סטייה מנתיב נסיעה, עבירה על תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"); עבירה של נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודה ועבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות ובהקשר עם סעיף 38(3) לפקודה. ב. עובדות כתב האישום: בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 09/08/07, סמוך לשעה 18:30, נהג המערער ברכב מסחרי בכביש 6 מכיוון דרום לצפון כשהוא נוסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים. המדובר בכביש תקין, יבש, ראות לילה טובה, ללא תאורה, שדה ראייה פתוח לפנים למרחק 150 מטר. 4. המערער נהג ברשלנות, בכך שיצא לעקיפת רכב שנסע בנתיב הימני, החל לחזור לנתיב השמאלי (ככל הנראה נפלה טעות בכתב האישום, צ.ל. "הימני"- כ.ס.), התקרב יתר על המידה לרכב, סטה שמאלה שבר ימינה, ירד לשול, התנגש במעקה הבטיחות, פרץ אותו והתהפך בשדה קוצים (להלן: "התאונה"). 5. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם המערער ושבעה נוסעים, כאשר לארבעה נוסעים אובחנו חבלות של ממש - לנוסע מרעי אשרף, בוצעה קטיעה של רגל שמאל וחבלות נוספות. הנוסע עלי עאמר, סבל משיתוק מלא של פלג גוף תחתון ונותר כנכה. אצל סולימאן סעיד, אובחן שבר מרוסק ושבר נוסף באגן. כמו כן נגרם נזק הרסני לרכב המערער. ג. ההליך בבית משפט לתעבורה: 6. המערער חזר בו מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום, הורשע על סמך הודאתו והופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו ולממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעת. 7. בימ"ש לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים כמפורט בגזר הדין, פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים שמניינם מתום תקופת מאסרו, 12 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בסך 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו. 8. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש המאסר בפועל. ד. טענות הצדדים: טענות המערער: 9. בטיעוניו בפני, העלה ב"כ המערער טענות חדשות בקשר לעובדות כתב האישום וציין כי המערער הצליח לעבור את הרכב הנעקף, אך כפי שהסביר המערער בחקירתו שהוא יצא לנתיב השמאלי לבצע עקיפה, הסתכל במראה וראה שרכב אחר נסע מאחוריו, רכב שגם הוא עקף בעקבותיו וניסה לחזור אל המסלול הימני ותמרן בין זה השמאלי לימיני, עקב זאת המערער ניסה להתחמק מהרכב העוקף השני ועל מנת שלא לפגוע ברכב הנעקף ובאחרים הוא פינה לו את הדרך. 10. ב"כ המערער טען כי הגם שתוצאות התאונה קשות, הרי רשלנותו של המערער לא הייתה ברף הרשלנות הגבוה במובן זה שלא השתולל בכביש, לא נהג בפראות ולא ביצע פעולות יזומות מסוכנות. 11. לטענת ב"כ המערער, בימ"ש לתעבורה לא איזן כראוי בין רשלנותו הלא גבוה של המערער, עם תוצאות התאונה הקשות ונסיבותיו האישיות, עת שגזר עליו עונש חמור ביותר. 12. עוד טען כי בימ"ש לתעבורה לא נתן משקל ראוי להודאתו של המערער, לקיחת אחריות מליאה, עברו התעבורתי הלא מכביד ותסקיר שירות המבחן החיובי. 13. ב"כ המערער ציין כי מאז גרימת התאונה עד גזירת דינו של המערער, חלפו חמש וחצי שנים, כך שמדובר בשיהוי ניכר שיש לקחתו בחשבון בעת גזירת הדין. 14. ב"כ המערער הבהיר כי בכתב האישום נפלה טעות קולמוס בזמן שנכתב כי המערער עקף רכב וניסה לחזור לנתיב השמאלי, כאשר הכוונה היא שהמערער רצה לחזור לנתיב הימני. יוער כבר כאן כי ב"כ המשיבה לא חלק על כך שאכן יתכן ומדובר בטעות, אולם אין בטעות זו כדי לשנות מתוצאות התאונה. 15. ב"כ המערער, הפנה למכתבם של נפגעי התאונה וציין כי מדובר בקרובי משפחתו, שכניו וחבריו של המערער, המערער עמד לצדם מאז התאונה ולאורך כל הדרך, ליווה אותם בבתי חולים וסייע למשפחותיהם מבחינה כלכלית. 16. ב"כ המערער ביקש מבית המשפט להקל באופן משמעותי בתקופת המאסר ובתקופת הפסילה בפועל ולכן ביקש לקצר את תקופת הפסילה ולהטיל על המערער של"צ או עבודות שירות במקום המאסר בפועל וכן להפחית מהקנס. טענות המשיבה: 17. ב"כ המשיבה סבור כי דין הערעור להידחות. לדעתו, בימ"ש לתעבורה הטיל עונש הולם שאינו חורג במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. 18. לדעת המשיבה המערער הורשע בעבירות חמורות שחייבו ענישה הולמת וראויה ולכן אין מקום להתערב בגזר הדין. לטענתה, עונש פחות מהעונש שנגזר על המערער לא ייתן ביטוי הולם לערכים של שלמות הגוף וערך חיי אדם כפי שנקבע בחוק. הדגיש כי התוצאה הייתה יכלה להיות יותר קשה וקטלנית הואיל ומדובר ברכב מסחרי . 19. לגישת ב"כ המשיבה, אין לקבל טענת ב"כ המערער בכל הקשור לעובדות כתב האישום. ציין כי המערער הודה בעובדות כתב האישום כפי שהן ואין לקבל טענת המערער החדשה לפיה היה רכב שלישי שגרם לתאונה. הדגיש כי האחריות מוטלת על המערער לבדוק אם הנתיב פנוי אם לאו בטרם ביצוע עקיפה וכי סטיית המערער מנתיב הנסיעה, היא זו שגרמה להתהפכותו ולתאונה שתוצאותיה היו קשות. 20. ב"כ המשיבה ציין כי בימ"ש לתעבורה צדק בקובעו כי מדובר בנהיגה רשלנית ברף הגבוהה כאשר המערער יצא לעקיפה מבלי לשים לב שישנו עוד רכב . ב"כ המשיבה ביקש לא לייחס למכתב של נפגעי התאונה משקל רב, מאחר ומכתב זה הוצג לראשונה רק בפני בימ"ש זה ולא הוצג בפני בימ"ש לתעבורה 21. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר דינו של בית משפט לתעבורה על כנו. הדגיש כי מדובר בתאונה קשה שבה נגרמה חבלה קשה ביותר לחלק מהנוסעים ועקב רשלנותו הגבוהה של המערער אין לראות בעונש שהוטל עליו, חרף מצבו, עונש חמור שמצדיק התערבות ערכאת הערעור. ה. תסקיר שירות המבחן: 22. מתסקיר שירות המבחן אשר הוגש ביום 03/01/13, עולה כי המדובר במערער בן 40, נשוי ואב לשבעה ילדים. עובד כמנהל עבודה ראשי באתרי בנייה. משפחתו המונה 14 נפשות, איבדה אחד מבניה בשנת 1996, שנפטר בגיל 20 כתוצאה מנפילה מקומה תשיעית של בניין שבו עבד כפועל בניין. אמו נפטרה בשנת 2001. 23. אין למערער הרשעות קודמות בתחום הפלילי, אך בתחום התעבורה לחובתו 10 הרשעות קודמות. 24. המערער קיבל אחריות על ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, תוך ביטוי תחושת חוסר אונים ואומללות, הביע חרטה ותחושת צער אל מול השלכות התאונה והנזק שנגרם לנפגעי התאונה, אם כי הוא מסביר את מעורבותו על רקע אובדן שליטה, שלא יכל למנוע את תוצאותיה הקשות. 25. המערער מסר לשירות המבחן כי נפגעי התאונה, תושבי אותו כפר המוכרים לו היטב, מלבד יחסי העבודה והכרות ביניהם, קיימת ביניהם מערכת יחסי שכנות ועם חלקם אף יחסי קרבה משפחתית, דבר שמקשה עליו יותר ומגביר את תחושות האשמה והצער. עוד מסר המערער כי לאחר התאונה סבל תקופה ממצב רגשי קשה, אך תיאר כי עם חלוף הזמן, חל שיפור במצבו הרגשי והצליח לגייס כוחות לחזרה לשגרת החיים. 26. לאור העדר נזקקות טיפולית מצד המערער לא ראה שירות המבחן מקום להמליץ על העמדתו בצו מבחן. 27. שירות המבחן התרשם כי המדובר באדם בעל רמת תפקוד מקובלת ביסודה, בעל כוחות אגו מספקים להתמודדות עצמית. תפקודו בכל המישורים עונה על ציפיותיו מעצמו וציפיות הסובבים אותו. להערכת שירות המבחן, נתונים אלה, אל מול מעורבותו באירוע נשוא התיק דנן והרשעותיו במספר עבירות תעבורה, הכוללות תאונת דרכים נוספת, מקשים על שירות המבחן לשלול סיכון להישנות ביצוע עבירות תעבורה. 28. יחד עם זאת, וחרף חומרת העבירות המיוחסות למערער, בהתחשב בתפקודו הנורמטיבי ביסודו והמחירים שעלולים לשלם בני משפחתו אל מול אופציה עונשית הכוללת מאסר בפועל, המליץ שירות המבחן לשקול הטלת מאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות, בנוסף לפסילת רשיונו של המערער כאמצעי להפחית סיכון להישנות מעורבותו בעבירות תעבורה וכעונש מרתיע ומציב גבולות. ו. דיון והכרעה: 29. לאחר שעיינתי בגזר הדין של בימ"ש לתעבורה, בהודעת הערעור, בעברו של המערער, בתסקיר שירות המבחן, בחוות דעת הממונה על עבודות שירות, בפסיקה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על ששה חודשים בלבד (חלף 8 חודשים). 30. לא נעלם מעיני הכלל שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שקבעה הערכאה הדיוניות, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים - ראו לעניין זה ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נגד ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09); ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10) וע"פ 6223/11 אחמד אגבאריה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 26/6/12). 31. ראשית כל, אציין כי דעתי כדעת בית משפט לתעבורה שיש להטיל עונשים הולמים בעבירות תעבורה ובעיקר בגין תאונות שתוצאתן, פגיעה קשה באדם וכי המקרה שבפנינו הוא אחד המקרים, אם כי כאמור אין להתעלם מכך, שבמקומותינו הענישה היא אינדיבידואלית ונקבעת בהתאם למכלול הנסיבות, לרבות הנסיבות האישיות, המלצת שירות המבחן, עברו של הנאשם, תוך יישום מדיניות ענישה ראויה והולמת בהתחשב בשיקולי הענישה שתכליתם השמירה על האינטרס הציבורי והעדפתו על פני שיקולי הענישה האחרים. 32. שירות המבחן המליץ להטיל על המערער עונש שירוצה בעבודות שירות. המערער בן 40 שנים, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1992 ולחובתו 10 הרשעות קודמות, שרובן עבירות קנס, למעט הרשעה אחת בגין עבירות של סטייה מקו נסיעה ונהיגה בקלות ראש שגרמו לתאונת דרכים. כך שעברו התעבורתי אינו מכביד. 33. לטעמי, המלצת שירות המבחן ראויה והולמת בנסיבות העניין ויש בה כדי ליצור את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה, תוך יצירת מנגנון שיהיה בו כדי לאפשר לנאשם, ובענייננו המערער, לנסות ולחזור לתפקד כחלק מהחברה הנורמטיבית. יודגש כי פסילת רישיונו של המערער לתקופה ארוכה מהווה אמצעי חשוב להפחית סיכון להישנות מעורבותו בעבירות תעבורה ומהווה עונש מרתיע ומציב גבולות. 34. השילוב של רכיבי הענישה ביחד עם רכיב הפסילה בפועל לתקופה ארוכה, יש בה כדי לבסס את בקשת הסנגור להקל בעונש המאסר בפועל, כך שיהיה ניתן לרצותו במסגרת עבודות שירות. גם אם תהיה הקלה מסוימת עם המערער בקשר לעונש המאסר, הרי שברכיבי הענישה קיימים רכיבים אחרים, שיש בהם כדי ליצור את האיזון הדרוש בין שיקולי הענישה המתבקשים שעל בית המשפט לשקול אותם בבואו לגזור את הדין. 35. ראוי לציין כי במקרים מסוימים, חמורים יותר מהמקרה שלפנינו כאשר דובר בתאונות קטלניות, הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר בעבודות שירות. די אם אפנה לעניין זה לרע"פ 548/05 מאירה לוין נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 19/01/06), שם הורשעה הנאשמת בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת נזק לאדם ולרכוש, בעקבות תאונה קטלנית שמקורה בסטיית רכבה של הנאשמת ממסלול הנסיעה, שכתוצאה ממנה נהרגו שני אנשים ונפצעו 3 נוספים. בימ"ש השלום הטיל על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס ורישיונה נשלל למשך 15 שנה. הנאשמת ערערה לבימ"ש מחוזי, אך ערעורה נדחה. לכן היא הגישה בר"ע לבימ"ש העליון אשר קיבל ברוב דעות את הערעור, במובן זה שעונש המאסר בפועל של 12 חודשים הופחת והועמד על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן צו פיקוח לשנה. בימ"ש העליון, נתן משקל משמעותי לנסיבותיה האישיות של הנאשמת וכך נקבע מפי השופט ס. ג'ובראן: "...נראה לי, כי עונש מאסר בפועל, אינו העונש ההולם, בו יש, בנסיבות העניין, כדי להשיג את תכלית הענישה במקרה שבפנינו. לשיטתי, מהווה המקרה שבפנינו, את אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבותיה האישיות של המבקשת - משקל משמעותי. ראשית, מן הראוי להביא בחשבון בשקילת העונש את גילה של המבקשת בעת התאונה (55 שנים), את משך הזמן הרב שחלף מאז מועד התאונה (כחמש שנים), ואת הנתונים העולים מהתסקירים אשר הוגשו בעניינה, לאמור - היותה אישה נורמטיבית, בעלת ערכים חיוביים, אשר ניהלה חיים מלאים ופרודוקטיביים לפני התאונה, ללא כל עבר תעבורתי, אם לשלושה ילדים בוגרים, סבתא לשישה נכדים ובת סועדת לאביה הקשיש בן ה-95. בנוסף, עד לפרישתה המוקדמת של המבקשת לגמלאות, שימשה כמורה וכסגנית מנהלת בחינוך המיוחד. כמו-כן, מאז התאונה המבקשת עברה ועודנה עוברת, בין היתר, טיפול פסיכיאטרי תרופתי לאור התערערות מצבה עקב התאונה... כך גם עולה מתסקיר שירות המבחן, כי המבקשת ערה לתוצאה הטראגית של התנהגותה הרשלנית והפנימה את חומרתה של התאונה שאירעה באשמתה. מזה תקופה ארוכה שהמבקשת סובלת מדיכאון חמור...". בענייננו, אומנם מדובר בתאונה שתוצאותיה היו קשות, אך אין מדובר בתאונה קטלנית שהביאה לקיפוח חיי אדם. המערער בן 40, אדם נורמטיבי, עברו התעבורתי לא מכביד, הודה בהזדמנות הראשונה, קיבל אחריות, גילה אמפתיה לנוסעים שנפגעו והביע צער על כך ואף הושיט עזרה למשפחות הנוסעים כעולה מהמכתב שהגיש ב"כ המערער לבימ"ש זה לפיו ציינו שלושה מהנוסעים שנפגעו בתאונה כי הם קרובי משפחתו ושכניו של המערער ועבדו יחד עמו מספר שנים. הם פנו לבימ"ש זה בבקשה להקל בעונשו ואף ציינו כי המערער ומשפחתו המשיכו לתמוך בהם כלכלית משך כל תקופת האשפוז והשיקום. ז. סוף דבר: 36. לאחר שנתתי את דעתי למכלול הטענות שהועלו בפני ומבלי להתעלם מחומרת העבירות בהן הורשע המערער, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות. 37. הואיל והממונה על עבודות שירות, מצא כי המערער מתאים לביצוע עונש המאסר במסגרת עבודות שירות, אני מאמץ את המלצתו וקובע כי המערער ירצה את עונשו במסגרת זו ובמוסד הנקרא "סב סנטר הר יונה" ברח' לבנה 2, בנצרת עילית וכמפורט בחוות הדעת של הממונה על עבודות שירות. 38. הואיל והממונה קבע כי ריצוי העונש יחל ביום 23/7/12, מועד שכבר עבר, על כן אני קובע כי המערער יחל לרצות את עונש המאסר במסגרת עבודות שירות ביום 23.7.13. לכן יהיה עליו להתייצב במועד הנ"ל או בכל מועד אחר שיקבע הממונה בשעה 08:00 בשב"ס/מפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות שירות - ליד כפר מג'אר במתחם בי"ס חרמון. 39. יתר רכיבי הענישה יעמדו על כנם ועל המערער לקיימם, לרבות הפקדת הרישיון לצורך מניין עונש הפסילה ותשלום הקנס בהתאם לגזר הדין של בית משפט לתעבורה, לכן, היה וניתן צו עיכוב ביצוע העונש, בטל בזה הצו. משפט תעבורהסטיה מנתיבתקנות התעבורה