העותר יוצא כנגד חוות הדעת של משרד החקלאות . הוא מתבסס על כך כי תוכנית מתאר מקומית ג/6540 החלה על המקום מאפשרת הקמת דיר צאן. לטענתו דיר הצאן המבוקש מצוי במרחק של 1500 מ' מקצה גבול התוכנית המאושרת ולכן הבניין הוא צמוד דופן לשטח לפתוח ואין בו להשפיע על המשכיות הנוף הטבעי באזור. בנוסף נטען כי חלקות אחרות קיבלו היתר לבנית דיר או מחסן חקלאי . עוד טוען העותר כי השיהוי בהגשת עתירתו נבע מהבטחות של משרד החקלאות לערוך עיון חוזר בנושא חוות הדעת. 3.2 המשיב השיב בתגובה מקדמית, שטענות הסף שלה מתייחסות לעובדת השיהוי, לעובדה שלא צורפו משיבים נחוצים שכן הועדה המקומית היא הרלוונטית למתן היתר מכוח סעיף 145 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 והיא לא צורפה כמשיבה. עוד נטען , כי לעתירה לא צורפה החלטת ועדה מקומית , לא הונח נתון כי ניתנה החלטה כזו ואם ניתנה היה על העותר למצות הליכים בדרך של ערר. בנוסף נטען כי תפקיד המשיב הוא כגורם מקצועי ממליץ בלבד והוא ביסס את חוות דעתו על עקרונות תכנוניים ענייניים. 4. דיון דינה של העתירה להידחות על הסף מהנימוקים המצטברים הבאים: 4.1 שיהוי - העתירה הוגשה אך ורק כנגד משרד החקלאות בגין חוות דעתו מיום 12.3.12. תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) - תשס"א 2000 (להלן : "תקנות סדרי הדין") קובעות כי עתירה תוגש בלא שיהוי , ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום שהעותר קיבל את ההודעה. מאז מתן חוות הדעת על ידי משרד החקלאות חלפו שנה ו - 3 חודשים ואין הזמן שחלף עומד בקריטריונים להגשת העתירה. 4.2 לא צורפה הועדה המקומית כמשיבה - לפי תכנית ג/6540 סעיף 4.1 נקבע: "לבקשות להיתרי בניה לשימושים החקלאיים השונים תצורף חוות דעת משרד החקלאות עם הגשתן למוסדות התכנון". הנוסח של הסעיף מלמד על כך שיש לצרף לבקשה להיתר בניה חוות דעת של משרד החקלאות מבלי שהתקנה פרטה מה אמור להיות תוכנה. לכאורה, לוועדת התכנון המקומית נותר שיקול הדעת כיצד להתייחס לחוות הדעת של משרד החקלאות. מי שנותן את היתר הבניה זו הועדה המקומית והעותר שתק בנקודה זו ולא ציין בעתירתו מה הייתה עמדת הועדה המקומית. במהלך הדיון לבקשתי הציג ב"כ העותר מכתב מהועדה המקומית מיום 3.6.12 שם נרשם : "כידוע לך לא ניתן להביא את הבקשה לדיון ללא קבלת אישור מראש של משרד החקלאות והבריאות וזאת בהתאם להוראות תכנית ג/6540". על אף שהועדה המקומית היא זו הקובעת אם יש ליתן היתר אם לאו, לא צורפה כמשיבה לעתירה זו. 4.3 אי מיצוי הליכים - אם אכן מכתב הועדה מהווה החלטה, העותר לא מיצה את הדרך המנהלית הפתוחה בפניו שהיא הגשת ערר על החלטה של ועדה מקומית , ככל שניתנה. רק לאחר החלטה של ועדת ערר מחוזית נפתחת הדרך של העותר לפניה לבית משפט מנהלי. 4.4 טענת אפליה ללא תשתית עובדתית בגוף העתירה - במהלך הדיון בעל פה ביקש ב"כ העותר להציג היתרים שניתנו על ידי הועדה המקומית למספר חלקות סמוכות במהלך השנים 2001,2002,2005. הטענה שהשתמעה מהצגת היתרים אלו היא טענה של אפליה. ב"כ המשיב אשר הופתע לקבל את ההיתרים במעמד הדיון ציין כי אם היו מועברים לו מראש, יכול היה לבדוק אם ניתנה במקרים אלו חוות דעת משרד החקלאות ומה היתה חוות הדעת, אם ניתנה . אלא שהצגתם לראשונה במעמד הדיון עצמו חוסם בפניו אפשרות כזו . ואכן, במהלך הטיעון בעל פה קיבלה העתירה תפנית באופן שהדגש הושם על טענת אפליה מבלי שזו נסמכה בעובדות פרטניות שניתן היה לבדוק אותן. 4.5 שיקולים מקצועיים - לגופו של עניין - על פניו ולכאורה, הפעיל משרד החקלאות שיקולים מקצועיים לגבי מדיניות תכנונית רצויה של פתוח הכפר. תכנית המתאר הארצית תמ"א 35 מגדירה כמטרה את הצורך בשימור שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים תוך מניעת "הפרבור" דהיינו זחילת השטח העירוני לשטח הפתוח. לצורך כך אובחנו סוגים של "מרקמים". התכנית קובעת את עיקרון "צמידות הדופן", העיקרון הוא כי ניתן להקים מבנים חקלאיים בקרבת מבנים אחרים אך לא בלב השטח הפתוח, זאת על מנת למנוע מטרדים ויזואליים ,קיטוע בתי גידול ותהליכים טבעיים וכן על מנת למנוע בניה נוספת בצמוד אליה. המדיניות היא לשמור על שטחים פתוחים ועל ערך השטח הפתוח ככזה. לפיכך, במיקום מבנים חקלאיים יש להתחשב בערך השטח הפתוח והנוף הסביבתי. במסמך עיקרי התוכנית של תמ"א 35 נקבע כי היא מארגנת את השטחים הפתוחים כמסה גדולה ורציפה שתהווה רקע להתרחשויות במרחב וכשטח גדול ורציף ניתן יהיה להגנה, להבדיל משטחים קטנים ומקוטעים המזמינים לחצי פתוח והתפשטות. התוכנית מתווה שמירה קפדנית על גבולות ה"מרקמים" באופן שתמנע גלישה את השטחים הפתוחים ותתאפשר שמירה על מערכת השטחים הפתוחים לכל סוגיה ומרכיביה. תוכנית מתאר מחוזית 2/9 מציינת כאחת ממטרותיה שמירה מרבית על רצף של שטחים פתוחים גדולים כהגנה על משאבי הטבע והנוף החיוניים של האזור ולהבטחת עתודות קרקע. התוכנית הגדירה את המונח "צמוד דופן" : "המשך ישיר לשטח בנוי או לשטח המיועד לבינוי בתוכנית מאושרת למעט צמוד דופן למבנה בודד או למקבץ מבנים בודדים שאינם בהמשך רציף לשטח בנוי או לשטח המיועד לבינוי והתוכנית המאושרת". תמ"מ 2/9 הגדירה הנחיות סביבתיות לפתוח על בסיס "קבוצות רגישות" של שטחים. השטח בו מבקש העותר לבנות מוגדר בקבוצת רגישות 2 - שטח לפתוח מותנה (סעיף 5.3). מדובר בשטח לייעוד חקלאי המאופיין בתמ"מ 2/9 "ברגישות נופית ערכי טבע ונופש בחיק הטבע חשיבותו בשמירת המרחב הפתוח והשטח החקלאי המעובד". בשטח זה יותרו שימושים לפי סעיף 5.2 (קבוצת רגישות 1 - שטח מוגן לפיתוח) ובכפוף לתנאים והגבלות הקבועים בסעיף 5.2 וכן "רשאי מוסד תכנון לאשר בשטח זה הרחבה צמודת דופן למגורים, למבנה ציבור ולשימושים הנלווים להם וזאת לאחר ששוכנע כי לא ניתן למקם את הייעודים המפורטים בסעיף זה בקבוצות רגישות 3 או 6". סעיף 4.6 להוראות תוכנית מתאר מקומית ג/6540 מתווה מסגרת לשיקול הדעת התכנוני וקובע כדלקמן: "בסמכות הוועדה המקומית יהיה לא להתיר בקשות להיתרי בנייה, וכן לאסור שימושים חקלאים העלולים להוות מטרד נופי או אקולוגי סביבתי או מטרד לאזורי מגורים סמוכים, או שמיקומם איננו תואם את הצרכים התכנוניים לאזור". עוד מצוין באותה תוכנית בסעיף 4.8 הוראה כי אין בתוכנית כדי לחייב את מוסדות התכנון לאשר בקשות להיתרי בנייה. מיקום דיר הצאן המבוקש הוא במרחק של 1060 מטר מגבול התוכנית המפורטת ובמרחק של 876 מטר מגבול השטח לפיתוח. הוא נופל במסגרת שטח לפתוח מותנה. ניתן לראות כי השיקולים בחוות דעת של משרד החקלאות אינם תלושים ומתייחסים לקו מדיניות מסוים שעולה מתוכניות המתאר השונות. 4.6 הכלל הוא כי בית המשפט איננו שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגופים מומחים, אשר שוקלים שיקולים מקצועיים. ראו בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם וא' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (15.4.07). ר.למלשטריך לטר "ככלל לא יתערב בית המשפט בסוגיות בעלות גוון מקצועי מובהק, אלא אם נתגלתה בהחלטת הגורמים המוסמכים חריגה ברורה וקיצונית ממתחם הסבירות. מקום בו אין כל סיבה או הצדקה להעדיף דעה אחרת על פני דעתם של הגורמים המוסמכים, לעומת זאת, בית המשפט זה לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות ולא יתערב בהחלטתה (ראו לדוגמא : בג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז (3) 29,55 (מ"מ הנשיא (כתוארו אז) שמגר בדעת מיעוט)(1983); 624/06 רון-גל הסעות בע"מ נ' שר החינוך, תק-על 2007(1) 1174; בג"צ 528/88 אביטן נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מג (4) 297, 305, (1989))". מסגרת השיקולים ששקל משרד החקלאות אינם זרים לענין, וההחלטה עומדת במתחם הסבירות. 5. עולה, כי בשל הנימוקים המצטברים לעיל, אין מקום לשמיעת העתירה ויש לדחותה על הסף. 6. בנסיבות הדחיה על הסף - אין חיוב בהוצאות. חקלאותחוות דעת