פסק דין הצהרתי שלפיו לא חלה כל מניעה על כניסת המבקש לבניין הבורסה ליהלומים ושעל המשיבה לנהוג כלפיו באופן שווה ביחס למבקרים אחרים בבניין הבורסה. כן מבוקש להצהיר שהוראת המשיבה האוסרת על המבקש להיכנס לבניין הבורסה ללא ליווי ו/או בתיאום מוקדם עם מזכירת הבורסה, בטלה. 1. רקע: המבקש, יליד 1955, עוסק ביהלומים מאז שנת 1969. לפי הנטען בתובענה, בשנת 1979 התקבל המבקש כחבר בבורסה לאבני חן כמפורט להלן ומאז ועד השעייתו היה חבר בה ועיסוקו היחיד היה סחר ביהלומים. המבקש שכר משרד בבניין הבורסה בו ניהל את עסקיו. בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן:- "המשיבה" או "בורסת היהלומים") היא חברה פרטית המאגדת בחובה יהלומנים, שכאמור בתשובת המשיבה, הוקמה כדי ליצור תנאי פעילות נאותים לחבריה וכדי לקבוע כללי התנהגות וכללי מסחר ראויים בענף היהלומים. מפעלי בורסת היהלומים הישראלית (1965) בע"מ (להלן:- "מפעלי הבורסה") היא חברת בת של בורסת היהלומים המשמשת כחברת הניהול של בנייני בורסת היהלומים וכבעלת הזכות הקניינית בהם. הבורסה - הלשכה הישראלית לאבני חן ויהלומים בע"מ (להלן:- "הבורסה לאבני חן") היא גוף שונה ונפרד מבורסת היהלומים, אך בהיותה בורסה הפועלת במתחם בנייני הבורסה, חבריה של הבורסה לאבני חן זכאים, בכפוף לקיום כל התנאים הקבועים לכך, לתגי כניסה לבנייני הבורסה. בתובענה נטען כי במחצית שנות התשעים נקלע המבקש לקשיים כלכליים עקב מעשי מרמה שעשו כלפיו יהלומנים בחו"ל בהיקף של מאות אלפי דולרים וכתוצאה מכך נאלץ לנקוט בשנת 2007 הליכי פשיטת רגל במקביל לבקשה להכרזתו כפושט רגל שהוגשה על ידי אחד מנושיו. ביום 31.12.07 קיבלה ועדת התלונות ומשמעת של הבורסה לאבני חן החלטה להרחיק מידית את המבקש מחברותו בבורסה, בהתאם להוראת תקנה 4(ג) לתקנות הפנימיות של החברה וזאת לאחר שהוצגו לפניה מסמכים מהם עלה שניתנו נגדו פסקי דין בהליכי בוררות שהתקיימו בבורסה ליהלומים ולנוכח צו כינוס הנכסים שניתן נגדו (העתק ההחלטה - נספח 2 לתובענה). במסגרת הליכי פשיטת הרגל מונה עו"ד יהושע שועלי כמנהל מיוחד למבקש, ובהסכמת בית המשפט, הגיע להסדר עם המבקש והנושים שלפיו אם ישלם המבקש סך של 614,621 ₪ יוכל המבקש להגיש בקשה לפי סעיף 35(י) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 למתן הפטר וסיום הליכי פשיטת רגל (להלן:- "הסדר הנושים"). ביום 27.2.11 אישר בית המשפט לפשיטת רגל (כב' הש' ברנר) את הסדר הנושים (העתק ההחלטה - נספח 3 לתובענה). לטענת המבקש, מאז החלטת בית המשפט שאישרה את הסדר הנושים, הוא מקיים את התחייבויותיו כסדרן ועומד בכל התשלומים. עד כה שילם 78% מהתחייבויותיו ונותרה לו יתרת תשלום בסך 100,000 ₪ שאמורה להשתלם בתוך שנתיים. בפעמים הספורות שהגיע המבקש לבנייני הבורסה מאז הסדר הנושים, הוא נתקל בקשיים שונים ובמגבלות על כניסתו. משלא הסכים המבקש לקבל את המגבלות שהוטלו עליו בכניסה לבניין הוא פנה למשיבה. בעקבות פנייה זו, קיבלה הוועדה לאיסורי כניסה (להלן:- "הוועדה") ביום 22.5.12 החלטה שלפיה לאחר שהמבקש ימציא לוועדה מסמך שיפרט כיצד בכוונתו לחזור ולהשתלב בענף היהלומים, יתקיים דיון נוסף בעניינו ועד להמצאת המסמך כאמור תתאפשר כניסתו נקודתית כמבקר בהתאם לכללים ולהנחיות המחייבות בבנייני בורסת היהלומים ובתיאום מוקדם עם מזכירות הבורסה (העתק ההחלטה - נספח 7 לתובענה). ביום 1.9.11 פנה המבקש באמצעות בא כוחו דאז למשיבה במכתב בו טען שלא ברור למבקש מדוע הוטלה עליו מגבלה נוספת של תיאום ביקורו עם מזכירות הבורסה, מגבלה שלא חלה על כלל המבקרים, ושההחלטה מפלה אותו לרעה ופוגעת באפשרותו להתפרנס. משכך ביקש המבקש מהמשיבה לשנות החלטתה (העתק פניית המבקש - נספח 8 לתובענה). במענה לכך השיבה המשיבה למבקש, שהכניסה לבנייני הבורסה מוגבלת לסוגי משתמשים שונים על פי קריטריונים והגדרות שנקבעו כדין הניתנים לשינוי על פי שיקול דעתה של הבורסה ושכל בקשה למתן אישור כניסה נבחנת לגופה. מאחר שהמבקש אינו חבר בבורסת היהלומים או במפעלי הבורסה, עליו לקבל את אישור הגורמים המוסמכים לכניסתו, ככל אדם אחר המבקש להיכנס לבנייני הבורסה, אישור שנועד להקטין קיומו של סיכון כלכלי או בטחוני לחברי בורסת היהלומים ולעוסקים ביהלומים בבנייני הבורסה. המבקש אינו ככלל המבקרים, שכן הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל לאחר שלא עמד בהתחייבויותיו הכספיות, בין היתר, כלפי חברי בורסת היהלומים. המוסדות המוסמכים של הבורסה אפשרו למבקש להמציא להם מסמך שיפרט כיצד בכוונתו לחזור ולהשתלב בענף היהלומים, ושלאחר מכן יתקיים דיון נוסף בעניינו, כשעד להמצאת מסמך כאמור תותר כניסתו בתנאים שנקבעו. (העתק ההחלטה - נספח 9 לתובענה). בהמשך שלח בא כוחו דאז של המבקש מכתב נוסף למשיבה בו העלה טענות של הפליה ביחס למבקרים האחרים בבנייני הבורסה המצויים בהליכי פשיטת רגל בכל הנוגע לדרישת הוועדה שיתאם מראש את ביקוריו עם מזכירות הבורסה. בתגובה לכך קיבל המבקש מכתב מהמשיבה בו נכתב שהוא נמנע מלקיים אחר החלטת המשיבה בדבר המצאת מסמך שיפרט כיצד בכוונתו להשתלב בענף ושטענותיו באשר למבקרים אחרים המבקשים להיכנס לבנייני הבורסה אינן רלוונטיות מאחר שכל מקרה נדון על פי נסיבותיו (עותק ההחלטה - נספח 11 לתובענה). משכך, פנה המבקש ביום 8.2.12 שוב לוועדה בבקשה שתדון שוב בהחלטתה תוך שהוא מפרט לראשונה את כוונותיו לשוב ולעסוק במסחר ביהלומים בארץ (נספח 6 לתשובת המשיבה). ביום 17.4.12 דנה הוועדה פעם נוספת בעניינו של המבקש לאחר שהתייצב לפניה ושמעה את מלוא טענותיו. המבקש סיפר לוועדה שהוא עובד בלוס אנג'לס ומגיע ארצה לצורך רכישת יהלומים ממשרדים שונים המצויים במתחם בנייני בורסת היהלומים וכן שהוא מבקש לנקות את שמו. בתום הישיבה החליטה הוועדה להתיר את כניסתו של המבקש לבנייני בורסת היהלומים במעמד מבקר, בהתאם לכללים הנהוגים במפעלי הבורסה ובליווי נציג המשרד שיאשר את כניסתו לבניינים (העתק החלטת הוועדה - נספח 6 לתובענה). בעקבות ההחלטה האחרונה, הגיש המבקש את התובענה דנן, בה אף טען שהחל מיום 3.3.13 מונעת ממנו המשיבה כניסה מוחלטת לבניין, ללא כל נימוק ומבלי שהתקבלה החלטה כזו בעניינו. בתשובתה לתובענה, הבהירה המשיבה, שבשל אופיים המיוחד של בנייני הבורסה והפעילות המתבצעת בין כותליהם, הם מהווים יחידה אוטונומית סגורה ומאובטחת. כך, לנוכח אופי המסחר ביהלומים הוקנתה למפעלי הבורסה סמכות ניהול רחבה וברורה למתן או שלילת היתרי כניסה לבניינים בהתאם להוראות ולנהלים הקבועים בבנייני הבורסה ואם ניתן אישור כניסה הרי שמדובר באישור ארעי הנבחן לגופו וניתן לביטול. לנוכח פסקי בוררות שניתנו נגד המבקש על ידי מוסד הבוררות של בורסת היהלומים בגין חובותיו הכספיים והליכי פשיטת הרגל שהמבקש נקט בהם זמן קצר לאחר מכן, החליטה הבורסה לאבני חן על ביטול חברותו של המבקש אצלה וכפועל יוצא מכך בוטל התג שנשא המבקש כחבר הבורסה לאבני חן. המשיבה מציינת בתשובתה, שהמבקש פינה את המשרד ששכר בבנייני בורסת היהלומים כבר במהלך חודש ספטמבר 2007 וסיים את הסכם השכירות עמו, וממועד זה לא היה עוד בעל זכות שהיא בנכס המצוי בבנייני הבורסה ולמעשה מראשית שנת 2008 ועד לשנת 2011 הדיר המבקש את רגליו מבנייני בורסת היהלומים וכלל לא ביקש להיכנס בשעריהם. לטענת המשיבה בתשובתה, מאחר שהמבקש לא היה שבע רצון מהחלטת הוועדה הוא החל לפנות לחברי בורסה שונים ואף לחברי הנהלת בורסת היהלומים תוך שהוא מנבל את פיו ונוקט בלשון איומים. כמו כן, לאחרונה אף פנה אחד מנושיו של המבקש להנהלת מפעלי הבורסה בבקשה לאסור את כניסת המבקש לבניינים בטענה שהוא מהווה סיכון עסקי לעוסקים ביהלומים בבנייני הבורסה. בדיון שהתקיים לפניי הסכימו הצדדים שאם לא יסכימו להצעתי, יינתן פסק הדין על סמך החומר הקיים בתיק. משלא הסכים המבקש להצעה, הגיעה עת ההכרעה. טיעוני הצדדים: טענות המבקש: המשיבה פוגעת בכבודו ובעיסוקו של המבקש כשהיא מאלצת אותו להיות מלווה על ידי חבר בורסה בכניסתו לבניין כאחד העבריינים. כך, החלטת המשיבה המתירה כניסתו לבניין רק בתיאום מוקדם עם מזכירות הבורסה ועתה אף מונעת ממנו כניסה מוחלטת לבניין הבורסה, מהווה פגיעה בחופש התנועה שלו ובחופש העיסוק שלו, מבזה אותו ופוגעת בכבודו. החלטת המשיבה נעשתה בחוסר סמכות. סעיף 115 לתקנון הבורסה קובע את מגדרי הענישה בגין התנהגות הנוגדת את כללי הבורסה ואין כל מקור סמכות להתרת כניסת המבקש בתנאים אלו. כמו כן, לוועדת המשמעת יש סמכות להורות על הרחקה זמנית או השעיית חברים שהפרו בהתנהגותם את כללי החברה בהתאם להוראות התקנון, המחייבות הרחקה ו/או השעיה במסגרת הליך מסודר, אולם בעניינו של המבקש לא הייתה כל הפרה של כללי התנהגות ואף לא הליך מוסדר במסגרתו נאסרה כניסתו לבניין. המבקש אינו שונה מעוסקים אחרים המצויים בפשיטת רגל או שמנוהלים נגדם הליכים משפטיים שונים, אולם אף לא אחד מהם נדרש לתיאום מוקדם עם מזכירות הבורסה בעת ביקורו בבניין והם אף אינם נדרשים להמציא מסמכים המפרטים כיצד בכוונתם להשתלב בענף ולא לליווי צמוד, דרישה המהווה איפה ואיפה. על הבורסה כגוף דו מהותי הכפוף לנורמות מהמשפט הציבורי חלה חובה שלא לפגוע יתר על המידה בחופש העיסוק של המבקש והחלטתה בלתי סבירה, בלתי מידתית ואף חורגת מסמכות. טענות המשיבה: חרף הנטען על ידי המבקש, כניסתו לבניינים לא נאסרה אלא הוגבלה בהתאם להחלטה הסבירה והמידתית של הוועדה. כניסתו של כל אדם כמבקר לבנייני בורסת היהלומים מותנית באישור מראש של המשרד אליו הוא מבקש להגיע וכן בקבלת אישור מאותו משרד לכניסת המבקר. כמו כן, המבקש רשאי לעסוק במסחר ביהלומים בכל מקום שיחפוץ והוא אינו מוגבל למתחם בנייני בורסת היהלומים בלבד ולכן טענותיו באשר לפגיעה בחופש התנועה שלו או בחופש העיסוק הן טענות חסרות שחר. המבקש מעולם לא היה חבר בורסת היהלומים ולכן תקנות התאגדות בורסת היהלומים אינן חלות עליו. כמו כן, הסמכות ליתן או לשלול היתר כניסה לבנייני בורסת היהלומים נתונה למפעלי הבורסה שהיא הגוף המשמש כחברת ניהול של בנייני בורסת היהלומים. לנוכח הצהרת המבקש שאין בכוונתו לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות ושאין בכוונתו לפרוע את פסקי הבוררות שניתנו לחובתו, כניסת המבקש לבנייני בורסת היהלומים באופן בלתי מבוקר כשהוא חופשי לערוך עסקאות בהיקפים בלתי מוגבלים עלולה להוות סיכון של ממש לעוסקים ביהלומים במסגרת בנייני בורסת היהלומים. 3. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים ובנספחיהן הגעתי למסקנה שדין התובענה להידחות. ראשית יש לציין, שבהתאם להסכמת הצדדים בדיון, פסק הדין ניתן על יסוד החומר הקיים בתיק גרידא - המבקש צירף תצהיר מטעמו לתמיכה בתובענה והמשיבה צירפה תצהיר של גב' עירית בן שחר, שמכהנת כסמנכ"ל בורסת היהלומים, לתמיכה בתשובה לתובענה. לתצהירים צורפו נספחים שונים, ובהתאם לחומר זה ניתן פסק הדין. המבקש הפנה בתצהירו לסעיפים שונים בתקנון הבורסה וטען שבהתאם לסעיפים אלו יש סמכות לוועדת המשמעת להורות על הרחקה זמנית ו/או השעיית חברים שהפרו בהתנהגותם את כללי החברה במסגרת הליך מסודר, ואולם בעניינו לא הייתה כל הפרה של כללי התנהגות ואף לא היה הליך מסודר. איני מקבלת טענה זו. ראשית, המבקש ציין בתובענה שהוא צירף את העמודים הרלוונטיים מהתקנון אך אלו כלל לא צורפו. שנית והעיקר - המבקש מעולם לא היה חבר בבורסת היהלומים. המבקש היה חבר בבורסה לאבני חן אולם בשלהי 2007 החליטה הבורסה לאבני חן לבטל את חברותו בה וכפועל יוצא מכך בוטל אף התג שנשא כחבר הבורסה לאבני חן מתוקפו היה נכנס לבנייני הבורסה. מאחר שהמבקש לא היה חבר בבורסת היהלומים, הוראות התקנון אליהן הפנה בתובענה אינן חלות עליו ואינן רלוונטיות. גב' בן שחר הצהירה בתצהירה שלא נסתר, כי כל החפץ לבוא בשערי הבורסה נדרש לרשות מאת מפעלי הבורסה, לה הוקנתה סמכות ניהול רחבה וברורה ליתן או לשלול היתרי כניסה לבניינים. רשות זו ניתנת אך ורק בהתאם להוראות ולנהלים הקבועים בבנייני הבורסה וכדי להקטין קיומו של סיכון כלכלי או בטחוני לחברי בורסת היהלומים ולעוסקים ביהלומים בבנייני הבורסה. משכך, כל בקשה למתן אישור כניסה נשקלת לגופה ואף אם ניתן אישור כניסה, הרי שמדובר באישור ארעי הניתן לביטול על ידי מפעלי הבורסה ומוסדותיה המוסמכים. הוועדה לאיסורי כניסה היא אחת מוועדות הדירקטוריון של מפעלי הבורסה והיא הוועדה המוסמכת לדון בהיתרי ואיסורי כניסה לבנייני הבורסה וכך מוסמכת היא לקבוע כי כניסתו של אדם לבנייני הבורסה תיאסר או תוגבל, כל מקרה על פי נסיבותיו (סעיפים 4,5,41 לתצהירה של גב' בן שחר). המבקש פינה את המשרד ששכר בבנייני הבורסה כבר בחודש ספטמבר 2007 ואף סיים את הסכם השכירות עם משרד זה, ומרגע זה אינו בעל זכות בנכס הנמצא בבנייני הבורסה עוד ולכן כדי להיכנס לבנייני הבורסה עליו לקבל את אישור המוסדות המוסמכים של מפעלי הבורסה כאמור. דווקא לנוכח העובדה שהמבקש שכר בעבר משרד בבנייני הבורסה, הוא מודע לסמכות הרחבה של מפעלי הבורסה ומוסדותיה המוסמכים ליתן או לשלול אישורי כניסה לבניינים. המבקש אף חתם בעצמו במסגרת הסכם השכירות על התחייבות למלא בדייקנות ובהקפדה אחר כל הוראות הבטחון, הכניסה והשהייה בבניינים כפי שיוצאו על ידי מפעלי הבורסה מפעם לפעם ואף חתם על כך שמפעלי הבורסה רשאית לדרוש הרחקה מבנייני הבורסה של כל אדם המצוי במושכר ללא כל נימוקים (סעיף 9 לכתב ההתחייבות - נספח 10 לתשובת המשיבה). כאמור, ביום 22.5.11 החליטה הוועדה שלאחר שהמבקש ימציא לה מסמך שיפרט כיצד בכוונתו לחזור ולהשתלב בענף היהלומים יתקיים דיון נוסף בעניינו ועד להמצאת אותו מסמך, תתאפשר כניסתו נקודתית כמבקר בהתאם לכללים ולהנחיות המחייבות בבנייני הבורסה ובתיאום מוקדם עם מזכירות הבורסה. רק ביום 8.2.12 פנה המבקש שוב לוועדה עם הפירוט הנדרש. לאחר שמיעת טענותיו, קיימה הוועדה דיון בעניינו של המבקש והחליטה באפריל 2012 לאפשר את כניסתו לבנייני הבורסה במעמד מבקר בהתאם לכללים ולהנחיות המחייבים בבנייני הבורסה ובליווי נציג המשרד המאשר. אמנם טען המבקש בתצהירו שהחל מיום 3.3.13 מונעים ממנו כניסה מוחלטת לבניין אולם מאחר שטענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט, ולנוכח העובדה שבתצהירה של גב' בן שחר היא מבהירה שכניסתו לא נאסרה אלא רק הוגבלה בהתאם להחלטת הוועדה, איני מקבלת טענה זו וההחלטה הנכונה נכון להיום, כפי שעולה מהחומר לפניי, היא ההחלטה מחודש אפריל 2012 המאפשרת למבקש כניסה לבנייני הבורסה במעמד מבקר בהתאם לכללים ולהנחיות בבניינים אלו ובליווי נציג המשרד המאשר. איני מקבלת את טענת המבקש שהחלטת הוועדה מהווה פגיעה בחופש התנועה שלו ובחופש העיסוק, פגיעה שאינה מידתית ועולה על הנדרש. בהינתן אופיו הייחודי של המסחר בענף היהלומים המבוסס על אמון ועל יושר, מטרה מרכזית העומדת בבסיס ההגבלות שמציבה המשיבה ומוסדותיה השונים היא השאיפה להגן על חברי הבורסה ליהלומים מפני סכנות גניבה, מרמה והתנהגויות עברייניות אחרות [ר' ת"א (ת"א) 1725/99 הנגל נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ( 19.2.07)]. אמנם המבקש לא הורשע בפלילים, אולם על פי הצהרתו לפני הוועדה בחודש אפריל 2012 הוא נקלע לחובות כספיים בסך של 750,000$. לפי הסדר הנושים, על המבקש היה לשלם סך של 614,621 ₪ כדי להגיש בקשה למתן הפטר ולהביא לסיום את הליכי פשיטת הרגל בעניינו. אין ספק, שבכללי הבורסה ליהלומים נודעת חשיבות רבה ביותר לקיום חיובים. כך אין ספק, שאף אם ניתן למבקש צו הפטר מותנה מחובותיו, הרי שהצו אפשר למבקש לשאת בתשלום מצומצם ביותר מסך כל חובותיו. זאת ועוד. מתצהירה של גב' בן שחר עולה, שלאחר החלטת הוועדה באפריל 2012 החל המבקש לפנות לחברי בורסה שונים ולחברי הנהלת בורסת היהלומים תוך שהוא מנבל את פיו ונוקט בלשון איומים. עוד נטען, שלאחרונה, אחד מנושיו של המבקש פנה להנהלת מפעלי הבורסה בבקשה לאסור את כניסת המבקש לבניינים בטענה שהוא מהווה סיכון עסקי לעוסקים ביהלומים בבנייני הבורסה. לנוכח כל הנסיבות דלעיל, בשילוב העובדה שעסקאות ביהלומים מתנהלות לעיתים קרובות בהיקף כספי ניכר ונסמכות על אמון הצדדים, סבורני שההחלטה האחרונה שקיבלה הוועדה היא החלטה סבירה ומידתית. כמו כן, אין למבקש כל מגבלה על עיסוק ביהלומים, והוא רשאי לעסוק במסחר ביהלומים בכל מקום שיחפוץ, בכפוף למגבלה היחידה הקיימת נכון להיום - כניסה לבנייני הבורסה במעמד מבקר בהתאם לכללים ולהנחיות בבניינים אלו ובליווי נציג המשרד המאשר. לסיום, המבקש טוען בעלמא שהבורסה היא גוף דו מהותי וככזה הוא כפוף לנורמות מהמשפט הציבורי. איני מקבלת נקודת מוצא זו וטענה דומה נדחתה כבר בעבר בבית המשפט המחוזי בתל אביב [בש"א (ת"א) 17312/01 גרד נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ( 7.11.01)]. הבורסה ליהלומים היא גוף פרטי המרכז בחובו פעילות פרטית של אנשי עסקים פרטיים ואינה עונה על הפרמטרים שעיצבה הפסיקה לסיווג גוף פרטי כדו מהותי - כך, הדין לא העניק לבורסה ליהלומים פררוגרטיבה לביצוע סמכות שלטונית; הבורסה אינה נהנית ממעמד חוקי מיוחד או מתקציבים ציבוריים ואף לא הוכרזה כמונופול; החברות בבורסה היא וולנטרית והעיסוק בסחר ביהלומים אינו מותנה בחברות בבורסה; הבורסה אף אינה מבצעת פעילויות בעלות אופי ציבורי הזהות לפעילויות המבוצעות דרך קבע על ידי רשויות השלטון. 4. סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. דיני חברותיהלומיםשוק ההון / ניירות ערךבנייןפסק דין הצהרתי