הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של הפרעה לתנועה - בניגוד לתקנה 21 (ב)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. 5. בעובדות כתב האישום נטען כי העבירה בוצעה ביום 19/11/10, בצומת רחוב החרושת ורחוב היוצרים בעיר כרמיאל. המערער נכנס לנתיב רכב אחר, תוך סיכון התנועה ובכך עבר את העבירה. 6. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 08/01/13 להרשיעו בדין. 7. בית משפט קמא סקר את העדויות והראיות, הן של המערער והן של המשיבה והביא את גרסת המערער ובהתאם ללשון התקנה, המחייבת ש- "כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא יפריע את התנועה ולא יעכבנה" ואף הוסיף וקבע, לאחר בחינת הראיות כי: "יש לאמץ את גרסתו של עד התביעה. אני מאמץ את דברי עד התביעה, אשר ציין הן בדוח והן בעדותו בפניי, כי הרכב שנסע בנתיב הימני לא פנה ימינה אלא המשיך ישר" ועל כן, המערער גרם לכך שהתנועה שנסעה אחריו התעכבה בתוך הצומת ובכך הוא ביצע את העבירה. 8. לאחר שבית המשפט שמע את הטיעונים לעונש, הטיל על המערער קנס בסך 300 ₪ שישולם תוך 60 יום. 9. המערער סבור כי בית משפט קמא טעה משהרשיעו בדין. הוא השתלב בנתיב הימני מבלי להפריע לתנועה ולכן, להכרעת הדין של בית משפט קמא אין ידיים ואין רגליים. 10. המערער טען כי: "התמרון שביצע של מעבר בין נתיב לנתיב בוצע לפי כל כללי הזהירות המרבית, זהו תמרון המבוצע בכל יום בכל מקום בעיר, זהו חלק מתהליך נהיגה רגיל. זהו תמרון הנלמד בבתי הספר לנהיגה". 11. המערער טען גם כי הרכב שעמד לפניו בצומת בנתיב הימני פנה ימינה ולא המשיך ישר כפי שהשוטר טען ולכן הכביש היה פנוי והייתה לו האפשרות לעבור מצד שמאל לצד ימין, ללא הפרעה מהותית לתנועה. בית משפט קמא טעה משנתן אמון בעדות עד המשיבה. 12. המערער אישר בסעיף 10 להודעת הערעור המשלימה, כי הרשום בדוח המקורי נרשם על ידי השוטר ובמעמדו. 13. לחילופין, טען המערער כי היה והערעור על הכרעת הדין לא יתקבל. לטעמו, העונש שהוטל עליו הינו עונש חמור המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. בית משפט קמא הוטעה על ידי נציג המשיבה שטען כי יש לו הרשעות קודמות ובין היתר, הרשעה קודמת משנת 2011 ולא הוא. 14. עוד טען המערער כי נסיבותיו קשות, הוא אמור להתפרנס והנהיגה מהווה מקור פרנסתו, כך ששלילת רישיונו יכולה לפגוע בו כלכלית וגם חברתית. 15. בא כוח המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור. הכרעת הדין של בית משפט קמא מפורטת, מנומקת ומבוססת על ממצאי מהימנות שערכאת הערעור ככלל אינה מתערבת בהם. 16. המערער ניסה להראות כי השוטר לא יכול היה לזכור שהרכב שהיה בימין הדרך נסע ישר ולכן לא היה על בית משפט קמא להאמין לאותו שוטר ובעניין זה הוא טעה. בא כוח המשיבה הפנה לנסיבות המיוחדות של המקרה והרשום בדוח שם נאמר: "הרכבים האחרים נסעו ישר" כך שהשוטר בעדותו בבימ"ש קמא הסתמך על הכתוב בדוח. 17. המשיבה סבורה כי גם העונש שהוטל על המערער מקל ואין בו כל החמרה. על כן, גם דין הערעור בעניין זה להידחות. 18. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור המקורית והמתוקנת, בהכרעת הדין, בגזר הדין, ההרשעות הקודמות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. 19. בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והעל פי התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים, הוא העדיף את עדות השוטר על פני עדות המערער. לטעמי, המערער לא הצביע על קיומה של עילה המצדיקה התערבות בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא ומכאן שדין עתירתו להתערב בכגון דא, להידחות. 20. המערער מסר בעדותו כי בעתיד הוא לא יעשה מעשה זה וזאת לשאלה האם נראה לו הגיוני ותקין לבצע נסיעה בנתיב שמאל ושלושים מטר אחרי הצומת להיכנס למתחם - ראו סיפא של סעיף 4 להכרעת הדין. מתשובה זו, ברור שיש מעין הודאה או ראשית הודאה על כך שהוא נהג והפריע לרכבים שנסעו אחריו. 21. עם כל הכבוד לתחושתו של המערער שהוא לא עבר כל עבירה, הרי שהדברים מוכרעים על פי ראיות שהצדדים מביאים בפני בית המשפט, אשר מתרשם מאותם עדים וראיות וקובע ממצאים עובדתיים ובעניינו של המערער בית משפט קמא קבע כי המערער הפריע לתנועה שנסעה בכביש. קביעתו של בית משפט קמא מתיישבת עם מכלול הראיות שהיו בפניו ועל כן, הרשעתו בדין מבוססת במידה מספקת וכדרוש בהליך פלילי. אשר על כן, אני דוחה את הערעור לעניין הכרעת הדין. 22. גם העונש נראה לי סמלי ביותר. המדובר בעונש של 300 ₪ כאשר הקנס המקורי בדוח היה 500 ₪, כך שבית משפט קמא עשה חסד איתו והקל בדינו במידה רבה. 23. אשר על כן, אני דוחה את הערעור גם לעניין גזר הדין. 24. סוף דבר: אני דוחה את הערעור על שני חלקיו ואודה ולא אבוש כי לא בלי היסוס לא חייבתי את המערער בהוצאות. 25. צו עיכוב הביצוע לתשלום הקנס בטל בזאת ועל המערער לשלם את הקנס תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. משפט תעבורההפרעה לתנועהתקנות התעבורה