ערעור על טען ביניים ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בה"פ 45405-05-12 מיום 21.3.13, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון, בו נקבע בהליך של טען ביניים כי הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן - "חב' הביטוח") תעביר לידי המערער, חיים דעבול (להלן - "המערער") 3,750 ש"ח מתוך סכום כספי הביטוח, וכי המערער לא יוכל לתבוע את חב' הביטוח או את המשיבה, ויקי בראל (להלן - "המשיבה") בגין יתרת הסכום. המשיבה הינה בעלת דירה ברחבת צפת 22, באר שבע, אשר בוטחה על ידי חב' הביטוח בתקופה הרלוונטית. בחודש אוקטובר 2011 נגרמו בדירה נזקי מים, אשר לתיקונם נדרשו, על פי הערכת שמאי, העבודות הבאות - פירוק והחלפת ריצוף בפרוזדור כולל החלפת מצע חול רטוב תיקוני 3 משקופי עץ והחלפת משקוף עץ כולל צביעה תיקוני טיח מתקלף בשיפולי הקירות צביעת שיפולי הקירות. המשיבה בחרה במערער לביצוע עבודות התיקון, והמחתה אליו את זכויותיה על פי הפוליסה, שעל פי הערכת שמאי עמדו על סכום של 5,634 ש"ח (לאחר ניכוי השתתפות עצמית) (להלן - "כספי הביטוח"). במהלך ביצוע התיקונים התגלו בין הצדדים חילוקי דעות בעקבותיהן הפסיקה המשיבה את עבודתו של המערער בדירה, וכל צד תבע את כספי הביטוח לעצמו. משכך, הגישה חב' הביטוח בקשה בדרך של טען ביניים, על מנת שבית המשפט יכריע למי יועברו כספי הביטוח. בית המשפט קמא קבע, כי המערער זכאי לסך של 3,750 ש"ח מכספי הביטוח, וניתן צו גודר לגבי יתרת הסכום בסך של 1,884 ש"ח. בית המשפט קמא פירט, כי המערער זכאי רק ל - 50% מהתשלום עבור החלפת הריצוף, שכן החזיר את הריצוף הישן במקום ריצוף חדש; בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיבה, מאחר וסבר כי היו סתירות בגרסת המערער. באשר לתיקון משקופי העץ, קבע בית המשפט קמא, כי המערער לא זכאי לתשלום כיוון שלא ביצע את העבודה. באשר ליתר התיקונים, נקבע כי המערער זכאי לתשלום מלא. בית המשפט קמא לא קבע הוצאות משפט בהליך. המערער סבור כי הוא זכאי למלוא כספי הביטוח. לטענתו, הוכיח כי המשיבה הפסיקה את עבודתו ללא סיבה של ממש, על אף שביצע את כל העבודות, וזאת בשל רצונה "לסחוט" ממנו ביצוען של עבודות נוספות, שלא הוסכם עליהן. כן טוען הוא, כי המשיבה לא אפשרה לשמאי מטעם חב' הביטוח להעריך את העבודות שנותרו, ובכך מנעה ממנו את האפשרות להוכיח את טיב העבודות שבוצעו. המערער מוסיף, כי בית המשפט קמא העניק סעד שלא התבקש ליתן, שכן התבקש לקבוע למי להעביר את כלל הסכום ולא לפצלו; ולא נתן משקל ראוי לעובדה שהמשיבה לא אמרה אמת, עת טענה כי לא ניתנה לה חשבונית, והגישה חשבונית מזויפת של קבלן אחר, לגביו נטען שביצע העבודה. עוד טוען הוא, כי הובטח לו מלוא הסכום' על אף שהעבודה במשקופים בוצעה טרם הגעתו. המערער אף מלין על כך, כי לא נפסקו לו הוצאות משפט, במיוחד לנוכח שקרי המשיבה. המשיבה סבורה כי ערכאת הערעור אינה נזקקת לשאלות העובדתיות, משאלה הוכרעו על ידי בית משפט השלום, אשר שמע את העדויות והראיות בתיק. ככל שבית המשפט יידרש לראיות, הרי שהיא מצרפת תמונות של הבית מהן עולה, לשיטתה, כי טענותיו של המערער לעבודות שביצע בביתה, אינן נכונות. המשיבה מוסיפה וטוענת, שהמערער עזב את הדירה לאחר שסירבה לדרישות בלתי סבירות שלו וכי פרע את צ'ק הביטחון ללא הצדקה. עוד טוענת המשיבה שאין ממש בטענה כי בית המשפט קמא לא התבקש לחלק את הסכום, שכן היא ביקשה כי כל הסכום יועבר אליה. מוסיפה היא, כי אמרה את האמת בבית המשפט קמא והטעות בחשבונית אינה נובעת ממנה. המשיבה מבקשת, כי לאור הטרחה וההוצאות הרבות שנגרמו לה על ידי המערער, יפסקו לה הוצאות משפט משמעותיות. דיון בעקרון שהתווה בית המשפט קמא, ואשר עליו לא הוגש ערעור, נקבע כי המערער זכאי לתשלום בגין העבודות שבוצעו על ידו. על כן, על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים בערעור זה יש לבחון מהן העבודות אשר בוצעו על ידי המערער, או שהובטח לו תשלום בגינן, מתוך העבודות לביצוע שפורטו בהערכת השמאי. בית המשפט קמא קבע, כי המערער זכאי רק למחצית מהתשלום עבור עבודות הריצוף, מאחר והחזיר את הריצוף הישן למקומו במקום להחליפו בריצוף חדש. בית המשפט קמא העדיף את גרסתה של המשיבה בעניין זה על גרסתו של המערער, מאחר וסבר כי בגרסתו של המערער התגלו סתירות. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון, סבורה אני כי על אף שככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, במקרה זה אין מנוס מהמסקנה כי בית המשפט קמא נקלע לכלל טעות. בית המשפט קמא הפנה לעמ' 4 בפרוטוקול (שורות 2-16), בו העיד המערער כדלהלן: ש. כשהגעת לדירה הריצוף היה מפורק? ת. כן. ש. אתה החזרת את הריצוף למקום? ת. כן. (...) ש. הריצוף הוחזר במלואו למקום? ת. במלואו, מלבד כמה דברים קטנים. הריצוף הוחזר, במטבח, במעבר, ובשירותים (חדר רחצה). במיוחד אני לא מציין, את ה... ש. נכון שהחזרת מרצפות שבורות בצדדים/ בשיפולים במסדרון וחוץ מזה שום דבר? ת. אני אומר שלא, זו פעם ראשונה. אני החזרתי ריצוף תקין והכל היה תקין וגמור ואני לא מבין מה פתאום, הם לא טענו את זה. הבאנו מרצפות אחרות לא הריצוף שפורק. היא היתה איתי וקנינו את הריצוף. בחדר הרחצה ובשירותים הכל גמור, כל הריצוף חדש שאני קניתי יחד איתה. גם בפרוזדור ברור. נראה, כי בית המשפט קמא סבר, כי כאשר המערער אישר כי "הריצוף הוחזר", כוונתו היתה לומר כי הריצוף אשר היה במקום קודם לכן הוחזר למקומו. נראה, שלענין זה נקלע בית המשפט קמא לכלל טעות, שכן אם נקבל פרשנות זו, התוצאה תהיה שכאשר המערער העיד כי "הריצוף הוחזר, במטבח, במעבר, ובשירותים", התכוון הוא לומר כי בכל המקומות הללו הוחזר הריצוף הקודם, במקום שיעשה שימוש בריצוף חדש. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שנקנה ריצוף חדש ועם העובדה שהמשיבה עצמה לא טענה כי הריצוף הישן הוחזר גם במטבח (עמ' 6). המסקנה היא, שעת המערער העיד כי "הריצוף הוחזר" כוונתו היתה לומר כי הוחזר למקום ריצוף חדש, ועל כן אין סתירה כלשהי בדבריו. בנסיבות אלה, לא היה מקום להעדיף את עדותה של המשיבה על פני עדות המערער. משכך, זכאי המערער לתשלום מלא עבור עבודת החלפת הריצוף. יוער, כי המערער סבור שיש לקבל את גרסתו גם מאחר והמשיבה מנעה את ביקור השמאי בדירתה, כאשר לו היה השמאי מגיע לדירה ניתן היה להכריע בויכוח בדבר היקף וטיב העבודות שבוצעו. אין בידי לקבל את טענותיו בעניין זה, שכן מפירוט הפניות של הצדדים לחב' הביטוח, אשר הוצגו בפני (נספח ב' לתיק המוצגים של המערער) עולה כי חב' הביטוח ביקשה לשלוח שמאי לדירה רק ביום 11.3.12, כמעט חודש לאחר שעבודת המערער בדירה הופסקה ביום 15.2.12. בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש להלין על המשיבה שלא המתינה עד שישלח שמאי, אלא בחרה לסיים בינתיים את העבודות בדירתה באמצעות קבלן אחר. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המערער אינו זכאי לתשלום כלשהו עבור העבודה של החלפת המשקופים וצביעתם, מאחר והוא לא ביצע את העבודה. אין מחלוקת כי משקופי העץ הוחלפו על ידי חברת 'שחר', טרם הגיע המערער לעבוד במקום, וכי צביעת המשקופים עצמה לא בוצעה על ידי המערער בשל הפסקת עבודתו בדירה (המערער בעמ' 3-4 לפרוטוקול, המשיבה בסעיף 15(ב) להרצאת הפרטים בבית המשפט קמא). עם זאת, ב"כ חב' הביטוח הצהיר בבית המשפט, כי "גם אם שחר ביצעו חלק מהעבודה, אנו היינו משלמים לפי דוח השמאי, למר דעבול את מלוא הסכום על העבודות האלו" (עמ' 5 לפרוטוקול). על כן, המערער היה זכאי לתשלום מחב' הביטוח גם עבור החלפת המשקופים, על אף שלא ביצע עבודה זו. אוסיף ואומר, כי מתקשה אני לראות הצדקה כלשהי לכך, שסכום זה יועבר לידי המשיבה, על אף התחייבות חב' הביטוח כי יועבר למערער, בנסיבות בהן אין חולק כי המשיבה לא נאלצה לשלם לקבלן אחר עבור עבודות אלה. באשר לתשלום עבור צביעת המשקופים, אשר הוערך על ידי המערער בסך של 200 ש"ח (עמ' 5 לפרוטוקול), הרי שלפי המתווה שהוצג בבית המשפט קמא המערער אינו זכאי לסכום זה מאחר והמדובר בעבודה שלא בוצעה על ידו. בית המשפט קמא בחר שלא להכריע במחלוקת בין המערער למשיבה באשר לשאלה האם העבודה של המערער במקום הופסקה כדין אם לאו, מאחר ושאלה זו אינה ראויה להכרעה בגדר טען הביניים. בנסיבות אלה, לא היה מקום למתן צו גודר בין המערער למשיבה - שכן הטענות בינה למערערת לא התבררו. על כן, הצו הגודר שניתן בין המערער למשיבה יבוטל. יחד עם זאת, מומלץ למערער שלא לנקוט בהליך נוסף שעה שמדובר בסכום של 200 ש"ח. המערער שב וטוען כי המשיבה שיקרה בבית המשפט קמא, וכי לא יתכן כי לא יהיו השלכות להתנהלות זו. המערער מכוון, בעיקר, לקבלה שהוגשה על ידי המשיבה כהוכחה לביצוע העבודה באמצעות קבלן אחר לאחר תום ההתקשרות עם המערער, ושעליה מצוין התאריך 4.1.12 - דהיינו, עוד טרם ההתקשרות עם המערער. מוסיף המערער כי המשיבה גם לא דייקה, עת טענה, כי לא קיבלה חשבונית מהמערער. בימ"ש קמא ציין עובדות אלה בפסק דינו, אך לא קבע ממצא לגביהם, ולא ניתן לקבוע ממצא במסגרת הערעור. אם כי אעיר, כי טוב היתה עושה המשיבה - לו טרם באה בטענות כלפי המערער לאי מתן החשבונית - לו היתה בודקת עניין זה בקפידה. לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל בחלקו, והמערער זכאי לקבל מחב' הביטוח את הסכום של 1,684 ש"ח - דהיינו, את כל הסכום הנותר פרט לעלות צביעת המשקופים בסך 200 ש"ח. מאחר ועיקר הערעור התקבל, זכאי המערער להחזר הוצאותיו. המערער לא היה מיוצג, ולכן ראיתי לנכון להעמיד את גובה הוצאות המשפט בשתי הערכאות על סך של 1,200 ש"ח, נכון להיום. טען בינייםערעור