בקשה לתיקון רישום עניינה של תובענה זו בחדר בשטח של כ-14 מ"ר, המהווה חלק אינטגרלי מדירתם של המבקשים ברח' הרב צבי נוריאל 86 בשכונת מנחת בירושלים (להלן - דירת המבקשים). חדר זה מצוי בשטח חלקה סמוכה, שבה בנויה דירה שהייתה של משיב 5 ונמכרה בידיו, לפי הסכם מיום 20.1.08, למשיבים 3 ו-4 (הדירה האחרת תיקרא להלן - דירת המשיבים; החדר שבמחלוקת יכונה - החדר). במועדים הנוגעים לעסקאות שבהן רכשו הצדדים זכויות בדירות המדוברות, רשומה הייתה הקרקע בבעלות רשות הפיתוח, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל). המבקשים פנו אל המינהל על מנת שדירתם, לרבות החדר שבמחלוקת, תרשם בבעלותם בלשכת רישום מקרקעין. עמדת המינהל הייתה, כי המבקשים אכן זכאים לכך, אולם נדרשת הסכמה או פסק דין כנגד המשיבים 3 ו-4 בעניין. זאת אחר שעוד ביום 25.11.08 נרשמו משיבים 3 ו-4 בלשכת רישום המקרקעין כבעלי החלקה שבה מצויה דירתם, בשלמות. משיבים 3 ו-4 מתנגדים לרישום החדר על שם המבקשים, בטענה כי רכשו את החלקה שעליה מצויה דירת המשיבים בשלמותה, לרבות החדר שבמחלוקת. רקע המבקשים ומשיב 5 היו בעלי זכויות בדירות שכנות בשכונת מנחת (מלחה) עשרות בשנים. כאמור בהמרצת הפתיחה, המבקשים הם המחזיקים ובעלי הזכות להירשם כבעלים בדירתם מאז שנת 1978; כעולה מנספח 7 לתשובת המינהל, גם משיב מס' 5 מחזיק בהסכם משנת 1978 בכל הנוגע לזכויות כלפי המינהל באשר לדירת המשיבים. בשנת 1994 או בסמוך לכך התעוררה מחלוקת בין המבקשים לבין משיב 5, שכנם, בכל הנוגע למחסן. משיב 5 טען כי המבקשים אינם בעלי זכויות במחסן, והם בבחינת פולשים. המבקשים טענו לזכות בעלות ודיירות מוגנת (נספחים 11-12 לתשובת המינהל). בהמשך התקיים בין הצדדים - המבקשים, משיב 5 והמינהל - הליך משפטי במסגרת ת.א. 16044/94 בבית משפט השלום בירושלים. הליך זה הועבר לבוררות בפני ב"כ ההמבקשים ומשיב 5, וביום 14.1.96 ניתן פסק בוררים על ידי ב"כ המבקשים ומשיב 5. בפסק הבוררים נכתב, כי "לאחר שהבוררים שמעו את טענות הצדדים ונציג מינהל מקרקעי ישראל, מחליטים הבוררים כי לשלום מימוני או למי מטעמו אין זכויות בחדר בו מחזיק מימון יעקב ותביעת מימוני שלום נגד יעקב מימון בתיק ת.א. 16044/94 לעניין הזכויות בחדר, נדחית ללא צו להוצאות" (נספח 13 לתשובת המינהל). פסק הבוררים הובא לאישור בית המשפט השלום במסגרת התובענה הנ"ל (ת.א. 16044/94). בפסק דין מיום 14.1.97 נכתב, כי אושר "פסק הבוררות שניתן ביום 14.1.96" (נספח 17 לתשובת המינהל). בהמשך, ביום 30.7.98, נחתם הסכם מכר בין המבקשים לבין המינהל, כאשר בסעיף 14ב לו, שכותרתו "תנאים מיוחדים", נכתב: "לנכס ייתווסף חדר בשטח של 14 מ"ר, המסומן בתשריט בצבע כחול, שלגביו ניתן פסק בוררים מיום 1.4.1.96, על פי החלטת בית משפט השלום בירושלים, ת.א. 16044/94 (שלום מימון נ' יעקב מימון), לפיו הזכויות בחדר הן של יעקב מימון שמחזיק בו". העתק התשריט לא צורף בפניי, אולם עמדתם האחידה של המינהל, של משיב 5 ושל המבקשים, כי החדר המדובר בפסק הבוררים, בפסק הדין ובהסכם המכר, הוא החדר שבמחלוקת בענייננו. ביום 20.1.08 התקשר משיב 5 בהסכם עם משיבים 3-4. במבוא להסכם הצהיר משיב 5 "כי הינו הבעלים והמחזיק הבלעדי של דירה ברח' מעלות הרב נוריאל 9 בשכונת מלחה בירושלים, וידועה כגוש 30455 חלקה 16 בית מס' 103 (להלן: הדירה)". כאמור בסעיף 2.3 להסכם, מכר משיב 5 למשיבים 3-4, ואלו רכשו ממנו "את הדירה וזכויותיה לגביה (כך במקור; הח"מ)". ביום 25.11.08 רשם המינהל את גוש 30455 חלקה 80 בבעלות משיבים 3-4. כלומר, לעת הזו רשומה החלקה שבה מצויה דירת המשיבים בשלמותה על שם משיבים 3 ו-4, ללא סייג בכל הנוגע לחדר. המבקשים דורשים לתקן ענין זה, ולאפשר רישום החדר על שמם, כחלק מדירתם. עמדת המינהל היא כי אכן כך יש לעשות וכי הרישום של שמם של משיבים 3 ו-4 נעשה בשל טעות. זאת כיוון שמשיבים 3-4 רכשו את זכויותיו של משיב 5, אשר אינן כוללות את החדר, אף שמצוי הוא בחלקה 80 בגוש 30455. עמדת המינהל נסמכת על פסק הבוררים שניתן במסגרת הליך משפטי שהמינהל היה צד לו, ואשר קיבל תוקף של פסק דין, קבע כי למשיב 5 אין זכויות בחדר, והזכויות בו הינן של המבקשים. משיב 5 מסכים כי אלו הם פני הדברים. בתגובתו ובתצהירו מיום 17.3.13 הוא מאשר, כי בפסק בוררות נקבע כי אין לו זכויות בחדר בשטח של 14 מ"ר, אשר הוחזק על ידי המבקשים. חדר זה, כך הטעים בתצהירו, איננו חלק מהדירה שבה היו למשיב 5 זכויות. משיב 5 מאשר, כי מעולם לא הייתה כל גישה או מעבר כלשהו מדירתו לחדר, וזה היה בחזקתם הבלעדית של המבקשים, או מי מטעמם, לאורך השנים. בהתאם, בשעה שרכשו משיבים 3-4 את דירתו, ראו הם את הדירה, אך לא את החדר, והם כלל לא ידעו על קיומו, שכן לא היה חלק מהדירה ולא נמכר להם כחלק מהדירה. תגובת משיבים 3 ו-4 הוגשה בתחילה במסמך שעליו חתומים הם עצמם, ובהמשך בכתב תשובה שהוגש בידי בא כוחם. בתשובה הראשונית, שהוגשה ביום 4.4.13 והוכתרה כ"כתב הגנה זמני", טענו משיבים 3 ו-4 כי בעת קניית הנכס, שהוא בקומה ראשונה וללא דיירים נוספים בחלקה, עמד לנגד עיניהם שטח החלקה, שהוא 188 מ"ר, לרבות הזכות לממש בנייה עתידית מעליה ומתחתיה. משיב 3 הטעים, כי אכן לא היה מודע לקיומו של החדר הנדון עובר לרכישה, אלא שלדבריו מה שעמד לנגד עיניו, כאמור, הוא שטח החלקה בכללותה. לדבריו, הזכויות נרכשו בתום לב. הזכויות כעת גם מעוגנות במרשם בלשכת רישום מקרקעין, כך שיש לדחות את התביעה ולפצותו בשל הסתבכות העניין, נוכח התנהלות המינהל, המבקשים ומשיב 5. ל"כתב ההגנה הזמני" צורף עמוד מס' 1 להסכם שמכוחו רכשו משיבים 3 ו-4 את זכויות משיב 5. בכתב התשובה שהוגש באמצעות בא כוחם בהמשך נטען, כי דין הבקשה להידחות מחמת התיישנות. פסק הבוררות הוכחש, ובפרט הוכחש תוקפו ביחס למשיבים 3 ו-4. נטען, כי משיבים 3 ו-4 רכשו את החדר באופן חוקי ומושלם, וכי אין מקום למתן הסעד המבוקש, בוודאי לא במסגרת של המרצת פתיחה. כמו כן נטען, כי המסמכים שצורפו בידי המבקשים והמינהל לא היו שונים. לכתב התשובה לא צורף כל מסמך מטעם משיבים 3 ו-4, לרבות לא הסכם המכר שעשו משיבים 3 ו-4 עם משיב 5. בדיון מיום 6.5.13 ביקש משיב 5 פטור מהתייצבות, ובאי כוח הצדדים כולם, לרבות ב"כ משיבים 3 ו-4, לא התנגדו לכך. בהתאם, נקבע התיק לשמיעת הוכחות וסיכומים בעל פה ליום 17.6.13, ובמועד זה נחקרו בחקירה נגדית המבקשת, המצהירות מטעם המינהל, הגב' ענת אבו צדקה והגב' דורית דוד, וכן משיב 3. באותו יום אף נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. לבקשת ב"כ משיבים 3 ו-4, ניתנה לו אפשרות להשלמה קצרה בכתב תוך ימים אחדים, ולב"כ המבקשים ניתנה אפשרות לתגובה קצרה בתכוף. אחר שעיינתי בהשלמות לסיכומים שהוגשו עתה, כמו גם בחומר שהוגש ולאחר שנשמעו החקירות, סבורני כי דין התובענה להתקבל, כך שהמבקשים זכאים להצהרה בדבר זכויותיהם בחדר; אין לקבל את גרסת משיבים 3 ו-4, כי הם בעליו של החדר; ובהתאם, רשאי המינהל לנקוט בדרכים כפי שהוצעו בסעיף 55 לכתב התשובה להסדרת עניין זה. להלן יפורטו הדברים. כלל יסודי הוא בדיני קניין, כי אין אדם יכול להעביר לחברו יותר ממה שיש לו. משיב 5 מודה, כי החדר לא היה בין מה ש"היה לו", שעה שהתקשר בהסכם עם משיבים 3 ו-4. אף המינהל, שהיה הבעלים הרשום בשתי החלקות הנוגעות בדבר בעת ההסכם בין משיבים 3 ו-4 למשיב 5, גורס כי למשיב 5 לא היו כל זכויות בחדר באותה עת. עמדות אלו נתמכות במסמכים מזמן אמת, כפי שצורפו מתוך תיקי המינהל, וביניהם: מסמך פסק הבוררים (נספח 13 לתשובת המינהל) ופסק הדין שאישר פסק זה (נספח 17 שם); המכתבים שהתקבלו במינהל מבאי כוח הצדדים בין חודש דצמבר 1993 לחודש מרץ 1994 (נספחים 10-11 שם); מכתב בא כוחו של משיב 5 אל בא כוח המבקשים, שבו מתחייב משיב 5, בעקבות פסק הבוררים, שלא להגיש תביעה אחרת נגד המבקש בעניין נשוא התביעה בת"א 16044/94 (נספח 14 שם); כמו גם הסכם המכר מיום 30.7.98 (נספח 20 שם), המציין בפירוש את הוספת החדר לנכס של המבקשים. אחר שהמינהל הקנה את הזכויות בחדר למבקשים, ומשיב 5 אף איננו טוען כי זכויות בחדר היו שייכות לו, הרי התוצאה הטבעית והישירה היא שמשיבים 3 ו-4 לא רכשו כל זכויות בחדר. בהקשר זה יודגש, כי אין מדובר בסיטואציה המתוארת בסעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין), בדבר רכישה בתום לב בהסתמך על הרישום. זאת כיוון שכאשר התקשרו משיבים 3 ו-4 בהסכם המכר עם משיב 5, לא היו זכויות המוכר, משיב 5, רשומות בלשכת רישום מקרקעין כלל ועיקר, אלא במינהל בלבד. בהתאם, לא טען ב"כ משיבים 3 ו-4 לתחולתה של הגנה מכוח הוראה זו, כמו גם מכוח הוראות אחרות שבחוק המקרקעין או בחוק המטלטלין, תשל"א - 1971, המעניקות הגנות שונות בעסקאות נוגדות. משיבים 3 ו-4 אינם משלימים עם תוצאה זו, אך אחר שבחנתי את טענותיהם, לא מצאתי בהן ממש. אין בידי לקבל את הטענה כי ההליך איננו מתאים להמרצת פתיחה, וכי לא קיים מסמך המתיר פתיחת הליך של המרצת פתיחה. לא מוכרת לי הוראת דין המחייבת "מסמך" כתנאי לבירור מחלוקת בדרך של המרצת פתיחה. מכל מקום, הלכה למעשה, מדובר בתיק עתיר מסמכים התומכים בגרסת המבקשים, כי הם בעלי הזכויות בחדר הנדון ולא משיב 5. דרך בירור ההליך לגופו מצביעה על כך שתיק זה מתאים מאוד לבירור בהמרצת פתיחה, אחר שלא באה בו כל בקשה לנקיטת צעד שאינו בדרך המלך של המרצות פתיחה (כגון, העדת עדים בעל פה, הליכי גילוי רחבים וכיו"ב), וההכרעה בו היא על פי חקירות לא ארוכות שנשמעו ומסמכים שהוגשו. אף הטענה כי אין לפני בית המשפט תצהיר מטעם משיב 5, משום שלא התייצב למועד שנקבע לחקירת המצהירים, איננה משכנעת. משיב 5 הגיש תשובה להמרצת הפתיחה, ואף צירף לה תצהיר מיום 17.3.13. כאמור, בדיון מיום 6.5.13 ביקש משיב זה באמצעות בא כוחו, עו"ד אברמזון, פטור מהתייצבות. הצדדים, וביניהם בא כוח משיבים 3 ו-4, הצהירו במפורש כי אין להם התנגדות לכך. משמעותה הפשוטה של הודעה בדבר העדר התנגדות לאי התיצבות למועד שנקבע לחקירות, היא ויתור על הזכות לחקירה נגדית של אותו אדם. אין לקבל את גרסת ב"כ משיבים 3 ו-4, כי בכך הבהיר כי אם משיב 5 איננו מעוניין שבתיק יהיה תצהיר מטעמו, הרי שמשיבים 3 ו-4 אינם מתנגדים לכך (פרו' מיום 17.6.13, ע' 4, ש' 4). טענתו כי "אין תצהיר ללא עד" איננה מדוייקת כלל ועיקר, שכן אין מניעה שצדדים יוותרו על חקירת מצהיר, ובמצב זה יש גם יש תצהיר בחומר הראיות שבפני בית המשפט. אין לבוא איפוא בתלונה כלפי משיב 5 שלא התייצב במועד שנקבע לחקירת מצהירים, ואין כל עילה למחיקת תצהירו המצוי בתיק בית המשפט, לנוכח ההסכמה על אי התייצבות. גרסתו של משיב 5 עומדת בתצהירו. גרסה זו נתמכת במסמכים ובגרסת המינהל, כמו גם בגרסת המבקשים, ולפיה עובר להסכם המכר עם משיבים 3 ו-4 לא לא היו למשיב 5 זכויות בחדר, וזה לא הוצג ולא נמכר למשיבים 3 ו-4. טענה נוספת שהועלתה מצד משיבים 3 ו-4 היא, כי המסמכים בדבר הבוררות חסרים וכי הועלמו תשריטים שהיו חלק מחוזים, כך שלא ניתן ללמוד מהם מהו החדר שנפסק שמשיב 5 איננו בעל זכויות בו, ומה הם גדרי דירתו של משיב 5, כמו גם גדרי דירתם של המבקשים. בחקירתה הנגדית הפנתה המבקשת לנספח א' לתצהירה, כנספח שצורף להסכם המכר שלה עם המינהל (פרו' מיום 17.6.13, ע' 5, ש' 31). גב' דורית דוד, ראש תחום מחוזי חוזים במינהל, הצהירה כי מסמך זה הוא תשריט שבתיק הנכס, שנעשה בידי מודד מוסמך עבור המינהל, ומגדיר את שטח דירת המבקשים (פרו' מיום 17.6.13, ע' 16, ש' 15). בנספח זה מצוי תשריט דירת המבקשים, הנושא את חתימת מר א. פינצי, מנהל מחלקת מיפוי ומדידות במינהל. על גב התשריט מסומן בקו מקווקוו חלל שאין חולק כי הוא החדר שבמחלוקת, ולגביו נכתב "חורג מגבול המגרש (לא כלול בחישוב השטח בטבלה). הזכויות בשטח זה בגודל 14.0 מ"ר שיכות עפ"י פס"ד ליחידה מס' 1". גם לא מצאתי חסר במסמכים שהובאו מתיק בית משפט השלום בירושלים (ת"א 16044/94), שבו אושר פסק הבוררים וקיבל תוקף של פסק דין. אשר לטענה כי לא צורף פסק דין מאומת - הרי שעל גב מסמך פסק הדין שצורף כנספח ג' לבקשה וכנספח 13 לתשובת המינהל, מופיע חותם בית המשפט, וחותמת מזכיר בית המשפט, המאשר כי ההעתק מתאים למקור. פסק הדין נושא את חתימתו וחותמתו של כב' השופט י' נועם. מנוסח פסק הדין עולה, כי לא צורף לפסק הדין גופו פסק בוררות, אלא בית המשפט אישר פסק בוררות שהובא לפניו, שנושא את התאריך 14.1.96. פסק הבוררות הנדון נושא את התאריך הנ"ל והוא נעשה, על פי האמור בו, בקשר לת"א 16044/94. סבורה אני כי די ברצף המסמכים שהוגש, כדי ללמד כי פסק הבוררים שאושר בפסק דינו של כב' השופט נועם, הוא-הוא פסק הבוררים שהוצג לפניי, אשר קבע כי למשיב 5 אין זכויות בחדר. אכן, לפסק הבוררים לא צורף תשריט המתאר את החדר שבמחלוקת, אך תיאורו בפסק הבורר מצדיק את הפרשנות שניתנה לו בידי הצדדים והמינהל במשך השנים בהמשך, כי נסוב הוא אודות החדר שבמחלוקת, אשר סומן בידי מנהל מחלקת מדידות במינהל, מר פינצי, בתשריט שנכלל בנספח א' לתובענה. פסק הבוררים מדבר על חדר שמבקש 2 מחזיק בו, ואשר משיב 5 טען לזכויות בו, אך גרסתו נדחתה בפסק הבוררים, שקיבל תוקף של פסק דין. כאמור, הובא בפניי תשריט דירתם של המבקשים. בתשריט ניתן לראות את החדר שבמחלוקת, אשר הינו חלק אינטגרלי מדירת המבקשים, אך מצוי במגרש שבו דירתם של משיבים 3 ו-4. חדר זה מתאים למתואר בפסק הבורר, ולא ניתן לחשוב על כל חדר או חלל אחר שבו מדובר שם, כעולה מן התשריט. אין בידי לקבל אף את טענת משיבים 3 ו-4, כי רכשו דירה שגודלה 188 מטר. לא מצאתי במסמכים שלפניי כל אסמכתא לכך שדירת משיב 5 היא דירה שגודלה 188 מ"ר, או כי הוצהר בפני משיבים 3 ו-4 כי דירה בשטח זה נמכרת להם. הסכם המכר - שמשיבים 3 ו-4 לא טרחו לצרפו לתשובתם וצורף במהלך חקירה נגדית של משיב 3, אחר שבאת כוח המינהל ראתה מסמך זה בידיו של בא כוחם בשעת הדיון - איננו מפרט כי מדובר בדירה בשטח האמור. במסמך נזכר כי מדובר בדירה ברח' מעלות הרב נוריאל 9, הידועה כגוש 30455 חלקה 16 בית מס' 103, והשטח לא הוזכר ולו ברמז. אמנם, אחר שהוגדרה הדירה בפסקה הראשונה שבמבוא להסכם, נרשם כי "צילום אישור מינהל מקרקעי ישראל מצ"ב ומסומן באות א', מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה". אולם, משיבים 3 ו-4 לא צירפו את אותו אישור, כך שלא יוכלו להיבנות מכך שנכתב בו, כביכול, כי מדובר בדירה שגודלה 188 מ"ר. אדרבא. הימנעותם מלצרף ולהפנות לנספח זה, אומרת דרשני ופועלת נגד גרסתם בסיכומים, כי קנו דירה בשטח זה. אכן, שטר המכר, שעל פיו נרשמו זכויות משיבים 3 ו-4 בלשכת רישום מקרקעין ביום 25.11.08, קרוב לשנה לאחר מועד ההסכם בינם לבין משיב 5, מציין כי שטח החלקה הינו 188 מ"ר (מש/1). מדובר בשטר מכר שנחתם בידי בא כוחם של משיבים 3 ו-4, על פי ייפוי כוח נוטריוני, ומכל מקום ואין הוא מלמד דבר על שטח הדירה, אלא על שטח החלקה (כפי שהבהירו העדות מטעם המינהל במספר הזדמנויות בחקירתן הנגדית; למשל בפרו' מיום 17.6.13, ע' 10, ש' 16 ואילך; שם, ש' 29). אין חולק כי שטח החלקה המדוברת הינו 188 מ"ר. אולם על פי הנטען, בידי משיב 5 לא היו זכויות בכל הנוגע לחדר שבמחלוקת, אף שהינו בשטח החלקה. איני מקבלת גם את הטענה, כי אישור זכויות מיום 20.6.04 שולל את גרסת המבקשים כי הם בעלי החדר, שכן בסעיף 3ב בו נכתב כי "לנכס תיווסף חצר בשטח של 14 מ"ר שלגביו ניתן פסק דין בוררים מיום 14.1.96, על פי החלטת בית המשפט השלום בירושלים, ת.א. 16044/94 (שלום מימון נ' יעקב מימון), לפיו הזכויות בחצר הן של יעקב מימון שמחזיק בו" (ההדגשה איננה במקור; הח"מ). אכן, באותו מסמך נרשם "חצר", אך ברור כי מדובר בטעות סופר. כך, באישור זכויות מיום 4.7.11 נרשם נוסח דומה, אך במקום המילה "חצר" נרשמה המילה "חדר". בנוסף, האישור מיום 20.6.04 מפנה לפסק הבוררים ולהחלטת בית המשפט השלום בת"א 16044/94, העוסקים בחדר ולא בחצר. כמו כן, הדברים עולים בקנה אחד עם הסכם המכר משנת 1998, העוסק ב"חדר" בן 14 מ"ר ולא ב"חצר". משיבים 3 ו-4 העלו בסיכומיהם טענה נוספת, שלפיה מדובר בקנוניה בין משיב 5 לבין המבקשים. ב"כ המינהל התנגדה להעלאת טענה זו בסיכומים, אחר שלא נטענה בכתבי הטענות. ב"כ משיבים 3 ו-4 הפנה בהקשר זה לסעיף 34 לתשובתו, שם מוזכרים דברים במכתב נציג המינהל שלפיהם המינהל היה צד להליך הבוררות. בהקשר זה צויין בתשובה, כי בכך נחשפת ה"קומבינה" שתוכננה נגד המשיבים, ונטען כי המינהל לא היה צד לבוררות. אין לקבל את טענת הקנוניה, שלא פורטה ובוודאי לא הוכחה. ראשית, ובכל הנוגע לנטען בסעיף 34 לכתב התשובה של משיבים 3 ו-4, כאילו המינהל לא היה צד להליך הבוררות - בפסק הבוררים נכתב כי הוא נעשה לאחר שנשמעו דברי נציג המינהל; המצהירה מטעם המינהל, הגב' דורית דוד, העידה כי בתיק המינהל מצוי כתב הגנה שהוגש מטעמו בתיק (פרו' מיום 17.6.13, ע' 13, ש' 28); ב"כ המינהל אף ציינה, כי כתב ההגנה מצוי בידיה עתה וכי מי מהצדדים החפץ לעיין בו יוכל לעשות כן (שם, ע' 14, ש' 11). לא הוכח איפוא שהאמור בפסק הבוררים ובמכתבי המינהל, כי המינהל היה צד לבוררות, איננו אמת והוא חלק מ"קנוניה". ההיפך הוא הנכון. נראה כי המינהל היה חלק מן ההליך שקדם לפסק הבוררים, ומכאן הכרתו בו במשך השנים שלאחריו. גם לא הוכחו יחסים מיוחדים בין המבקשים לבין משיב 5, המקימים חשש לקנוניה. אדרבא, המבקשת העידה כי איננה עומדת בקשר עם משיב 5 מזה שנים, ודבריה לא נסתרו (פרו' מיום 17.6.13, ע' 3, ש' 32). עוד טענו משיבים 3 ו-4, כי לצורך הוכחת פסק הבורר ותחולתו על החדר היה מקום להעיד את עורכי הדין הבוררים וכן את המבקש, שהיה צד להליך ולא את רעייתו, המבקשת. אינני סבורה כי יש לזקוף לחובת המבקשים את אי העדת עורכי הדין הבוררים. המבקשת העידה, כי אף שהתביעה לא הופנתה כלפיה, היא היתה מעורה ומעורבת בה ובבוררות. אשר אירע בבוררות ונדרש לענייננו עולה מן המסמכים, והיה מקובל על המינהל מזה שנים רבות, בין היתר, מתוך הסכם המכר שנעשה עם המבקשים ביום 30.7.98. מדובר בתשתית ראייתית מספקת וסבירה שהעמידו המבקשים. אם סברו משיבים 3 ו-4 כי יכלו להפיק יותר מעדים נוספים, יכולים היו לבקש להעידם, דבר שלא נעשה. בנוסף, אינני רואה כי בסיס לסברת משיבים 3 ו-4 כי המינהל מצדד בתובענה זו ובגרסת המבקשים מטעמים לא ענייניים, אחר ש"אויים" על-ידי המבקשים, וכי לכן יש לפקפק בגרסתו. המינהל הכיר בזכותם של המבקשים בחדר שבמחלוקת לפני שנים רבות כפי שתואר לעיל, הרבה לפני שהמחלוקת הנוכחית באה לעולם. יצויין, כי אילו כלכל המינהל את צעדיו בתגובה לתסבוכת שנוצרה במגמה להימנע מתביעות ודרישות כלפיו, ולא על מנת למסור גרסת אמת, לא אמור היה דווקא לצדד המבקשים, שהרי קבלת גרסת המבקשים משמעה הודאה של המינהל בטעות שנעשתה בידיו בעת הרישום. התנהלות אינטרסנטית של המינהל עשויה היתה לבכר דווקא את הגרסה הנגדית, כדי להימנע מטענות בשל הרישום השגוי שנעשה. יש לדחות איפוא בשתי ידים את הטענה לגרסה מגמתית מצד המינהל. אמת, לא בנקל ייעתר בית המשפט לתביעה שמטרתה שינוי או תיקון ברישום, שכן הרישום מהווה "ראיה חותכת" לאמיתות מכוח הוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין. אולם בנסיבות מתאימות יש להורות על תיקון במרשם, וכך הוא כאשר מוכחת, ברמה המתאימה, טעות במירשם. בעניינו, מדובר בטעות שנעשתה אך לפני שנים בודדות ובירור הנסיבות האופפות את הטעות איננו מורכב ומאפשר מסקנה ברורה, כאמור לעיל, בכל הנוגע לזכויות בחדר, אף אם אין הדבר עולה מן המרשם כמות שהוא כיום. יוער, כי למעשה, אין מדובר בהכרח בתיקון ישיר של הרישום הקיים, אלא, למשל, כמוצע בסעיף 55(א) לתשובת המינהל, על דרך רישום שני הבתים הסמוכים כבית משותף אחד, תוך שבעלות המשיבים 3 ו-4 בחלקה שעליה בנויה דירת המשיבים תישאר בידיהם, למעט החדר שבמחלוקת, שיכלל בדירת המבקשים. אשר על כן, התובענה מתקבלת. מוצהר כי המבקשים זכאים להרשם בלשכת רישום מקרקעין כבעלי זכויות בחדר. בהתאם, המינהל ינקוט בדרכים שפורטו בסעיף 55 לכתב התשובה להסדרת העניין. משיבים 3 ו-4 יישאו בהוצאות המבקשים בסך 25,000 ₪. המרצת פתיחהתיקון רישום מקרקעין