צו המורה לרשם החברות להשיב לפנקס את שמה של החברה, שנמחקה מפנקס רשם החברות בתאריך 11/10/99, בכפוף לסילוק חוב האגרות השנתיות שהוטל עליה עבור שבע השנים האחרונות, וכל זאת על מנת לאפשר לחברה להמשיך ולנהל את ההליך המשפטי התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 11286-07-10 נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון, וכן על מנת שיתאפשר לחברה לממש נכס מקרקעין שעל פי הנטען מצוי בבעלותה, כדי לפרוע חוב של החברה אשר בעלי המניות ערבים לפירעונו. לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים מסתבר כי שאלה אחת ויחידה עומדת כיום להכרעה: האם לצורך החייאת חברה שנמחקה מפנקס רשם החברות ואשר לא שילמה את האגרות המוטלות עליה החל משנת 1994 ואילך, יש לדרוש כי ישולמו מלוא חובות האגרה של החברה, או שמא לאור דיני ההתיישנות, יש להורות לחברה לשלם את חובותיה עבור שבע השנים האחרונות בלבד. עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת: החברה נרשמה ביום 31/3/92 כחברה פרטית שמטרתה העיקרית, כך על פי הנטען, לעסוק בבנייה. בשנת 1994 נטלה החברה הלוואה מבנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: "הבנק"), בערבות אישית של בעלי מניותיה, לצורך רכישת חמישה מגרשים בפרדס חנה. בשלב מסוים הומר מגרש אחד מחמשת המגרשים שנרכשו על ידי החברה במגרש אחר. שאלת זכאות החברה באותו מגרש חלופי היא העומדת ביסוד המחלוקת בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בסופו של יום נקלעה החברה לקשיים כלכליים שמנעו ממנה לפרוע את ההלוואה לבנק, אשר מצדו מימש את שטרי המשכנתה על המגרשים ומכר אותם. בעקבות זאת, הושבתה פעילותה של החברה והחל משנת 1995 חדלה מפעילותה. אין מחלוקת שהחל משנת 1994 לא שילמה החברה את האגרות השנתיות שהוטלו עליה, וכתוצאה מכך נמחקה ביום 11/10/99 מפנקס רשם החברות. לפי טיעוני הצדדים לפניי מתברר כי בשלב מסוים, במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפטי העליון, הועלתה אפשרות כי מגרש מסוים מבין מגרשיה של החברה, אשר מומש על ידי הבנק, לא היה בבעלות החברה, כך שלטענת החברה ייתכן כי מגרש אחר (שהופקע קודם לכן על ידי הוועדה המקומית) אמור לחזור למצבת נכסיה. עניין זה עתיד עוד להתברר במסגרת ההליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה. בנסיבות אלה, הגישו המבקשים את ההליך שלפניי, במסגרתו עותרת החברה, כאמור, להשיב את שמה לפנקס רשם החברות, כדי שתוכל להמשיך בניהול התיק בבית המשפט המחוזי בחיפה (הליך שנדחה מפעם לפעם כדי לאפשר לחברה להגיש את הבקשה דנא להורות על החייאתה) וכן כדי לאפשר לה, בסופו של יום, למצות את זכויותיה ביחס לאותו מגרש שעל פי הנטען מצוי בבעלותה. רשם החברות בתגובתו לבקשה עומד על כך שיתבצע פרסום על אודות הגשת הבקשה בעיתון יומי (פרסום שאכן בוצע), וכן כי יומצא דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו, בהתאם לסעיף 141 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 וישולם מלוא חוב האגרה הרובץ על החברה בגין השנים 1994 ואילך בסך של 28,517.4 ש"ח, נכון למועד הגשת התגובה, וכל זאת כתנאי להחייאת החברה. טענות הצדדים: לטענת המבקשים, יש להורות על החייאת החברה, בכפוף לסילוק חוב האגרות השנתיות שלה עבור שבע השנים האחרונות, שכן יתרת החוב עבור השנים שקדמו לכך התיישן. המבקשים טוענים כי הצורך בהחייאת החברה התעורר רק לאחר שבית המשפט העליון הכריע כי ייתכן וקיים נכס מקרקעין בבעלות החברה, ולמעשה, רק מאותו מועד נדרש היה להחיות את החברה, כדי שתוכל לנהל את ההליך המשפטי הקשור לאותו נכס. לטענתם, לא התרשלו ולא הזניחו את החובה לשלם אגרות, אלא הדבר נכפה עליהם בשל מעשה פגום של רשות אחרת של המדינה, ולא היה בידם לשלם את האגרות לנוכח עיקולים שהוטלו על נכסי החברה והעובדה כי נקלעה למצב של חדלות פירעון. לדידם של המבקשים, מהלך החייאת החברה נעשה בתום לב, ועל כן, אין לחייבם בתשלום האגרות מעבר לשבע שנים אחורה מיום הגשת הבקשה, מה גם שאי תשלום האגרה נבע מקשיים כלכליים, ובנוסף, רשם החברות עצמו לא טרח לגבות את כל חובות העבר של החברה שלא שולמו. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי על פי הפרסום באתר האינטרנט של רשם החברות, המדיניות הנוהגת היא לאכוף תשלום חובות עבר בגין שבע שנים אחורה, כדי להימנע ממצב של הכרזה על חברה כ"חברה מפרה". על פי הנטען, אין היגיון בנסיבות אלה להטיל על המבקשים חובה לשלם את מלוא חובות העבר, ואין הצדקה להבחין בין שני המקרים. לטענת המבקשים, במסגרת הסמכות המוקנית לבית המשפט לגבי ביטול מחיקת חברה, יכול הוא אמנם ליתן כל הנחייה שהוא מוצא כי מוצדק לתת, אך שיקול הדעת המסור לבית המשפט הוא בתחום המועד של שבע השנים, כך שהגבול הוא בין פטור מלא לבין חיוב עבור תקופה שתיקבע על ידי בית המשפט, אך לא יותר משבע שנים. על פי הנטען, המחוקק לא התכוון להעניק לבית המשפט סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לתקופה הקבועה בחוק ההתיישנות, שכן אילו זו הייתה מטרתו, חזקה עליו שהיה עושה זאת באמצעות הוראת חיקוק מפורשת. המבקשים מדגישים כי ההליך לבירור זכויותיהם במגרש נושא המחלוקת אינו מיועד להביא להתעשרותם, אלא בכוונתם לעשות שימוש במגרש זה, שמצוי על פי הנטען בבעלותם, כדי להחזיר באמצעותו חובות, דבר שהינו בגדר אינטרס ציבורי מובהק. במצב דברים זה, טוענים המבקשים כי יש להחיל את תקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001 ולפטור את החברה מהאגרות שהוטלו עליה. עוד מדגישים המבקשים כי אגרה, להבדיל ממס, הנה תשלום עבור שירות, כשבמקרה הנדון אין הצדקה לחייב את החברה באגרה, שכן לא נזקקה ולא ניתן לה כל שירות על ידי רשם החברות בתקופה שבה הייתה מחוקה. בנוסף לכך טוענים המבקשים כי מתעוררת תחושת אי צדק מעמדת רשם החברות ומדרישתו לחייבם לשאת בחוב חדש כדי שיתאפשר להם להחזיר חוב ישן, בייחוד על רקע זכויותיהם החוקתיות, בדגש לזכות הקניין. המבקשים מבהירים כי בהיותם "חייבים מוגבלים באמצעים", משמעות דרישתו המעודכנת של רשם החברות היא כי לא יעלה בידם להחיות את החברה ולנהל את ההליך כדי למצות את זכויותיהם ביחס למגרש שנטען כי הוא בבעלות החברה. אי לכך עותרים המבקשים לקבוע כי מקום בו עומדת לפני רשם החברות בקשה להחייאת חברה שנמחקה מפנקסיו, הרי שהוא אינו רשאי לדרוש תשלום אגרה מעבר לשבע שנים אחורה. לחילופין, עותרים המבקשים לחייבם בתשלום אגרה למפרע בשיעורים מופחתים, כפי שעולה מפסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א (ת"א) 12334/01 ורשבסקי נ' חברת חלקה 143 בגוש 6122 בע"מ ( 22/8/01). מנגד, לטענת רשם החברות, אין לאפשר החייאת החברה מבלי שייפרע מראש מלוא חוב האגרה עבור השנים 1994 ואילך (אותן שנים עבורן לא שילמה החברה אגרה כנדרש), כשהוא משוערך להיום. לדידו, עמדתו זו נתמכת הן בהוראות סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 והן בפסיקת בתי המשפט המחוזיים. רשם החברות טוען כי בעלי המניות של החברה היו האחראים על מילוי חובותיה על פי דין, לרבות תשלום אגרה שנתית, ואין להתעלם מכך שבמשך זמן רב התעלמו מאחריותם זו, כך שחוב האגרה הלך והצטבר במשך שנים. רשם החברות ממשיך וטוען כי משמעות החייאת החברה היא אשרור בדיעבד של כל הפעולות שנעשו על ידה, ככל שנעשו, בתקופה בה הייתה מחוקה, היינו: יש לראותה כמי שלא נמחקה מעולם, על כל המשתמע מכך גם לעניין תשלום אגרות שנתיות. על פי הנטען, לאור המטרה העומדת ביסוד בקשת החייאת החברה (המשך ניהול הליך משפטי נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה וכן מימוש נכס מקרקעין שעל פי הנטען מצוי בבעלות החברה), ובתוך כך העובדה כי עסקינן בבקשה שמטרתה לאפשר לחברה עשיית פעולה רווחית, הרי שרשם החברות מתנגד למתן פטור, אף חלקי, לחוב האגרה הרובץ על החברה. לטענת רשם החברות, מתן פטור, ולו חלקי, מהחוב המלא, עשוי להביא להבחנה בלתי שוויונית ובלתי מוצדקת בין החברה דנא לבין חברות אחרות, אשר מקפידות לשלם במועדן את האגרות השנתיות המושתות עליהן. רשם החברות מוסיף וטוען כי כבר בעת מחיקת החברה לפני שנים רבות, פנה בעל המניות של החברה בבקשה לדחות את מועד מחיקת החברה לצורך ניהול התביעה בשם החברה ומטעמה, ובתשובה נמסר לו על ידי רשם החברות כי לא ניתן לעשות כן וכי יהא עליו לפנות לבית המשפט בבקשה להחייאת החברה. רשם החברות מבהיר כי מאז ועד היום לא עשו בעלי המניות של החברה דבר כדי להחיות את החברה וגרמו במחדלם לכך שחוב האגרות הלך ותפח. השאלה העומדת להכרעה: לאחר שנמסרו עמדות הצדדים ונשמעו טיעוניהם לפניי, מסתבר כי עומדת לפנינו כיום שאלה אחת בלבד הטעונה הכרעה: האם נכון לחייב את החברה בפירעון מראש של כל חוב האגרה הרובץ עליה, כתנאי להחייאתה, או שמא יש להחיל על חוב זה את דיני ההתיישנות במובן זה שניתן יהא לחייב את החברה בחוב האגרה החל עליה עבור שבע השנים האחרונות בלבד. דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשה ובתגובת רשם החברות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף, עקרונית, את עמדת רשם החברות בשאלה שבמחלוקת, כך שאחד התנאים להחייאת חברה הוא תשלום מלוא חוב האגרות שהוטלו עליה החל מיום בו חדלה לשלמם, אם כי בנסיבות המקרה המיוחד שלפני, מצאתי כי נכון וצודק להפחית מהתשלום הכולל המגיע לרשם החברות, כפי שיפורט להלן. לא צריכה להיות מחלוקת כי בנוגע לחברה רשומה שלא נמחקה מפנקס רשם החברות ואשר צברה חובות בגין אי תשלום אגרה (ואשר לא נמחקה מחמת אי תשלום אגרות בהתאם לסמכות שעמדה בשעתו לרשם החברות), מוסמך רשם החברות לגבות את חובות האגרות עד שבע שנים אחורנית, שכן על חוב מוקדם יותר חלה התיישנות, כעל כל חוב אחר. התיישנות זו על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 היא התיישנות דיונית, כך שזכותו של רשם החברות לגבות את חובות העבר במלואם ממשיכה לעמוד, אלא אם הצד שכנגד (החייב בחובות האגרה), מעלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, ואז רשם החברות אינו יכול לתבוע את מלוא החוב, אלא רק את אותו חוב שנצבר עד שבע שנים אחורה. כך גם עולה מהפרסום באתר רשות התאגידים של משרד המשפטים, שם נקבע בסעיף 7 לפרק שכותרתו "אגרה שנתית": "בהתאם להוראות הדין חובות האגרות השנתיות הניתנים לגבייה על ידי רשם החברות הינם חובות אגרה שנתית שנצברו בתקופה של שבע השנים שקדמו לשנה הנוכחית... בהמשך לאמור, רשות התאגידים לא תנקוט בסנקציות שצוינו לעיל לגבי חובות קודמים למועד זה...". משמע שגם לשיטתו של רשם החברות, על חוב אגרות של חברה פעילה חלים דיני ההתיישנות, כך שלא ניתן לתבוע חוב אגרות של חברה קיימת מעבר לשבע השנים האחרונות. השאלה הנשאלת בנסיבות אלה היא מהו המועד בו מתגבשת אותה התיישנות מקום בו מדובר בחברה שנמחקה מפנקס רשם החברות זה מכבר, לאחר שלא שילמה אגרות תקופה ממושכת, ומבקשת לאחר שנים רבות להחיותה מחדש? חברה שנמחקה מפנקס רשם החברות חדלה, למעשה, מלהתקיים ואינה מהווה עוד אישיות משפטית. במהלך התקופה בה אותה חברה אינה קיימת, צבירת החוב נפסקת ואותה חברה אינה יוצרת חובות אגרות נוספים, וממילא שאינה חבה בפירעונם, כל עוד היא נותרת מחוקה. עם זאת, ככל שאותה חברה, אשר לא שילמה אגרות ונמחקה מפנקס רשם החברות, מבקשת לאחר שנים להחיותה, כי אז, לדידי, החל מאותו מועד - הוא מועד ההחייאה - נוצר חוב אגרות למפרע בגין כל השנים, מיום בו הפסיקה אותה חברה לשלם אגרות ועד ליום החייאתה. לטעמי, במקרים מעין אלה, מועד החייאת החברה הוא המועד שבו נולדת עילת התביעה, כמובנו בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ותקופת ההתיישנות לגבי חוב אגרות בגין השנים בהן הייתה מחוקה מתחילה רק במועד זה, במובן זה שממועד ההחייאה נוצר החוב, וכל החוב, במלואו, הוא חוב בר תביעה שלא חל מחסום דיוני של התיישנות לגביו למשך שבע שנים נוספות. אמור מעתה: מועד היוולדות החוב הוא ביום החייאת החברה, והחל ממועד זה עומדות לרשם החברות שבע שנים לגביית החוב. קביעה זו באשר לתקופת ההתיישנות לגבי חוב אגרות בגין השנים בהן הייתה מחוקה אינה עומדת לבדה, שכן לבית המשפט סמכות לשקול במסגרת בקשה לביטול מחיקת חברה כל שיקול שנראה לו צודק בנסיבות העניין, ובכלל זאת שיקולים הנוגעים לשיעור חוב האגרות המוטל על חברה המבקשת החייאה. ראו לעניין סמכותו של בית המשפט לשקול שיקולי צדק, שמטרתם להעמיד את החברה וכל אחד אחר (לרבות רשם החברות - ע"ע) במצב קרוב ככל הניתן לזה שהיו מצויים בו אלמלא נמחקה החברה את סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, הקובע כך: "חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה". (ההדגשה שלי - ע"ע) משמע: במסגרת סמכותו של בית המשפט להורות על החייאת חברה, רשאי בית המשפט להתנות את אותה החייאה בתנאים שייראו לו צודקים וראויים בנסיבות העניין, לרבות בכל הנוגע לתשלום חוב האגרות שנצבר על פני שנים. לבית המשפט, אפוא, שיקול דעת רחב בבואו לבחון את שאלת חיובה של חברה שנמחקה באגרות עבר שלא שולמו, תוך שעליו לערוך את האיזון הנכון והצודק ביותר בין מכלול האינטרסים העומדים לפניו בכל מקרה ומקרה. בתוך כך, על בית המשפט לשקול, בין היתר, מהי מטרת החייאת החברה (ובתוך כך, האם החייאת החברה נועדה להיטיב רק עם אינטרסים של החברה ובעלי מניותיה, שאז הנטייה תהא, ככלל, שלא לפטור מתשלום מלוא האגרה); מהי מידת "התועלת הכלכלית" שתצמח מהחייאת החברה והאם זו יש בה כדי להטיב רק עם בעלי המניות או שמא גם עם גורמים אחרים דוגמת נושיה של החברה; מיהו הגורם המבקש להחיות את החברה (האם עסקינן בבקשה המוגשת על ידי החברה באמצעות בעלי מניותיה, או שמא על ידי צד ג' שזכותו נפגעה עקב מחיקת החברה ואשר אז בית המשפט ישקול ביתר חיוב בקשת פטור, ולו חלקי, מחוב האגרות); האם במהלך השנים בהן הייתה החברה מחוקה בוצעו על ידה פעולות שוטפות שהחייאתה כעת מיועדת "לאשררן" בדיעבד (היינו: האם בתקופת המחיקה ביצעה החברה פעולות כלשהן שלא הייתה מוסמכת לבצען או שמא החברה עד למועד החייאתה לא ביצעה כל פעולה); יכולתו הכספית של מבקש ההחייאה ויכולתו לשאת בתשלום חוב האגרות הנדרש לצורך החייאת החברה (כאשר לבית המשפט סמכות להזדקק לנושא בדומה לבקשה המוגשת לפטור חלקי או מלא של אגרת הליך משפטי); ועוד כיוצא באלה שיקולים שהפסיקה היטיבה למנות (לעניין זהות המבקש ומטרת ההחייאה ראו: ה"פ (מרכז) 55875-11-12 טללי שמחה בע"מ נ' רשם החברות ( 28/4/13); ה"פ (תל-אביב) 4235-02-13 ספדיינה בע"מ נ' רשם החברות ( 4/4/13); ה"פ (ת"א) 13981-07-12 לסט נ' רשם החברות, תק-מח 2012(4) 9815 (2012); ה"פ (ת"א) 7084-10-11 חלקה 78 בגוש 6530 בע"מ נ' רשם החברות ( 29/1/12)). מן הכלל אל הפרט: אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ולאחר שהעמקתי בעניין ושקלתי את כל השיקולים העומדים על הפרק, החלטתי כי בכפוף למספר תנאים, שיפורטו להלן, יהיו זכאים המבקשים להחיות את החברה, וזאת אם ישלמו את חוב האגרות המלא עבור התקופה שבה לא שולמה אגרה בעת שהחברה הייתה פעילה ועד מחיקתה, וכן ישלמו את חוב האגרות בשיעור מופחת בגין התקופה שלאחר מחיקת החברה ועד למועד החייאתה. מצד אחד יש להדגיש כי החברה דנא ובעלי מניותיה, שהיו אמונים מכוח תפקידם על ביצוע החובות המוטלות על חברה פעילה, ובתוך כך היו אחראים לדאוג להסדרת תשלום האגרות שהוטלו על החברה, לא דאגו למלא את המוטל עליהם, וכעת - שנים לאחר שהחברה נמחקה - הם מבקשים לפטור אותם מתשלום חלק הארי של חוב האגרות, אשר הוטל על החברה כדין. הטענה בדבר מחדל, לכאורה, של הרשות השלטונית בכל הנוגע להליך החלפת המגרשים שהתבצע בזמנו, אין בה כדי להצדיק הימנעות מתשלום אגרות המוטלות על כל חברה על פי דין, בייחוד לאור העובדה שגם בתקופה שהחברה הייתה רשומה במרשם רשם החברות, לא דאגה לסלק את חוב האגרות (בין השנים 1994 ועד למחיקתה בשנת 1999), כך שאין המדובר בחוב שנוצר רק בסמוך למחיקה, אלא בחוב שהלך והצטבר עוד במהלך התקופה בה הייתה החברה רשומה כדין. לפיכך ובדגש לשיקול שעניינו זהות מגישי הבקשה, נראה כי אין הצדקה לפטור את המבקשים כליל מתשלום חוב האגרות. כאן המקום להדגיש כי לטענת רשם החברות, בעלי המניות ידעו זה מכבר על הצורך לפנות לבית המשפט בבקשה להחייאת החברה לצורך ניהול התביעה על ידם. בנסיבות אלה, השתהותם הממושכת של המבקשים בהגשת בקשה זו, אשר הובילה לתפיחת חוב האגרות, אף היא אינה מוצדקת וצריכה לפעול לחובתם. יתירה מכך, מהטיעונים שנשמעו לפניי עולה כי גם לאחר שהחברה נמחקה מפנקס רשם החברות, יזמו החברה ובעלי מניותיה עוד בשנת 2010 הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בחיפה (וייתכן גם כי היו מעורבים במידה זו או אחרת בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון), חרף העובדה שמדובר בחברה שעל פני הדברים לא הייתה אמורה להיות פעילה כלל באותו מועד, באופן שנראה כי הליך החייאת החברה דנא לא נועד אלא לאשרר בדיעבד פעולות משפטיות בהן נקטה החברה במהלך השנים ולהעניק לה, בדיעבד, גושפנקא חוקית לאותם מהלכים, כך שגם מטעם זה נוטה הכף לכיוון חיוב החברה במלוא חוב האגרות. אשר לטענת המבקשים כי הצורך בהחייאת החברה דנא התעורר רק לאחר החלטת בית המשפט העליון בה הובהר כי ייתכן וקיים נכס מקרקעין בבעלות החברה, הרי שאין בכך כדי לשנות דבר, שכן העובדה הרלוונטית היא זהותם של המבקשים (בעלי מניות בחברה) והיותם הגורם שהביא ליצירת חוב האגרות מלכתחילה. ממילא שהפעולות אותן מבקשת החברה לבצע כיום, אם תירשם מחדש בפנקס רשם החברות, לרבות מיצוי זכויותיה ביחס לאותו מגרש שנטען כי הוא בבעלותה (ולבסוף מכירת המגרש כדי לסלק את יתרת החובות לנושים), אינן בגדר פעולות שניתן לומר כי החברה "חייבת לבצען לפי דין", כלשון תקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001 כך שאין מקרה זה נופל לגדר המקרים המצדיקים פטור מתשלום אגרה שנתית. מן העבר השני, במסגרת בקשה זו להחייאת החברה נטען כי מטרת ההחייאה היא בין היתר לברר האם לחברה זכויות במגרש שבשעתו הוחלף והומר במגרש אחר, כאשר על פי הנטען, כוונתם המוצהרת של בעלי המניות היא להשתמש בנכס זה, ככל שיוכר כנכס בבעלות החברה, כדי לסלק חובות. עובדה זו מטה את הכף לכיוון היעתרות מסוימת לבקשת המבקשים, אף בהינתן העובדה שמהלך החייאת החברה עשוי לתרום לא רק לנושי החברה, אלא באופן זה או אחר גם לעניינם האישי של בעלי המניות. יתירה מכך, אין חולק כי המבקשים מוגדרים כחייבים מוגבלים באמצעים, כשעל פי הנטען, אין ביכולתם לגייס את מלוא סכום החוב הנדרש על ידי רשם החברות, אלא את סכום החוב שנצבר בשבע השנים האחרונות בלבד. מצבם הכלכלי של בעלי המניות והקושי עליו הצביעו בגיוס כספי החוב, שהלך והצטבר החל משנת 1994 ואילך, מצדיק אף הוא, לטעמי, הפחתה מסוימת בחוב האגרות העומד כיום לפירעון לפי דרישות רשם החברות. אי לכך ועל יסוד הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי למסקנה שלפיה נקודת האיזון הנכונה והצודקת במקרה זה היא כי עבור השנים 1994-1999 (השנים בהן הייתה החברה רשומה ולא שילמה אגרות) - יישאו המבקשים במלוא סכום חוב האגרות, כשהוא משוערך כדין. באשר לתקופה בין השנים 1999 ועד היום (התקופה בה נגרעה החברה מפנקס רשם החברות והייתה מחוקה) - יישאו המבקשים ב- 75% מסכום החוב, כשהוא משוערך כדין. עם זאת, בתשלום חוב האגרה בלבד לא סגי, שכן נותר לדון במספר עניינים נוספים שהצדדים העלו בטיעוניהם ואשר מן הראוי בנסיבות העניין לתת עליהם את הדעת. העניין הראשון הוא דרישת רשם החברות בסעיף 4 לתגובה מטעמו כי החברה תמציא, כתנאי להחייאתה, דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו, בהתאם להוראות חוק החברות. נראה לי כי הדרישה שעניינה המצאת דו"ח עדכני בדין יסודה, ואף המבקשים אינם חולקים על הצורך לקיימה, כתנאי להחייאת החברה. על כן, תנאי מקדמי להחייאת החברה הוא המצאת דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו, בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. עניין נוסף שעלה מטיעוני הצדדים הוא עובדת מעמדם של המבקשים, בעלי המניות בחברה, כחייבים מוגבלים באמצעים. עובדה זו, לטעמי, היא עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה, שכן ככל שהחברה אכן תחזור לפנקס רשם החברות, ההנחה היא שהמבקשים מס' 2 ו- 3 יבקשו לשמש כבעלי מניותיה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, בהיותם חייבים מוגבלים באמצעים. לפיכך ובכפוף למילוי יתר התנאים שלעיל, רשם החברות יחיה את החברה רק לאחר המצאת אישור של רשם ההוצאה לפועל שלפיו בעלי המניות רשאים להחזיק במניותיהם בחברה (לאחר החייאתה), וכל זאת בהתאם להוראות סעיף 69ד(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. בטרם סיום, מצאתי להתייחס לעניין נוסף שלדעתי הוא מתחייב בנסיבות העניין כתנאי להחייאת החברה. לטעמי, תנאי מוקדם נוסף להחייאת החברה הוא כי המבקשים יפרסמו דבר החייאת החברה בעיתון יומי כלכלי, תוך פירוט העובדה שעל פי החלטת בית משפט זה ניתן להחיות את החברה רק בתנאים המפורטים לעיל, לרבות המצאת דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו, תשלום סכום האגרה הנדרש, וכן קבלת אישור רשם ההוצאה לפועל, כמפורט לעיל. הפרסום כאמור ייעשה אחרי קיום התנאים המפורטים מעלה, ובמסגרתו יצהירו המבקשים כי מילאו אחר כל התנאים המפורטים בהחלטה זו. אשר על כל האמור לעיל, בזיקה להחלטתי מיום 6/6/13, לאור המפורט בסעיף 4 לתגובת רשם החברות לבקשה להחייאת החברה ולאחר שהתרשמתי כי מן הצדק להורות על החייאת החברה והחזרת שמה לפנקס רשם החברות כדי שיעלה בידה לנהל את ההליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה ולמצות את זכויותיה בכל הנוגע לנכס המקרקעין שעל פי הנטען מצוי בבעלותה, אני מורה כי בכפוף למילוי כל התנאים המפורטים לעיל, יש להורות על החייאת החברה. סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, אני קובע כי ככל שהחברה תפרע מראש את חוב האגרה המוטל עליה, לפי החלטה זו, תמציא דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו, תדאג לקבלת האישור הנדרש מרשם ההוצאה לפועל וכן תבצע את הפרסום כמפורט לעיל, כי אז ניתן יהא להורות על החייאתה. אם ימלאו המבקשים את התנאים המפורטים לעיל לצורך החייאת החברה, כי אז יבוטל דבר מחיקת החברה וזו תחזור להיות פעילה, על כל המשתמע מכך מבחינת החובות המוטלות עליה על פי דין. הואיל והמחלוקת בין הצדדים הייתה מחלוקת כנה ולאור התוצאה אליה הגעתי, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. דיני חברותמחיקת חברה / חברה מחוקהרשם החברותרשםצווים