ערעור על החלטת בית משפט בסמכות המקומית לדון בתביעה

ערעור על החלטת בית משפט בה נקבע כי הסמכות המקומית לדון בתביעה שהוגשה על ידי המבקש היא בבית משפט השלום בירושלים. 3. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 25/4/13 נתבקשה תשובת המשיבים. במסגרת אותה החלטה ניתנה הצעה הן בנושא הסמכות המקומית, והן בנוגע לתביעה כולה. בתשובת המשיבים לבקשה שנתקבלה ביום 4/7/13, הודיעו המשיבים כי אין הם מקבלים את הצעת בית המשפט, וכי אין מקום ליתן רשות ערעור, הן מפני שמדובר בנושא הנוגע לסמכות מקומית של בית המשפט, וככל אין מקום ליתן רשות ערעור בנוגע לסדרי הדין. כמו כן, גם לגוף הבקשה, לעמדת המשיבים, יש להתיר על כנה את החלטתו של בית משפט השלום. 4. כעולה מכתב התביעה שהוגש על ידי המערער, נחתמו בין המערער לבין המשיבה מס' 1 (להלן: גברת גיל או המשיבה), כאשר המשיב מס' 2 (להלן: המשיב) משמש מיופה כוחה, שני הסכמים ביום 14/5/09 בנוגע לנכס המורכב מבית ברחוב האלונים 54, קרית טבעון, גוש 10607 חלקה 198/2 בשטח 500 מ"ר, כאשר הבית הוא חלק בחלקה 198 בשטח 1,110 מ"ר בשלמות (להלן: הנכס). מסתבר שמדובר בנכס אותו ירשו שלוש אחיות, כאשר גברת גיל היא אחת מהן, וחלקה בנכס שליש. הסכם אחד שבו חתם המערער במעמד של "מועמד לרכישה", ואילו גברת גיל כונתה "בעלים", ומהות ההסכם הוגדרה: "הזמנת המועמד לרכישה לשותפות לרכישת הנכס ולחלוקת הנכס על פי הסכם שיתוף ותשריט חלוקה". המערער ביקש לרכוש במקום הגברת גיל שני שליש (2/3) מהחלקה בשלמות וכן לבצע חלוקה באופן שיקבל לחזקתו את הבית הבנוי על 500 מ"ר, תמורת 1,100,000 ₪, ואילו הבעלים יקבלו את יתרת החלקה (להלן: חוזה הרכישה). בהסכם זה התחייבה גברת גיל לפעול להעדפה בלעדית של המערער לרכוש שני שליש מהחלקה בשלמותה, מאת השותפות בחלקה, וכי רכישה זו תתבצע לאחר חתימה על הסכם השיתוף. כמו כן נקבעו באותו הסכם מועדי התשלום. להבטחת התחייבויותיו של המערערבחוזה הרכישה, הפקיד המערער בידי המשיבה פיקדון בסך של 30,000 ₪. הסכם נוסף נחתם בין הגברת גיל לבין המערער, באותו מועד (14/5/09), שהוא הסכם שיתוף במקרקעין (להלן: הסכם שיתוף). הסכם זה מותנה בחתימה מוקדמת של חוזה הרכישה. 5. במסגרת ניסיונותיו של המערער לממש את זכות הרכישה על-פי חוזה הרכישה, הסתבר כי הוא נדרש לשלם תוספת על הסכום המוסכם. ביום 22/7/2011 גילה המערער שהנכס מועמד למכירה באמצעות כונס נכסים, ולטענת המערער לא ידעו השותפות האחרות בנכס על התחיובויותיה של גב' גיל למערער בחוזה הרכישה. בסופו של דבר ביום 13/9/11 במסגרת דיון בבית משפט לענייני משפחה הוחלט כי תינתן לו האפשרות לרכוש 2/3 מהנכס בסכום מינימום של 1,213,333 ₪. לטענת המערער התברר לו כי למרות חוזה הרכישה עליו חתמה גב' גיל, לא היה בדעתה להשלים את ההפרש שבין התמורה שנקבעה לתמורה המוסכמת בחוזה הרכישה וכי סכום הפקדון לא יקוזז, לטובת המערער. בנסיבות אלה הוגשה תביעה לתשלום פיצויים, להחזיר לו סכום הפקדון, וכי התנהלות המשיבים מנעה ממנו להשלים את העסקה. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בחיפה. המשיבים הגישו בקשה למחיקה על הסף. בקשת רשות ראשונה (29206-12-12) הוגשה ונדונה בפני כב' השופט רניאל אשר הורה על ביטול ההחלטה של בית משפט השלום, החזיר התיק לבית משפט השלום, ואפשר למשיבים להגיש בקשה מסודרת לסילוק על הסף. גם לאחר דיון חוזר בבקשה, קבע בית משפט השלום כי הסמכוץ המקומית היא לבית משפט השלום בירושלים. 6. כפי שהובהר וכפי שיפורט בהמשך, דין הערעור להתקבל, יש לבטל את החלטת בית משפט קמא, ולקבוע כי הסמכות המקומית לדון בתביעה היא, לבית משפט השלום בחיפה. הסמכות המקומית היא לבית משפט השלום בחיפה, וזאת בהסתמך על תקנה 3(5) תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התביעה היא להשבת הפיקדון, שלו הם זכאים אם לא גרמו להפרת חוזה הרכישה עליו חתמו. המבקשים לטענתם זכאים להשבת הפיקדון מאחר שהפרת ההסכם נעשתה ונתגלתה במסגרת ההליכים בבית משפט לענייני משפחה בקריות, ופירוט עובדתי זה נמצא בכתב התביעה בסעיפים 17, 26-20 לכתב התביעה. 7. ועוד, הסמכות המקומית היא של בית משפט השלום בחיפה, גם לפי תקנה 3(4) לתקנות. לטענת המערער, המשיב 2 הודיע לו כי למרות ההסכם בין הצדדים לא יחזירו לו המשיבים את ההפרש שבין 1.1 מיליון ₪ שהוסכמו בינם לבין הסכום של 1,213,333 ₪ שנקבע כי עליו לשלם תמורת הנכס (סע' 24 לכתב התביעה). בכך לטענת התובע גרמו לו המשיבים נזקים, בין היתר, סכום של 270,000 ₪ שהוא לטענת המערער הפרש המחיר בין המחיר שהסכים לשלם עבור הנכס (1.1 מליון ₪) לעומת עלותו של הנכס לאור עליית מחירי המקרקעין, ואילו היו נושאים המשיבים באותם הפרשים, כי אז יכול היה לממש את חוזה הרכישה. 8. אחת החלופות לקביעת מקום שיפוט (בתקנה 3(א)(4)) נוגעת למקום המסירה של הנכס - ככל שהעסקה היתה יוצאת אל הפועל ואכן המערער היה רוכש את הנכס בתמורה ל- 1.1 מיליון ₪ הרי שהיה צורך למסור את הנכס בדרך של העברתה לבעלותו וזאת בלשכת הרישום המתאימה לאזור טבעון (חיפה). מכאן שגם על-פי חלופה זו ניתן לקבוע זיקה לבית המשפט בחיפה. בנושא זה נפנה לצורך השוואה לע"א 613/70 (גדומסקי נ' רוזמאיטי, פ"ד כה(1) 798, 801 (פס"ד של זוסמן)). שם מקום יצירת ההתחייבות הייתה למעשה מחוץ לגבולות המדינה, ואולם הייתה האפשרות שתתממש רכישת נכס, שמסירתו, תיעשה בחיפה, ומן הטעם האמור, נקבע שם, כי "מגרש אשר בחיפה, אי אתה יכול "למסור" אלא במקום הימצאו ולהעבירו שם בספרי האחוזה" - לכן נקבע שם שהסמכות המקומית היא בחיפה. בנושא זה אין אני מקבלת את קביעתו של בית משפט קמא כי חלופה זו אינה רלוונטית. יש עוד להדגיש, כי המערער כתובע יוזם ההליך רשאי לבחור במיקום ההליך ובלבד שנתמלאו אחד מהתנאים שפורטו שם, מבלי שלאף אחד מהם זכות בכורה. 9. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומורה כי הסמכות המקומית לדון בתביעה היא של בית משפט השלום בחיפה. המשיבים ביחד ולחוד, ישלמו למערער, בגין הליך זה וללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקידו באמצעות בא כוחו. סמכות מקומיתערעור על החלטת בית משפטערעור