כתב אישום שייחס עבירות לפי חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975. המערערים כפרו במיוחס להם בכתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות. לאחר שהתקיימו שלוש ישיבות הוכחות במהלכן הביאה המשיבה את כל ראיותיה, וזמן קצר לפני מועדי הדיון שהיו קבועים לשמיעת ראיות ההגנה ולשמיעת הסיכומים, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. בהסדר הטיעון הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תגיש נגד המערערים כתב אישום מתוקן אשר יכלול סכומים נמוכים מאלו שהיו כלולים בכתב האישום המקורי; כי המערערים יורשעו בעבירות שייוחסו להם בכתב האישום המתוקן; כי על מערער 2 (להלן: "המערער") יוטל עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שנה אחת וכן מאסר על תנאי; וכי המערער ישלם לרשויות המס, על חשבון חובו להן, סכום של 300,000 ₪, וזאת בעוד התיק תלוי ועומד, בטרם יישמעו הטיעונים לעונש. 3. ביום 15.5.12 הוצג הסדר הטיעון בפני בית משפט קמא, וזה הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. מדובר בעבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין, תוך שימוש בשלושים חשבוניות פיקטיביות של ששה עסקים שונים. העבירות נעברו במהלך תקופה של קרוב לשנתיים ימים, כאשר סכום המס הכולל אותו ניכו המערערים שלא כדין עמד על 912,024 ₪. בנוסף הורשעו המערערים בכך שלא ניהלו ספרי חשבונות כדין. 4. בהתאם להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, נדחה המשך הדיון בתיק ליום 12.7.12 לצורך שמיעת הטיעונים לעונש. כפי שציינו, עד לישיבה זו היה על המערער לשלם לרשויות המס סכום של 300,000 ₪. אלא שהמערער לא שילם דבר, למרות ארכות שניתנו לו. בנסיבות אלה, ולאחר דין ודברים שלא כאן המקום להאריך בו ולפרטו, המשיך הדיון בתיק להתקיים במסגרת כתב האישום המתוקן, המצומצם, ואולם הצדדים לא היו כבולים בטיעוניהם לעונש, לכאן או לכאן. 5. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש נתן בית משפט קמא את גזר הדין מושא הערעור שלפנינו. בית המשפט הטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 18 חודשים, וכן קנס בסך 250,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. בית משפט קמא קבע, כי על המערער לשלם את מלוא הקנס ביום בו עליו להתחיל לרצות את העונש שהוטל עליו. בנוסף, הוטלו על המערער עונשי מאסר על תנאי. על המערערת 1 הוטל קנס סימלי. 6. המערערים טוענים, כי העונשים שנגזרו על המערער מופרזים לחומרה, אינם סבירים בנסיבות העניין, ונובעים מהתעלמות מהנסיבות הספציפיות של המקרה. לטענת המערערים, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להודאתם, גם אם זו ניתנה לאחר שלוש ישיבות הוכחות, לחסכון בזמן שיפוטי יקר, להבעת החרטה ולשיתוף הפעולה עם רשויות המס. כן נטען, כי בית משפט קמא התעלם מכך שהמערער הגיע להסדר הטיעון במסגרתו הייתה לו ציפייה לרמת ענישה מוגדרת של 12 חודשים. בנוסף נטען, כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות של המערער. באשר לגובה הקנס נטען, כי מדובר בקנס גבוה מאד שהוטל תוך התעלמות מהיעדר יכולתו של המערער לשאת בו, ומבלי שנבדק מצבו הכלכלי. לטענת המערער, הואיל ואין ביכולתו לשלם את הקנס, הרי שלנוכח הוראת סעיף 46 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, המשמעות המעשית של קביעת בית משפט קמא כי יהיה עליו לשלם את הקנס ביום בו יתייצב לריצוי המאסר שהוטל עליו היא, שיהיה עליו לרצות עונש של 30 חודשי מאסר. 7. מנגד הדגישה המשיבה את חומרת העבירות בהן הורשעו המערערים. לטענתה, העונש שהטיל בית משפט קמא על המערער הולם את נסיבות המקרה, ראוי בנסיבות העניין, ואין הוא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. 8. שני הצדדים הביאו לפנינו פסיקה, לכאן ולכאן. 9. רבות נכתב ונאמר על החומרה שבביצוע עבירות מס, ועל מדיניות הענישה המתחייבת בקשר אליהם. הדברים מוכרים וידועים, ולפיכך לא נחזור עליהם. נסתפק בכך שנאמר, כי רבים וחשובים הם צורכי הציבור, ואולם אין ביכולתה של הקופה הציבורית לענות אחר כולם. מכאן החשיבות הרבה שנודעת לתשלום מס אמת מהכל, ומכאן הצורך לנקוט באמצעי אכיפה כלפי מי שמתחמק ממילוי חובתו. 10. במקרה שלפנינו מדובר בהתנהגות שנמשכה קרוב לשנתיים ימים, במהלכן השתמשו המערערים בשלושים חשבוניות פיקטיביות באמצעותן התחמקו מתשלום מס בסכום העולה על 900,000 ₪. עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת, אינו שונה מבחינת סוגו ומהותו מהעונש שהוסכם עליו בהסדר הטיעון, ואין הוא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור (השווה: ע"פ 5718/05 דניאל אוליבר נ' מדינת ישראל (2005); ע"פ 40038/07 (מחוזי ירושלים) מרדכי נ'. מדינת ישראל (2007); ע"פ 71538/07 (מחוזי תל אביב) טל יגרמן נ' מדינת ישראל (2008); ע"פ 4827/09 (מחוזי ירושלים) חברת סופה בע"מ נ' מדינת ישראל (2010)). 11. הוא הדין לגבי גובה הקנס שהוטל על המערער. אכן, מדובר בקנס גבוה ובצידו תקופת מאסר לא קצרה, ואולם העבירות בהן הורשעו המערערים הן עבירות כלכליות שרווח גדול בצידן, ועל כן גובה הקנס שהוטל על המערער אינו בלתי סביר בנסיבות העניין (ראו פסק הדין שניתן ביום 29.4.13 בבית משפט זה בעפ"ג 3544-01-13 מדינת ישראל נ' יוסף קניבי). 12. עניין אחד שמצאנו מקום להתערב בו הוא מועד תשלום הקנס. במקרה שלפנינו, נוכח אי עמידתו של המערער בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בשעתו, יש יסוד לטענתו כי בעת הזאת לא מצוי בידו סכום כסף שיאפשר לו לשלם את הקנס, והמשמעות של עובדה זו היא הארכת תקופת המאסר. בנסיבות אלה אנו קובעים, כי המערער יוכל לשלם את הקנס לאחר שחרורו מהמאסר. אנו קובעים, אפוא, כי המערער יוכל לשלם את הקנס ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 25,000 ₪ כל אחד. התשלום הראשון יהיה ביום 1.4.15, ושאר התשלומים יהיו בכל 1 לחודש בחודשים שלאחר מכן. אי תשלום אחד התשלומים במועדו יעמיד את יתרת הקנס לתשלום מיידי, על כל הכרוך בכך. 13. סוף דבר. מהטעמים עליהם עמדנו החלטנו לדחות את הערעור, בכפוף לדחיית מועד תשלום הקנס, כאמור לעיל. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו ביום 30.6.13 בבית מעצר ניצן. משפט פלילימיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)