ערעור על החלטת בית משפט השלום כי הסמכות המקומית לדון בתביעה כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבה הינה לבית משפט השלום בחיפה, וכן נקבע כי הדיון בתיק יועבר לבית המשפט המוסמך. 2. המבקשת, שהינה חברה העוסקת בייצור מוצרי עץ ומקום מושבה במושב אחיסמך שבמחוז מרכז, רכשה מדפסת מהמשיבה, אשר מקום מושבה ומקום עסקה בחיפה. המבקשת הגישה תביעה כספית בבית משפט השלום בפתח תקווה נגד המשיבה, בטענה כי המדפסת אינה מסוגלת לבצע את שהוצג והובטח על ידי המשיבה, ועל כן זכאית המבקשת להחזר עלות המדפסת בסך 394,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. 3. המשיבה הגישה בקשה להעברת הדיון בתיק לבית משפט השלום בחיפה, אשר לטענתה לו הסמכות המקומית לדון התביעה, מהטעמים הבאים: א. מקום מושבה ועסקה של המשיבה (הנתבעת) בחיפה; ב. מקום יצירת ההתחייבות בחיפה - המשיבה העבירה פקס הזמנה למבקשת, המבקשת חתמה על ההזמנה ושלחה חזרה באמצעות הפקס את ההזמנה למשרדי המשיבה; ג. המקום שנועד לקיום ההתחייבות- על פי סעיפים 8(ג) + 10 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 מסירת הנכס תהא במקום עסקו של המוכר (בעניינו - חיפה) ואם המכר הועבר באמצעות מוביל, מקום המסירה יהא המקום בו הועמד הנכס לרשות המוביל. המדפסת הוצגה בתערוכה בתל אביב, ממנה הובלה באמצעות מוביל לרשות המשיבה והותקנה אצלה. כך שבכל מקרה הסמכות המקומית לפי נתון זה הינה לבית המשפט השלום בת"א ולא במחוז מרכז בו הוגשה התביעה; ד. בחשבונית אשר הופקה למבקשת על ידי המשיבה ונחתמה על ידי המשיבה צוין כי "הלקוח מסכים ומאשר בזאת, כי ברור כל נושא משפטי בגין מסמך זה יתבצע בבית המשפט השלום בחיפה". המבקשת טענה מנגד כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא בית משפט השלום בפתח תקווה אליו הוגשה התביעה, בהתאם לתקנה 3(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - מקום המסירה של הנכס - הואיל והמדפסת נמסרה והותקנה בבית העסק של המבקשת במושב אחיסמך, שהנו כאמור בתחום מחוז מרכז. סעיף 8(ג) לחוק המכר ייושם מקום בו הנכס הועבר למוביל חיצוני אשר קיבל על עצמו אחריות לנכס, מה שלא כך בעניינו בו המוביל הינו מטעם המשיבה. אשר לתניית השיפוט טענה המבקשת כי מדובר בתניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית, מהטעם שאין בה הוראת בלעדיות כדוגמת המילים "בלבד" או "אך ורק". 4. כאמור, בימ"ש קמא קיבל את טענות המשיבה והורה על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בחיפה, ונימוקיו: "... העילה להגשת התביעה במקום בו הוגשה נעוצה במקום מסירת הנכס לפי האפשרות המנויה בתקנה 3(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, אך המשיבה נתפסה לכלל טעות, מכיוון שרמת גן אינה בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה, אלא של מחוז תל אביב. משבית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה, וקיימת הסכמה חוזית על סמכות שיפוט למחוז חיפה, אני מוצאת להורות על העברת התובענה לבית משפט השלום בחיפה וכך אני מורה". 5. לטענת המבקשת, נפלה שגגה תחת ידי בימ"ש קמא, משביסס את החלטתו על טענה לכאורה של המבקשת, כאילו הנכס נמסר ברמת גן. טענה זו לא נטענה מעולם לא על ידי המבקשת ולא על ידי המשיבה. המבקשת טענה כי הנכס נמסר במקום עסקה, במושב אחיסמך, אשר נמצא במחוז מרכז. המשיבה חוזרת על טענותיה כפי שנטענו לפני בימ"ש קמא. לטענתה מירב הזיקות בהליך מצביע על בימ"ש השלום בחיפה כבעל הסמכות המקומית לדון בתביעה, נוסף על תניית שיפוט בין הצדדים כפי שנוסחה בחשבונית. 6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, ניתנה רשות ערעור והבקשה תידון כערעור. דין הערעור להתקבל. 7. תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנה במקום השיפוט בתובענה שאינה במקרקעין, וקובעת: "(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון , לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" התנאים הם מקבילים, ותובע רשאי לבחור בהתאם. תניית השיפוט בהסכם בין הצדדים אינה ייחודית . לא נׁאמר בה כי סמכות השיפוט נתונה "אך ורק" לבית משפט השלום בחיפה, או לביהמ"ש בחיפה "בלבד", וע"כ רשאית היתה המבקשת לבחור אחד מהזיקות האמורות בתקנה 3 לתקסד"א (ר' א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית, עמ' 26). בעניינינו, התביעה הוגשה על ידי המבקשת בהתאם לס"ק (4) - מקום המסירה של הנכס. משכך, כל טענותיה של המשיבה בהתייחס לארבעת תתי הסעיפים האחרים בתקנה 3, ולפיהן המסכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בחיפה - אינן רלוונטיות. לטענת המבקשת הנכס הוצג על ידי המשיבה בתערוכה בתל אביב, ומשם הועבר אל המבקשת למקום עסקה במושב אחיסמך שבמחוז מרכז והותקן אצלה. המשיבה אינה חולקת על כך, אך טוענת שיש לראות את מקום מסירת הנכס במקום בו הועבר לידי המוביל, היינו: במקום התערוכה בתל אביב, ומפנה לסעיף 8(ג) לחוק המכר. סעיף 8(ג) לחוק המכר קובע: "הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה בהעמדת הממכר לרשות המוביל, ובלבד שהמוביל אחראי כלפי הקונה על פי חוזה ההובלה". סעיף זה מצוי בחוק המכר תחת הפרק "חיובי המוכר" וקובע כיצד יימסר הממכר על ידי המוכר לקונה, באופן בו ניתן לראות את המוכר כמי שקיים את חובתו למסור לקונה את הממכר. מכאן, כי משמעות "המסירה" על פי סעיף זה, אינה כמשמעותה "המסירה" על פי תקנה 3(א)(4) לתקנות אשר נועדה לקבוע את מקום הסמכות, ודין טענת המשיבה לעניין זה להידחות. מה גם שבטיעוני המשיבה לעניין זה אין כל התייחסות לדרישה בסיפא סעיף 8(ג) בדבר עצמאות המוביל במנותק מהמוכר (המבקשת) ושאלת אחריותו כלפי הקונה. 8. בימ"ש קמא דחה את טענת המבקשת לעניין סמכותו בנימוק ש"המשיבה נתפסה לכלל טעות, מכיוון שרמת גן אינה בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה". אלא שנראה כי נפלה שגגה תחת ידי בית המשפט הנכבד, מאחר שהמבקשת (המשיבה בבימ"ש קמא) לא טענה שהנכס נמסר ברמת גן. על כן נימוק זה אינו יכול לעמוד ודין החלטת בימ"ש קמא להתבטל ולו מסיבה זו. 9. אשר על כן הערעור מתקבל. החלטת בימ"ש קמא מיום 11.3.13 - מבוטלת. התיק יידון בבית משפט השלום בפתח-תקווה. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪. סמכות מקומיתערעור על החלטת בית משפטערעור