תביעה בגין שכ"ט והחזר הוצאות אשר הגישה חברת עורכי דין בגין שירותים משפטיים אשר סיפקה להם, אשר כללו יעוץ משפטי, וכן יצוג בהליכים משפטיים בשלוש עתירות בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. 2. היעוץ המשפטי וכן היצוג בפני בית המשפט העליון, עסקו בעניינים משפטיים שעלו בקשר לבחירות המוניציפאליות לרשות מועצה מקומית אבו-סנאן בשנת 2006. המשיב 1 התמודד בבחירות לרשות המועצה, והוא, וכן המשיב 2, ביקשו למנוע את התמודדותו בבחירות של ראש המועצה לשעבר מר עלי עזימה (להלן: "עזימה"), אשר, על פי הטענה, הורשע בעבירה שיש עימה קלון. על מנת למנוע את התמודדותו בבחירות של עזימה, בקשו המשיבים לקבל את היעוץ המשפטי והיצוג המשפטי של עו"ד אליעד שרגא ומשרדו. בשעה שפנו המשיבים אל עו"ד שרגא, בחודש מרס 2006, כבר הוגש על ידי המשיבים עתירה מינהלית כנגד אישור מועמדותו של עזימה, וזאת בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. 3. בתאריך 16/3/06 חתם המשיב 2 על הסכם שכ"ט אל מול המערערת, וביום 19/3/06 נחתם הסכם שכה"ט עם המשיב 1 (שני ההסכמים ביחד להלן: "ההסכמים"). על פי ההסכמים, נקבע כי שכה"ט אשר ישולם למערערת יחושב לפי שעות עבודה, כאשר בגין כל שעת עבודה של עו"ד שרגא ישולם סך השווה ל 250 דולר ארה"ב, ובגין כל שעת עבודה לעו"ד אחר ישולם סך השווה ל 150 דולר, ובגין כל שעות עבודה של מתמחה ישולם סך השווה ל 75 דולר. כמו כן, הוסכם על החזר הוצאות שתוציא המערערת מכיסה בגין הטיפול המשפטי. בסעיף 2 להסכם שכה"ט מיום 19/3/06, כך נאמר: "במידה ויושג ניצחון בתיק, קרי, המועמד עלי עזימה ייפסל, משרדנו יזוכה בבונוס של 50,000 $ (דולר ארה"ב)". 4. ביום 22/3/06, פסק בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה כי יש להסיר את מועמדותו של עזימה, ובשל כך נסללה הדרך לבחירתו של המשיב 1, לראש מועצת אבו סנאן, והוא אכן נבחר לכהן במשרה זו, ולאחר היבחרו אף מינה את המשיב 2, שהוא בן אחיו, לתפקיד היועץ המשפטי של מועצת אבו סנאן. 5. לאחר הדברים הללו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר לתשלום שכר הטרחה נשוא ההסכמים. המערערת הגישה למשיבים חשבון ובו חישוב שעתי של השעות שהושקעו ביצוגם של הנתבעים, וכן הגישה להם חשבונית נוספת על סך 58,250 $ בגין הבונוס נשוא סעיף 2 להסכם מיום 19/3/06 (להלן: "הבונוס"). באשר לחישוב השעתי טענו המשיבים כי הוא "מנופח ומוגזם". בין היתר נטען כי הוא כולל חיובים המתייחסים לתקופה שקדמה למועד ההתקשרות בין הצדדים, ואף כולל חיובים בגין שעות עבודה אשר בוצעו כביכול ביום שבת, אשר בו משרד המערערים אינו פעיל, וכן הוא כולל חיובים בגין שעות, במועד אשר ברור כי במהלכו עו"ד שרגא היה עסוק בענייניו הפרטיים. באשר לחיוב בגין הבונוס טענו המשיבים כי למערערת לא היה כל חלק בפסילת מועמדותו של עזימה וכי זו הושגה כתוצאה מהעתירה המינהלית שהגיש המשיב 2 בשמו של המשיב 1. העתירה הזו הוגשה ביום 16/3/06, עוד לפני שנוצרה ההתקשרות עם המערערת, וביום 22/3/06 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש. ברלינר) לקבל את העתירה ולפסול את מועדותו של עזימה. המשיבים טענו כאמור שהתובעת לא תרמה מאומה להישג משפטי זה, ובעניין זה הם מוסיפים כי העתירה שהגישה המערערת בעניין זה לבית המשפט העליון (בג"ץ 2536/06), נדחתה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. משכך טענו המשיבים כי אין המערערת זכאית לקבל את הבונוס. 6. בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים ובכלל זה את עדותה של הגברת אופיר איריס, אשר הייתה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, המנהלת של משרד המערערת, ובתוקף תפקידה הייתה הממונה על ניהול מו"מ על הסכמי שכר טרחה, וכן בנוהל המעקב והרישום אחר שעות העבודה במשרד. כמו כן שמע בית משפט קמא את עדותם של המשיבים. 7. בפסק דינו נדרש בית משפט קמא, ראשית לכל, לטענת חוסר היריבות שהעלה המשיב 2, אשר טען כי הסכם שכר הטרחה עליו חתם ביום 16/6/06 היה לקבלת יעוץ באותה פגישה ראשונית בלבד, אשר לאחריה הוא שילם למערערת את שנדרש ממנו בגין אותה פגישה, וכי כל המשך יחסיו עם המערערת היו במסגרת יצוג משפטי שהעניק, כעורך דין, למשיבה 1. בית המשפט קמא דחה טענה זו תוך שהוא קובע כי הסכם השכר טרחה עליו חתם המשיב 2 הינו ברור ומפורט, ועל פיו המשיב 2 הינו הלקוח, וחזקה על המשיב 2, שהינו עורך דין בעל ניסיון רב, שהבין את משמעות המסמכים המשפטיים עליהם חתם. 8. באשר לחיוב השעתי קבע בית המשפט קמא כי, על דרך העיקרון, יש לקבל את הסכם שכר הטרחה וכי יש לפסוק שכר על פי התעריף הנקוב בו, אף כי סבר כי יש צדק בטענת המשיבות, וכי אפשר ומספר השעות הננקב בדו"ח השעות הינו מופרז, או חסר פירוט מספיק, ולפיכך יש להפחית מעט מן החיובים הנקובים בו. כך, החליט בית המשפט קמא כי יש להפחית 6 שעות שחויבו בהם המשיבים בגין שעות עבודה שבוצעו, כביכול, עוד בטרם החלה ההתקשרות בין הצדדים, וכן הפחית את השעות אשר נטען כי המערערת בצעה עבודה עבור המשיבות ביום השבת, וכן הפחית שעות אחדות בגין המועד אשר בו נטען, ולא נסתר, כי עו"ד שרגא היה עסוק בחלק ממנו בענייניו הפרטיים. כמו כן מצא לנכון בית המשפט קמא להפחית 27 שעות מתוך 75 השעות בהן חויבו הנתבעים בגין הכנת העתירה לבג"ץ. בית המשפט ציין כי התובעת נמנעה מלהעיד מי מן עורכי הדין או המתמחים שעסק בהכנת העתירה, וכי מנהלת המשרד העידה בעניין זה עדות כללית, ותשובותיה והסבריה בקשר לשעות העבודה שהושקעו בפועל בתיק זה לא היו מספקות ומשכנעות. 9. באשר למחלוקת בעניין הבונוס, נדרש בית המשפט, ראשית, לתמיהות אחדות העולות מן ההסכם הקובע אותו. בית המשפט קמא מציין כי "הלקוח" המודפס בהסכם מיום 19/3/06 הוא המשיב 2, אלא שהשם נמחק ונרשם בכתב יד " המועמד: ניאד מישלב" (המשיב 1 ). התאריך שמופיע בהדפסה , דהיינו, ה 16/3/06 אף הוא נמחק, ונרשם בכתב יד - 19/3/06, והנה ביום 16/3/06, חתם המשיב 2 על הסכם דומה אשר תניית הבונוס איננה מופיעה בו. בית המשפט קמא מקשה בעניין זה ושואל " אם עמדת התובעת ( המערערת- ע.ז.) היא כי הנתבע 1 ( צ.ל. הנתבע 2- ע.ז.) עו"ד במקצועו, הוא גם הלקוח, לא ברור מדוע "הושמט" (צ.ל. "הושמטה") מההסכם עליו הוא חתום הפיסקה המזכה את התובעת בבונוס הגבוהה (צ.ל. " הגבוה") הנ"ל ? הדבר תמוהה ( צ.ל. "תמוה") מכיוון שמתברר כי הנתבע 2 נכח במשרד התובעת ביום 19/3/06. בית המשפט מעלה אפשרות כי אפשר והמשיב 2 לא חתום על ההסכם, ובו ההתחייבות לתשלום בונוס, מן הטעם שלו נדרש היה לחתום על כך, היה מסרב ליתן הסכמתו לתשלומו. בית המשפט קמא מוסיף כי בין מועדי החתימה של שני ההסכמים חלפו כ 3-4 ימים, וכי לא ברור מא אירע ביניהם , וכי המערערת לא נתנה הסבר לתמיהות הללו משעה שעו"'ד שרגא לא העיד במשפט, והוא מוסיף ומבהיר כי הנטל להוכיח את זכאותה של המערערת לקבלת הבונוס מוטל עליה. על פי התרשמותו של בית המשפט קמא התמיהות הללו מצביעות על פגם ברצון או אי הבנה ודו משמעות למהותה של ההתחייבות לתשלום הבונוס, ובעניין זה חל הכלל לפיו כאשר קיים חוסר בהירות או דו משמעות, יש לפרש אותם כנגד המנסח. באשר לטענת המערערת כי היא זכאית לקבל את הבונוס, קובע בית המשפט קמא כי לא היה כל קשר בין החלטת בית המשפט לקבל את העתירה ולפסול את מועמדותו של עזימה, לבין פעילותה של המערערת והייעוץ המשפטי שנתנו למשיבים. בעניין זה מציין בית המשפט קמא כי החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה המינהלית ניתנה 3-4 ימים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה, והוא קובע כי סמיכות המועדים אף היא מצביעה "על העדר קשר סיבתי בין שכירת שירותיו של משרד התובעת לבין נצחונו של הנתבע 2 בעתירתו", והוא מוסיף עוד כי "מכל מקום התובעת אשר עליה נטל ההוכחה עליה לא הצביעה על פעולות משפטיות או יעוץ משפטי שגרמו לתוצאה הנ"ל". בית משפט קמא מוסיף ומציין כי אמנם עזימה הגיש עתירה לבג"ץ, ועו"ד שרגא הופיע בעתירה זו בשם המשיבים, ועתירתו של עזימה נדחתה, אולם הטיפול בעתירה זו אינו נזכר בהסכם שכר הטרחה, ומכל מקום "השעות בהן פעלו עורכי הדין מטעם התובעת בעתירה זו הובאו בחשבון, והתובעת לא יצאה נפסדת מכך". בסכמו עניין זה, כך אמר בית המשפט קמא: "לבוא ולומר כעת כי "הנצחון" של הנתבע 1 בעתירתו הוא אותו "נצחון" הנזכר בהסכם שכר טרחה מיום 19/3/06, עליו חתם רק הנתבע 1, הוא לכל היותר בגדר שאיפה לקבל בונוס, שלא הושג בכל מאמץ של התובעת, וכן בשל הפגמים בהם הצבעתי לעיל, גם איננו מגיע לתובעת". 10. בערעורה טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא הן בכך שקיצץ בשעות העבודה המגיעות לה, לטענתה, והן בכך שדחה את תביעתה לתשלום בגין הבונוס. באשר לקביעתו של בית משפט קמא בעניין דוח שעות העבודה, טענה המערערת כי היא פרשה היטב בפני בית משפט קמא את התהליך של רישום השעות במשרד המערערת, וכי עדותה של מנהלת המשרד בעניין זה לא נסתרה, וכשם שקיבל בית המשפט קמא את עדותה של העדה הנ"ל, כי לצורך הטיפול בעתירות פעלו עורכי הדין והמתמחים במשרד המערערת שעות עבודה רבות וחריגות, שומה היה עליו לקבל את דוח השעות ככתבו וכלשונו. המערערת טוענת כי נוכח סד הזמנים הקצר שעמד לרשותה נאלצו 5 עורכי דין מן המשרד, וכן שני מתמחים, לעבוד שעות רבות, הן באיתור פסיקה וחקיקה רלוונטית, והן בהכנה וכתיבה של החומר המשפטי. בעניין שעות העבודה שחויבו במועד אשר קדם להתקשרות בין הצדדים, טענה המערערת כי המדובר בטעות סופר וכי במקום 17/3/06 נרשם בטעות 17/2/06 וכי אין לקצץ בשעות אלו אך בשל טעות סופר זו. המערערים אף מלינים על הפחתת שעות העבודה אשר נעשו ביום השבת, וטוענים בין היתר בעניין זה כי ביטול שעות אלו היה בלתי מוצדק, וכי שעות אלו מבטאות עבודה שהשקיעו עובדי המערערת לטובת המשיבים, תוך שהם מוותרים על יומם החופשי בחיק משפחתם, ולא היה כל מקום להפחיתם מדוח השעות. 11. באשר לעניין הבונוס טוענת המערערת כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, אשר קבע כי יש להסיר את מועמדותו של עזימה, הגיש עזימה עתירה מטעמו לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק (בג"ץ 2658/06), ובעתירה זו יוצגו המשיבים על ידי עו"ד שרגא, ובית המשפט העליון דחה את העתירה, וכן דחה בקשה לדיון נוסף שהגיש עזימה, ולפיכך פסילתו נותרה על כנה. אליבא דמערערת דחיית העתירה בגדרו של בג"ץ 2658/05 היא "הניצחון האמיתי" באשר רק הוא השיג את התוצאה אלייה ייחלו המשיבים, דהיינו פסילתו הסופית של עזימה מהתמודדות בבחירות. המערערת טוענת כי היא מעולם לא טענה כי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה , הפוסלת את מועמדותו של עזימה, הינו פרי עמלה הבלעדי, ולטענתה שגה בית המשפט קמא בשעה שחיפש קשר סיבתי בין פעולותיה המשפטיות של המערערת לבין ההצלחה בעתירה המינהלית. לטענתה הקשר הסיבתי הרלוונטי הינו בין פעילותה במסגרת העתירה בבג"ץ 2658/06 לבין התוצאה הסופית של פסילתו של עזימה. במצב דברים זה טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בעת שקבע כי כספי הבונוס אינם מגיעים לה. המערערת טוענת כי לשונו של הסכם שכר הטירחה ברורה, איננה ניתנת לפרשנויות שונות, והיא משקפת את רצון הצדדים, ואת כוונתם המשותפת כי המערערת תהיה זכאית לכספי הבונוס במקרה שיושג "ניצחון בתיק", וניצחון אשר כזה ייחשב אם, אכן, תיפסל מועמדותו של עזימה בבחירות. המערערת מדגישה כי הענקת משנה תוקף לפגמים הטכניים בהסכם מיום 19/3/06 תוך התעלמות מלשון החוזה ומאומד דעת הצדדים , מביאה לתוצאה אבסורדית המתעלמת מן ההסבר ההגיוני שיש לתת לסעיף הבונוס והוא כי משנותרה בעינה פסילתו של עזימה, זכאית המערערת לקבלת הבונוס. המערערת מוסיפה ומדגישה כי בעת שנחתם הסכם שכר הטירחה, כבר הוגשה העתירה המנהלית בבית המשפט המחוזי, והמשיבים בכל זאת פנו למערערת וביקשו את שירותיה המשפטיים, והמשיב 1 אף הסכים להכנסת סעיף הבונוס להסכם מיום 19/3/16. 12. בערעור שכנגד טענו המשיבים כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא דחה לחלוטין את תביעתה של המערערת ובכך שהסתפק בגריעה חלקית של חלק משעות העבודה שבגינם תבעה המערערת שכר. המשיבים טענו כי המערערת נמנעה במפגיע מלהעיד את עו"ד שרגא או כל עורך דין אחר אשר עסק ביצוגם של המשיבים, ואשר יכול היה לשפוך אור על היקף העבודה הנטענת, ולתת הסברים על חיוב השעות העצום, ובמצב דברים אשר כזה מן הדין היה לדחות לחלוטין את התביעה. המשיבים הוסיפו וטענו כי מנהלת המשרד לא יכלה לתת הסברים לחשבוניות שהוצאו על ידי המערערת, ומשקל עדותה היה אפסי, ולא היה בו כדי לבסס אפילו מקצת מן התביעה. הכרעה: 13. החלטתו של בית המשפט קמא בעניין פירוט שעות העבודה הינה החלטה הנטועה בתשתית הראייתית שנתבררה בפניו, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. על פי התרשמותו של בית המשפט קמא, עדותה של מנהלת המשרד, בקשר עם חיובי השעות, לא הייתה משכנעת, והימנעותה של התובעת מלהעיד את עורך דין שרגא, או כל עורך דין אחר ממשרדו, אשר טיפל ביצוג המשפטי למשיבים, היה בעוכריה. אף שאינני שלם עם חלק מהנמקותיו של בית משפט קמא בעניין חיוב השעות, כמו למשל ההידרשות לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, בקשר לעבודה בשבת, או הקביעה בדבר הצורך ליידע לקוח כי בשל הדחיפות בטיפול תבוצע עבודה בשעות המנוחה, נראה מפסק דינו של בית משפט קמא כי התרשמותו הכללית הייתה כי חיוב השעות היה אכן מוגזם, ומשנמנעה התובעת מלהעיד מי מנותני השירות המשפטי בעניין זה, החלטתו שאין להכיר בחלק מן השעות הינה סבירה, ולא הייתי מתערב בה. אף את הערעור שכנגד בעניין חיוב השעות אין לקבל. לא מצאתי טעם בטענות המשיבים כי שגה בית המשפט קמא משעה שקיבל מקצת מן התביעה, ופסק למערערת שכר בגין חלק מן השעות אשר הוכחו לפניו. 14. באשר לשאלת הזכאות לבונוס, הכרעה בעניין זה אינה נגזרת של התרשמות בית המשפט של הערכאה המבררת מן העדויות שהוצגו בפניו, אלא היא נסבה על הפרשנות שיש ליתן לסעיף הבונוס בהסכם, ובכגון דא אין לערכאה המבררת עדיפות על פני ערכאת הערעור, וזו האחרונה יכולה ביתר קלות להידרש לעניין זה ולהעמידו במבחן הביקורת. צדק בית המשפט קמא כאשר ציין בפסק דינו כי תניית הבונוס בהסכם מיום 19/3/06 איננה ברורה די צרכה. בפסקה הראשונה של הסכם שכר הטרחה נכתב כי השירותים המשפטיים אשר יוענקו על ידי המערערת הינם: "בנושא בחירות מוניציפליות לרשות מועצה מקומית אבו סנאן". עוד נאמר בפסקה זו כי: "הטיפול המשפטי כולל ניהול תיק של עתירה מינהלית שהוגשה על ידכם (הכוונה על ידי המשיבים - ע.ז.) לבית המשפט המחוזי בחיפה, וככל שיידרש על ידכם בסוגיה". סעיף 2 להסכם הוא סעיף הבונוס, כך אומר: "במידה ויושג ניצחון בתיק, קרי, המועמד עלי עזימה יפסל, משרדנו יזוכה בבונס של 50,000 $ (דולר ארה"ב)". הצדדים סתמו ולא פרשו מהו "התיק" שהצלחה בו תזכה את המערערת בקבלת הבונוס. בית המשפט קמא קבע כי ה"הניצחון בתיק" המצויין בסעיף 2 להסכם, מתייחס להצלחה בעתירה המינהלית שהוגשה על ידי המשיבים, ואשר לגביה אין, למעשה, מחלוקת כי למערערת לא הייתה כל תרומה. יחד עם זאת, אין לומר כי למערערת לא הייתה כל תרומה להצלחה הכוללת אשר הביאה לפסילתו של עזימה מלהתמודד בבחירות, שהרי עניין מועמדותו שב ונידון בבית המשפט העליון בגדרו של בג"ץ 2658/06. בעתירה זו ביקש עזימה כי בית המשפט העליון יבטל את פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים, בעתירה המינהלית ההיא, ועתירתו נדחתה. בעתירה זו יוצגו המשיבים על ידי המערערת, ובוודאי שאת ההצלחה "בתיק" זה, ניתן לזקוף לזכותם. ניתן איפוא לומר כי השגת התוצאה המיוחלת, דהיינו פסילתו של עזימה מלהתמודד בבחירות למועצה המקומית אבו סנאן, באה לעולם הן כתוצאה מן ההצלחה בעתירה המינהלית, אשר בה למערערת לא היה חלק, והן כתוצאה מן ההצלחה בבג"ץ 2658/06, אשר אותה יש ויש לזקוף לזכות המערערת. ראוי אף להוסיף כי בכך לא תמה מעורבותה של המערערת בעניין זה, שהרי היא אף הגישה תגובה לבקשתו של עזימה לדיון נוסף בבית המשפט העליון (דנג"ץ 3073/06), בקשה שנדחתה. במצב דברים זה, החלטתו של בית המשפט קמא כי המערערת לא תהא זכאית לקבל את הבונוס, מקפחת את המערערת, שלא לצורך. המערערת היתה אחד הגורמים להשגת התוצאה המיוחלת, והגם שלא השיגה את התוצאה "בתיק" תרמה להשגתה בהמשך התיק, על ידי כך שהתוצאה "בתיק" שהיתה עלולה להשתנות, לא שונתה. נראה כי הכרעה דיכוטומית, בבחינת "הכל או לא כלום", לא תהא צודקת במקרה זה, ואפשר והתוצאה הצודקת ביותר תהא כי הצדדים יצאו ומחצית תאוותם בידם, וכי המערערת תהיה זכאית לקבלת מחצית מן הבונוס. 15. אציע לחברי, אם כן, לדחות את הערעור בכל הנוגע לעניין שעות העבודה, אך לקבלו, באופן חלקי, בעניין הזכאות לבונוס, ולהורות כי המערערת תהא זכאית לקבלת סך השווה ל 25,000 $, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק-הדין בבג"ץ 2658/06 דהיינו 3/4/06, ועד למועד התשלום בפועל. את הערעור שכנגד יש לדחות. המשיבים ישלמו למערערת סך 5,000 ₪ בגין הוצאותיה. ע. זרנקין, שופט השופטת שושנה שטמר - אב"ד אני מסכימה ש. שטמר, שופטת[אב"ד] השופט דר' מנחם רניאל אני מסכים לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינו של השופט דר' עדי זרנקין (התוצאה בסעיף 15 לפסק דינו). ככל שהמערערת הפקידה עירבון בערעור, יש להחזירו לה באמצעות בא-כוחה. שירותים משפטייםעורך דין