במהלך הניתוח נוקב כלי דם מרכזי בבטן התובעת (וריד הכסל השמאלי) וכן התברר, כי המעי נוקב בשני מקומות. התובעת צירפה שתי חוות דעת רפואיות, מהן עולה, כי בשל ביצועו הרשלני של הניתוח, היא סובלת מנכויות רפואיות כדלקמן: בתחום הכירורגי - אסטתי, נכות בשיעור של 28% (על פי חוות דעתו של פרופ' פרוינד) ואילו נכותה בתחום הנפשי הינה בשיעור של 40% (על פי חוות דעתו של פרופ' לוי). 3. לאחר הגשת התובענה הגישה הנתבעת בקשה לדחייתה על הסף בשל עקרון ייחוד העילה - היא הבקשה אשר בפני. המבקשת טוענת, כי בטרם הגשת התובענה לבית המשפט הגישה התובעת תביעה לקצין התגמולים במשרד הבטחון, מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"). תביעה זו נדחתה על ידי קצין התגמולים, לטענת המבקשת "...בין השאר בנימוק שהטיפול הרפואי אותו קיבלה לא היה רשלני...), ועל כן, ומשהוברר, כי התובעת מיצתה את זכותה על פי הדין אל מול קצין התגמולים, הרי שיש לדחות את תביעתה מחמת עקרון ייחוד העילה, הגלום בהוראות חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"). 4. התובעת דוחה את טענות המבקשת מכל וכל, בהפנותה לפסיקה, התומכת לדעתה בעמדתה. לדברי התובעת, נדחתה תביעתה כנגד קצין התגמולים, נוכח היעדר קשר בין בעייתה הרפואית לבין שירותה הצבאי, קרי: נזקה אינו נובע מתנאי שירותה הצבאי. עוד טוענת התובעת, כי לא יעלה על הדעת להותירה ללא מזור משפטי, כאשר מחד גיסא נדחתה תביעתה כנגד קצין התגמולים, ומאידך גיסא - אין היא מורשית לכאורה להגיש תביעה על פי דיני הנזיקין, ומרגע שקצין התגמולים דחה את תביעתה בגין היעדר קשר סיבתי בין שירותה הצבאי לבין נכויותיה, הרי שהיא חופשית להגיש תובענה כנגד המדינה על פקודת הנזיקין. דיון והכרעה 5. סע' 6 לחוק הנזיקים האזרחיים קובע: "(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי" קרי: מהאמור עולה, כי קיימת למדינה חסינות מפני תביעות המוגשות על ידי אדם שנחבל, או חלה במהלך ועקב שירותו הצבאי. החסינות המוענקת למדינה על פי חוק הנזיקים האזרחיים איננה מצוייה בחלל ריק, ואיננה מותירה את הנפגעים ללא פיצוי בגין פציעותיהם, שכן כנגד החסינות המוענקת למדינה על פי חוק הנזיקים האזרחיים, חוקקו חוקים המבטיחים פיצוי לנפגעים, או למשפחותיהם, במקרים המתאימים. כך למשל, לצד החסינות שהוענקה למדינה בהתאם לסע' 6 לחוק הנזיקים האזרחיים מפני תביעת נזיקין בגין חבלה, או מחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו, ייסד המחוקק מנגנון שלם של מענקים ותגמולים המוענקים לחייל נכה, בהתאם להוראותיו של חוק הנכים, ובדומה לכך, קיים מנגנון של פיצוי גם למשפחות של חיילים שנספו במערכות ישראל, וכו'. הנה כי כן, עיננו הרואות, שהוראות סע' 6 (וסע' 7, שאיננו לעניננו) לחוק הנזיקים האזרחיים, מחד גיסא, וחוקי התגמולים השונים, מאידך גיסא, שלובים זה בזה ומשלימים זה את זה. קרי: המדינה לא הופטרה מחובתה לפיצוי בגין נזקים, אולם חובה זו הוסדרה במערכת של חוקים, אשר לפיה התשלום אינו מותנה בהוכחת חבות, או אשם, אלא עמידה בדרישות חוקיות בלבד (ראו: ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' אילן רפאל, פ"ד כט (2) 601). הדברים הובהרו בע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים (פ"ד לו (2) 757), שם הובהר כהאי לישנא: "המגמה החקיקתית הברורה היא לשמור על האחריות בנזיקין ועל התביעה בנזיקין. למגמה זו נקבע חריג אחד בלבד, בנסיבות מיוחדות ביותר: משהוטלה על מדינת ישראל אחריות מוחלטת לתשלומים על פי חוקי התגמולים והשיקום, הוסרה ממנה במקביל האחריות על בסיס האשם, הקבועה בדיני הנזיקין. כנגד הסרת האחריות האחת באה האחריות האחרת". 6. מהאמור עולה, כי נוכח העובדה שנזקה של התובעת נגרם במהלך שירותה הצבאי, הרי שחובה הייתה עליה לפנות בתביעה לקצין התגמולים ולמצות את זכויותיה. ואכן, בהתאם לחובתה החוקית פנתה התובעת בתביעה לקצין התגמולים, אולם תביעתה נדחתה, בהתאם להודעה (נספח ב') שצורפה לבקשה לדחיית התובענה על הסף. מהודעה זו עולה, כי תביעת התובעת נדחתה בשל היעדר קשר בין "דלקת התוספתן והניתוח שעברת לבין שירותך בחובה כמשמעותו בסע' 1 לחוק". עוד הוסיף קצין התגמולים וציין, "כי הטיפול הרפואי אותו קיבלת לא היה רשלני", אולם ברור, כי דחיית התובענה לא נעשתה בשל אי מציאת רשלנות בהליך הרפואי שעברה התובעת, אלא בגין אי מציאת קשר בין דלקת התוספתן, אשר בגינו נותחה התובעת, לבין תנאי שירותה. ודוק: לא ברור מדוע טרח קצין התגמולים לציין היעדרה של רשלנות, שכן המבחנים לקביעת חבותו לפצות את הנפגע הינם היות הפגיעה "בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי", ונושא קיומה, או אי קיומה של רשלנות, אינו ממן העניין כלל, וממילא אין כל ערך משפטי, או אחר לקביעה בעניין היעדר רשלנות, או קיומה, שכן במסגרת חוק הנזיקים האזרחיים, המבחנים לקביעת הזכאות לפיצוי הינם עובדת היות הנפגע בשירות צבאי, ועובדת התרחשות הפגיעה כתוצאה מתנאי השירות, הא ותו לא. 7. זה המקום לציין, כי בשלב זה אין זה מתפקידי, או מסמכותי לבדוק את נכונות החלטתו של קצין התגמולים באשר לאי מציאת קשר בין תנאי השירות לבין מחלתה של התובעת, אלא מאי? כפי שהובהר, בהתאם לחוק הנזיקים האזרחיים הוענקה למדינה חסינות בפני תביעות כגון דא, ועל כן חובתו של הטוען לקיומה של נכות שנוצרה במהלך שירותו הצבאי ועקב שירות זה, למצות את מלוא זכויותיו אל מול הגורמים שמונו על ידי המחוקק לצורך בירור תביעותיו של הנפגע. 8. כאמור, התובעת אכן פנתה לקצין התגמולים, אולם מסיבות השמורות עימה, היא לא השלימה את בירור זכויותיה, ולאחר שנדחתה תביעתה בתאריך 27/2/11, היא זנחה אותה, ורק למעלה משנה לאחר מכן היא הגישה את התובענה נשוא החלטה זו, ובכך שגתה התובעת. סע' 33 ו-34 לחוק הנכים מסדירים את הליכי הערעור על החלטת קצין התגמולים, ונקבע, כי תובע הרואה עצמו נפגע מהחלטת קצין התגמולים רשאי לערער עליה בפני וועדת ערעור בתוך 30 ימים ממועד המצאת הודעת קצין התגמולים, וכן נקבע, כי תובע, או קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת הערעור לפני בית המשפט המחוזי בעניין משפטי בלבד. מהאמור עולה, כי אם סברה התובעת, שהחלטת קצין התגמולים שגוייה, חובתה הייתה להגיש ערעור לוועדת הערעורים, ואם לא הייתה מרוצה אף מהחלטת הוועדה, רשאית הייתה לפנות בערעור לבית המשפט המחוזי, ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד, והתוצאה היא, שדין תביעתה להידחות, שכן היא לא מיצתה את זכויותיה על פי הדין. 8. מעבר לצורך אציין, כי שונה היה המצב אילו הייתה התובעת ממצה את כל זכויותיה הערעוריות, ובסופו של דבר הייתה ההחלטה המקורית - בדבר אי קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין דלקת התוספתן ותוצאותיה - נותרת על כנה. הנני בדעה, כי באותם מקרים, בהם נדחית תביעתו של נפגע, משום שלא נמצא קשר סיבתי בין נכותו לבין תנאי שירותו, ולמעשה אין באפשרותו לזכות בפיצוי על פי חוק הנכים, כלומר, הוא אינו זכאי לפיצוי על פי חוק הנכים, כי אז, לעניות דעתי, יש לפתוח בפני תובע כזה את דלתות בית המשפט ולאפשר לו להגיש את תביעתו על פי פקודת הנזיקין, שהרי לא יתכן מצב, על פיו, מחד גיסא - אין התובע עומד בקריטריונים המשפטיים המאפשרים לו לתבוע את נזקו בהתאם לחוק הנכים, ומאידך גיסא - אין הוא מורשה לתבוע את נזקו גם על פי פקודת הנזיקין, מציאות המעמידה אותו בפני שוקת שבורה, ומאיינת את אפשרותו לזכות בפיצוי בגין נכותו שהינה, לגירסתו, תולדה של מעשה עוולה. משנסגרה בפניו האופציה לתבוע את נזקו לפי חוק הנכים, יש לאפשר לו את האופציה להביא דברו בפני בית המשפט, על מנת שינסה להוכיח את זכותו בהתאם לעקרונות הנזיקיים המקובלים. ודוק: אין כל ספק, כי ההתנהלות אל מול קצין התגמולים מקלה עם התובע הפוטנציאלי, שכן הוא פטור מהוכחת אשמו של המזיק, אולם זאת "במחיר" עמידתו בשני התנאים הראשוניים המהווים את שער הכניסה לטרקלינו של קצין התגמולים: חבלה, או מחלה שנגרמו במהלך השירות הצבאי, ועקב השירות הצבאי, ואם לא יעמוד בתנאים מוקדמים אלו, תישלל ממנו זכותו לתבוע את נזקו בהתאם לחוק הנזיקים האזרחיים. 9. סוף דבר: התובעת לא מיצתה את זכותה בתביעתה כנגד קצין התגמולים, ועל כן, ובהתאם להוראות חוק הנזיקים האזרחיים אין היא רשאית להגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין, ודין תביעתה להידחות, ומשכך הנני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות אגרה וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות