נטען כי במהלך הפלגה באוניה אפפו ריח ועשן סיגריות את חלקי האוניה, וזאת לטענתה מחמת עישון ברחבי האניה בניגוד לדין. ב. לטענת המבקשת, האמור בטופס אישור תנאי העִסקה הטעה אותה לחשוב כי אין עישון באניה (למעט בסיפונים הפתוחים ובקזינו). את נזקה בגין מטרדי העשן וריח הסיגריות העריכה המבקשת ב-500 ₪. ג. לטענת המשיבה, היה על המבקשת להוכיח את הדין הזר (פנמה) שחל על האניה, לחלופין חל הדין הישראלי מכח חזקת שוויון הדינים ולא נתבצעה הפרה של החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983, שהמשיבה, לטענתה אינה כפופה לו הואיל והרשימה הסגורה של "מקומות ציבוריים" אינה כוללת אניה או כלי שיט. גם אילו היה החוק חל, הרי המשיבה, לגירסתה, לא הפרה את החוק, הואיל ופעלה בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה, ולמעלה מן הנדרש, כדי לאסור ולמנוע עישון באניה, ועמדה בכל חובותיה. גם במידה והמבקשת הריחה ריח עשן וסיגריות באניה (לטענתה), הרי שלכל היותר ריח זה נובע מהתנהגות שלא כדין של נוסע שלא עלה בידי צוות האניה (או המבקשת) לאתרו ולפסיק את העישון האסור שביצע (אם בכלל) באמצעים הסבירים העומדים לרשותם. ד. המשיבה מוסיפה, כי גם אם בוצע עישון (בניגוד להוראותיה של המשיבה) ספק אם באפשרות ריח העשן לזלוג בין החללים השונים באניה, הואיל וכל אחד מן החללים הציבוריים אטום לאפשרות זליגת עשן בין חלל אחד לאחר, לפי חוות דעת מומחה. המשיבה קיימה הוראותיו של החוק למניעת עישון ואין לחובתה לא עוולה של התרשלות ולא הפרת חובה חקוקה. מציינת המשיבה, שרוב רובם של לקוחות המשיבה, הן בהפלגה נשוא הדיון והן בכלל, לא היו עדים לקיום ריח עשן באניה. ה. לטענת המשיבה, רמת שביעות הרצון של לקוחותיה, לפי סקר הצרכנים שנערך, גבוהה מאד. אף לא אחד מן הנשאלים התלונן במחלקת פניות לקוחות של המשיבה על אי-נוחות שנגרמה לוֹ מחמת חשיפה לעישון של אחרים. ו. מוסיפה המשיבה, שלא היתה כל הטעיה מצִדה, לא חוזית ולא מכֹח חוק הגנת הצרכן, ואם אמנם נגרם נזק למבקשת, הרי הוא נקודתי, מזערי, וסובייקטיבי לחלוטין. ז. יצויין, כי בתשובת המבקשת ובאי כוחה לתגובת המשיבה, כופרים הם בטענותיה אלה של המשיבה, וסבורים שיש לבצע שינוי במצב הקיים כדי למנוע חשיפת נוסעים לעשן וריח סיגריות, עם זאת נחה דעתם כי ההסברים שניתנו במסגרת תגובת המשיבה הם, על פניהם, נכונים ומתקבלים על הדעת. ח. מבלי להודות בכל טענה הכלולה בבקשת האישור, בתגובה, ובתשובה לתגובה, הסכימו הצדדים במסגרת הידברות ביניהם, כי המשיבה תאסור את העישון בכל שטחי האניה, לרבות הקזינו, ולמעט פינות עישון מוגדרות ומסומנות בסיפון הפתוח, וכל זאת במסגרת מתווה של הסתלקות מבקשת האישור ודחיית התביעה האישית. בהתאם לאמור בסעיף 10 של בקשת ההסתלקות, מתחייבת המשיבה לתקן את האמור בטופס אישור תנאי העסקה, כך שייכתב בו כך: "לשם רווחת כלל ציבור הנוסעים באוניה חל איסור על עישון בכל שטחי האוניה, כולל המקומות הציבוריים, סיפונים ובחדרי הנוסעים, למעט פינות עישון מוגדרות ומסומנות בסיפון הפתוח. הנוסע מתחייב להימנע מעישון במקומות האסורים ולהישמע להוראות צוות האוניה". ט. הצדדים גם הגיעו לידי הסכמה לפיה בכפוף לאישור בקשת ההסתלקות ודחיית התביעה האישית תשלם המשיבה למבקשת גמול בסך כולל של 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ לב"כ המבקשת, בתוספת מע"מ כדין, וכנגד חשבונית מס למשיבה וזאת בתוך 30 יום ממועד אישור בקשת ההסתלקות. י. הצדדים סבורים שאין צורך בפרסום דבר ההסתלקות הואיל ואין המדובר ביצירת מעשה בית דין ומתווה ההסתלקות מייתר את הצורך במינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם. יא. לבקשת ההסתלקות צורפו הן תצהיר המבקשת והן תצהיר בא כוחה. יב. לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות על נימוקיה, אני סבור כי יש מקום לאשרה על כל חלקיה. יג. אינני סבור שיש מקום להורות על פִרסום בקשת ההסתלקות, וזאת בהתחשב בכך שאין בהסתלקות כדי להוות מעשה בית דין, זולת כמובן לגבי המבקשת עצמה (עיינו: ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.10.2010). יד. אני נותן תוקף של פסק דין להתחייבותה של המשיבה לתקן את האמור בטופס אישור תנאי העִסקה, כאמור בסעיף 10 של בקשת ההסתלקות (וכמצוטט לעיל). טו. כמו כן, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת גמול בסכום כולל של 10,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד לב"כ המבקשת בסכום של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וזאת כנגד חשבונית מס למשיבה. הסכומים ישולמו על-ידי המשיבה במשרד ב"כ המבקשת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. טז. על-פי המוסכם בין הצדדים, אני דוחה את תביעתה האישית של המבקשת ומוחק את בקשת האישור. טבק / סיגריותהפלגות נופש (תביעות)עישון במקומות ציבורייםמשפט ימי - דיני ימאות