הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן "החוק"), וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. 3. על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער, בתאריך 24.3.11 בשעות הבוקר, התפרץ המערער לבית מגורים בכרמיאל, לאחר שפירק את חלון המטבח בחזית הבית ונכנס בעדו לבית. המערער נטל מהבית כספת ובה דרכונים, תכשיטים וכסף מזומן (לרבות במטבע זר) ושני מכשירי פלייסטיישן. בהמשך יצא המערער מהבית דרך הדלת האחורית כשברשותו הרכוש הגנוב. 4. בימ"ש קמא גזר על המערער: א. מאסר בפועל של 12 חודשים. ב. מאסר על תנאי של 10 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי כי לא יבצע עבירת רכוש מסוג פשע ויורשע בגינה. ג. מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי כי לא יבצע עבירת רכוש מסוג עוון ויורשע בגינה. ד. תשלום פיצוי למתלונן בסך של 8,000 ₪, שיופקד בקופת ביהמ"ש תוך 45 ימים. 5. הערעור בפנינו הוא על חומרת העונש. 6. המערער יליד 16.3.88. למערער אין הרשעות קודמות. 7. שרות המבחן ערך תסקיר בעניינו של המערער . המערער סיים 12 שנות לימוד במגמת חשמל, שירת בצה"ל כלוחם ועם שחרורו התקשה למצוא מסגרת תעסוקתית. החליף מספר מקומות עבודה ובעבודתו האחרונה עבד כמנסר בחברה המייצרת חלקי חילוף לרכב ואף עזר לפרנסת משפחתו. שרות המבחן מציין כי המערער נטל אחריות על מעשיו . המערער ציין בפני שרות המבחן כי באותה תקופה הוא היה מובטל והיה זקוק לכסף. באשר לנסיבות ביצוע העבירה סיפר כי נפגש עם חברים, הם שתו אלכוהול ולאחר המפגש החליטו לפרוץ לבית והוא התפתה ונגרר אחריהם. המערער הביע חרטה על מעשיו, והתחבר באופן חלקי לפגיעתו במתלוננים והבין את חומרת מעשיו. אמר לקצין המבחן כי הבין שחבריו הביאו אותו להתנהגות פורצת גבולות ולכן ניתק עימם קשר וכיום הוא שומר על קשר רק עם חברים שעובדים ומתפקדים באופן נורמטיבי. שרות המבחן ציין כי המערער חש "כבשה שחורה" במשפחתו ויתכן כי התחברותו לנערים שליליים בתקופת התבגרותו, ביטאה את צרכיו בהשתייכות וביסוס תחושת כוח ומסוגלות. שרות המבחן התרשם כי המערער מתקשה בהצבת גבולות, פועל לעיתים באימפולסיביות ומתקשה לראות את השלכות מעשיו. המערער הביע בפני קצין המבחן נכונות להשתלב בהליך טיפולי שיסייע בשמירה על אורח חיים נורמטיבי . שרות המבחן המליץ להעדיף את הפן השיקומי על פני הדרך העונשית. שרות המבחן המליץ להעמיד את המערער בצו מבחן, אשר במסגרתו ישתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן. זאת, בנוסף לשל"צ בהיקף של 220 שעות, כעונש מוחשי שיהיה עליו לשאת על פריצת גבולות החוק, מאסר על תנאי כעונש צופה עתיד , ופיצוי למתלוננים (על מנת לעזור למערער להתחבר באופן משמעותי יותר לפגיעתו בהם). שרות המבחן ציין כי הכין עבור המערער תכנית שיקום ומקום לביצוע השל"צ. 8. קודם לטיעון לעונש העיד המתלונן. לדבריו, הוא נכנס לביתו ומצא כי הכל בסלון ובמטבח היה הפוך וכל הסכינים היו על הריצפה. גם חדר הילד היה הפוך בחציו הוא ציין כי תחושתו היתה " שכל החיים אתה עובד קשה ואיזה נרקומן הורס לך הכל במחי יד". המתלונן אמר כי מאז הפריצה הוא לא קונה כלום לבית, הוא מפחד ואף חשב לרכוש אקדח, אשתו מפחדת מאז להשאר בבית וגם בנו בן ה- 10 לא נכנס לבדו לבית ולא עולה לחדרו בקומה השניה של הבית ללא ליווי. המתלונן הגיע לבית משפט קמא מלווה בבנו והוסיף :"עד היום הוא מפחד. אמרתי לו שיגיע היום לביהמ"ש להעיד ושיראה את הפושע הזה בביהמ"ש כדי שיוכל להתגבר עליו". 9. בנו של המתלונן, במועד הדיון בן 11.5 אמר כי מאז שפרצו לביתם הוא מפחד להכנס לבית, מפחד שיקחו אותו או יעשו לו משהו רע. 10. אשתו של המתלונן העידה כי נגנבו ממנה התכשיטים שנתנה לה סבתה, שגידלה אותה, ואובדנם מאד כואב לה. 11. ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר בענישה על העבירות שבהן הורשע המערער, המהוות מכת מדינה ופוגעות בפרטיותו של האדם. טען כי מבדיקה של המשטרה, בשנת 2012 (עד חודש נובמבר) היו כ- 28,000 תלונות על התפרצויות לדירות, מתוכן נסגרו כ- 25,000 תלונות עקב אי איתור העבריינים. ב"כ המאשימה טען כי תלונות מעטות מגיעות לפתחו של בית המשפט וכי נוכח קלות הביצוע והקושי באיתור העבריינים , יש צורך בענישה מחמירה. 12. ב"כ המאשימה טען כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 12 חודשי מאסר כשמדובר בנסיבות מקלות ושהנאשם נעדר עבר פלילי, ועד 24 חודשי מאסר. 13. ב"כ המאשימה טען כי בניגוד לאמור בתסקיר, המערער לא נטל אחריות על מעשיו. לדבריו , כתב האישום מייחס לנאשם עבירות התפרצות וגניבה כשהוא לבדו, ללא שותפים, בעוד שהמערער הטיל את האחריות על חבריו, שלדבריו נגרר אחריהם. לדבריו, גם בהליך המעצר טען המערער כי היה לבדו וכי גרסתו תלויית הליך. 14. ב"כ המאשימה הפנה לעדותם של המתלוננים וביקש להטיל על המערער מאסר בפועל ארוך טווח, מאסר על תנאי ופיצוי הולם למתלוננים. לדבריו, שווי הרכוש שנגנב היה כ- 70,000 ₪ והמתלונן פוצה על ידי חברת הביטוח בסכום נמוך בהרבה, של 29,000 ₪. ב"כ המאשימה הגיש חוות דעת שמאי באשר לשווי הרכוש שנגנב. 15. בימ"ש קמא התיר את הגשת חוות דעת השמאי, חרף התנגדות ב"כ המערער. 16. ב"כ המערער ביקש לאמץ את המלצות שרות המבחן. לדבריו, כבר במשטרה אמר המערער כי לא היה לבד ולפיכך אין לאמר כי גרסתו תלויית הליך. 17. ב"כ המערער ביקש לא להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל, כאשר לדבריו בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, הכירו בנזקים הפוטנציאליים בכליאת אנשים, ובמיוחד כאלה מסוגו של המערער שהוא צעיר, ללא עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית , אין לו אופי עברייני ומדובר במעידה חד פעמית, שלא תחזור על עצמה. 18. ב"כ המערער טען כי בהמלצת שירות המבחן יש אלמנט שיקומי וכן עונש מכאיב שהוא הפיצוי הכספי. 19. המערער ביקש סליחה מהמתלוננים ואמר כי זו הפעם הראשונה והאחרונה שהוא עשה דבר שכזה. 20. גם אמו של הנאשם הוסיפה ואמרה כי לא היה במשפחתה מעולם דבר כזה והיא מבקשת סליחה על מה שהמערער עשה ואמרה כי זה לא יקרה שוב. 21. בימ"ש קמא פרט בגזר הדין את נסיבות ביצוע העבירות, האמור בתסקיר וטענות הצדדים והוסיף וציין כי הכרעת הדין ניתנה ביום 9.5.12, דהיינו לפני שנכנס לתוקף תיקון מס' 113 לחוק. 22. בימ"ש קמא ציין את חומרת העבירות והשלכותיהן , תוך הפנייה לתלונות המתלוננים. בימ"ש קמא ציין כי העובדה שהמדובר בעבירה ראשונה של המערער צריכה למצוא את משקלה בשקלול כל הגורמים הרלבנטיים לענישה, אך היא אינה מאיינת את חומרת העבירות בהן הורשע - המתבטאת בביצוען באור יום, ללא חשש פן יתקל במישהו מבני הבית, כמו גם היקף הרכוש שנגנב והעובדה כי טרם הוחזר לבעליו. 23. בימ"ש קמא קבע כי כל אלה, יחד עם המסר ההרתעתי כלפי המערער וכלפי ציבור העבריינים בכוח, אינם מאפשרים להסתפק בעונש עליו המליץ שרות המבחן, והם מחייבים שלא לפטור את המערער מעונש מאסר. 24. בימ"ש קמא הפנה גם לנסיבותיו האישיות של המערער, אשר גם אותן לקח בחשבון בבואו לגזור של דינו, דהיינו הודאתו בהזדמנות הראשונה, החרטה שהביע הן בפני קצין המבחן והן בפני המתלוננים. בימ"ש קמא ציין כי התרשם כי החרטה כנה ואמיתית. כמו כן ציין כי הוא לוקח בחשבון את גילו הצעיר של המערער, העובדה שעברו נקי והעובדה ששרות המבחן התרשם כי אין לו דפוסי התנהגות עבריינית והוא פועל להתרחק מהחברה העבריינית. 25. בימ"ש קמא ציין כי הוא לוקח בחשבון גם את העובדה שהמתלונן פוצה באופן חלקי על ידי חברת הביטוח. 26. בשים לב לכל האמור, גזר בימ"ש קמא על המערער את העונשים המפורטים לעיל. 27. בהודעת הערעור נטען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק ללקיחת האחריות של המערער, לנסיבותיו האישיות ולעמדתו של שרות המבחן ביחס לסיכויי שיקומו. 28. ב"כ המערער טען כי המערער למד את לקחו , הודה בהזדמנות הראשונה, עמל קשות להשיב את חייו למסלול נורמטיבי והוא מבקש את חסדי בית המשפט בהשתת עונש ההולם את כלל הנסיבות. 29. ב"כ המערער טען כי יש לבחון את סבירות העונש שנגזר על המערער לאור העקרונות שהותוו בתיקון 113 לחוק, הגם שלא חל על עניינו של המערער. 30. ב"כ המערער טען כי טווח הענישה לו טענה המאשימה הינו חמור ואינו מייצג את המתחם הראוי, וכי הטווח צריך להתחיל מעונש מאסר על תנאי ולא מעונש של שנת מאסר בפועל. 31. ב"כ המערער טען כי העמדתו של המערער במבחן תקנה לו כלים צופי פני עתיד, בצד קנס כספי כגמול על מעשיו. 32. בסיכום, ביקש ב"כ המערער להורות על אימוץ מסקנות שרות המבחן ולחילופין ביקש להורות על קיצור עונש המאסר , כך שיתאפשר למערער לרצותו בעבודות שרות. 33. בדיון בפנינו ביום 18.4.13 חזר ב"כ המערער על האמור בהודעת הערעור . ב"כ המערער טען כי אכן העבירות חמורות ובתי המשפט נוקטים בגישה מחמירה כדי להרתיע. יחד עם זאת, טען כי יש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער , מצב בני משפחתו, ונטילת האחריות. ב"כ המערער טען כי המערער עובד היום. ב"כ המערער ביקש להקל בעונש המאסר ולהטיל על המערער עונש כזה שיתאפשר לו לרצותו בעבודות שרות , בנוסף לצו מבחן. 34. ב"כ המערער הודיע כי סכום הפיצוי למתלונן בו חוייב המערער הופקד במשרדו ועקב טעות לא הופקד במזכירות בית המשפט וכי הוא יבצע את ההפקדה לאלתר. 35. ב"כ המערער הגיש אסופת פסיקה , בה הסתפק בית המשפט בענישה שלא על דרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. 36. ב"כ המשיבה טענה כי הענישה שהוטלה על המערער הולמת . ב"כ המשיבה חזרה וטענה כי מדובר בעבירות חמורות שהפכו מכת מדינה וכי בפני בימ"ש קמא נשמעו המתלוננים שסיפרו על הנזק שנגרם להם. ב"כ המאשימה טענה כי הנזק שנגרם במיוחד לבנו בן ה- 11 של המתלונן משתווה לנזק שיש בשליחתו של המערער למאסר. 37. ב"כ המשיבה הגישה גם היא אסופת פסיקה, שיש בה כדי ללמד, לטענתה, על מגמת ההחמרה בענישה, כאשר מתחם הענישה לנאשם שעברו נקי נע באזור של 12 חודשי מאסר בפועל. 38. בהחלטתנו מיום 18.4.13 ביקשנו תסקיר משלים של שרות המבחן וכן הזמנו חוות דעת של הממונה על עבודות השרות. ציינו במפורש בהחלטתנו כי אנו מורים כך מבלי לפתח ציפייה או הסתמכות אצל המערער ו/או בא כוחו. 39. שרות המבחן ערך תסקיר משלים מיום 23.6.13 ובו ציין כי מאז גזר הדין של בימ"ש קמא המערער ממשיך לנהל אורח חיים מותאם , הוא שומר על רצף תעסוקתי וניתק את הקשר עם חבורת השוליים עימה התרועע בעבר. 40. שרות המבחן חזר וציין כי התרשם שהמערער אינו בעל ערכים עבריינים וכי הוא שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי. בצד זאת, התרשם כי המערער פועל לעיתים מעמדה אימפולסיבית ומתוך קושי לראות את השלכות מעשיו והוא מתקשה בזיהוי מצבי סיכון ובעמידה במצבי פיתוי. בנסיבות אלה סבור שרות המבחן כי המערער יפיק תועלת מקשר טיפולי במסגרת שרות המבחן, וכי המערער הביע נכונות לכך. 41. שרות המבחן חזר והמליץ לשקול במקרה זה את הפן השיקומי וככל שבית המשפט יקבל את המלצתו, המליץ לקצר את תקופת המאסר באופן שהמערער יוכל לרצותה בעבודות שרות, במקביל לצו מבחן לתקופה של 18 חודשים. 42. בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות נאמר כי המערער הביע הסכמתו לרצות מאסר בעבודות שרות והוסברו לו תנאי הריצוי וכי הממונה על עבודות שרות מצא כי המערער מתאים לעבודות שרות. הממונה המליץ להציבו במקום עבודה בקרית אתא, שם יועסק 8.5 שעות עבודה יומיות, 5 ימים בשבוע. 43. בישיבת יום 27.6.13 חזר ב"כ המערער וביקש לאמץ את המלצות שרות המבחן. ב"כ המערער חזר וטען כי המדובר היה בארוע חד פעמי והמערער מבקש את אמונו של בית המשפט. 44. ב"כ המשיבה חזרה וביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את העונש שנגזר על המערער על ידי בימ"ש קמא. ב"כ המאשימה חזרה וטענה כי מול התסקיר החיובי חייבים לראות את הילד שנפגע, את אובדן התכשיטים שהיוו מזכרת והנזק הכבד לכל בני המשפחה שביתם נפרץ . ב"כ המשיבה טענה כי עונש מאסר בעבודת שרות אינו נחשב כלל כעונש בעיני הציבור העברייני, ובוודאי שהוא אינו מרתיע ואינו הולם את חומרת העבירות. 45. ב"כ המשיבה טענה כי ככל שבית המשפט יטה לקבל את הערעור - אין להקל בדרך של הקלה מן המאסר בפועל. לטענתה, אמון הציבור עומד מאחורי זה ולמרות שעל בית המשפט לשקול שיקולים שונים בבואו לגזור את עונשו של העבריין, לרבות שיקולי שיקום, ביטול עונש מאסר מאחורי סורג ובריח יחטיא את מטרות הענישה ועלול לפגוע באמון הציבור. 46. ב"כ המערער טען כי המערער עשה מאמצים רבים כדי לסגל אורח חיים נורמטיבי וכי מאמציו עלולים לרדת לטימיון במקרה של השמתו בכלא. כן חזר וטען כי המערער כבר למד את הלקח וההרתעה אצלו מובהקת. דיון: 47. כאמור, שני הצדדים הכירו בחומרת העבירות של המערער ובצורך בענישה מחמירה למגר את מעשי העבירות, שהפכו מכת מדינה. איננו מוצאים מקום להכביר מילים על הנאמר ונוסיף רק כי צדקה ב"כ המשיבה בטיעוניה כי מול השיקולים לקולא לזכות המערער יש לקחת בחשבון את הפגיעה הקשה במתלונן בן ה- 11 ואת הנזק הכלכלי והנפשי שנגרם לכל בני המשפחה שלביתם פרץ המערער. 48. אנו מסכימים גם כי בקביעת העונש יש לקחת בחשבון את עקרון "ההלימה", כפי שנקבע בתיקון מס' 113 לחוק, אשר אמנם לא חל בעניינו של המערער אך מצביע על עמדתו של המחוקק באשר למתווה הענישה. 49. יחד עם זאת, לא נוכל שלא לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, העובדה שהביע חרטה על מעשיו , העובדה שעברו נקי וגילו. 50. בע"פ 7781/12 פלוני נ. מדינת ישראל (פסק דין מיום 25.6.13) קבע כבוד השופט ג'ובראן שיקולי ענישה שיש ליישם על "בגירים צעירים", צעירים בין הגילאים 19 עד 24 המהווים על פי נתוני השנתון הסטטיסטי לשנת 2012 - 20.08% מסך המורשעים (כולל קטינים). בעוד קבוצת גיל זו מהווה 9.1% מכלל האוכלוסיה הבוגרת בישראל - העבריינים בני קבוצת גיל זו מורשעים בעבירות מעל פי 2 ממספרם הכללי באוכלוסיה. 51. באשר להשפעת עונש המאסר קובע כבוד השופט ג'ובראן כי: "השפעתו של עונש מאסר מאחורי סורג ובריח 44. כמוזכר לעיל, אחד מהשיקולים המרכזיים בענישת קטינים היא ההשפעה ההרסנית הפוטנציאלית עליהם כתוצאה ממאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: פרשת פלוני, פסקה 5ב). בהקשר זה, יש לראות שיקול זה ככרוך ובלתי נפרד משיקולי ההתפתחות וההתבגרות. זאת, מאחר שהקושי הכרוך בנשיאת מאסר נובע בעיקר מן המאפיינים ההתפתחותיים והקוגניטיביים של קטינים. במילים אחרות, קווי השקה הרבים בין מאפיינים של קטינים לאלה של ה"בגירים צעירים", הם המובילים למסקנה שיש לבחון את השפעת המאסר על נאשמים שהם "בגירים צעירים", תוך התחשבות בגילם. 45.בהמשך לכך, מחקרים רבים הראו כי הנזק הפסיכולוגי שגורם עונש מאסר בפועל על בגירים צעירים חמור מהשפעתו על בגירים מעל לגיל 25, ודומה בהרבה להשפעתו על קטינים ..... 46. כמו כן, מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח פוגע גם בסיכויו של "בגיר צעיר" להמשיך בתהליך ההתבגרות, ובכך "מקבע" דפוסים פסיכולוגיים וקוגניטיביים.... 47. לכל האמור יש להוסיף את הנתונים האמפיריים שהוצגו לעיל, המהווים נדבך נוסף בייחודיות של קבוצת ה"בגירים צעירים", שאחוזם היחסי מבין כלל המורשעים בפלילים בישראל עולה ככל שאנו קרבים אל גיל הקטינות". 52. בהמשך, סוקר כבוד השופט ג'ובראן את שיקולי השיקום: "כאמור, אכרזת דרכי ענישה קובעת חובת עריכת תסקיר מבחן בטרם גזירת עונש מאסר על נאשם עד לגיל 21. אחת ממטרותיו העיקריות של תסקיר המבחן הוא לקבוע את פוטנציאל השיקום והחזרה לדרך הישר של נאשם שהורשע. את חשיבותו של שירות המבחן, תיאר השופט מ' חשין: "שירות המבחן, אליבא דכולי עלמא, הינו ידו הארוכה של בית-המשפט, ותפקידו הוא, בין השאר, לבחון ולבדוק נושאים שבית-המשפט עצמו מתקשה לבחון ולבדוק. במובן מסויים ניתן לדמות את שירות המבחן לפריסקופ הנשלח מצוללת והמעביר אל קברניט הצוללת תמונות שהקברניט מתקשה לראותן בעיניו שלו." (בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף (22.6.2004)). 49. במסגרת זאת, בית משפט זה קבע פעמים רבות כי בקביעת עונשם של "בגירים צעירים", וזאת מכוח אותן טענות שמעלה באת כוח המערער, יש להעניק משקל נכבד לפוטנציאל השיקומי כעולה מתסקיר המבחן. כך, ציינתי בעבר כי: "אני סבור כי שיקולי השיקום מקבלים משנה תוקף, כאשר לפני גילו של המערער קרוב לגיל הקטינות ולפניו פרושים כל חייו" (ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מדינת ישראל (23.1.2013), וראו בנוסף: בש"פ 2403/13 פרי נ' מדינת ישראל (8.4.2013); ע"פ 7515/08 מדינת ישראל נ' גורין (5.1.2009)). 50. במסגרת זאת, עצם הקביעה בדבר חובת עריכת תסקיר מבחן ל"בגיר צעיר" בין הגילאים 21-18, למעשה מכירה במתן חשיבות לשיקולי שיקום בגזירת עונשו של "בגיר צעיר" עד לגיל 21. במסגרת שיקול זה, כעולה מתסקיר המבחן, לא מבחין הדין בין קטין ובין "בגיר צעיר". לפיכך, מבלי לקבוע יתדות, נראה כי בקבוצה זו יש לייחס משקל גבוה יותר (בדומה לקטינים) כאשר ניתנת המלצה של שירות המבחן לשלב את הנאשם במסגרת שיקומית, בשל קרבה לגיל הקטינות. 51. חשוב לציין כי מעצם טבעם, שיקולי השיקום כפי שעולים מתסקיר המבחן, הם אינדיווידואליים ותלויים בהמלצת שירות המבחן לגופה. בהמשך לכך, ברי כי ישנם מקרים בהם חרף העובדה שמדובר ב"בגיר צעיר", או אף בקטין, ישנם טעמים משמעותיים המחייבים לבכר את שיקולי ההרתעה והגמול על שיקולי השיקום (וכידוע, בית המשפט לא כבול להמלצות תסקיר המבחן, ורשאי הוא לסטות מהן, כפי שעשה במקרהו של המערער, ראו לדוגמא: רע"פ 10524/04 בוזגלו נ' מדינת ישראל (5.1.2010); רע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל (30.12.2009))"..... 53. ולקראת הדיון הפרטני בעניינו של המערער שם הוא מוסיף ואומר: " 55. טרם שאפנה לבחינת נסיבותיו הפרטניות של ההליך הנוכחי, יובהר - אין בכל האמור לעיל כדי להקטין ממשקלם של שיקולי השיקום בענישתם של בגירים. ברי, כי לכל אדם, בכל גיל, יש את היכולת לשנות מדרכיו ולהשתקם לאחר שביצע פעילות עבריינית. המשקל השונה שניתן לשיקולי השיקום במסגרת ענישתם של קטינים נובע מהמציאות כפי שתוארה לעיל, על פיה השפעת הענישה על המשך חייו של הקטין או ה"בגיר הצעיר" שונה מהשפעת הענישה על בגירים. משכך, יש הצדקה למדיניות ענישה שונה בשני המצבים. ברי, כי גם בהקשרם של בגירים שאינם צעירים, יש לשקול את השפעת הענישה הצפויה על העבריין במסגרת קביעת העונש. 56. כך לדוגמא, עבריינים שזוהי עבירתם הראשונה, לרוב יושפעו במידה רבה יותר ממאסר, ומחקרים רבים הראו כי במאסר כשלעצמו גלום פוטנציאל שיקום מוגבל.... 57. יתר על כך, מחקרים רבים הראו כי קיים קשר סיבתי שלילי, על פיו מאסר ראשון לא רק שאינו מביא להתרעת היחיד, אלא מביא בסבירות גבוהה למאסרים נוספים ורצידיביזם (ראו: חגית לרנאו וישי שרון "שמונה הכרעות ערכיות בחקיקת חוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה".... 58. לור כל האמור לעיל, לגישתי, יש מקום להתחשב במסגרת שיקולי הענישה בייחודיותה של קבוצת ה"בגירים צעירים". חשוב להבהיר כי אין בקביעתנו זו כדי לקבוע כי בגזירת עונשם של קבוצה זו, יש לשקול שיקולים זהים לאלו של קטינים. יחד עם זאת, על בית המשפט בקובעו את עונשו של "בגיר צעיר" לייחס לגילו משקל משמעותי. במסגרת זאת, עליו לשקול בין היתר את קרבתו לגיל 18, ההשפעה האפשרית של מאסר בפועל על שיקומו ומצבו הנפשי, ובגרותו. הכול כעולה מתסקיר המבחן שיוגש בפניו בטרם גזירת העונש". 54. כמו בעניינו של המערער שם - גם בענייננו, מחד המערער הורשע בעבירות חמורות ביותר וכפי שנאמר על ידי כבוד השופט ג'ובראן שם גם בענייננו "הנסיבות בהן בוצעו מהוות מכפיל כוח משמעותי". 55. יחד עם זאת, יש לתת משקל לעובדת היות המערער עדיין "בגיר צעיר" (למרות שאינו קרוב לגיל 18), בהתאם לאמור בתסקירי שרות המבחן , הוא בעל פוטנציאל שיקום גבוה מאד ומהתסקיר גם עולה כי מאסר מאחורי סורג ובריח יסב לו נזק. רב. 56. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי ראוי לאמץ את המלצות שרות המבחן בתסקיר המשלים , כאשר קודם שנקבע את מתווה הענישה הראוי למערער נציין כי לא מצאנו כי בית משפט קמא טעה בעונש שהשית על המערער (שהוא הטעם העיקרי להתערבותה של ערכאת הערעור) ומצאנו להתערב לא בלי התלבטות ולנוכח נסיבותיו האישיות של המערער, החרטה שהביע והעובדה ששינה אורחותיו ובשנתיים שחלפו מאז ביצוע העבירות הוא שומר על אורח חיים נורמטיבי. 57. כמובן שמשקל רב להחלטתנו ניתן לאמור בפסק הדין בע"פ 7781/12 הנ"ל, כאשר לא נוכל להמנע מלהעיר כי אנו ערים גם לדעתו החולקת של כבוד השופט עמית בפסק הדין הנ"ל, שאמר בחוות דעתו כי השאלה היא של מדיניות משפטית שעניין הוא למחוקק לענות בו, וכי גילו הצעיר של נאשם היה מאז ומתמיד אחד משיקולי הענישה וגם היום אין מניעה להתחשב בו כנסיבה נוספת בעת גזירת העונש (בסופו של יום גם כבוד השופט עמית הסכים להקלה מסויימת בעונשו של המערער שם). 58. לפיכך אנו מורים כדלקמן: א. אנו מבטלים את עונש המאסר בפועל בן 12 החודשים שהטיל בית משפט קמא, וקובעים במקום זאת, שעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער יעמוד על 6 חודשים (אנו מבהירים כי מתקופת המאסר לא ינוכו ימי מעצר של המערער, ככל ששהה במעצר). ב. המערער ירצה את עונש המאסר בעבודות שרות ב"ארוחה חמה" בקרית אתא, כאשר אנו חוזרים ומזהירים את המערער כי אין לשתות אלכוהול במהלך העבודה ואין להגיע בגילופין וכי המדובר בתנאי העסקה קפדניים ועליו למלא אחר כל ההוראות שינתנו לו במקום העבודה ו/או על ידי הממונה על עבודות השרות. אנו מזהירים את המערער כי כל הפרה של ההוראות ו/או התנהגות בלתי ראויה יהוו עילה להפסקה מינהלית של עבודות השרות ויהיה עליו לרצות את יתרת העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. ג. המערער יתייצב בפני הממונה על עבודות השרות, לשם תחילת ריצוי העונש, ביום 21.7.13 שעה 08:00 במפקדת מחוז צפון, מתחם בית הסוהר חרמון. ד. אנו מורים על העמדתו של המערער בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים, במסגרתה יהיה חייב להשתלב בטיפול שיקבע לו על ידי שרות המבחן. ה. יתר חלקי גזר דינו של בימ"ש קמא יעמדו בעינם. פריצהתפילה