ניסיונה של הנתבעת לממש משכון שנרשם על דירת מגורים, בקרית מוצקין (להלן - "הדירה"). בתביעתו שלפני עותר התובע לסעדים הבאים: (א) סעד הצהרתי, ולפיו המשכון שנרשם על הדירה בטל. (ב) צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת לנקוט בהליכים למימוש המשכון. 2. התובע הוא החוכר הרשום של הדירה, וחרף הצהרתו שהוא מתגורר בדירה, התברר בחקירתו הנגדית שהוא אינו מתגורר בדירה, כי אם בתו. חרף העובדה שהתובע רשום כחוכר מאז 8.9.2004 ושטר המשכון נחתם על ידו בתאריך 15.2.2007, המשכון נרשם בלשכת רישום המשכונות. לצד רישום המשכון בלשכת רישום המשכונות, בספר המקרקעין נרשמה הערת אזהרה, לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, לטובת הנתבעת. אוסיף, כי המשכון הוא שעבוד בדרגה שניה, מחמת שעל הדירה רשומה משכנתא, בדרגה ראשונה, לטובת הנתבע מס' 3. ב. הרקע העובדתי 3. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור מזון לדגים, וקשריה עם התובע החלו בשנת 2005. באותה שנה פנה התובע אל הנתבעת והציע לה כי ישמש עבורה כנציגה בארמניה, לצורך מכירת סחורה מתוצרתה במדינה זאת. יצוין שהתובע עלה ארצה מארמניה, ואחיו שנותר בארמניה, הקים שם חברה ועסק בגידול דגים. 4. בתאריך 29.9.2005 נחתם על ידי התובע והנתבעת מסמך (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע - מוצג ת/1), בו נקבע כי "למשך השנתיים הקרובות ישמש ג'ורג' (כך נקרא התובע בפי הצדדים - י"כ) כנציג בלעדי של צמח בארמניה". כיוון שהנתבעת ביקשה להבטיח את התשלום עבור הסחורות שמכרה לחברות בארמניה, נקבע במסמך נספח א', כי "הוצאת הסחורה מצמח" תעשה כנגד מלוא התשלום עבורה. נראה הדבר, שבמשך פרק זמן מסוים קשר זה נשא פירות, והתובעת מכרה סחורה מתוצרתה בארמניה. 5. על פי המסמכים שהונחו לפני (נספחי ג' לתצהיר עדותו של התובע), התובע נהג להזמין את הסחורה מאת הנתבעת בהזמנות שנחתמו על ידו, על נייר המכתבים של חברת KareYan Exbajrner Ltd. (ולהלן - "חברת X"). ההזמנות שהוצגו לפני הן ההזמנות הבאות: (א) הזמנה מתאריך 30.10.2006, לכמות של 40 טון. (ב) הזמנה מתאריך 16.9.2007, לכמות של 20 טון. (ג) הזמנה מתאריך 30.10.2007, לכמות של 60 טון. 6. בתאריך 15.2.2007 חתם התובע על החוזה, לפיו משכן את דירתו (נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של התובע). על פי חוזה זה, המשכון נעשה להבטיח "את כל הסכומים המגיעים ושיגיעו [מהתובע] ל[נתבעת] ללא הגבלה בסכום". לטענת התובע, באותה עת חשבו הצדדים להקים מפעל משותף ליצור מזון לדגים בארמניה. ואולם, לתובע לא היו האמצעים הכספיים הדרושים, ועל כן, לטענתו, הנתבעת הסכימה לממן את חלקו בהקמת המפעל, ולהבטיח את סכומי הכסף שתשקיע עבורו, בשעבוד הדירה. לטענת הנתבעת, אין כל בסיס לטענת התובע כי הייתה מחשבה להקים עמו מפעל משותף, שכן לתובע לא היה כלל כסף. יתרה מזאת, שוויה של הדירה המשועבדת הוא כ- 60,000 דולר, ובשום מקרה לא תוכל להבטיח סכום כסף נכבד, שהיה על התובע להשקיע, אילו הצדדים באמת התכוונו להקים מפעל במשותף. למחלוקת זו אשוב להידרש בהמשך הדברים. 7. מכל מקום, במועד מסויים, שלא התברר כראוי, שקלו הצדדים להרחיב את הפעילות בארמניה, ולצורך כך ביקרה משלחת של עובדי הנתבעת בארמניה. לפי עדותו של מר בועז אלטשולר היה בדבר בחודש אוקטובר 2007, וזאת לפי המועד בו נולד נכדו, אירוע בעטיו ביטל מר אלטשולר את השתתפותו באותה משלחת. המגעים בין הצדדים בעניין זה הוליד מסמך חדש, שכותרתו: "טיוטת הסכם" (נספח ח' לתצהיר עדותו הראשית של התובע). על פי המסמך, הצדדים לחוזה, שאמור היה להיחתם, היו הנתבעת מן הצד האחד וחברת X מן הצד השני. התובע כלל לא אמור לחתום על טיוטה זאת, לא כצד להתקשרות ולא כערב לה. בעיקרם של דברים המסמך עוסק בהגדרת שיתוף הפעולה בין הנתבעת וחברת X בקשר עם מכירת הסחורה מתוצרת הנתבעת בארמניה. בסעיף 1.9 לטיוטה האמורה, נרשם, כי "במסגרת הרחבת הפעילות וגידול בהיקף ההזמנות, בנוסף לערבותו האישית של נציג חברת X ומורשה החתימה מטעמה, גו'רג' X אשר עמו נחתם הסכם ההתקשרות הקודם, תתווסף ערבותו האישית של מנכ"ל חברת X בארמניה, אשוט X." מנהל הנתבעת, מר טינסקי העיד, כי "מבחינתה" של הנתבעת, הערבות האישית המיוחסת לתובע בטיוטה זו, הוא הסכם המשכון שכבר נחתם על ידו קודם לכן. מכל מקום, טיוטה זו לא נחתמה על ידי הנתבעת או חברת X, והיא נותרה בבחינת טיוטה. לטענת הנתבעת, הצדדים פעלו על פי טיוטה זו חרף העובדה שלא נחתמה. 8. בחודשים נובמבר ודצמבר 2007, שלחה הנתבעת לארמניה 15 מכולות של סחורה. עבור סחורה זו לא קיבלה הנתבעת תשלום, ולטענתה באותה עת כבר סמכה על ערבותו האישית של התובע, שכזכור, בתאריך 15.2.2007 חתם על שטר המשכון, ושעבד את הדירה לטובת הנתבעת. לטענת הנתבעת, מאחר ולתפיסתה התובע קיבל על עצמו להיות ערב לתשלום עבור הסחורה, כי אז עליו לפרוע את החוב, בסכום של כ- 277,235 דולר ארה"ב (בערכים נומינליים). משלא נפרע החוב, החלה הנתבעת לנקוט בהליכים למימוש המשכון. ג. תמצית טענות הצדדים 9. התובע טוען, כי הסכם המשכון נחתם על ידו כדי להבטיח הלוואות או אשראי שאמור היה לקבל מאת הנתבעת, אם המיזם המשותף, להקמת מפעל משותף בארמניה, היה יוצא אל הפועל. לטענת התובע, הוא לא קיבל מאת הנתבעת כל הלוואה והיא לא העמידה לזכותו אשראי כלשהו, ועל כן, אין כל חיוב שהמשכון נועד להבטיח. בהקשר זה מוסיף התובע וטוען, כי בעת שחתם על ההסכם, לא הוסבר לו כי הוא מוותר על ההגנות שקיימות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 או לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. לטענת התובע, הוא למעשה שימש כנציגה של הנתבעת בארמניה, ובשום מקרה לא קיבל על עצמו ערבות אישית לפירעון חובותיה של חברת X, הגם שזו הייתה חברה בשליטתו של אחיו. לטענת התובע, אם רצתה התובעת לקבל מאת התובע התחייבות אישית כלשהי, היה עליה להחתימו על התחייבות מפורשת ברוח זאת. 10. לעומת טענות התובע, טוענת הנתבעת כי התובע היה למעשה נציגה של חברת X, והוא הזמין את הסחורה עבורה, וחתם על ההזמנות בחתימתו הוא, ועל כן הוא הנושא באחריות לכך שחברת X לא שילמה את התמורה עבור הסחורה שנשלחה אליה. לטענת הנתבעת, אין כל היגיון בטענת התובע, כי הסכם המשכון נועד להבטיח השקעה עתידית שלו, שהרי לא היה לו המימון הדרוש ואף שוויה של הדירה הוא קטן יחסית לגודל ההשקעה שהיה צורך להשקיע אילו הצדדים היו מסכימים להקים מפעל משותף בארמניה. לטענת הנתבעת, התובע לקח חלק מלא בניסוח הטיוטה, נספח ח' לתצהירו, וכאשר נרשם בסעיף 1.9 לטיוטה שבידי הנתבעת מצויה ערבות אישית שלו, הוא לא מחה על כך ולא ביקש לתקן זאת, ללמדך, שאף התובע עצמו סבר, שהסכם המשכון נכרת כדי להבטיח את התחייבותו האישית לפרוע את חובות חברת X לנתבעת. ד. התובע - נציגו של מי 11. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה, את מי ייצג התובע. לטענת התובע, ובהסתמך על המסמך שנכרת בתאריך 29.9.2005, הוא שימש כנציגה הבלעדי של הנתבע בארמניה. לעומת זאת, הנתבעת טוענת, שהתובע היה נציגה של חברת X. את טענתה סומכת הנתבעת על אותן הזמנות שנחתמו על ידי התובע על גבי נייר המכתבים הרשמי של חברת X. 12. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור כי יש להעדיף את גרסתו של התובע. המסמך מתאריך 29.9.2005, שנחתם על ידי התובע והנתבעת כאחד, מדבר באופן מפורש על כך, שהתובע הוא נציגה של הנתבעת בארמניה. בשום שלב לא הוכח שהצדדים הסכימו על שינוי במעמדו של התובע. נכון הדבר, שהתובע העביר לנתבעת הזמנות חתומות על ידו, על גבי נייר המכתבים הרשמי של חברת X, אך אינני סבור שדי בכך כדי להוכיח שהתובע עשה זאת כאורגן מוסמך של חברת X. מסתבר בעיני, שהתובע, כנציגה של הנתבעת בארמניה, דאג לשלוח לנתבעת את ההזמנות שקיבל מחברת X, ומשום שאחיו היה בעל השליטה בחברה זו, התובע כתב את ההזמנות על גבי נייר המכתבים של חברה זו. לא התרשמתי, שבכך שהתובע ניצל את נייר המכתבים של חברת X, לצורך הזמנת הסחורה עבור חברת X, הוא שינה את מעמדו והפך להיות נציגה של חברת X כלפי הנתבעת. ה. הסכם המשכון 13. במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בדבר מטרת כריתת הסכם המשכון, הנני מקבל את עמדת הנתבעת. התובע לא היה בעל אמצעים כספיים, ומתקשה אני לראות כיצד ניתן להתייחס ברצינות לטענתו, שהנתבעת ראתה בו שותף פוטנציאלי להשקעה בהקמת מפעל למזון דגים בארמניה. מתקבל יותר על הדעת, שהנתבעת ביקשה להבטיח פירעונם של סכומי כסף שתעמיד לזכות התובע, ומכיוון שלתובע לא היה כל נכס אחר אלא הדירה שבקרית מוצקין, הסכימו הצדדים, שהתובע ישעבד דירה זאת. 14. הנתבעת טענה, כי חתימת התובע על הסכם המשכון מבטאת את הסכמתו לקבל על עצמו התחייבות אישית לפרוע חובותיה של חברת X. עם כל הכבוד אין אני מקבל טענה זאת. אם רצתה התובעת ליצור התחייבות אישית של התובע, לפירעון חובות של חברת X או כל חברה אחרת לה סיפקה סחורה בארמניה, כי אז היה עליה לנסח מסמך מתאים. ואולם, על פי המבוא להסכם המשכון, ההסכם נולד בשל כך שהתובע "קיבל ו/או עומד לקבל מידי פעם מאת [הנתבעת] הלוואות שונות ו/או בטחונות ו/או אשראי ו/או ערבויות ו/או ציוד ונכסים ו/או כל מיני תשלומים אחרים", ועל כן הסכם המשכון נועד להבטיח "את כל הסכומים המגיעים ושיגיעו ממנו ל[נתבעת] ללא הגבלה בסכום". בין אם היה התובע נציגה של הנתבעת בארמניה או היה נציגה של חברת X כלפי הנתבעת, יש לבחון, האם החובות שנוצרו הם חובות "המגיעים ממנו". 15. החוב הגדול שנוצר לחובתה של חברת X, נוצר בעקבות המשלוח של 15 המכולות, שבסופו של דבר לא נדרשו על ידי חברת X משום שהיא נקלעה לחדלות פירעון. הסיבות האופפות משלוח זה לא נתבררו כראוי, ולטענת התובע, הנתבעת "החליטה" לשלוח מכולות אלה. מנהל הנתבעת, מר מאיר טינסקי, טען בתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/2), כי "ההסתבכות של התובע, אחיו וחברת X הייתה כאשר רכשו מאתנו 15 קונטיינרים של מזון לדגים ולא הצליחו לשווק אותם". ואולם, לתצהיר זה, כמו גם לתצהירי העדים האחרים מטעם הנתבעת, לא צורפו מסמכים כלשהם מתוכם ניתן יהיה להבין, מי הזמין את הסחורה, אל מי נשלחה ומי התחייב לשלם עבורה. להתרשמותי, למר טינסקי נוח לקשור את "התובע, אחיו וחברת X" ביחד, ולראותם כגוף אחד, כדי לסלול את דרכה של הנתבע למימוש דירת המגורים שמושכנה. ואולם, עם כל הכבוד, לא הוכח שעל התובע הייתה מוטלת חובה כלשהי לפרוע את החוב בגין אותו משלוח, וכלל לא בטוח שהיה זה התובע שהזמין משלוח זה. 16. כאשר מר טינסקי התבקש בחקירתו להסביר, מדוע התובע חייב לנתבעת סכומי כסף כלשהם, השיב מר טינסקי, כי מקורו של החוב בסחורה "שנקנתה באחריותו". כאשר התבקש להבהיר, מה פירוש "נקנתה באחריותו", הסביר מר טינסקי, כי "מבחינתנו" התובע היה נציג של החברה בארמניה, והיה אחראי על התשלומים, והיה "ערב לסחורה". עם כל הכבוד, אמרותיו של מר טינסקי אינן נתמכות במסמכים, והן מופרכות לחלל האוויר ללא כל בסיס. השימוש במונחים מעורפלים ("נקנתה באחריותו"), אינם יכולים לבסס את חבותו של התובע. כך גם לא ניתן לבסס את חבותו של התובע, רק משום ש"מבחינתה" של הנתבעת היא ראתה בו ערב להתחייבויותיה של חברת X. נראה הדבר, שלא במקרה אין העדים מטעם הנתבעת, לרבות מר טינסקי עצמו, מצרפים מסמכים כלשהם לביסוס טענותיהם נגד התובע. אפשר, ואין בידי הנתבעת מסמכים כלשהם המבססים את חבותו האישית של התובע כלפי הנתבעת ואפשר שיש בידי הנתבעת מסמכים, המלמדים על כך שהתובע דווקא אינו חייב לנתבעת דבר. כך או כך, לא ניתן לבסס את חבותו של התובע על אמירותיהם של העדים מטעם הנתבעת, לרבות מר טינסקי. על כן, מסקנתי היא, שהנתבעת אינה רשאית לפעול למימוש המשכון כדי לגבות באמצעותו את החובות שחברת X הותירה אחריה. 17. כאמור, התובע טען, כי הסכם המשכון לא הוסבר לו, והוא לא ידע כי הוא מוותר על ההגנות החוקיות השונות. כיוון שהנני סבור שהנתבעת אינה זכאית לממש את המשכון, כי אז ממילא מתייתר הדיון בעניין זה. עם זאת, ועל קצה המזלג אציין, כי על הנתבעת לא הייתה קיימת כל חובה להסביר לתובע על מה הוא חותם. חובה שכזאת מוטלת על מוסדות פיננסיים, המחתימים אנשים על שטרי משכון בדרך עיסוקם, אך חובה שכזאת מוטלת על תאגידים, שכל מטרתם לייצר מזון לגידול דגים. אם התובע לא הבין על מה הוא חותם, כי אז לא היה חייב לחתום. ו. משקלה של הטיוטה 18. הנתבעת מבקשת לגייס לעזרתה את נספח ח' לתצהירו של התובע, היא הטיוטה שנערכה במועד כלשהו, ככל הנראה בחודש אוקטובר בשנת 2007. עם כל הכבוד, אינני סבור שהנתבעת זכאית לבסס את טענותיה כלפי התובע על טיוטה זאת. 19. ראשית לכל, כותרת המסמך היא "טיוטת הסכם", ללמדך שמדובר במסמך שהוחלף בין הצדדים במסגרת משא ומתן, שטרם התגבש כדי כריתת חוזה של ממש. שנית, המסמך, גם אם היה מתגבש כדי חוזה מחייב, היה נכרת כחוזה בין הנתבעת מן הצד האחד וחברת X מן הצד השני. בשום מקרה התובע לא היה אמור (לפחות לפי הטיוטה) להיות צד למסמך זה. מכאן אף מתבקש, שאם המסמך מטיל חבות כלשהי על צד כלשהו, הרי אין הוא מטיל חבות על התובע, שכלל לא נועד להיות צד לו. אמנם, במסמך נזכר שמו של התובע (ומספר תעודת הזהות שצוין לידו הוא מספר שגוי) כמי שכבר נתן ערבות אישית. מר טינסקי, כמו גם מר אלטשולר, העידו, כי הסכם המשכון הוא ההתחייבות האישית אליה התכוונו הצדדים באותה "טיוטת הסכם". ואולם, כאמור, התובע לא נתן כל ערבות אישית. כל שנתן התובע לנתבעת הוא הסכם משכון, שנועד להבטיח פירעון הלוואות ואשראי שיגיעו לנתבעת מאת התובע בגין סכומי כסף שהנתבעת תמסור לתובע. 20. לפיכך, הנני סבור, שלא ניתן ללמוד על חבותו האישית של התובע לפרוע חובותיה של חברת X, מתוך "טיוטת ההסכם". ו. סוף דבר 21. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, והראיות שהונחו לפני, הגעתי למסקנות הבאות: (א) הנתבעת סחרה עם חברת X, וחברת X היא זו שחייבת לשלם עבור הסחורה שנשלחה אליה (בהנחה שחברת X אכן הזמינה סחורה זאת). (ב) התובע שימש כנציגה של הנתבעת בארמניה, גם אם העביר לה הזמנות שנחתמו על ידו על גבי נייר המכתבים של חברת X. (ג) לא הוכח שהתובע נשא במשרה כלשהי בחברת X, ולא הוכח שקיבל על עצמו, בדרך כלשהי, לפרוע את חובותיה של חברת X. (ד) הסכם המשכון נועד להבטיח הלוואות, אשראי וסכומי כסף אחרים שהתובע יקבל מאת הנתבעת, אך לא הוכח שקיבל מהנתבעת סכומים כלשהם. אין ללמוד מהסכם המשכון, שהתובע קיבל על עצמו התחייבות אישית לפרוע חובותיה של חברת X או שהמשכון נוצר להבטיח פירעון חובותיה של חברת X. (ה) אף מטיוטת ההסכם שנכתבה ככל הנראה בחודש אוקטובר 2007, אין ללמוד שהתובע נטל על עצמו התחייבות אישית לפרוע את חובותיה של חברת X. (ו) ניסיונה של הנתבעת לממש את המשכון על דירת המגורים, מבוססת על ראיה שגויה של הנתבעת את המצב המשפטי, כאילו בחתימתו על הסכם המשכון נטל התובע על עצמו התחייבות אישית לפרוע את חובותיה של חברת X. (ז) ככל שהנתבעת ביקשה להטיל על התובע התחייבות אישית לפרוע חובותיה של חברת X, כי אז היה עליה להחתימו על מסמך מפורש הקובע כך. הוא הדין אם רצתה הנתבעת לשעבד דירת המגורים של התובע להבטחת פירעון התחייבויותיה של חברת X, שגם אז היה עליה להחתימו על הסכם משכון מתאים. 22. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצהיר, כי בטל השעבוד שנוצר על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים בתאריך 15.2.2007, ואשר נרשם על דירת המגורים שבחכירת התובע, המזוהה כחלקות 140/13 ו- 140/14 בגוש 10428, והמצויה ברח' הילדים 12 בקרית מוצקין. (ב) הנני מצווה על הנתבעת להימנע מלנקוט בהליכים למימוש המשכון הנ"ל. ככל שהנתבעת פתחה בהליכים למימוש המשכון, כי אז עליה להפסיק הליכים אלה ולסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח. כמו כן על הנתבעת לפעול למחיקת הערות האזהרה, שנרשמו בספר המקרקעין בעקבות הסכם המשכון מתאריך 15.2.2007 ובעקבות ההליכים שננקטו למימושו של המשכון. (ג) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום של 15,000 ₪. משכוןמקרקעין