הורשע בעבירות של פריצה לחנות צעצועים וגניבת 400 ₪ ו- 205 סוללות, ונידון ל- 27 חודשי מאסר בפועל (לרבות הפעלה בחופף ובמצטבר של שנת מאסר על תנאי), לשנת מאסר על תנאי ול- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין. הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי עונש המאסר שהוטל עליו. ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי בשל עדותו של עד הראיה, , כפי שהתקבלה בהסכמה בבית המשפט קמא, לא ניתן לקבוע מעל ספק סביר כי המערער היה אחד הפורצים לחנות, יחד עם הקטין א.א. (להלן: "הקטין") וזאת חרף העובדה שעל אחת הסוללות הגנובות נמצאה טביעת אצבע של המערער שכן המערער הסביר את הימצאותה של טביעת האצבע בהודעתו במשטרה ת/15 ומן הראוי היה לקבל הסבר זה. עוד טוען ב"כ המערער כי גם אם ביהמ"ש קמא לא האמין לדברי המערער, אין בכך כדי לגרום להרשעתו לאור העובדה שעד הראיה זיהה אדם בלבוש שונה באופן קיצוני מהלבוש שבו נתפס המערער, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתיאור החוקרת שחקרה אותו. ב"כ המערער מצביע בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו על מחדלי חקירה שיש בהם כדי לגרום לזיכויו של המערער, ובמיוחד באי איתורו וחקירתו של עד ראיה נוסף בשם שי, חבר של עובדת החנות, אשר לטענתו ראה את הפורצים אך לדברי חברתו, הוא לא רוצה להיות מעורב. ב"כ המערער טוען כי גם אם כך אמר, לא היתה צריכה המשטרה לפטור עצמה מחקירתו לאור חשיבות הדברים בהצטרפם לדברי עד הראיה . בהודעת הערעור טוען ב"כ המערער למחדל נוסף בכל הקשור לאי בדיקת טביעות אצבע על כל אחת מהסוללות שעל אחת מהן נתפסה טביעת אצבע של המערער, אך במהלך הטיעונים זנח ב"כ המערער טענה זו, ובצדק, שכן הסוללה שעליה נמצאה טביעת אצבע של המערער היתה יחד עם כל הסוללות האחרות שנגנבו. ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור בכל הקשור להרשעת המערער וטוען כי יש בעובדה שהמערער קשר עצמו לקטין בכל המעשים באותו ערב, ובעובדה שעל אחת הסוללות הגנובות נמצאה טביעת אצבע של המערער כדי להביא למסקנה כי יש בהצטברות ראיות אלה כדי להוכיח את השתתפותו של המערער, יחד עם הקטין, בפריצה ובגניבה, גם אם עד הראיה מסר תיאור שונה של לבוש האדם שהיה יחד עם הקטין מאשר לבושו של המערער. עיון בהכרעת הדין נושא הערעור מעלה כי ביהמ"ש קמא לא התעלם כלל ועיקר מהלבוש השונה שתיאר עד הראיה את מי שהיה יחד עם הקטין ליד החנות שנפרצה, כאשר הקטין החזיק בשקית שעליה הכתובת "כפר השעשועים" ובתוכה הרכוש הגנוב. עם זאת, החליט ביהמ"ש קמא, ובצדק, להעדיף את ה"יש" על פני ה"אין" כאשר האפשרות שהוא מעלה בתיאור הלבוש השונה על ידי עד הראיה מסתמך, בין השאר, על דברים שאמר העד עצמו בהודעתו לפיהם הוא ראה את הדברים במעומעם. גם אם עד הראיה אמר שניתן היה לזהות חפצים ודמויות אנשים, כפי שזיהה את השקית ואת הכתובת שעליה, הרי כאשר מדובר בלבוש יש בעמעום כדי להשפיע על יכולת הזיהוי. אף אנו, כמו ביהמ"ש קמא, מעדיפים את ההסתמכות על הממצא הפורנזי של טביעת אצבע של המערער על גבי אחת הסוללות שנמצאה בסמוך יחסית לחנות שנפרצה, ובסמוך מאוד מבחינת זמן למועד הפריצה. המערער אמנם נתן בהודעתו ת/15 הסבר להימצאות טביעת האצבע על הסוללה שנתפסה יחד עם הסוללות הגנובות האחרות, אך הסבר זה לא ניתן בהודעה הראשונה, לא ניתן לשוטר שתפס את הסוללות, וניתן רק לאחר שהחוקרת אמרה במפורש למערער שטביעת אצבע שלו נתפסה על אחת הסוללות וזאת לאחר שהציגה בפני המערער בהודעה ת/15 תמונה של הסוללות שהוא והקטין גנבו מהעסק ושנמצאו בשקית וביקשה את תגובתו, אמר המערער "אני לא נגעתי בזה". משכך, מדובר בעדות כבושה שביהמ"ש קמא לא האמין לה בשל ההסבר הכושל שנתן המערער לכבישתה, ויש בהימצאות טביעת האצבע של המערער על גבי הסוללה משום ראיה נסיבתית משמעותית שיש בה, בהיעדר הסבר סביר ומהימן אחר, כדי להרשיע את המערער בפריצה ובגניבה. לכך מצטרפת גרסת המערער בכל הקשור להיותו יחד עם הקטין במהלך אותו ערב וטענתו לפיה בשלב מסוים הוא נפרד מהקטין וישב בפיצוציה ושתה לשוכרה, היא עדות יחידה שנמסרה לראשונה בבית המשפט ולא זכתה לתמיכה על ידי אף אחד אחר. באשר לטענות ב"כ המערער בכל הקשור למחדלי חקירה, אף אנו איננו מתעלמים מהם, אך אין בהם כדי לגרום לזיכויו של המערער נוכח הראיות הנסיבתיות החד משמעיות שהיו בפני בימ"ש קמא ואשר בהצטרפן הביאו להרשעתו. לאור כל האמור לעיל, הרשעת המערער על ידי ביהמ"ש קמא על סמך ראיות נסיבתיות מהימנות שיש בהצטברותן כדי להביא למסקנה החד משמעית שהמערער פרץ לחנות יחד עם הקטין וגנב מתוכה, בדין יסודה. ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר קבע מתחם ענישה שבין 8 חודשים ל- 20 חודשים, ולא סטה ממנו, אלא הטיל על המערער עונש של 15 חודשי מאסר, שעולה על עונש מאסר של 11 חודשים שהוטל על הקטין לאחר שצירף תיקים נוספים. לטענת ב"כ המערער, המערער אסיר חיובי, אין לו עבירות משמעת, הוא עובד ומשתלב בפעולות חינוך כמוכח בתעודות שהוצגו בפנינו. ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער לאור חומרת מעשיו נושא גזר-הדין, ולאור עברו הפלילי, הכולל עונשי מאסר בפועל ומאסרים על תנאי, כאשר אחד מהם היה תלוי ועומד נגדו כאשר ביצע את העבירות נושא גזר-הדין. אנו רואים עין בעין עם ביהמ"ש קמא את מתחם הענישה שקבע, בהתחשב בנסיבות ביצוע הפריצה והגניבה על ידי המערער, יחד עם קטין, באישון לילה, תוך פגיעה ברכושו של בעל החנות. איננו מתעלמים מעונש המאסר בפועל לתקופה של 11 חודש שהוטל על הקטין, אך ככלל אין דינו של בגיר דומה לדינו של קטין ולא הוצגו בפנינו נתונים המצדיקים קביעה כי מדובר באפליה פסולה בין המערער לקטין ולא באבחנה מותרת גם מנימוקים אחרים שאינם קשורים לגילו של הקטין. בימ"ש קמא התחשב, ובצדק, בעברו הפלילי המכביד של המערער, אשר ריצה בזמן שמיעת הראיות עונש מאסר ממושך בגין עבירות תעבורה ועבירות אלימות, ריצה בעבר עונשי מאסר וביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי למשך שנה תלוי ועומד נגדו, שלא היה בו כדי להרתיעו מלפגוע ברכושו של הזולת. חרף האמור לעיל, התחשב ביהמ"ש קמא בנסיבותיו האישיות של המערער כפי שנטענו בפניו ובתקופת המאסר הארוכה הצפויה למערער וחפף מרבית מתקופת המאסר על תנאי המופעל עם המאסר בפועל שהטיל בגין העבירות נושא גזר-הדין. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. פריצהגניבה