טענה בפני בית משפט שהיא נפלה קורבן למעשה תרמית

טענה בפני בית משפט שהיא נפלה קורבן למעשה תרמית הואיל והמשיבים מס' 1 ו-2 הציגו בפניה מצגי שווא שגרמו לה להתקשר בהסכם סוכנות עם המשיבה מס' 3, ולימים, כמסתבר, גזלה המשיבה מס' 3 את כספה של המערערת, התחמקה תקופה ארוכה מלהגיש דיווחים בכלל, ולימים הגישה דיווחים מקוטעים ולא אמינים. כל אלה, לשיטת המערערת הצדיקו את חיוב המשיבים מס' 1 ו-2 מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך". ז. ואולם לטעמו של בית משפט קמא כתב התביעה אינו מגלה עילה להרמת מסך כלפי המשיב מס' 2 (ביריאן) כשלדעת בית משפט קמא כתב התביעה בנוגע למשיב מס' 2 קלוש וסתמי. למרות שניתנו למערערת אפשרויות חוזרות ונשנות לתקן את כתב התביעה לא פעלה המערערת כאמור ונותרה נאמנה לכתב התביעה המקורי שלה אשר לעמדת בית משפט קמא לא ביסס את סוגיית הרמת המסך. בנוסף סבר בית משפט קמא, כי לא יעלה על הדעת שכל אימת שמחויב התאגיד תתחייב אוטומטית הרמת המסך כנגד המנהלים ובעלי המניות. ח. בכל מקרה, משדוקטרינת הרמת המסך אינה חלה על פי הדין הבולגרי הרי שלא ניתן להחיל את דוקטרינת הרמת המסך בהתדיינות שבין הצדדים. יצוין, שבחוזה הסטנדרטי שנוסח על ידי המערערת הותנתה תניית שיפוט זר מכוחה אמורה התביעה להידון בפני בית הדין לבוררות של הנציבות לסחר חוץ בלשכת המסחר של בולגריה, בהתאם למשפט הבולגרי. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי סיבה נוספת שלא להיענות לעתירת המערערת להרמת מסך היא שהתנהלות המערערת היא בבחינת "פורום שופינג", דהיינו, להתדיין לפי המשפט הישראלי שמכיר בדוקטרינת הרמת המסך בהתקיים התנאים הנדרשים לכך. ט. בית משפט קמא הוסיף, כי המשיבים מס' 1 ו-2 אינם יריביה החוזיים הישירים של המערערת, זאת במובחן ממערכת היחסים שבין המערערת לבין המשיבה מס' 3. ככל שעסקינן במערכת היחסים בין המערערת לבין המשיבה מס' 3 אין כל קשר סיבתי בין מחדלה של המערערת בנוגע לאי-עמידתה על קבלת הערבות הבנקאית של המשיבה מס' 3 לרשותה של המערערת, לבין חיובה הכספי של המשיבה מס' 3 כלפי המערערת. ואולם, כך מציין בית משפט קמא, ככל שעסקינן במסכת היחסים שבין המערערת לבין המשיבים מס' 1 ו-2 יש קשר סיבתי, מובהק ורלוונטי לעניין מחדלה של המערערת בקבלת הערבות הבנקאית הנ"ל של המשיבה מס' 3 לרשותה. נימוק זה אמור להיות לדעת בית משפט קמא משמעותי במאזן שיקוליו, ומביא להתפוגגות נכונותו של בית המשפט להחיל את דוקטרינת הרמת המסך בפרשה שבפניו, עד כדי איונה המוחלט. י. המערערת מלינה בפנינו על דחיית תביעתה כנגד המשיבים מס' 1 ו-2. טענתה היא שהיה מקום לחייב משיבים אלה, ביחד ולחוד עם המשיבה מס' 3, בתשלום מלוא החוב הפסוק בין אם לפי דוקטרינת הרמת המסך ובין אם מכוח חיוב אישי, ולחלופין, להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שהתביעה כנגד משיבים אלה, מכוח דיני הרמת מסך, או חיוב אישי, תידון לעיצומה. שונה כמובן עמדת המשיבים אשר סומכים את ידיהם על האמור בפסק דינו של בית משפט קמא. י"א. ב"כ שני הצדדים הניחו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, ובישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 7.1.14 שמענו את תמצית טענותיהם של ב"כ הצדדים. נציין, כי בעוד עמדת ב"כ המערערת היא שהנתונים להסקת מסקנה בדבר קיום העילה של הרמת מסך או עילה מכוח חיוב אישי של המשיבים מס' 1 ו-2 מצויים כולם בפנינו, ומכאן שבאפשרותנו לדון ולהכריע כבר בשלב זה בסוגיה זו המונחת בפנינו, (מה גם שבית משפט קמא נתן את פסק דינו על יסוד החומר הקיים ללא חקירה נגדית של המצהירים), סבורה ב"כ המשיבים, שאין מקום לחייב את המשיבים מס' 1 ו-2, לא מכוח עילה של הרמת מסך, ולא מכוח חיוב אישי, ומכל מקום משבית משפט קמא לא הכריע בעילות אלה לגופו של עניין, מן הראוי להחזיר סוגיה זו לדיון בפני הערכאה הדיונית. י"ב. טרם שנדון לגוף העניין, נבקש להסיר מעל סדר היום את הטענה שלפיה בהתייחס למשיב מס' 2 אין כתב התביעה מגלה עילה אישית כלפיו. מעיון בכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא ביום 9.9.2004 עולה, כי בסעיף 4 צויין כי המשיב מס' 1 הוא מנהלה של המשיבה מס' 3, בעל המניות העיקרי בה ומחזיק 70% ממניות החברה, והוא איש הקשר המרכזי בהתקשרות בין המערערת לבין המשיבה מס' 3, וכי המשיב מס' 2 אף הוא בעל מניות של המשיבה מס' 3. בסעיף 6 של כתב התביעה נאמר מפורשות: "להלן ייקראו הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד "הסוכן"". בסעיף 9 של כתב התביעה טוענת המערערת כי הסוכן הפר את החוזה ולא קיים את התחייבויותיו ושוב, נזכיר, שכאשר נאמר "הסוכן" הכוונה היא לנתבעים 1-3. י"ג. עוד נטען בסעיף 9 של התביעה, כי במהלך כל התקופה שהסוכן שימש כנציג המערערת בישראל לא הגיש הסוכן למערערת דיווחים כלשהם, תיעוד כלשהו, או קבלות, למרות דרישותיה של המערערת, וזאת בניגוד להתחייבויות על פי החוזה. נטען בסעיף 9, שהסוכן פעל בחוסר תום לב, לא העביר למערערת דוחות לגבי מאזן חשבון, לא עדכן את המערערת לגבי שיעורי הסכומים שנגבו על ידו בשם המערערת, לא עדכן בעניין ההוצאות שהוצאו, ולא העביר הודעות לגבי מצב החשבון. לאחר חתימת החוזה, כך נטען בסעיף 10 של התביעה, לא הצליחה המערערת לאתר את הסוכן כדי לקבל ממנו עדכון מצב, והסוכן נעלם מבלי שטרח לעדכן את המערערת בדבר מצב עסקיה, ולמעשה התחמק הסוכן מכל מגע עם המערערת. י"ד. בסעיף 11 של התביעה נטען, כי הסוכן לא העביר למערערת את כל הכספים שהיו אמורים להיות מועברים על ידו בהתאם לנפח הפעילות של המערערת בישראל. ולמעשה (סעיף 13 לתביעה) הפר הסוכן הפרה יסודית כמעט את כל ההתחייבויות החוזיות לכל אורך ההתקשרות. נטען גם (סעיף 14 לתביעה) שהסוכן פעל בחוסר נאמנות כלפי המערערת, וכן הונה אותה, והטעה אותה (סעיף 16 של התביעה). ט"ו. מכל האמור עולה, שכתב התביעה מייחס למשיבים מס' 1-3 ("הסוכן") הפרות יסודיות ובוטות של חוזה ההתקשרות שבין הצדדים, הפרה חמורה של חובת האמון שחלה על סוכן כלפי שולחיו, אי העברת כספים להם היתה זכאית המערערת, חוסר תום לב, אי-העברת דיווחים, ואף הונאה והטעיה. ט"ז. מסקנתנו היא כי לא היה מניעה להחיל בנסיבות המקרה שבפנינו, את דוקטרינת הרמת המסך או את החיוב האישי, שכן משקבע בית משפט קמא, שהוא מוסמך לדון בתביעה, ממילא היה עליו לדון בתביעה בהתאם לדין הישראלי, הכולל את דוקטרינת הרמת המסך והאפשרות לחייב באופן אישי אורגנים של החברה בהתקיים התנאים המתאימים והדרושים. זאת ועוד, תניית השיפוט הזר, המופיעה בהסכם אשר נקשר בין המערערת לבין הסוכנות (המשיבה מס' 3), ממילא אינה חלה על המשיבים מס' 1 ומס' 2, שלא היו צד להסכם זה. י"ז. לעיצומו של ענין, שקלנו בינינו לבין עצמנו את השאלה האמנם יש מקום לכך שאנו נדון בסוגיה, בהיותנו ערכאת הערעור, או שמא ראוי ונכון להורות על החזרת התיק לערכאה הדיונית על מנת שזו תדון ותכריע בעילות התביעה של הרמת מסך ו/או חיוב אישי כנגד המשיבים מס' 1 ומס' 2. המסקנה אליה הגענו היא כי בנסיבות העניין ראוי ונכון הוא שאנו נדון ונכריע בסוגיה זו. תחילה נזכיר, כי בבית משפט קמא לא נשמעו עדויות ולא נשמעה חקירתם הנגדית של המצהירים שכן בהסכמת הצדדים ניתן פסק דינו של בית משפט קמא על יסוד החומר הקיים בתיק, דהיינו על יסוד התצהירים כפי שהוגשו והונחו בפני בית משפט קמא, כך שמבחינה זו אין למעשה יתרון דיוני לערכאה קמא. י"ח. מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מאלמנט הזמן שחלף. כתב התביעה המקורי שפתח את ההליך, הוגש לבית משפט קמא ביום 9.9.2004 ופסק הדין ניתן ביום 27.2.13. נוכח האמור לעיל, ועל מנת שלא לגרום לעינוי דין לצדדים ולהאריך את ההליכים מעבר לאמור לעיל, הגענו למסקנה לפיה ראוי ונכון כי נכריע בסוגיה שבמחלוקת וניתן אנו את פסק דיננו בעניין זה. י"ט. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית משפט קמא, בטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, ובמסמכים שהונחו בפני בית משפט קמא, שוכנענו, שיש מקום לקבל את ערעורה של המערערת ולקבוע שהמשיבים מס' 1-2 נושאים אף הם בחבות כלפי המערערת, ביחד ולחוד עם המשיבה מס' 3, וביחד ולחוד בינם לבין עצמם, בין אם מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך ההתאגדות", בין החברה לבין מנהליה, ולבין בעלי מניותיה, ובין אם מכוח חיוב המשיבים באופן אישי בגין התנהגותם והתנהלותם. כ. כעולה מקביעותיו של בית משפט קמא: "לא יכולה להיות הפרה בוטה יותר, הן בהקשר החוזי והן בהקשר של חובת אמונים של סוכן לשולחו, מזו של אי העברת כספים להם זכאי השולח ואי העברת דיווחים נאותים, המעמידים את השולח באפלה מוחלטת, ככל שעסקינן במהלך עסקיו במדינה פלונית ממדינות הים, ובנדוננו בישראל" (סעיף 45 בפסק הדין). וכן: "... כל אלו אינם מאפילים על חומרת התנהלותה של הסוכנות כלפי התובעת, בעניין אי העברת כספים ואי משלוח דיווחים, למצער בזמן אמת וכהלכה, אשר כתוצאה מכך נצבר חוב משמעותי, שהוא סכום התביעה... " (סעיף 48 בפסק הדין). כ"א. אנו סבורים, שקביעות ומסקנות חמורות אלה של בית משפט קמא, ובכלל זה הקביעות בדבר שליחת ידם של המשיבים בכספי המערערת, ואי מתן דיווחים בזמן אמת, ומעילה באמון בחובותיהם של סוכנים כלפי שולחתם, מבוססות כראוי על החומר שהונח בפני בית משפט קמא. כ"ב. הפועל היוצא והמסקנה האחת המתחייבת מקביעות ומסקנות חמורות אלה, היא שהונחה התשתית הדרושה לחיובם של המשיבים מס' 1 ו-2, הן מכוח דוקטרינת "הרמת מסך ההתאגדות" והן מעצם חיובם האישי נוכח העוולות שבוצעו על ידם, כעולה מן התשתית הראייתית הנרחבת שהונחה בפני בית משפט קמא, ובזוכרנו, שלפי קביעת בית משפט קמא (בסעיף 1 של פסק הדין, נתוני רקע) משיבים אלה הם מנהליה של המשיבה מס' 3 ובעלי מניות בה. דהיינו, אלה הם האורגנים היחידים והרוח החיה שפעלו במסגרת המשיבה מס' 3, ואשר ביצעו כלפי המערערת את העוולות החמורות המיוחסות למשיבה מס' 3. כ"ג. משכך, סבורים אנו שהתקיימו כל התנאים שיש בהם כדי להצדיק קבלת ערעורה של המערערת וחיובם של המשיבים מס' 1 ומס' 2, לשלם, ביחד ולחוד, עם המשיבה מס' 3 את סכום התביעה במלואו למערערת, וזאת בין אם מכח עילת "הרמת מסך ההתאגדות", ובין אם מכח חיובם האישי של המשיבים מס' 1 ומס' 2, וכך אנו אכן מחליטים. כ"ד. בטרם סיום, רואים אנו לנכון ליתן דעתנו גם לקביעת בית משפט קמא בפסקה 59 של פסק דינו, לפיה, יש קשר סיבתי מובהק ורלבנטי לעניין מחדלה של המערערת שלא דאגה לקבל לרשותה את הערבות הבנקאית, לבין מערכת היחסים שבין המערערת מחד גיסא, לבין המשיבים מס' 1 ומס' 2 מאידך גיסא, וזאת עד כדי התפוגגות נכונותו של בית המשפט להחיל בענייננו את הדוקטרינה של הרמת מסך (פסקה 60 של פסק הדין). עמדתנו בעניין זה שונה. בין אם טרחה המערערת לקבל לרשותה את הערבות הבנקאית שאמורה הייתה להימסר לה, ובין אם לאו, אין בכך כדי לגרוע מן החיובים המוטלים על המשיבים מס' 1 ומס' 2, על פי דין והמבססים את עילת התביעה כנגדם בין אם מכוח הרמת מסך, ובין אם מכוח חיוב אישי, ומחדלה זה של המערערת, לא היה אמור להביא למניעת חיובם האישי של המשיבים מס' 1 ומס' 2 או לפגוע ביכולתה של המערערת להיפרע מהם. נזכור עוד, שהמשיבים מס' 1 ומס' 2 הם מנהליה של המשיבה מס' 3, ובפועל הרי הם אלה שנהנו ממחדלה של המערערת, שלא עמדה על קבלת הערבות הבנקאית לרשותה. כ"ה. לפיכך, מתקבל ערעורה של המערערת כך שאנו מחייבים גם את המשיבים מס' 1 ומס' 2, ביחד ולחוד, לשלם למערערת את הסכום של 900,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד פסק דינו של בית משפט קמא (27.2.13) ועד מועד התשלום בפועל. כל האמור בסעיף 72 לפסק דינו של בית משפט קמא יחול גם לגבי המשיבים מס' 1 ומס' 2, ביחד ולחוד בינם לבין עצמם, וביחד ולחוד בינם ובין המשיבה מס' 3. כ"ו. אנו מחייבים את המשיבים מס' 1 ומס' 2, ביחד ולחוד, לשלם למערערת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן ישלמו משיבים אלה למערערת את החזר אגרת הערעור. הפקדון, ככל שהופקד על ידי המערערת, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת עבור המערערת. תרמית