כתב אישום בגין עיסוק בעסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים ללא רישוי (עסקינן במסעדה וכן בעסק שבו יש צריכת משקאות משכרים במקום ההגשה), ובגין אי קיום צו שיפוטי מיום 14/7/10 שניתן בת.פ. 02/09/0004719 ולפיו ניתן צו להפסקת עיסוק בעסק הנ"ל. נקבע, כי הצווים השיפוטיים יכנסו לתוקף ביום 14/4/11 ויפקעו רק אם ומשעה שיינתן רישיון לעסק. ביום 16/4/11 מועד שבו טרם ניתן רישיון לעסק, נמצא כי הנאשמים פעלו בעסק. 3. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו ביום 31/5/12 על בסיס הודאתם. ביום 15/11/12 בישיבה שנקבעה לצורך שמיעת הטיעונים לעונש, הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו לעסקת טיעון, וזאת לאחר שהוצא רישיון לעסק. 4. עפ"י ההסדר, היתה צריכה הנאשמת 1 לשלם קנס בסך 12,000 ₪, והנאשם 2 קנס בסך 6,000 ₪. בית משפט הודיע, כי הוא לא יוכל לאמץ את הסדר הטיעון, וכי ספק, אם העונש המוסכם מצוי במתחם הענישה ההולם. הדיון נדחה למועד נוסף על מנת לאפשר הצגה של הסדר הולם יותר. בדיון אשר התקיים לצורך שמיעת הטיעונים לעונש, לא ביקשה ב"כ המאשימה להתחשב במערערים בשים לב לעסקת הטיעון אשר הושגה קודם לכן, וביקשה למצות עימם את ההליך בהתחשב בחומרת העבירה, בזמן ההפרה וביחס למועד העבירה אל מועד הוצאת הרישיון. ב"כ הנאשמים הדגיש, כי העסק פעל ברישיון מזה שנים. עקב שיפוץ שעבר העסק, היה צורך בהגשת תוכניות חדשות. במסגרת השיפוץ הועתקו מספר מתקנים (מדחסים ומזגנים) למקום אחר. שכנים התלוננו. כתוצאה מאותה תלונה הוגש כתב אישום בתיק פלילי. כאשר בחלוף כשנה הוחלט לבטל את כתב האישום. בשל אותו כתב אישום שהיה תלוי ועומד, לא הסכימה מחלקת ההנדסה בעירייה ליתן רישיון עסק, וכך נוצר מצב, שבו בשל כתב אישום אחר (אשר בוטל בסופו של יום), לא ניתן רישיון לעסק. רק כאשר בוטל אותו כתב אישום, הסירוב הוסר והתקבל רישיון העסק. עוד הדגיש, כי על פי כתב האישום, ההפרה של הצו היא של ימים ספורים ולא יותר מכך. 5. בגזר הדין הושתו העונשים הבאים: קנס בסך 50,000 ₪ לנאשמת 1. קנס בסך 30,000 ₪ לנאשם 2. התחייבות להימנע מלעבור על עבירה של הפעלת כל עסק ללא רישיון בסך 75,000 ₪ למשך שלוש שנים. 6. בית המשפט קמא הדגיש, כי מכניסת הצו השיפוטי לתוקף ביום 14/4/11 ועד שניתן רישיון עסק ביום 13/11/12, פעל העסק ללא רישיון במשך למעלה משנה וחצי מבלי שהוגשה בקשה לדחות את כניסתו לתוקף של הצו וממילא מבלי שבית משפט דחה את כניסתו של הצו לתוקף. הודגש, כי בשל שיקולים כלכליים לא קוים הצו ולא ניתן להשלים עם כך שפסקי דין חלוטים יהיו כעפרא דארעא. 7. בערעור שלפני מדגיש ב"כ המערערים, את הנסיבות המיוחדות בענייננו. מודע לכך, כי בית משפט אינו חותמת גומי ולא חייב לכבד הסדרי טיעון, אך לטענתו, בשל הנסיבות המיוחדות היה על בית משפט קמא לכבד את הסדר הטיעון. עוד נטען, כי גם ללא הסדר טיעון, חורג גזר הדין ממתחם הענישה המקובל ומציין שורה ארוכה של פסקי דין אשר ניתנו בבתי משפט שונים לעניינים מקומיים ובמסגרתם ניתנו קנסות בסכומים של אלפי שקלים בודדים ועד עשרת אלפים ₪. 8. ב"כ המשיבה טענה, כי בשים לב לנסיבות, היה צריך להחמיר עם המערערים וכי גזר הדין תואם לגזרי דין אחרים שניתנו בבתי משפט לעניינים מקומיים. כך למשל בת.פ. 11059/11 ות.פ. 2876/12 (חניוני מאיה ואח') שם נגזרו קנסות בסך של 80,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך של 75,000 ₪. כמו כן, הפנתה לפסק דין אשר נתתי בעפ"א 13475-02-13 שם קבעתי, כי קנס בסך 35,000 ₪ מצוי במתחם הענישה המקובל. 9. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את הערעור בחלקו ולהפחית מסכום הקנסות וההתחייבות מהנימוקים כדלקמן: א) בית המשפט העליון בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז (1) 577, דן בשאלה: מתי יכבד בית משפט הסדר טיעון שנערך בין התביעה לנאשם ומתי ידחה את ההסכם ומה היא התוצאה כאשר בית משפט אינו גוזר עונש על פי הסדר הטיעון. לאחר שכב' השופטת ביניש (כתוארה אז) סקרה את הגישות השונות בנוגע להתייחסות למושג: "הסדרי הטיעון", צוין, כי מושג "הסדרי הטיעון" הוכר כמוסד חיוני לאכיפת החוק ויתרונותיו מרובים על חסרונותיו. בית המשפט אינו קשור להתחייבויותיה של התביעה ומלאכת גזירת הדין היא בידי ביהמ"ש. נקבע: "עם זאת מוסכם על הכול שבבואו לגזור את הדין בית-המשפט רשאי, ואף חייב, להביא בגדר שיקוליו את הסדר הטיעון שהצדדים הגיעו אליו. השאלה מהו משקלו של הסדר הטיעון בגדר השיקולים לגזירת הדין ומתי לא יראה בית-המשפט להתחשב בהסדר הטיעון, היא הטעונה הכרעתנו". (מתוך סעיף 17 לפסק הדין). באותו פסק דין נאמר (מתוך עמוד 23) כי ההסכם הוא בין הנאשם והתביעה. זהו הסכם למאמץ מטעם התביעה ולא הסכם לתוצאה. התביעה יוצאת ידי חובה, כאשר היא מבקשת עונש בהתאם להסדר הטיעון ומביאה את הנימוקים לקולת העונש ובזה מילאה את התחייבויותיה. ב) בסעיף 19 לפסק הדין נכתב: "יודגש כי גם כאשר בית-המשפט דוחה את הסדר הטיעון בשל אחד הטעמים שמנינו, עליו לגזור את העונש ההולם בשים לב לנסיבות העניין ותוך הבאה בחשבון את העובדה כי הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון. זאת, כאשר הסדר הטיעון נערך בתום-לב וממניעים כשרים מצד התביעה. אשר-על-כן ככלל, יש להניח כי בגוזרו את הדין על-פי שיקולים ראויים הפער בין העונש שיגזור בית-המשפט לבין העונש שהצדדים הסכימו עליו לא יהיה עצום ורב. האיזון החדש שיקבע בית-המשפט בגזירת הדין לאחר שדחה את הסדר הטיעון ייעשה תוך שקלול נכון של כל שיקולי הענישה כאילו נערך על-ידיו הסדר טיעון הולם. גישה זו תביא לענישה מקלה לעומת זו הצפויה לנאשם שלא הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירה דומה ובנסיבות דומות. כלל זה ראוי שיישמר, אלא אם יקבע בית-המשפט שעריכת הסדר הטיעון במקרה הקונקרטי הייתה פסולה מלכתחילה, וכי אינטרס הציבור נפגע מעצם עריכת ההסדר ומן ההקלה הצפויה בעונש. מקרים מהסוג האחרון, כאשר נערך הסדר טיעון והוא נדחה מכול וכול מטעמים של פסלות עצם עריכת ההסדר, יהיו ללא ספק מעטים וחריגים, וקשה כיום לצפותם". ג) בענייננו, סבר כב' השופט, כי הוא לא יוכל לאמץ את הסדר הטיעון, אשר פירושו, השלמה עם אי קיום צווים שיפוטיים מסיבות של כדאיות כלכלית, וספק אם העונש המוסכם מצוי במתחם הענישה ההולם. גם בגזר הדין הדגיש את נושא הטעמים הכלכליים. ד) במקרה דנן, אינני סבורה, כי הסדר הטיעון לא נערך בתום לב ולא מתוך מניעים כשרים מצד התביעה. יחד עם זאת, סכום הקנסות המוסכם, הוא סכום נמוך במיוחד, וכב' השופט קמא במסגרת שיקול דעתו, יכל בהחלט להגיע למסקנה ולפיה סכום הקנס המוסכם אינו מצוי במתחם הענישה ההולם, גם אם מדובר בהסדר טיעון. על כן, אינני סבורה, כי יש לקבל את הערעור, במובן זה שבו יש להורות על אימוצו של הסדר הטיעון, אך לטעמי, בגזר הדין, בית משפט היה צריך להתחשב יותר בעצם העובדה שהמערערים הודו והורשעו על פי הודאתם ובציפיה שלהם לפיה אם יודו ויגיעו להסדר טיעון, בית משפט ישית עליהם סכום נמוך מהסכום שהיה נגזר לו לא היו מודים ומורשעים על סמך הודאתם, ובוודאי שהם לא היו צריכים לצפות לכך שיושת עליהם סכום קנס פי חמש כמעט, מהסכום המוסכם. ה) בעניין זה אציין, כי בית משפט אמנם לא כפוף להסדר טיעון ולא מחויב לקבלו, אך תמוהה בעיני התנהלות נציגי המשיבה, ולפיה לאחר שבית משפט הודיע כי לא יקבל את הסדר הטיעון, אזי בשלב שמיעת הטיעונים לעונש לא מצאו לנכון לציין את הטענות לקולא. טענות שהם בהחלט היו מודעים להן כיוון שקודם לכן הם הרי הסכימו לעסקת הטיעון (אני מתבססת על פרוטוקול הדיון מיום 29/11/12 ועל דברי ב"כ המאשימה שם). בית משפט לא התבקש ע"י התביעה להקל ולו במעט עם הנאשמים, בשים לב לכך שהיתה בעבר הסכמה לעסקת טיעון. גם בבית משפט זה התנערו נציגי המשיבה לחלוטין מההסכמה שהם הגיעו אליה קודם לכן עם המערערים. אינני סבורה, כי נציגי המשיבה יכולים להתנער לחלוטין מהסדר שהם הסכימו לו. אמנם הם יכולים בשלב הטיעונים לעונש, לאחר שבית משפט הודיע כי הוא לא יכבד את הסדר הטיעון, לטעון טיעונים הנטענים במקרה רגיל (אשר לא הושג בו הסדר טיעון) אך עליהם להתייחס ולו במעט, לעניין ההסכמה שהיתה ולנסיבות המקילות שהובילו אותם בעבר להסכמה, שהם עמדו מאחוריה. ו) אני סבורה, כי הנסיבות אשר ציין ב"כ המערערים לקולא, הן נסיבות המצדיקות קנסות נמוכים יותר מהקנסות שנגזרו בפועל. אין מדובר במקרה שבו פועל עסק ללא רישיון ורק לאחר שננקטים נגדו הליכים, פועלים בעלי העסק לצורך השגת רישיון. המערערים הבהירו לבית משפט קמא, כיצד קרה שלאחר שנים כה רבות, היה פרק זמן שבו לא היה רישיון לעסק תוך זיקה לתיק פלילי אחר אשר נפתח כנגדם .תיק שבו האישום נגדם בוטל וסמוך לאחר ביטול כתב האישום, ניתן רישיון העסק. ז) עוד אציין, כי ב"כ המשיבה בטיעוניה ציינה פסקי דין שנתתי ובמסגרתם אישרתי כי קנסות בגין אי קיום צו בסכום של 35,000 ₪ ו- 45,000 ₪ הם בתוך מתחם הענישה המקובל. אינני סבורה, כי ניתן להשליך מאותם פסקי דין שנתתי , על גזר הדין בענייננו. באותם מקרים לא דובר כלל על עסקת טיעון. לא היתה ציפייה מצידו של הנאשם לכך שאם יודה, יופחת עונשו. זאת ועוד, בעפ"א 13475-02-13 לא היה כלל רישיון עסק ביום מתן גזר הדין. הנאשם התחיל את הליך הוצאת הרישיון רק מספר חודשים לאחר גזר הדין. מה עוד, שפסק הדין בערעור ניתן על בסיס הסכמת הצדדים. גם אם הקנסות הם בסכום המצוי במתחם הענישה המקובל, כלומר מצויים בין הרף התחתון לרף העליון, הרי שבענייננו, הנסיבות אינן מצדיקות פסיקת קנסות בסכומים הקרובים לרף העליון. 10. לסיכום: א) לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת כי גזר הדין יהיה כדלקמן: המערערת 1 תשלם קנס בסך 25,000 ₪. המערער 2 ישלם קנס בסך 12,000 ₪. הקנסות ישולמו בתוך 45 יום. ב) סכום ההתחייבות יופחת לסך של 35,000 ₪. ג) תנאי ההתחייבות אשר נקבעו בגזר הדין מיום 14/3/13 (בסעיף 10) יישארו בעינם. משפט פלילירישוי עסקים