פיצוי לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בתוספת אגרה

פיצוי בסכום של 231,124 ₪, (לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי) בתוספת אגרה (וכן יתרת אגרה), ושכר טרחת עו"ד בסך 34,000 ₪, וזאת עקב תאונת דרכים שאונתה למשיב (יליד 1980) במהלך עבודתו ביום 6.4.08. ב. המשיב טען, כי האירוע התרחש שעה שנהג על גורר ותוך כדי נסיעה מן הרציף המערבי לרציף המזרחי בנמל חיפה (בעבודתו כמפעיל ציוד טכני), עלה על מהמורה של פסי רכבת החוצים את נתיב הנסיעה, דבר שגרם לגורר לקפוץ קפיצה לא שיגרתית שבמהלכה טולטל המערער בגב התחתון ונחבל. ג. המשיב חש מיד לאחר החבלה כאבים בגבו ופונה לקופת החולים "לין", שב לעבוד עד 9.4.08, אך מכיוון שהכאבים לא חלפו, חזר ופנה לקבל טיפול רפואי, ובבדיקת MRI נמצא כי המשיב סובל מבלט דיסק בחוליות 5L - 4L וכן 1S - 5L. המשיב נעדר על פני תקופת זמן מסויימת מן העבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, קבע תקופת אי כושר מלא של כחודש ומחצה, בהמשך נקבעו למשיב דרגות נכות זמנית, ולבסוף 10% נכות לצמיתות, בתוקף מיום 1.9.09, בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני, וזו, בהתאם לחוק הפלת"ד, נכות על פי דין. ד. המערערת כפרה בנסיבות אירוע התאונה, ולפיכך נשמעו בבית משפט קמא ראיותיהם של הצדדים באופן מלא. בית משפט קמא אשר דן בראיות ובטענות אשר הובאו לפניו קבע: "בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפניי התובע הוכיח שהאירוע התקיים במידה הנדרשת במשפט האזרחי. לפיכך, אני קובעת כי התובע נכנס עם הגלגל למהמורה הצמודה לפסי הרכבת, הגורר טולטל והוא נחבל וחש כאבים כתוצאה מהטלטול בגב תחתון. אני קובעת כי יש קש"ס בין האירוע לבין הנזק......". (סעיפים 17 + 18 בפסק הדין של בית משפט קמא). ה. המערערת עשתה מאמצים הן בפני בית משפט קמא והן בפנינו להפריך את גירסתו של המשיב, ואולם, לא שוכנענו שקיימת הצדקה להתערב בקביעות העובדתיות אליהן הגיע בית משפט קמא, כמו גם במסקנות הנגזרות מהן. ו. האירוע קיבל ביטוי עוד ביום התאונה (6.4.08) בטופס בל/250, שהוא טופס הדיווח על התאונה, החתום על ידי המעביד, שם נאמר: "נחבל בגב כאשר עלה עם רכב תפעולי על מהמורה". בצדק תוהה בית משפט קמא בסעיף 13 של פסק דינו: "ומדוע שיחתום המעביד על גירסה אם אינה נכונה? גירסת המהמורה אינה איפוא המצאה פרי תכנון מאוחר לצורך תביעה לפי חוק הפלת"ד, אלא דיווח ספונטני ביום האירוע". ז. בפני בית משפט קמא גם העיד העד מר זיסר שהבחין בגורר של המשיב שעצר, וזאת לאחר שהעד הבחין בטלטול, וראה את המשיב כשזה אוחז בגבו. העד עצר לידו כדי לשאול לשלומו. ח. מטעם המערערת הוגש תצהיר קצין בטיחות בתעבורה מר זוהר כוכבי (נ/8), לפיו הרישום היחיד שמצא באותה תקופה ביחס למפגעים באותו מתחם היה מפגע מיום 19.3.08 (כשלושה שבועות לפני התאונה), ובאותו מועד נעשו תיקוני אספלט באיזור מסילת הרכבת, ומכאן טענת המערערת כי לא היה מפגע במועדים הרלוונטיים לתביעה. עוד ציין מר כוכבי שהגורר נשוא הדיון מצוייד בקפיצים ו/או כריות אויר, ותא הנהג אינו מהווה חלק קבוע של שלדת הגורר ויושב על כריות הסופגות את התזוזות, וגם כסא הנהג מצוייד בבולם זעזועים ולכן הגירסה בדבר קפיצת הגורר וטלטול הגב אינה הגיונית ואינה אפשרית. ט. להזמת טענות אלה, הגיש המשיב בשלב מאוחר יותר את תמונות המהמורה, כפי שצילם, לטענתו, במועד הסמוך לאחר האירוע, ואת תמונת אותו מקום לאחר תיקונו של המפגע (סעיף 10 בפסק דינו של בית משפט קמא) (נציין כי תמונות אלה מצויות בתוך מעטפה בתיק בית משפט קמא, ואכן עיינו בתמונות אלה). י. בית משפט קמא, שכאמור כבר לעיל, שמע את העדויות, ציין שגירסתו של המשיב לגבי אופן אירוע התאונה היתה עקבית לכל אורך הדרך ולא הוזמה הן ביחס להימצאות שקע צמוד לפסים והן באשר לטלטול הרכב והחבלה שספג המשיב. באשר לטענת המערערת לגבי חוסר היתכנות התרחשות החבלה לה טען המשיב, ציין בית משפט קמא שאין די בתיאוריות, ספקולציות, וחשדות. לדעת בית משפט קמא הונחו בפניו עדויות במידה הנדרשת להרמת הנטל לפיהן התרחש האירוע שגרם למשיב, בעת עלותו על פסי הרכבת, לכאב עז בגב, כשגירסתו זו של המשיב נתמכה בעדות חברו, מר זיסר, שנסע אחריו, והבחין כי הגורר הטלטל/קפץ מצד לצד. בית משפט קמא קבע, שעדותו זו של מר זיסר מהימנה, ובנוסף וכאמור כבר לעיל, מתחזקת גירסת המשיב נוכח פנייתו עוד באותו יום לטיפול בקופת החולים, וכן האמור בטופס בל/250. י"א. בערעורה המונח בפנינו חזרה המערערת על השגותיה כנגד פסק דינו של בית משפט קמא, ולטעמה שגה בית משפט קמא במסקנות שהסיק מן העדויות ומן התשתית הראייתית שהונחה בפניו. לדעת המערערת שגה בית משפט קמא בסיווג האירוע כ"אירוע תאונתי", וכן בכך שנמנע מליתן את המשקל הנכון והראוי לשינוי שחל, לטעמה של המערערת, בגירסאות המשיב, ערב ההוכחות, ביחס לאופן התרחשות התאונה. י"ב. נתנו דעתנו לטענות המפורטות שהעלתה המערערת הן בערעור, הן בעיקרי הטיעון שהוגשו והן בטיעון בעל-פה שהתקיים בפנינו ביום 18.6.13. מסקנתנו היא שאין מקום להתערב במסקנותיו וקביעותיו של בית משפט קמא. י"ג. ערעורה של המערערת הינו רובו ככולו ערעור על קביעות עובדתיות וממצאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. אין המקרה שבפנינו חורג מן הכלל שלפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות וממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה. מה גם שבית משפט קמא פירט ונימק את קביעותיו ומסקנותיו ואלה מעוגנות ומבוססות כראוי בתשתית הראייתית כפי שהונחה בפניו כשלגירסתו של המערער נמצא חיזוק הן בעדות מר זיסר, שהיתה מהימנה על בית משפט קמא, והן בעובדה שהמעביד אישר את גירסת המשיב ביום האירוע עצמו, כשבטופס בל/250, "הפניה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה", נרשם: "נחבל בגב כאשר עלה עם רכב תפעולי על מהמורה". עוד ובנוסף נתמכת גירסתו זו של המשיב בתמונות המקוריות (המצויות בתיק בית משפט השלום) המצביעות על המהמורה בצמוד למסילת הברזל ואשר תומכות במסקנת בית משפט קמא בדבר היתכנות אירוע התאונה. כאמור, אין מקום להתערבותנו בקביעותיו ובמסקנותיו אלה של בית משפט קמא. י"ד. באשר לגובה הנזק - בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המשיב בגובה נכותו הרפואית (10% נכות). בגין הפסדי שכר בעבר (מלא + חלקי) פסק בית משפט קמא פיצוי בסך 47,000 ₪, בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד פיצוי בסך 250,000 ₪, בגין אובדן תנאים סוציאליים 35,000 ₪, נזק שאיננו ממוני 19,124 ₪, עזרת צד ג' והוצאות 3,000 ₪. הפיצוי הכולל שקבע בית משפט קמא מסתכם ב-354,124 ₪, ולאחר הפחתת תקבולי המל"ל (בסך 123,000 ₪) הפיצוי לאחר הניכוי הינו: 231,124 ₪. ט"ו. המערערת מלינה על שיעורו של הפיצוי שנפסק לזכות המשיב, ומדגישה את העובדה שלא זו בלבד שלא נגרם למשיב הפסד אלא הוא אף שיפר את שכרו והתקדם, ולכן לטעמה היה מקום לפסוק לזכותו פיצוי נמוך בהרבה. ט"ז. שקלנו את טענותיה אלה של המערערת, אך אין בידינו לקבלן. בית משפט קמא ציין מפורשות בפסק דינו (סעיף 23), כי אכן המשיב איננו מפסיד השתכרות במומו. יתר על כן, בית משפט קמא הוסיף וציין שהמשיב ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה ושכרו בשנתיים האחרונות אף עלה. יחד עם זאת הוסיף בית משפט קמא וכתב: "מי לידינו יתקע כי התובע לא יפוטר בשלב כלשהו או שכאביו יגרמו לירידה בשכרו בעתיד בשל מגבלותיו". י"ז. המשיב כבן 33 כיום, ולפניו עוד כ-34 שנות עבודה. רשאי היה בית משפט קמא, נוכח גילו הצעיר של המשיב, סוג עבודתו (מפעיל ציוד טכני), ונכותו, לפסוק לזכותו פיצוי גלובלי שישקף את האפשרות שהמשיב בשלב כלשהו יפוטר ממקום העבודה הנוכחי, או שנכותו תגביל אותו בכושר עבודתו. הפיצוי הגלובלי שפסק בית משפט קמא בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד, נמוך משמעותית מן הפיצוי שעשוי היה להגיע לפי חישוב אריתמטי, מה גם שהשתכרותו ברוטו של המשיב היא בסדר גודל של שילוש השכר במשק. י"ח. בנסיבות הענין שבתיק זה צדק בית משפט קמא כשנמנע מלחשב את הפיצוי המגיע למשיב בגין הפסד השתכרות לעתיד באופן אריתמטי, הואיל ומן הנימוקים שאותם פירט בית משפט קמא, היה מקום לפסוק פיצוי גלובלי בגין האפשרות שהמשיב יפוטר או שייגרמו לו הפסדים מחמת נכותו וכאביו. שיעורו של הפיצוי הגלובלי שפסק בית משפט קמא בראש נזק זה סביר בנסיבות העניין ואין בו כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. י"ט. גם הפיצוי בגין התנאים הסוציאליים, וכן שאר רכיבי הנזק שפסק בית משפט קמא, הולמים את נסיבות העניין ואינם מצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. כ. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים את הערעור. אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 8,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין (הפגרה כלולה במניין הימים) שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםאגרהביטוח לאומי