פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך - עבירה על תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה

פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך - עבירה על תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") יחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף - לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות, יחד עם סעיף 38 (3) לפקודה ועבירה של נהיגה רשלנית - לפי סעיף 62 (2) לפקודה בצירוף סעיף 38 (2) (3) לפקודה. 4. מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 03/04/10, נהג המערער באוטובוס זעיר בכביש 780 ונסע לכיוון צומת זבולון. באותה עת, מאחורי רכב המערער נסע ישר רכב פרטי בכיוון נסיעת המערער ובסמוך לרכבו. המערער נהג ברשלנות בכך שביצע פניית פרסה לכיוון הנגדי ולא הבחין ברכב הפרטי, עקב כך גרם לתאונה שבה נחבלו אנשים וכלי הרכב ניזוקו. כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי נהג הרכב הפרטי שאובחן אצלו שבר בסטרנום וכן נוסעת נוספת. 5. ביום 29/01/13, התייצב לדיון הקבוע בא כוח המערער לבדו. בישיבה זו, שחרר בית משפט קמא את הסנגור הראשון - עורך דין גבי שלום מייצוג המערער, הואיל ועו"ד חסנין שפיק הציג ייפוי כוח כמי שמחליף את הסנגור הראשון. התיק היה קבוע לשמיעת ראיות ובישיבה זו, ביקש הסנגור, עו"ד שפיק, להתיר למערער לחזור בו מהכפירה. בית המשפט קמא נעתר לבקשתו. בא כוח המערער, עו"ד שפיק, הודה בשם המערער בעובדות כתב האישום ועל כן, המערער הורשע על פי ההודאה שנמסרה ובית משפט קמא שמע את הטענות לעניין העונש. 6. המשיבה הגישה תיעוד רפואי שסומן ת/1 ואף העידה מטעמה את מר יעקב אזרי, שנחבל בגופו בתאונה. לאחר מכן, טענו הצדדים לעונש. 7. בית משפט קמא נתן את גזר דינו ביום 18/02/13 ופירט את הנסיבות המקלות והמחמירות ובהתחשב בעברו המכביד של המערער, כפי שנכתב בגזר הדין, הטיל עליו את העונשים הבאים: 4 חודשי פסילה בפועל בניכוי 2 חודשי פסילה מנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ו- 1,800 ₪ קנס שישולם בתוך 90 יום. 8. כאמור, הערעור הופנה כנגד פסק הדין, אך משום שמדובר במי שהודה והורשע על סמך ההודאה, אתייחס לערעור זה כמופנה כנגד גזר הדין וזאת גם בהתחשב בטענות ובנימוקים שהעלה המערער בהודעת הערעור. טענות הצדדים: 9. בא כוח המערער, עו"ד שפיק חסנין, טען כי המערער הודה, נטל אחריות לגרימת התאונה וחסך זמן שיפוטי. עוד נטען כי הסטייה מהנתיב התרחשה בעקבות זאת שהרכב שנסע מאחורי רכב המערער פגע ברכבו של האחרון. 10. המערער נוהג משנת 1979 ולחובתו 83 הרשעות קודמות. מתוכן, 3 הרשעות בגין תאונות. המערער עובד כנהג אוטובוס זעיר ועבודתו מהווה מקור פרנסתו היחיד. 11. לדעת המערער, בית משפט קמא לא נתן ביטוי בגזר דינו לנסיבות המקלות ועל כן, מתבקש בית משפט זה לקבל את הערעור ולהקל בעונש הפסילה בפועל כי הדבר פוגע במקור פרנסתו של המערער. 12. לחילופין, טען המערער כי יש לאפשר לו להמשיך בעבודתו ולנהוג באוטובוס בדרך של סיוג עונש הפסילה משום שמדובר ברכב שנרכש במסגרת עסקת ליסינג שבעקבותיה הוא מחויב לשלם תשלומים גבוהים מדי חודש בחודשו. עוד הסביר המערער כי הוא מבצע נסיעות מוגדרות ובשעות קבועות במפעלים שונים. 13. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לדעת המשיבה, גזר הדין מנומק ומפורט והעונש שהושת על המערער סביר ומאוזן. המדובר בנהג מקצועי שצבר לחובתו 83 הרשעות קודמות כשמתוכן היו ארבע תאונות דרכים, כולל התאונה נשוא הערעור. 14. עוד טענה המשיבה כי אין לקבל את הבקשה לסיוג עונש פסילה וזאת משום שהטענה לא נטענה בבית משפט קמא ואף לא בהודעת הערעור. 15. מה גם, שבנסיבות העניין אין כל הצדקה לסיוג עונש הפסילה. דיון והכרעה: 16. לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור, בעברו של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. 17. העבירות שיוחסו למערער הן עבירות חמורות ורשלנותו לא הייתה מצומצמת ומזערית נהפוך הוא, כמי שעוסק בנהיגה כמקצוע וכמקור פרנסה הרי נדרשת ממנו זהירות וערנות מתמדת במהלך נהיגתו וכשהוא נותן שירות לציבור וכי סטייה מנתיב הנסיעה מעידה על רשלנות גבוהה וחוסר תשומת לבו למהלך הנהיגה והנסיעה על הכביש. 18. זאת ועוד, בית משפט קמא לא החמיר עם המערער כאשר הטיל עליו 4 חודשי פסילה בפועל, הגם שמדובר בנהג מקצועי שהסעת נוסעים זה מקצועו והנהיגה מהווה מקור פרנסתו. 19. יש להזכיר כי בפקודה נקבע עונש מינימום של 3 חודשי פסילה, כך שהטלת 4 חודשי פסילה אינה מהווה חריגה באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, בהתחשב במידת רשלנותו ועברו המכביד. 20. על כן, לא מצאתי מקום להתערב בגזר הדין. 21. זאת ועוד גם הבקשה לסיוג עונש הפסילה, דינה להידחות. המדובר במי שנוהג משנת 1979 ואשר צבר לחובתו 83 הרשעות קודמות, מתוכן שלוש הרשעות קודמות בגין מקרים דומים למקרה נשוא הערעור ולכן ראוי שידע, כמו שכל נהג אחר עליו לדעת, שגרימת תאונות תוך התנהלות רשלנית משמעותית, עלולה להביא להרחקתו מההגה ומהכביש לתקופה הולמת. על כן, סיוג עונש הפסילה עלול לרוקן מתוכן את האפקטיביות של עונש הפסילה. 22. מיותר לציין כי בית משפט קמא לא נתבקש לסייג את עונש הפסילה ודי בכך גם כן, כדי להביא לדחיית הבקשה. 23. אשר על כן, אני דוחה את הערעור ומורה על ביטול צו עיכוב ביצוע העונש, במידה וניתן צו כזה, כך שעל המערער לקיים את גזר הדין לאלתר ולהפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט. 24. המערער ישלם את הקנס בהתאם להחלטת בית משפט קמא כשמניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין בערעור. משפט תעבורהעוברי דרךפניית פרסהתקנות התעבורה