תביעת כונסת הנכסים לחייב את המשיבה לשלם שווי המלגזה שנטלה המשיבה מחצרי החברה בכפר מל"ל (להלן: "המושב"). החברה, "חרך משה ורבקה- גידול ושווק תוצרת חקלאית בע"מ" (להלן: "החברה"), נטלה אשראים מבנק איגוד לישראל בע"מ. להבטחת החזר האשראים שיעבדה החברה את רכושה לטובת הבנק. הואיל והאשראים לא נפרעו, העמיד הבנק את החוב של החברה לפירעון, ועתר לאכיפת השעבודים. ביום 5.2.13 מונתה עו"ד לוי טילר ככונסת נכסים לנכסי החברה ולאכיפת השיעבוד (להלן: "כונסת הנכסים"). נכון למועד כינוס הנכסים הייתה החברה בעלים של מלגזה מס' רישוי 73641-3, שנת 2007, תוצרת ניסן (להלן: "המלגזה"). ביום 11.2.13 הגיע השמאי, מר אבי לופו, מטעם כונסת הנכסים לחצר החברה במושב, על מנת לבדוק ולהעריך את ציוד החברה. במסגרת השמאות סקר השמאי גם את המלגזה שנמצאה בחצר החברה. בהמשך, פרסמה כונסת הנכסים הזמנה להציע הצעות לרכישת ציוד החברה, וקיבלה הצעה לרכישת המלגזה תמורת הסך 45,045 ₪, ושגובתה בערבות בנקאית בסך 10% מסכום ההצעה. המשיבה היא חברה העוסקת בהשכרת ותיקוני מלגזות בעסק שאותו היא מנהלת באזור התעשייה ברעננה (להלן: "עסק המשיבה"). מר רמי חן הינו מנכ"ל המשיבה (להלן: "חן"). לעמדת כונסת הנכסים, ביום 17.2.13 הגיע חן לחצר החברה ונטל שלא כדין את המלגזה בגין חוב שהחברה חייבת למשיבה, חרף היותה החברה בכינוס נכסים וחרף קיומן של מודעות ברחבי חצר החברה שלפיהן החברה נתונה בהליך של כינוס נכסים. חן סירב להחזיר את המלגזה עד שייפרע חוב החברה למשיבה. בנסיבות אלה, הגישה כונסת הנכסים בקשה לחייב את המשיבה להשיב את המלגזה, אך האחרונה נמנעה מלהגיב לבקשה. משכך, ניתן ביום 21.2.13 צו המחייב את המשיבה להשיב את המלגזה. שעה שנציגים מטעם כונסת הנכסים הגיעו לעסק המשיבה על מנת לבצע את הצו, ואף שוחחו עם חן, סירבה המשיבה לקיים את הצו, והמלגזה לא אותרה בחצרי המשיבה. משכך, עתרה כונסת הנכסים לחייב את המשיבה בתשלום הסכום שהוצע לרכישתה. המשיבה מכחישה את טענת כונסת הנכסים. לגרסת המשיבה, הנתמכת בתצהירו של חן, הגיע האחרון לחצר החברה, על מנת לקחת מלגזה אחרת שהינה בבעלות המשיבה ושהושכרה לחברה. זאת מאחר וחוב החברה למשיבה בגין השכרת המלגזה לא נפרע. המלגזה האחרת היא מתוצרת ניסן, משנת 2006 ומספר הרישוי שלה הוא 66882-4 (להלן: "מלגזת המשיבה"). לגרסת חן, הוא תיאם את הוצאת מלגזת המשיבה מחצר החברה עם מר צפריר חרך, מנכ"ל החברה (להלן: "צפריר"). לטענתו, צפריר פתח לו את השער החשמלי של חצר החברה ואפשר לו להוציא את המלגזה מהשטח. בדיון שהתקיים ביום 8.5.13 נחקר חן על תצהירו. בסוף אותו דיון הוחלט, כי יתקיים דיון נוסף בבקשה, שבמהלכו יחקרו עדים נוספים שדבריהם אמורים לשפוך אור על מלוא העובדות הדרושות להכרעה בה. בהמשך לאמור, התקיים ביום 16.6.13 דיון שבמהלכו אכן נחקרו מספר עדים לגבי התרחשות האירועים, ולאחריו סיכמו הצדדים את טענותיהם. לאחר ששמעתי את העדויות, ונתתי דעתי לכלל הטענות וסיכומי הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי ממארג הראיות מתבקשת מסקנה חד משמעית שלפיה יש לקבל את התביעה, ואפרט טעמי: אפתח דווקא בעדותו של מר אדרי שהעיד מטעם המשיבה. מר אדרי הינו עצמאי, בעל גרר שמבצע עבודות הובלה של מלגזות, בין היתר, עבור המשיבה. לדבריו של אדרי, ביום 17.2.13 הוא הגיע לבקשת חן למושב על מנת להוביל מלגזה לעסק המשיבה. לכאורה, ואם אכן המלגזה אותה אמור היה אדרי להוביל מחצר החברה לעסק המשיבה הייתה מלגזת המשיבה, כגרסתה, מצופה היה שאדרי יגיע לחצר החברה, שם יעמיס את המלגזה על הגרר ויוביל את המלגזה לעסק המשיבה. אדרי אישר שהכיר את חצר החברה, אך הוא התבקש על ידי חן להיפגש במקום אחר במושב ולא בחצר החברה. זאת ועוד, אדרי כלל לא ידע שהמלגזה שאותה התבקש להוביל הייתה בחצר המשיבה. אדרי נפגש עם חן במקום חניה ציבורי במושב, שם המתין לו חן עם המלגזה. לא היה בפי המשיבה הסבר מדוע חן הסיע את המלגזה מחצר החברה למקום המפגש עם אדרי ולא ביקש מאדרי להגיע לחצר החברה, והתנהלות מוזרה זו של חן מצביעה על כך שהוא נטל את המלגזה שלא בהסכמת החברה. עדות אדרי מתיישבת אף עם עדותו של תומר חרך (להלן: "תומר"), בן דודו של צפריר. תומר, המתגורר אף הוא במושב, סיפר שבאותו יום הוא ראה את חן מעמיס את המלגזה על גרר בדרך צדדית מאחורי המשק שלו. בעדותו סיפר תומר, שהוא מכיר את המלגזה כשייכת לחברה, ולכן שאל את חן מהיכן המלגזה, והאחרון השיב לו שהוא העמיס את המלגזה מאתר בנייה. בנסיבות אלה, התקשר תומר לצפריר והשניים נסעו לעסק המשיבה, שם נפגשו עם חן. האחרון אמר להם, לדבריהם, שהוא ישיב את המלגזה רק אם חוב החברה למשיבה ישולם. קרי, חן לא הכחיש לפני תומר וצפריר שהוא לקח את המלגזה, וזאת בניגוד לגרסת המשיבה. עדותו של תומר הייתה קוהרנטית, סדורה ולא נסתרה. בכל אלה יש כדי ליתן לעדותו משקל ניכר. זאת ועוד, היה מתאם בין עדותו של תומר לבין זו של צפריר, ומבלי שתומר נכח בעת מתן עדותו של צפריר, שנשמעה קודם לכן. בעוכרי המשיבה עומדת גם העובדה שלפי הראיות שהוצגו לפני בית המשפט הייתה בחצר החברה בעת הרלוונטית רק מלגזה אחת, היא המלגזה של החברה, ולא של המשיבה. ממצא זה מעוגן בשלל ראיות: עדות השמאי שביקר בחצר החברה בעת הרלוונטית, והעיד באופן מפורש שבמקום הייתה רק מלגזה אחת היא מלגזת החברה; עדות צפריר שלפיה הייתה באותה עת רק מלגזה אחת. אמנם צפריר העיד שמדי פעם שכרה החברה מלגזה גם מהמשיבה, אך בעת הרלוונטית לא הייתה במקום מלגזה שנשכרה מהמשיבה; גם רבקה חרך (להלן: "רבקה"), אמו של צפריר, העידה, כי הייתה רק מלגזה אחת באותה עת. איני מקבל את גרסתו של חן, שהתגלו בה סתירות, כמו גם שלא נתמכה בכל עדות אחרת או אסמכתא שהיא. אם כגרסת המשיבה היא השכירה לחברה מלגזה, היה עליה להמציא אישור בכתב להשכרת המלגזה לחברה בעת הרלוונטית, אך כזה לא הומצא. חן טען בתצהירו (סעיף 6) שצפריר פתח לו את השער של חצר החברה, דרכו הוציא את המלגזה בהסכמה. הדברים הוכחשו על ידי צפריר, שהבהיר שלא היה באותו בוקר בחצר החברה. יתרה מכך, חן עצמו העיד, כי מי שנכח ביום שבו נטל את המלגזה מחצר המשיבה הייתה רבקה, והיא זו שפתחה לו את השער, וכי צפריר לא היה במקום (עמ' 3 שורות 18-24). קרי, קיימת סתירה בין האמור בתצהירו של חן לבין עדותו, בפרט מהותי. אוסיף, כי רבקה הכחישה בעדותה כי היא מכירה את חן, וכי פתחה לו את השער. עוד התברר בעדויות, שחן הכיר את חצר החברה וכי לא היה אמור להיות לו קושי לפתוח בעצמו את השער החשמלי. עוד עומדת בעוכרי המשיבה ההתנהלות הכללית בבירור ההליך. המשיבה התעלמה מהחלטת בית המשפט להגיב לבקשת כונסת הנכסים להשיב את המלגזה; אנשים מטעם חברת א.ט. שירותים משפטיים בע"מ, אשר נשכרו על ידי כונסת הנכסים לאתר את המלגזה, העידו, כי הגיעו לעסק המשיבה על מנת לברר את גורל המלגזה, אך חן התחמק ממתן מענה. הדבר אף עולה מתרשומת בעניין מיום 5.3.13 שצורפה כנספח 4 לבקשה. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לידי מסקנה שלפיה חן השיג את גבול החברה, נטל שלא כדין את המלגזה מחצר החברה, והכל תוך שידע, כי החברה נמצאת בהליך של כינוס נכסים, והוא עשה דין לעצמו עת לקח את המלגזה. קל וחומר, לאחר שנפגש עם צפריר ותומר והתנה שלא כדין את החזרת המלגזה בתשלום החוב למשיבה. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את המשיבה לשלם לכונסת הנכסים את הסך 45,045 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 17.2.13 ועד יום התשלום בפועל. המשיבה תישא בהוצאות שכר כל אחד העדים שהתייצב לדיון בסך 350 ₪ לכל עד. כן תישא המשיבה בהוצאות כונסת הנכסים בהליך בסך 12,500 ₪, כאשר לעניין זה הבאתי בחשבון שהמשיבה נדרשה לשתי בקשות וכן לשתי ישיבות הוכחות. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה