישה כבר ידע ב"כ המערערת על כוונתו להגיש לבית המשפט קמא בקשה להארכת המועד, אך לא טרח ליידע אותו על כך. חזר והדגיש שאין בפגישה שהתקיימה משום עילה להארכת המועד. הדגיש כי החוק נועד לא רק לאזרח אלא גם למדינה ולרשויותיה, האמורים לשמש דוגמא כיצד מקיימים את החוק. לדברי ב"כ המשיב, בתי המשפט לא יקבלו בקשות להארכת מועד כעניין שבשגרה, אלא רק כאשר ביצוע הצו אינו נעוץ במחדל או ברשלנות של המערערת אלא בגורם חיצוני - דבר שלא מתקיים במקרה זה. בנוגע לעבירות עצמן, טען כי השטח שנטען, 430 מ"ר, אינו נכון. בפגישה שהתקיימה אצל המערערת הוא ביקש מהמפקח שיצביע לו על השטח אך הוא לא הצליח להצביע על כך. שטח העבירה הנכון הוא כ-200 מ"ר. במבנה מתגוררים ילדיו ונכדיו של המשיב. בנוסף, הוגשה תוכנית והמשיב פועל במרץ רב להכשיר את העבירות. אין כל מניעה תכנונית להכשרת העבירה. 10. בתגובה לכך ענה ב"כ המערערת כי כרגע אין באפשרותו להציג פניה בכתב עם תאריך לקבלן, שכן רוב הפניות נעשות טלפונית. גם אין באפשרותו להציג פניה למשטרה שכן הפניה למשטרה נעשית, כאמור, לאחר שנמצא קבלן. חזר על כך שהמערערת עשתה מאמץ סביר לביצוע הצו, בפרק זמן קצר יחסית. המערערת פעלה ביעילות ואף הגישה את הבקשה לארכה חמישה ימים לפני חלוף המועד. בנוגע לעבירה עצמה הדגיש שגם דיור הניתן לילדים ולנכדים שווה כסף, והמשיב עצמו הודה שנבנו שבע דירות. הדגיש כי אין כל סיכוי להכשיר עבירות אלה ולא רק מההיבט התכנוני אלא גם לאור ההלכה של אי עידוד עבריינות. דברים אלו נמסרו למשיב במכתב, הגיש את המכתב. דיון 11. סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, המתייחס לביצועו של צו הריסה מינהלי, קובע: "...ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן". מלשון החוק ניתן לראות כי הסמכות להאריך את התקופה לביצוע הצו איננה מסויגת בתנאים. בנוסף, בתי המשפט קבעו כי ניתן להאריך את המועד גם כאשר הבקשה לכך הוגשה לאחר שחלפו 30 הימים האמורים (ראה למשל: רע"פ 710/02 דדו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה). עם זאת, בפסיקת בתי המשפט נקבע כי יש לנהוג בבקשות אלה בזהירות רבה ואין להיענות להן כדבר שבשגרה (שם, וכן: רע"פ 10681/07 עינאד חמדאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (מבוא עמקים)). וראה דברי בית המשפט בע"פ 2373/00 אנס עטון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים: "מכיוון שבמקורות ההיסטוריה החקיקתית אין הסבר לסיבה הסובייקטיבית שהובילה להוספת הסיפא בסעיף 238א(ט), במסגרת תיקון 43 הנ"ל - שכן הצעת החוק לא כללה תיקון זה וגם בדברי הכנסת לא מצאנו התייחסות מפורשת לכך - ניתן, על פי קריטריונים אובייקטיביים, לאתר את תכלית החקיקה. זו מיועדת להקל במידה מסוימת על הכבלים הטכניים, כל אימת שקיימת הצדקה לכך (למשל: דחייה של ביצוע הצו, עקב הליכים משפטיים לביטולו. ידוע הדבר, כי לעיתים הם נמשכים פרק זמן בלתי מבוטל). עם זאת מובן, כי המדובר ביוצא מן הכלל, שכן על-פי הכלל שומה לבצע את הצו מהר ככל האפשר, ובגבולות הזמן הסטטוטורי..." ובהמשך: "בא כוחו המלומד של המערער, הזמין אותנו לקבוע כללים סדורים ומפורטים לגבי מתכונת הפעלת שיקול הדעת, שעל בית המשפט לעניינים מקומיים להפעיל בבואו לשקול אם להאריך את המועד. אינני סבור כי יש צורך לקבוע מראש מסמרות מפורטות בנושא. טוב לדעתי אם הדבר ייעשה לפרקים, תוך גיבוש ההלכה מעניין לעניין. עם זאת ניתן לומר באופן כללי, כי לשם הארכת המועד נדרשת "סיבה בעלת משקל". בסיבה רגילה ושגרתית - לא סגי". 12. השאלה היא האם בענייננו הוצגו נימוקים המצדיקים הארכת מועד לביצוע צו ההריסה. כאמור, הסיבות שמנתה המערערת בערעורה הן: התנהגות המשיב (אשר ביצע בניה רחבת היקף ללא היתר והמשיך לבנות אף לאחר שהוצאו לו צווי הפסקה), הוצאת הצו ערב חג הסוכות (אילוץ אשר נבע מהתנהגותו של המשיב כמפורט לעיל), הליך בחירת קבלני הריסה (במכרז שהוציאה המערערת לא הוגשה אף הצעה ועל כן נאלצה המערערת לפנות בעצמה למספר מציעים), תיאום ביצוע ההריסה עם משטרת ישראל (אשר דרשה לפנות אליה רק לאחר שייבחר קבלן וכן דרשה התראה ארוכה), והפגישה שהתקיימה בין נציגי המערערת לנציגי המשיב (בגינה נדחה המשך ההליכים עד לסיומה). מעיון בפסיקה ניתן לראות כי במקרים רבים אכן התקבלו טענות דומות כעילות להארכת המועד לביצוע הצו. כך, לדוגמא, בע"פ 2756/08 חסן מחמד עתיק נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים; רע"פ 351/05 אמירה איוב נ' הוועד המקומית לתכנון ולבניה חיפה; ע"פ 2373/00 אנס עטון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים; רע"פ 710/02 דדו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה) ועוד. 13. עם זאת, במקרים בהם האריך בית המשפט את המועד לביצוע צו ההריסה, עשה כן לאחר שהעילות להארכה הוכחו. ואילו בענייננו, כל טענותיה של המערערת לא גובו באסמכתאות כלשהן: (א) לבקשה הראשונה שהוגשה לבית המשפט לא צורף מסמך כלשהו ואף לא צורף תצהיר. תצהיר המפקח על הבנייה צורף רק להשלמת הטיעונים בכתב, לאחר שהתיק חזר מערעור ולאחר שהוגשו טיעוני המשיב. (ב) בבית המשפט קמא לא התקיים דיון נוסף (לאחר שהתיק הוחזר אליו על ידי בית משפט זה) כך שלמעשה המפקח לא נחקר על תצהירו. אף אם נניח שכל האמור בתצהיר אמת ויציב הוא, עדיין לא ניתן ללמוד מכך דבר: המפקח מצהיר כי "לשם ביצוע ההריסה, נדרשה הוועדה להליך של הצעות מחיר לבחירת קבלן הריסות, דבר שאורך זמן" (סעיף 4 לתצהיר) אך לא מפורט מתי החלה המבקשת-המערערת בהליך זה, כיצד ביצעה אותו, וכמה זמן הוא ארך. גם לא צורפה כל אסמכתא להליך זה. בהמשך דבריו מציין המפקח: "...בנוסף אנו נדרשנו ליתן התראה ארוכה למשטרה" (סיפא לסעיף 5), אך שוב אין פירוט מהי "התראה ארוכה", מתי הם פנו למשטרה, מה הייתה תגובתה וכו'. ג) כאשר הרחיבה המערערת בטיעוניה, לא גובו דבריה באסמכתאות הנדרשות. כך כאשר ציינה שפירסמה הודעה בעיתון למציאת קבלן מבצע אך לא צירפה העתק ההודעה; כך כאשר טענה שלא התקבלה אף הצעה במכרז ולכן היא נאלצה לפנות בעצמה למספר מציעים, אך לא ציינה כיצד פנתה ולמי ולא צירפה אסמכתאות לכך. (ד) זאת ועוד, ביום 18.2.2013, בטרם נתן בית המשפט את החלטתו הסופית, ניתנה החלטה לפיה "המבקשת תבהיר לבית המשפט עד ליום 21.2.13 אילו פעולות ננקטו על ידה ומועדיהן על מנת לבצע את הצו. במיוחד יש להתיחס לפניות לקבלנים ופניות למשטרת ישראל לצורך תיאום ההריסה". על אף החלטה זו, שהיה בה משום מתן הזדמנות נוספת לשלים את הפרטים החסרים, ושבעקבותיה הוגשה ביום 26.2.2013 "השלמת טיעון מטעם המבקשת", לא הוסיפה המבקשת דבר אלא חזרה על טענותיה, שאינן מגובות בראיות כלשהן. (ה) בדיון שהתקיים לפני טען ב"כ המערערת שרוב הפניות לקבלנים נעשו טלפונית ועל כן אין בידיו אסמכתאות כתובות לכך, אך גם לא הוגש כל פירוט בעניין, לא בתצהיר ולא בצורה אחרת. כך גם בכל הנוגע לפניה למשטרה. בהקשר זה ייאמר כי המערערת טענה תחילה שאחת הסיבות לאילוץ שלה לדחות את ביצוע הצו נובע מעמדתה של המשטרה, לפיה יש ליתן לה התראה ארוכה, אך בהמשך טענה המערערת שהמשטרה דרשה לפנות אליה רק לאחר שיימצא קבלן מבצע, דבר שטרם נעשה, כך שנראה כי למעשה המערערת כלל לא פנתה למשטרה בעניין ביצוע הצו שבנדון וכך אין ממש בטענה על הצורך במקרה זה בהתראה ארוכה. 14. נראה כי בנסיבות העניין, ולאור השתלשלות העניינים, כאשר המשיב בונה בניה מסיבית ללא היתר ומתעלם מצווי הפסקת עבודה, תוך המשך עבודות הבניה, הוצאת צו ההריסה ערב חג הסוכות, לפני שהבניה תסתיים ותאוכלס, היתה מוצדקת וראויה. זאת ועוד, אילו הוכיחה המערערת את טענותיה כנדרש, היה בהן, ואף די היה בחלק מהן, כדי להצדיק מתן אורכה לביצוע הצו - כך לגבי הקשיים במציאת קבלן לביצוע ההריסה וכך לגבי הצורך בסיוע המשטרה בביצועו. ואולם, גם לפני בית המשפט קמא וגם בערעור, מעבר לטענות בעלמא לא הוכיחה המערערת כי עשתה די כדי לבצע את הצו במועדו ולא הביאה ראיות לתמיכה בטענותיה. בנסיבות אלה לא נותר לי אלא להצטרף לדבריו של בית המשפט קמא כי "לו היתה המבקשת עושה מאמץ ראשוני לבצע הצו ומראה כי מטעמים שאינם תלויים בה לא הצליחה בכך, אפשר היתה החלטתי שונה". 15. סיכומו של דבר, הערעור נדחה. הארכת מועדהריסת מבנהצו הריסהצווים